מאגר הכתר שמות פרק יד עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק יד
[א] וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
[ב] דַּבֵּר֘ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְיָשֻׁ֗בוּ וְיַֽחֲנוּ֙ לִפְנֵי֙ פִּ֣י הַחִירֹ֔ת בֵּ֥ין מִגְדֹּ֖ל וּבֵ֣ין הַיָּ֑ם לִפְנֵי֙ בַּ֣עַל צְפֹ֔ן נִכְח֥וֹ תַחֲנ֖וּ עַל־הַיָּֽם:
[ג] וְאָמַ֤ר פַּרְעֹה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְבֻכִ֥ים הֵ֖ם בָּאָ֑רֶץ סָגַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַמִּדְבָּֽר:
[ד] וְחִזַּקְתִּ֣י אֶת־לֵב־פַּרְעֹה֘ וְרָדַ֣ף אַחֲרֵיהֶם֒ וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה וַיַּעֲשׂוּ־כֵֽן:
[ה] וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַ֠יֵּהָפֵךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַֽעֲבָדָיו֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי־שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעָבְדֵֽנוּ:
[ו] וַיֶּאְסֹ֖ר אֶת־רִכְבּ֑וֹ וְאֶת־עַמּ֖וֹ לָקַ֥ח עִמּֽוֹ:
[ז] וַיִּקַּ֗ח שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת רֶ֙כֶב֙ בָּח֔וּר וְכֹ֖ל רֶ֣כֶב מִצְרָ֑יִם וְשָׁלִשִׁ֖ם עַל־כֻּלּֽוֹ:
[ח] וַיְחַזֵּ֣ק יְהוָ֗ה אֶת־לֵ֤ב פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיִּרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יֹצְאִ֖ים בְּיָ֥ד רָמָֽה:
[שני] [ט] וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֤יגוּ אוֹתָם֙ חֹנִ֣ים עַל־הַיָּ֔ם כָּל־סוּס֙ רֶ֣כֶב פַּרְעֹ֔ה וּפָרָשָׁ֖יו וְחֵיל֑וֹ עַל־פִּי֙ הַחִירֹ֔ת לִפְנֵ֖י בַּ֥עַל צְפֹֽן:
[י] וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה:
[יא] וַיֹּאמְרוּ֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ הֲֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם:
[יב] הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר:
[יג] וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֘ אַל־תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם:
[יד] יְהוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן: פ
[שלישי] [טו] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ:
[טז] וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה:
[יז] וַאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת־לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו:
[יח] וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו:
[יט] וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם:
[כ] וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה:
[כא] וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֘ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהוָ֣ה ׀ אֶת־הַ֠יָּם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כָּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם:
[כב] וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם:
[כג] וַיִּרְדְּפ֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ וַיָּבֹ֣אוּ אַחֲרֵיהֶ֔ם כֹּ֚ל ס֣וּס פַּרְעֹ֔ה רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָׁ֑יו אֶל־תּ֖וֹךְ הַיָּֽם:
