מאגר הכתר שמות פרק יד עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק יד
[א] וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
[ב] דַּבֵּר֘ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְיָשֻׁ֗בוּ וְיַֽחֲנוּ֙ לִפְנֵי֙ פִּ֣י הַחִירֹ֔ת בֵּ֥ין מִגְדֹּ֖ל וּבֵ֣ין הַיָּ֑ם לִפְנֵי֙ בַּ֣עַל צְפֹ֔ן נִכְח֥וֹ תַחֲנ֖וּ עַל־הַיָּֽם:
[ג] וְאָמַ֤ר פַּרְעֹה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְבֻכִ֥ים הֵ֖ם בָּאָ֑רֶץ סָגַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַמִּדְבָּֽר:
[ד] וְחִזַּקְתִּ֣י אֶת־לֵב־פַּרְעֹה֘ וְרָדַ֣ף אַחֲרֵיהֶם֒ וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה וַיַּעֲשׂוּ־כֵֽן:
[ה] וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַ֠יֵּהָפֵךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַֽעֲבָדָיו֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי־שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעָבְדֵֽנוּ:
[ו] וַיֶּאְסֹ֖ר אֶת־רִכְבּ֑וֹ וְאֶת־עַמּ֖וֹ לָקַ֥ח עִמּֽוֹ:
[ז] וַיִּקַּ֗ח שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת רֶ֙כֶב֙ בָּח֔וּר וְכֹ֖ל רֶ֣כֶב מִצְרָ֑יִם וְשָׁלִשִׁ֖ם עַל־כֻּלּֽוֹ:
[ח] וַיְחַזֵּ֣ק יְהוָ֗ה אֶת־לֵ֤ב פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיִּרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יֹצְאִ֖ים בְּיָ֥ד רָמָֽה:
[שני] [ט] וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֤יגוּ אוֹתָם֙ חֹנִ֣ים עַל־הַיָּ֔ם כָּל־סוּס֙ רֶ֣כֶב פַּרְעֹ֔ה וּפָרָשָׁ֖יו וְחֵיל֑וֹ עַל־פִּי֙ הַחִירֹ֔ת לִפְנֵ֖י בַּ֥עַל צְפֹֽן:
[י] וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה:
[יא] וַיֹּאמְרוּ֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ הֲֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם:
[יב] הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר:
[יג] וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֘ אַל־תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם:
[יד] יְהוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן: פ
[שלישי] [טו] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ:
[טז] וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה:
[יז] וַאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת־לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו:
[יח] וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו:
[יט] וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם:
[כ] וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה:
[כא] וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֘ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהוָ֣ה ׀ אֶת־הַ֠יָּם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כָּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם:
[כב] וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם:
[כג] וַיִּרְדְּפ֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ וַיָּבֹ֣אוּ אַחֲרֵיהֶ֔ם כֹּ֚ל ס֣וּס פַּרְעֹ֔ה רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָׁ֑יו אֶל־תּ֖וֹךְ הַיָּֽם:
