מאגר הכתר שמות פרק יד עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק יד
[א] וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
[ב] דַּבֵּר֘ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְיָשֻׁ֗בוּ וְיַֽחֲנוּ֙ לִפְנֵי֙ פִּ֣י הַחִירֹ֔ת בֵּ֥ין מִגְדֹּ֖ל וּבֵ֣ין הַיָּ֑ם לִפְנֵי֙ בַּ֣עַל צְפֹ֔ן נִכְח֥וֹ תַחֲנ֖וּ עַל־הַיָּֽם:
[ג] וְאָמַ֤ר פַּרְעֹה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְבֻכִ֥ים הֵ֖ם בָּאָ֑רֶץ סָגַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַמִּדְבָּֽר:
[ד] וְחִזַּקְתִּ֣י אֶת־לֵב־פַּרְעֹה֘ וְרָדַ֣ף אַחֲרֵיהֶם֒ וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה וַיַּעֲשׂוּ־כֵֽן:
[ה] וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַ֠יֵּהָפֵךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַֽעֲבָדָיו֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי־שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעָבְדֵֽנוּ:
[ו] וַיֶּאְסֹ֖ר אֶת־רִכְבּ֑וֹ וְאֶת־עַמּ֖וֹ לָקַ֥ח עִמּֽוֹ:
[ז] וַיִּקַּ֗ח שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת רֶ֙כֶב֙ בָּח֔וּר וְכֹ֖ל רֶ֣כֶב מִצְרָ֑יִם וְשָׁלִשִׁ֖ם עַל־כֻּלּֽוֹ:
[ח] וַיְחַזֵּ֣ק יְהוָ֗ה אֶת־לֵ֤ב פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיִּרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יֹצְאִ֖ים בְּיָ֥ד רָמָֽה:
[שני] [ט] וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֤יגוּ אוֹתָם֙ חֹנִ֣ים עַל־הַיָּ֔ם כָּל־סוּס֙ רֶ֣כֶב פַּרְעֹ֔ה וּפָרָשָׁ֖יו וְחֵיל֑וֹ עַל־פִּי֙ הַחִירֹ֔ת לִפְנֵ֖י בַּ֥עַל צְפֹֽן:
[י] וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה:
[יא] וַיֹּאמְרוּ֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ הֲֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם:
[יב] הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר:
[יג] וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֘ אַל־תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם:
[יד] יְהוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן: פ
[שלישי] [טו] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ:
[טז] וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה:
[יז] וַאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת־לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו:
[יח] וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו:
[יט] וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם:
[כ] וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה:
[כא] וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֘ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהוָ֣ה ׀ אֶת־הַ֠יָּם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כָּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם:
[כב] וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם:
[כג] וַיִּרְדְּפ֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ וַיָּבֹ֣אוּ אַחֲרֵיהֶ֔ם כֹּ֚ל ס֣וּס פַּרְעֹ֔ה רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָׁ֑יו אֶל־תּ֖וֹךְ הַיָּֽם:
[כד] וַֽיְהִי֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּשְׁקֵ֤ף יְהוָה֙ אֶל־מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֔יִם בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ וְעָנָ֑ן וַיָּ֕הָם אֵ֖ת מַחֲנֵ֥ה מִצְרָֽיִם:
[כה] וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְהוָ֔ה נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם: פ
[רביעי] [כו] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה נְטֵ֥ה אֶת־יָדְךָ֖ עַל־הַיָּ֑ם וְיָשֻׁ֤בוּ הַמַּ֙יִם֙ עַל־מִצְרַ֔יִם עַל־רִכְבּ֖וֹ וְעַל־פָּרָשָֽׁיו:
[כז] וַיֵּט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־יָד֜וֹ עַל־הַיָּ֗ם וַיָּ֨שָׁב הַיָּ֜ם לִפְנ֥וֹת בֹּ֙קֶר֙ לְאֵ֣יתָנ֔וֹ וּמִצְרַ֖יִם נָסִ֣ים לִקְרָאת֑וֹ וַיְנַעֵ֧ר יְהוָ֛ה אֶת־מִצְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם:
[כח] וַיָּשֻׁ֣בוּ הַמַּ֗יִם וַיְכַסּ֤וּ אֶת־הָרֶ֙כֶב֙ וְאֶת־הַפָּ֣רָשִׁ֔ים לְכֹל֙ חֵ֣יל פַּרְעֹ֔ה הַבָּאִ֥ים אַחֲרֵיהֶ֖ם בַּיָּ֑ם לֹא־נִשְׁאַ֥ר בָּהֶ֖ם עַד־אֶחָֽד:
[כט] וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֣וֹךְ הַיָּ֑ם וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם:
[ל] וַיּ֨וֹשַׁע יְהוָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם:
[לא] וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהוָ֑ה וַֽיַּאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ: פ

פרק יד
(ב) וישובו - איני רוצה שתהיו בדאים; שאמרתם: 'דרך שלשת ימים' ותחזרו (ראה שמ' ח , כג) , וגם שאלתם כליהם על מנת להחזירם (ראה שמ' יב , לה - לו); ולכך תשובו , לעמוד על אמונתכם. (ג) ואמר פרעה לבני ישראל - ואני אשים בלבו של פרעה , שיאמר על בני ישראל שהם נבוכים - מסוגרים ומעורבבים; כמו "נבכי ים" (איוב לח , טז). (ד) ורדף אחריהם - שיֵצא לקראתם למלחמה , וכשינוסו , ירדפם ולא יניחם לחזור; והרי הפשיעה עליו ועל עמו , שלא הניחום לחזור ולא להשיב להם מה ששאלו מהם. ואכבדה בפרעה - אכביד מכתי עליו. (ה) ויוגד למלך מצרים - מספרי לשון הרע היו , שהיו אומרים: ודאי לא כיוונו כי אם לברוח. ויהפך לבב פרעה - נהפכו למחשבה אחרת: שבתחילה גרשום בחזקה (ראה שמ' יב , לג) , ועכשיו רצו להחזירם. ויש לפרש 'מהפך' - לשון צער: נצטערו על ששלחום; כמו "נהפך לבי בקרבי" (איכה א , כ). מעובדינו - מעבוד אותנו. (ח) ובני ישראל יוצאים - לא היו נותנים לב לשום דבר , כי ברשות יצאו , ויוצאים בפרהסיא ולא כגנבים. (י) וייראו מאוד - כי הייתה אימתן עליהם , שכל הימים נשתעבדו בהם. (יא) המבלי אין - כך דרך הפסוק , לכפול לשונו; כמו "ואף גם זאת" (וי' כו , מד). (יב) אשר דברנו - שאמרו לו: "ירא יי' עליכם" (שמ' ה , כא). (יג-יד) כי אשר ראיתם - כלומר: מה שראיתם את מצרים היום , לאבדם מן העולם מתכוין הקדוש ברוך הוא , ולא תוסיפו לראותם ולא תלחמו אתם , אלא הקדוש ברוך הוא ילחם לכם - בשבילכם. ואתם תחרישון - שיתקו ולא תצעקו עוד , כי אין אתם צריכים לצעוק. (טו) מה תצעק אלי - וכי זה כבודי שאתה צועק לפני?! וכי כך אני , שישראל באו כאן עלי ועל בטחוני ובמצותי , ואניחם בידם?! דבר אל בני ישראל ויסעו - כי אין לירא כלום. (יט) ויסע מלאך האלהים - הוא שכתוב בו "ויי' הולך לפניהם" (שמ' יג , כא) , שמפני שהוא שלוחו של מקום קורא אותו "יי'"; וזהו שכתוב "כי שמי בקרבו" (שמ' כג , כב). ויסע עמוד הענן - להבדיל בין מחנה ישראל למחנה מצרים , ולהחשיך להם , כי היה לפני עיניהם מחשיך להם הלילה. (כ) ויאר את הלילה - החשיך , כמו "יפיץ ענן אורו" (איוב לז , יא); כן חברו מנחם (מחברת: 'אר'). ואונקלוס תירגם ויאר - שבא ענן האש לפני מחנה ישראל ומאיר להם כפעם בפעם , והיה חושך למצרים ולישראל אורה. לא קרב זה אל זה - מחנה ישראל למחנה מצרים. (כא) ברוח קדים - רוח מזרחית קשה היא ומוכנת לפורענות , כדכתיב "יבא קדים רוח יי'" וגו' (הו' יג , טו); "ורוח הקדים נשא את הארבה" (שמ' י , יג); "ושדופת קדים" (בר' מא , ו). ויבקעו המים - נבקעו חציים לכאן וחציים לכאן , וכשהיו המים מגיעין למקום הבקעה , עולין זה על זה , כדכתיב "נצבו כמו נד נוזלים" (שמ' טו , ח); ובירדן נמי כתיב "המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד" (ראה יהו' ג , יג) - מתאספין זה על זה , וכן אותם שלמטה , והיה להם חומה לכאן ולכאן. ועל כן נקרא הנוד 'נוד' , שבו אסיפת המים , וכן "כונס כנד מי הים" (תה' לג , ז). ורבנו שלמה פירש: לשון 'חומה' , וכן תירגם אונקלוס. (כג) ויבואו אחריהם - כי הייתה הלילה חשוכה להם , ולא הרגישו עד שנכנסו אחריהם. (כד) באשמורת הבוקר - בשעה שבני אדם משמרים ומצפין את הבוקר. בעמוד אש וענן - בשעה שעמוד אש מסתלק , עמוד הענן בא , ונתערבו זה בזה; ומצרים לא הרגילו לראות כך , וכשראו - נבהלו ונהממו , שהיו צועקים בקול גדול להשיב המרכבות לאחוריהם; כמו "ירעם... בקול גדול... ויהומם" (ראה ש"א ז , י). שכל זמן שהענן לפניהם , לא נתערב עמוד האש בו ולא נהממו , כי אמרו: הרבה לילות חשוכים הם; אבל כשראו האש בא לפניהם , אז נהממו. דכיון שהאיר היום , לא הוצרכו ישראל לא לעמוד הענן ולא לעמוד האש , כי המים להם חומה מימינם ומשמאלם (ע"פ פס' כט) ואין דרך לנטות ימין ושמאל (ע"פ במ' כב , כו) [הגה"ה]. (כה) ויסר את אופן מרכבותיו - כיון שראו שהם בתוך הים , נפחדו; ודרך כל מים שהן גבוהות בשפתם ועמוקות באמצעיתן , והאופנין מגלגלין אותם בתוך העומק אל מורד המים , ולא היו יכולים להעמידם ולא למשכם אצל שפת הים , מפני שהיא גבוה והגלגל מתגלגל אל העומק. ויסר מצרים את אופן מרכבותיו - הסירו מרכבות האופנים מן המרכבות , שלא יורידום לעומק , וממשיכים אצל שפת הים; והיתה הנהגת המרכבות שהיו מושכין אצל השפה 'כבדה' עליהם , שלא היה שם אופן והשפה גבוה. ויאמר מצרים אנוסה - אמרו מצריים לנוס מתוך הים אל שפת הים. מפני בני (בנוסחנו ללא 'בני') ישראל כי יי' נלחם להם - מפני בני ישראל שרדפנו אירע לנו כך , כי נכנסנו בתוך הים; ועתה ננוס , אולי נִנצל; כי זו היא מלחמה שהקדוש ברוך הוא עושה עמנו בשבילם. ומשום רבינו שמואל (רשב"ם) שמעתי: ויסר את אופן מרכבותיו - כמו "ויסר אליה האוהלה" (שו' ד , יח): שרצו לסור את הדרך ולהחזיר המרכבה לאחוריהם כדי לנוס; והיה המקום צר עליהם , ולא היו יכולים לחזור זה מפני זה , והיו נדחקים זה בזה , והיינו: וינהגהו בכבידות; והיו צועקים זה לזה: סורה מפני! ולא היו יכולים. (כז) לפנות בוקר - כשפנה הבוקר , ונעשה קרוב לחצי יום. לאיתנו - כמו שהיה מתחילה. נסים לקראתו - שנדבק תחילה לצד השפה , והם באים לקראת המים של צד שפת הים , שסבורים לצאת. וינער יי' - שהיו המים מגביהים את המרכבה של עץ והופכה על פיה , ומנער המצריים בתוך הים כאדם שמנער את הקדירה (ראה מכיל' בשלח ויהי ו). (ל) ויושע יי'... את ישראל מיד מצרים - אותו היום היתה תשועה גדולה , שמשם ואילך לא ראו מצרים. וירא ישראל את מצרים - כלומר: ישראל שהיו על שפת הים. מתים - שדרך הים להשליך חוץ , על שפתו , כל דבר מת שבתוכו. (לא) ויאמינו ביי' ובמשה - האמינו שהוא עבדו , ובמצוותו עושה מה שהוא עושה [הגה"ה].