[כד] וַֽיְהִי֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּשְׁקֵ֤ף יְהוָה֙ אֶל־מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֔יִם בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ וְעָנָ֑ן וַיָּ֕הָם אֵ֖ת מַחֲנֵ֥ה מִצְרָֽיִם:
[כה] וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְהוָ֔ה נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם: פ
[רביעי] [כו] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה נְטֵ֥ה אֶת־יָדְךָ֖ עַל־הַיָּ֑ם וְיָשֻׁ֤בוּ הַמַּ֙יִם֙ עַל־מִצְרַ֔יִם עַל־רִכְבּ֖וֹ וְעַל־פָּרָשָֽׁיו:
[כז] וַיֵּט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־יָד֜וֹ עַל־הַיָּ֗ם וַיָּ֨שָׁב הַיָּ֜ם לִפְנ֥וֹת בֹּ֙קֶר֙ לְאֵ֣יתָנ֔וֹ וּמִצְרַ֖יִם נָסִ֣ים לִקְרָאת֑וֹ וַיְנַעֵ֧ר יְהוָ֛ה אֶת־מִצְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם:
[כח] וַיָּשֻׁ֣בוּ הַמַּ֗יִם וַיְכַסּ֤וּ אֶת־הָרֶ֙כֶב֙ וְאֶת־הַפָּ֣רָשִׁ֔ים לְכֹל֙ חֵ֣יל פַּרְעֹ֔ה הַבָּאִ֥ים אַחֲרֵיהֶ֖ם בַּיָּ֑ם לֹא־נִשְׁאַ֥ר בָּהֶ֖ם עַד־אֶחָֽד:
[כט] וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֣וֹךְ הַיָּ֑ם וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם:
[ל] וַיּ֨וֹשַׁע יְהוָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם:
[לא] וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהוָ֑ה וַֽיַּאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ: פ

פרק יד
(א) וידבר - מדרך האמת אין ראוי למשכיל לחשוב על מעשה השם , למה עשה כן; כי כל מעשיו בחכמה , וחכמת האדם כאין נגדו. והזכרתי זה , בעבור שתראה זאת הפרשה , שצוה השם שישובו אחורנית דרך ערמה , כדי שיצא פרעה וירדף אחריהם ויטבע בים. ומחשבות השם עמוקות. (ב) דבר. פי החירות - הוא הנקרא "פני החירות" (במ' לג , ח); או נקרא כן בעבור שהפה בַּפָּנִים. והוא שם מקום. אמרו (ראה שמ"ר טו , טו) , כי חרטמי מצרים עשו בדבר המזלות צורת נחשת , וזהו בעל צפון , שלא יוכל עבד בורח ממצרים לעבור הצורה; ובעבור זה כתוב "כי ברח העם" (להלן , ה). ולפי דעתי , בעבור שאמר משה לפרעה: "דרך שלשת ימים נלך במדבר" (שמ' ח , כג) , נראה לפרעה מדבריו , כי כבר ידע משה הדרך אשר ילכו בה אל המקום אשר יזבחו שם; וכאשר ישמע פרעה שישראל החלו ללכת דרך המדבר , ואחר שהרחיקו שבו אחורנית ללכת דרך אחרת , אז יחשב פרעה , כי כל מה שדבר משה , בערמה דבר , ואשר שאלו ממצרים - דבר ערמה , כי אין דעתו לזבוח , כי אם לברוח; כי הבורח - ישתבש עליו הדרך , ולא ידע אי זה דרך יתפֹּש. ובאה מלת נכחו בחרק , כמו "אחרי נפלו" (ש"ב א , י); ורבים כמהו. (ג) ואמר. הנה לבני ישראל - בעבור בני ישראל; כמו "אמרי לי אחי הוא" (בר' כ , יג). ומלת נבוכים - בשרק תחת חלם , כמו "לא תעבוּרי מזה" (רות ב , ח); כי הוא מבניין 'נפעל' , כמו "נכונים" (שמ' יט , יא); והנה "נבוכו" (יואל א , יח) כמו "נכונו" (יח' טז , ז); "והעיר שושן נבוכה" (אס' ג , טו) - כמו "והממלכה נכונה" (מ"א ב , מו). והטעם , כאדם לא ימצא עצה ולא ידע מה יעשה. ונו"ן "נבכי ים" (איוב לח , טז; ראה רש"י ורשב"ם) - שרש , ופירושו: במעמקים; ואין לו טעם במקום הזה. וטעם סגר עליהם