[כד] וַֽיְהִי֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּשְׁקֵ֤ף יְהוָה֙ אֶל־מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֔יִם בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ וְעָנָ֑ן וַיָּ֕הָם אֵ֖ת מַחֲנֵ֥ה מִצְרָֽיִם:
[כה] וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְהוָ֔ה נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם: פ
[רביעי] [כו] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה נְטֵ֥ה אֶת־יָדְךָ֖ עַל־הַיָּ֑ם וְיָשֻׁ֤בוּ הַמַּ֙יִם֙ עַל־מִצְרַ֔יִם עַל־רִכְבּ֖וֹ וְעַל־פָּרָשָֽׁיו:
[כז] וַיֵּט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־יָד֜וֹ עַל־הַיָּ֗ם וַיָּ֨שָׁב הַיָּ֜ם לִפְנ֥וֹת בֹּ֙קֶר֙ לְאֵ֣יתָנ֔וֹ וּמִצְרַ֖יִם נָסִ֣ים לִקְרָאת֑וֹ וַיְנַעֵ֧ר יְהוָ֛ה אֶת־מִצְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם:
[כח] וַיָּשֻׁ֣בוּ הַמַּ֗יִם וַיְכַסּ֤וּ אֶת־הָרֶ֙כֶב֙ וְאֶת־הַפָּ֣רָשִׁ֔ים לְכֹל֙ חֵ֣יל פַּרְעֹ֔ה הַבָּאִ֥ים אַחֲרֵיהֶ֖ם בַּיָּ֑ם לֹא־נִשְׁאַ֥ר בָּהֶ֖ם עַד־אֶחָֽד:
[כט] וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֣וֹךְ הַיָּ֑ם וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם:
[ל] וַיּ֨וֹשַׁע יְהוָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם:
[לא] וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהוָ֑ה וַֽיַּאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ: פ

פרק יד
(ד) ואכבדה בפרעה ובכל חילו - רוצה לומר , שכבר אתכבד ואתעלה , בעבור מה שאביא בפרעה ובחילו מהמכה העצומה; כי אז יכירו ישראל כבודי ומעלתי , וגבורתי לעשות כל אשר אחפוץ. וידעו מצרים כי אני יי' - רוצה לומר , שלא יהיה לישראל לירא שירדפו עוד המצרים אחריהם , כי כבר יתבאר להם שאני יי' במה שאביא עליהם מהמכה העצומה , וייראו מפני זה מרדוף עוד אחרי בני ישראל. וזהו התועלת שיגיע לישראל , כאשר ידעו המצרים הפלגת גבורת השם יתעלה , אשר הוא נלחם לישראל (ראה להלן , כה); כי לא היתה הכונה בזה להביא המצרים לאמונת השם יתעלה , וזה מבואר בנפשו. (ו) ויאסור את רכבו - בצווי , כי אין מחֹק המלך לאסור רכבו; או אולי עשה זה לרוב הזריזות לרדוף אחרי בני ישראל. ואת עמו לקח עמו - יתכן שפתה אותם והסיתם לרדוף אחריהם , כי הם היו יריאים מזה , לְמָה שראו מהנפלאות אשר עשה השם יתעלה בעבורם; ואפשר שהכריח אותם לרדוף אחריהם , ולזה אמר לקח עמו. (ז) ושלישים - רוצה לומר: שרי צבאות וגבוריהם. (ח) ובני ישראל יוצאים ביד רמה - רוצה לומר , שלא היו הולכים כדמות בורחים. (י) ופרעה הקריב - רוצה לומר , שהנהיג מחנהו במרוצה חזקה , באופן שהקריב אותו מאד לישראל. (יב-יג) כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר - יתכן שאמרו לו זה , ליראתם שיהיה אלהי ישראל הוא האלוה הפועל הרעות - כמו שהיה חושב פרעה במה שאמר לישראל "ראו כי רעה נגד פניכם" , כמו שבארנו במה שקדם (שמ' י , י); ולזה השיב להם משה , שיתיצבו ויראו את ישועת השם יתעלה , אשר יעשה להם היום , בהפך מה שהיו חושבים ממנו , שיהיה פועל הרעות לבד. ואפשר גם כן שישראל היו יראים , שאם יצילם השם יתעלה