המדבר - שנסגרו עליהם דרכי המדבר , ולא ידעו אי זה דרך ילכו ואנה יצאו , כמו הבורחים. (ד) וחזקתי - כאילו ישכח המכות שהֻכו בעבור ישראל. ואכבדה בפרעה - אז יראה כבודי בעולם , לטבוע פרעה וחילו. וידעו מצרים - הנשארים , גם הנטבעים לפני מותם , כי אני יי'. אחז הכתוב דרך קצרה לומר ויעשו כן - לומר ששבו אחורנית. (ה) ויגד - כי אין הולכים לזבוח כי אם לברוח. (ו) ויאסור - בציווי; כמו "ויבן שלמה את הבית" (מ"א ו , יד). (ז) ויקח. בחור - מכל רכב שהיה לו. ודע , כי המלך דומה כמו 'אחד' בחשבון , על כן 'משנה' שהוא אחריו , במעלה השנית , מגזרת 'שנים'; ואשר הוא במעלה השלישית יקרא 'שליש'. (ח) ויחזק. ביד רמה - לא כדמות בורחים; והיה עמהם כל כלי המלחמה. (ט) וירדפו - מנהג הלשון לומר ככה , כמו "וכל העם רואים את הקולות" (שמ' כ , טו) , וכתוב "וירא כל העם וינועו" (ראה שם); והטעם: כאשר ראו - נעו. וככה כתוב "וירדף אחרי בני ישראל" (לעיל , ח). והנה טעם וירדפו - כאשר רדפו אחריהם , השיגום שהיו חונים על הים. והזכיר כל סוס - שלא באו מפוזרים , רק כלם יחד. (י) ופרעה. גזרת הקריב - בכל המקרא פועל יוצא: מחנהו. (יא) ויאמרו. מצאנו בלשון הקדש מלות טעם שהם מעניין אחד , שניהם נחברים , והאחד יספיק; והנה זאת מלת המבלי אין קברים - כמו מלת "הרק אך במשה" (במ' יב , ב). להוציאנו - קמוץ בקמץ גדול תחת קמץ קטן (צירה); כמו ואמר "אין רואני" (יש' מז , י). (יב) הלא זה הדבר - איננו מפורש , רק ידענו כי כן היה , כי איך יאמרו לו בפניו דבר שלא היה? והדבר הזה בכלל "ולא שמעו אל משה" (שמ' ו , ט). (יג) ויאמר. התיצבו - כי אתם לא תעשו מלחמה , רק תראו את ישועת יי' אשר יעשה לכם היום. יש לתמוה , איך יירא מחנה גדול משש מאות אלף איש מן הרודפים אחריהם? ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם? התשובה: כי המצרים היו אדונים לישראל , וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים , ונפשו שפלה , ואיך יוכל להלחם עם אדניו? והיו ישראל נרפים ולא היו מלומדי מלחמה. הלא תראה , כי עמלק בא בעם מעט , ולולי תפילת משה היה חולש ישראל (ראה שמ' יז , ח - יב). והשם לבדו , כי הוא עושה גדולות (ע"פ איוב ה , ט) - לו נתכנו עלילות (ע"פ ש"א ב , ג) , שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים (ע"פ יהו' ה , ד) , אין בהם כח להלחם בכנענים; עד שקם דור המדבר , שלא ראו גלות והיתה להם נפש גבוהה , כאשר הזכרתי בדברי משה בפרשת 'ואלה שמות' (שמ' ב , ג). (יד) יי' ילחם לכם - בעבורכם; וככה כל מלת 'מלחמה' שאחריה למ"ד. על כן אמר רבי משה , כי "רבים לוחמים לי מרום" (תה' נו , ג) - בעבורי , כדרך "כי רבים אשר אתנו" (מ"ב ו , טז). ואתם תחרישון - הפך "ויצעקו בני ישראל" (לעיל , י). (טו) ויאמר. יש אומרים (ראה רש"י) , כי משה היה צועק אל השם; וזה איננו נכון , כי כבר דבר לו השם: "ואכבדה בפרעה" (לעיל , ד). רק משה הוא כנגד כל ישראל , בעבור שצעקו בני ישראל אל יי' (ראה לעיל , י). ויסעו - מעט מעט , עד שיגיעו לשפת הים. (טז) ואתה. אמר השם למשה: הרם את מטך ובקע הים קודם שיסעו; כי לא אמר לו שיכה הים , רק שיטה ידו על הים במטה , כדרך "ויט משה את ידו על השמים" (שמ' י , כב). וידענו , כי המטה לא בקע הים; רק מרגע נטות משה ידו על הים , יוליך השם את הים ברוח