מזה , ישוב פרעה לרדוף אחריהם תמיד , כשיראה שלא ישובו; ולזה היו יראים שימותו במדבר. והשיב להם משה שלא ייראו מזה , כי השם יתעלה יסבב שלא יוסיפו המצרים לרדוף אחריהם; ולזה אמר להם , כי לא יוסיפו לראות המצרים עוד עד עולם , כי כבר יֵדעו המצרים כח השם יתעלה וגבורתו בהכבדו בפרעה ברכבו ובפרשיו (ראה להלן , יח). (יד) יי' ילחם לכם ואתם תחרישון - יתכן שצוה להם שיהיו שותקים , לא יצעקו ולא ידברו , כדי שלא ירגישו המצרים שהם קרובים להם מאד , ויורו להם חצים או יזיקו להם באופן אחר; ולזאת הסבה סבב השם יתעלה , שיהיה הענן בין המצרים וביניהם , בדרך שלא יראו המצרים את ישראל ולא יזיקום (ראה להלן , יט - כ). (טו) מה תצעק אלי - יתכן שמשה היה צועק אל השם יתעלה , שיציל ישראל מיד מצרים , שהיו קרובים להם מאד. ואף גם זאת , שכבר יעד השם יתעלה למשה שהוא יכבד בפרעה ובכל חילו (ראה לעיל , ד) , הנה עם כל זה לא נמנע מהתפלל לשם יתעלה , כי זה יהיה כלי אל שיחדש השם יתעלה זה המופת אז על ידו , להיותו דבק אל השם יתעלה בעת התפלה. וידמה שכבר אמר השם יתעלה למשה , שלא יצטרך לו לצעוק אל השם יתעלה להכין עצמו אל שיהיה דבק בו באופן שיהיה ראוי להעשות זה המופת הנפלא על ידו , כי הוא היה דבק בשם יתעלה תמיד. (יט) ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל - יתכן שקרא 'מלאך האלהים' הכח השופע מאת השם יתעלה , שישפע ממנו זה הפלא העצום , רוצה לומר: עמוד הענן ועמוד האש. ואפשר שיהיה מלאך האלהים הנזכר בזה הפסוק - משה , כי הנביא יקרא 'מלאך' , כמו שזכרנו במה שקדם (בה"מ בר' יח , ב). ואחשוב שעשה זה , לפי שיש לנביא רושם בחדוש האותות והנפלאות , כמו שבארנו בששי מ'ספר מלחמות יי''. ועוד , כי היה בזה תועלת לישראל שלא ייראו מפרעה ומעמו , כי הנביא שׂם עצמו במקום שהיה בו יותר מהסכנה , ולזה יתבאר להם שהוא היה יודע בלי ספק שלא יקרֵם שום נזק בזה. ועוד , כי לפי שהנביא היה היותר מושגח מהשם , לתכלית דבקותו בו , הנה היה ראוי שיהיה הוא האחרון; כי כזה יֵעָשה במלחמה , שישימו היותר גבורים אל מול פני המלחמה החזקה (ע"פ ש"ב יא , טו). (כ) ויהי הענן והחשך - רוצה לומר , שכבר התקבצו שם שתי סבות להציל ישראל מיד המצרים; וזה , כי כבר היה שם ענן מפסיק ביניהם , אשר ימנעם מראות אותם , והנה חשך הלילה גם כן מנעם מראות אותם. ויאר את הלילה - רוצה לומר , שכבר האיר השם יתעלה הלילה לישראל בעמוד אש; וזאת גם כן סבה שלישית להציל את ישראל. (כא-כב) ויולך יי' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה - ראוי שתדע כי השם יתעלה , כשיעשה המופתים , ישתדל להמציא להם הסבות אשר בהם יהיה בחדושם יותר מעט מהזרות אצל הטבע , כמו שזכרנו במה שקדם (בה"פ בר' ה , לב); כבר בארנו זה בששי מ'ספר מלחמות יי''. ולזאת הסבה המציא השם יתעלה על דרך מופת רוח קדים עזה , אשר היא מנגבת ומעתיקה המים אל הצד המערבי , באופן שחדש להם מקום מגולה בים; והיו מי הים מימינו ומשמאלו , כי המקום ההוא היה יותר גבוה , ולזה נשלם לו ההִגָלות עם הִשָאר המים מימינו ומשמאלו. וזה הוא הרצון במה שאמר והמים להם חומה מימינם ומשמאלם , לא שיהיו המים גבוהים מימין ומשמאל ולא יהיו נגרים; שאם היה הענין כן , לא היה מבוא לרוח הקדים לחדוש זה המופת; אלא שעם כל זה היו המים גבוהים בצד