קדים עזה , אז יבקעו המים; כי כן כתוב (ראה להלן , כא). (יז) ואני - ידענו , כי אין ים סוף בין מצרים ובין ארץ ישראל , ואין צריך שיכנסו בים; רק צוה השם לעשות , כדי שיכנס פרעה אחריהם ויטבע. וממדבר איתם נכנסו ישראל אל הים , ולמדבר איתם יצאו , כאשר אפרש (שמ' טו , כב). (יח) וידעו מצרים - הנשארים. בהכבדי בפרעה - שהוא בעצמו יטבע עם רכבו ופרשיו. (יט) ויסע. בעבור שאלה שלשה פסוקים הם דבקים זה עם זה , וכל אחד יש בו שנים ושבעים אותיות , על כן מצאנו בספרים כתוב סימן סוד שֵם המפורש שם. ולפי דעתי , בעבור כי מספר השם הנכבד יעלה לשנים ושבעים , כאשר אפרש בפרשת 'כי תשא' (שמ' לג , כא) , על כן כתוב ככה. ובספר רזיאל: הרוצה לעשות שאלת חלום , יקרא בתחלת הלילה "ויהי בשלשים שנה" (יח' א , א) , כי הוא שבעים ושנים אותיות. מלאך האלהים - הוא השר הגדול (ראה דנ' יב , א) ההולך בענן , והוא הכתוב עליו "ויי' הולך לפניהם יומם" (שמ' יג , כא). וכאשר נסע זה המלאך ההולך לפני מחנה ישראל והלך מאחריהם , נסע עמוד הענן עמו. והאומר: מלאך האלהים הוא הענן , יראה לנו אנה מצאנו עמוד הענן נקרא 'מלאך יי''? ואם המלאך הוא העמוד , למה אמר פעם אחרת: ויסע עמוד הענן מפניהם? ואם השיב לומר: הטעם כפול - אין משפט לשון הקדש לכפול , רק הנבואות והתוכחות; רק המספר 'כן היה המעשה' , אין ראוי לכפול. (כ) ויבא - המלאך. ויהי הענן והחשך - בין מחנה למחנה. ויאר לישראל את הלילה - לעבור את הים; כי בלילה עברו. אמר רבי מרינוס (השרשים: 'אור'): ויאר את הלילה - ויחשיך; וכמוהו "ולילה אור בעדני" (תה' קלט , יא); ובדברי הקדמונים (פסחים ב , א): אור ארבעה עשר. והמפרש כזה , משים חשך לאור ואור לחשך (ע"פ יש' ה , כ)! כי לא יתכן בכל לשון , שיהיה פירוש מלה אחת - דבר והפכו; רק אם היה על דרך כנוי , כמו "ברך נבות" (מ"א כא , יג). ומלת "אור בעדני" (תה' קלט , יא) - פרשתיה , שהיא אור בעצמו. וגם קדמונינו אמרו (פסחים ב , א) , כי 'אור ארבעה עשר' - לישנא מעליא הוא; והנה הוא כנוי. ומה טעם להזכיר 'ויחשיך את הלילה'? כי כל לילה חשך הוא! רק ויאר את הלילה - כאשר עשה מיום צאת ישראל ממצרים , כי עמוד האש בכל לילה היה ראוי; ואם אין להם אור , איך יעברו הים? כי הנה פרעה בא בים , והשם השקיף עליו באשמורת הבקר (ראה להלן , כג - כד) , ורוב ישראל כבר עברו. (כא) ויט. כל הלילה - אפילו בעת עבור ישראל לא סרה הרוח. (כב) ויבאו - אל תחשוב , בעבור שהכתוב אמר בתוך הים , כי הגיעו עד חצי ים סוף; רק אם נכנסו אפילו חצי פרסה בתוך הים יקָרֵא 'תוך הים'; כמו "והאספסוף אשר בקרבו" (במ' יא , ד) - ולא היו באמצע המחנה. וטעם בתוך הים - המקום שהיה ים בתחלת הלילה. והמים להם חומה - שנקרשו המים; וכתוב "נצבו כמו נד נוזלים" (שמ' טו , ח). ואחר עבור רוב ישראל , המים שהיו חומה נמסו , וזהו "וישובו המים על מצרים" (להלן , כו); והם הבדילו בין המצרים ובין היבשה , על כן כתוב "ומצרים נסים לקראתו" (להלן , כז); כי היו חושבים שיצאו אל היבשה , וחומות המים נמסו והפסיקו ביניהם ובין היבשה. והרודפים - אין ספק שראו האור , איך היו ישראל עוברים. (כד) ויהי. אל"ף אשמורת - נוסף. וישקף - הטעם: מלאך יי' , הוא הנזכר (ראה לעיל , יט); וכמוהו בדבר גדעון (ראה שו' ו , יב ואי'). כי השליח יקרא בשם השולח; כי אחר שצוהו לעשות כן