המערבי , כי הרוח העתיקם שם והיה מונע אותם תמיד מהיותם נגרים , ולזה הוליך השם יתעלה רוח קדים עזה כל הלילה. והנה קרא המים חומה , ואם אינם גבוהים , לפי שהם היו מונעים המצרים מלבא עליהם מימינם ומשמאלם , ולא היו יכולים ללכת כי אם מאחריהם , ומאחריהם היה הענן לחומה ביניהם. (כד-כט) וישקף יי' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן - יתכן שהמציא השם יתעלה אז במחנה מצרים ענן עם איד קיטורי , היה יורד ממנו מטר וברקים לבהלם; עם שבזה נתלחלח המקום המגולה מהים אשר היו בו , ולזה לא היו יכולים הסוסים ללכת. והם הסירו אופן מרכבותיו להקל מהסוסים , כדי שיוכלו לברוח ולצאת מהים; ועם כל זה לא הועיל להם , כי כבר היו הולכים שם בכבדות לרוב הטיט שהיה בים. ואפשר שיהיה הרצון במה שאמר בעמוד אש וענן , כי במחנה מצרים - אשר הגביל אותו תמיד עמוד האש והענן , שהיה בין מחנה ישראל ובין מחנה מצרים - חדש השם יתעלה מה שיהם את מחנה מצרים; וזה , אם מטר סוחף וברקים , כמו שאמר דוד "שלח חיציו ויפיצם וברקים רב ויהמם" (ראה תה' יח , טו); או שהביא שם רוח מקבלת לרוח הראשונה , הפכה המים שבאו לצד המערבי על מחנה מצרים , ואז הסירו המצרים אופן מרכבותיהם לברוח; וזהו מה שאמר אחר זה נטה את ידך על הים וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו. וזה היה בתכלית הפלא , כי במקום שהיו בו ישראל היתה מנשבת רוח הקדים , ובמקום שהיו בו המצרים היתה מנשבת הרוח המקבלת לה , עד שנשלמה ההצלה לישראל בזה האופן בעת שהיו המצרים טובעים , כמו שאמר אחר זה וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים - רוצה לומר , כי בעת שהיו המצרים טובעים , היו ישראל הולכים ביבשה בתוך הים. וינער יי' את מצרים בתוך הים - הרצון בזה , כי הרוח , שדחה עליהם מי הים , בלבלם ונערם והוליכם אל עומק מי הים לרוב הדחיה אשר היתה שם; וזהו מה שאמר "ירדו במצולות כמו אבן" (שמ' טו , ה). ואפשר היותו מצעקה , כטעם "נערו כגורי אריות" (יר' נא , לח); והרצון בזה , שהם היו צועקים מאד בראותם בא עליהם מי הים. והנה בזה תועלת לישראל , להודיעם שהם היו אחריהם ושכבר היו טובעים. וזה , שאם לא היה הענין כן , הנה מפני שהיה הענן ביניהם לא היה מתברר לישראל שטבעו המצרים , כי אולי יחשבו שהם לא רדפו אחריהם בתוך הים , אבל שבו מרדוף אחריהם; ואולם כששמעו אותם צועקים , נתברר להם שהם היו בים אחריהם ושכבר טבעו שם כלם , כי לא ראו שנשאר מהמחנה ההוא דבר. (ל) ויושע יי' ביום ההוא - רוצה לומר , שביום ההוא נשלמה התשועה לישראל מיד מצרים , כי זה יהיה סבה שלא יוסיפו המצרים לרדוף אחריהם. וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים - רוצה לומר , שהחלק מישראל שיצאו מהים , והיו על שפת הים , היו רואים המצרים טובעים בים. או יהיה הרצון בזה , שהים הוציא הטובעים ממחנה מצרים לשפת הים , וראו ישראל המצרים מתים על שפת הים; והבאור הראשון נראה לנו יותר. וייראו העם את יי' - רוצה לומר , שכבר נתברר להם כח השם וגבורתו , ולזה יראו ממנו. ויאמינו ביי' ובמשה עבדו - רוצה לומר , שהם האמינו בשם יתעלה בכל מה שיעד להם , והאמינו במשה עבדו בכל מה שאמר להם בשמו , כי אז נתברר להם כי הוא שליח נאמן לשם יתעלה. (התועלות לשמ' יג , יז - יד , לא , בקובץ תועלות לרלב"ג).