הוא עושה. בעמוד אש וענן - בין שני העמודים. ויהם - יתכן , כי בעבור זה אמר המשורר: "קול רעמך בגלגל" (תה' עז , יט); "וברקים רב ויהם" (צירוף של תה' יח , טו וש"ב כב , טו); ובמקום אחר: "ויהמם" (תה' יח , טו). (כה) ויסר - מהבניין 'הכבד הנוסף'. והיה לו להיותו 'וַיָּסֶר' , בפתח קטן תחת הסמ"ך; וכבר הזכרתי דקדוקו (שמ' ח , כז). יש אומרים , כי טעם ויסר את אופן מרכבותיו - שהתירו קשר האופן מהסוסים , לברוח בהיותם קלים; ומהומת השם הכתובה למעלה (ראה פס' כד) נפלה עליהם ועל סוסיהם , ולא יכלו לנהגם , רק בכבדות. ואחרים אמרו , שהוא מגזרת "סורר" (דב' כא , יח) , שרצה ההולך לפנים להפוך המרכבה (ראה רשב"ם). נלחם להם במצרים - בעבורם. והתברר דבר השם "וידעו מצרים כי אני יי'" (לעיל , ד) - לפני מותם. (כו) ויאמר. וישובו המים - שהיו חומות אליהם , כאשר היו בתחילה. (כז) לאיתנו - לתקפו; והוא שם דבר , כמו "נהרות איתן" (תה' עד , טו). נסים - פרשתיו (לעיל , כב). ישתחקו עצמות חיוי הכלבי , שאמר , כי משה ידע עת מיעוט מי הים ברדתו , ועת רבותם בעלותו בהמשכו , והוא העביר עַמו במיעוט ימים כמשפטו; ופרעה לא ידע מנהג הים , על כן טבע. ואלה דברי שגעון; כי מנהג הים ברדתו - לא ייבש מקום וישארו חומות מים מימינו ומשמאלו , כי הכל ייבש. ועוד: לא יתברר סוף רדת הים ותחילת עלותו רק אחר שעות , ועוד לא השלימו ישראל לעבור , עד שטבע פרעה וחילו. וינער - מהבניין 'הדגוש'; וקרוב מגזרת "גם חצני נערתי" (נחמ' ה , יג); כדרך "רמה בים" (שמ' טו , א). (כח) וישובו המים - שהיו חומות (ראה לעיל , כב). ומלת עד אחד - אפילו אחד; כמו "והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד" (שמ' ט , ז); והמשורר אמר "אחד מהם לא נותר" (תה' קו , יא). (כט) ובני ישראל - טעם להזכיר זה פעם אחרונה , כי פרעה היה טובע , ועוד נשארו מישראל אנשים בים עוברים. וזה היה פלא בתוך פלא , כי במקום שהיו ישראל עוברים בים , היה שם רוח קדים מיבש; ובמקום פרעה וחילו הביא השם רוח אחרת , להמס המים שנקרשו ונעשו חומות; והנה שתי רוחות בים , ושני המקומות קרובים! והעד הנאמן על זה הפירוש: הכתוב בשירה "וברוח אפך" (בנוסחנו: אפיך; שמ' טו , ח) , וזאת הרוח היתה עם ישראל; וכתוב "נשפת ברוחך כסמו ים" (שם , י) , וזאת היא שטִבעה המצרים; על כן כתוב בסוף השירה: "וישב יי' עליהם את מי הים ובני ישראל..." (שם , יט). ואל תתמה: איך יכלו לעבר כל הלילה , כי שש מאות אלף רגלי לא היו רביעית המחנה? אולי על דרך אחר עברו , או נקרע על שנים עשר קרעים , כאשר אמרו חכמינו (תנח' בשלח י). וישראל לא עברו את הים כנגד הרֹחב , רק נכנסו באורך ויצאו אל המדבר אשר נכנסו משם , כאשר אפרש (שמ' טו , כב). (ל) ויושע - עתה היו ישראל נושעים מיד מצרים , כי עד עתה היה עליהם פחד המלך. וכתוב , כי המצרים טבעו בים , והים לא השליכם אל היבשה , כי כן כתוב "תבלעמו ארץ" (שמ' טו , יב); על כן פירש וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים - שהיו ישראל על שפת הים , וראו מצרים מת כאשר טבע. (לא) וירא - כאשר ראו ישראל זאת המכה הגדולה , יראו מהשם; כמו "ויירא דוד ביום ההוא את יי'" (ראה ש"ב ו , ט) , במות עזא אשר שלח ידו בארון (ראה שם , ז). ויאמינו ביי' - שהוא אמת , והאמינו במשה שהוא עבדו , ולא יעשה , רק מה שיצונו.