מאגר הכתר שמות פרק יד עם פירוש רש"י

פרק יד
[א] וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
[ב] דַּבֵּר֘ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְיָשֻׁ֗בוּ וְיַֽחֲנוּ֙ לִפְנֵי֙ פִּ֣י הַחִירֹ֔ת בֵּ֥ין מִגְדֹּ֖ל וּבֵ֣ין הַיָּ֑ם לִפְנֵי֙ בַּ֣עַל צְפֹ֔ן נִכְח֥וֹ תַחֲנ֖וּ עַל־הַיָּֽם:
[ג] וְאָמַ֤ר פַּרְעֹה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְבֻכִ֥ים הֵ֖ם בָּאָ֑רֶץ סָגַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַמִּדְבָּֽר:
[ד] וְחִזַּקְתִּ֣י אֶת־לֵב־פַּרְעֹה֘ וְרָדַ֣ף אַחֲרֵיהֶם֒ וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה וַיַּעֲשׂוּ־כֵֽן:
[ה] וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַ֠יֵּהָפֵךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַֽעֲבָדָיו֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי־שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעָבְדֵֽנוּ:
[ו] וַיֶּאְסֹ֖ר אֶת־רִכְבּ֑וֹ וְאֶת־עַמּ֖וֹ לָקַ֥ח עִמּֽוֹ:
[ז] וַיִּקַּ֗ח שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת רֶ֙כֶב֙ בָּח֔וּר וְכֹ֖ל רֶ֣כֶב מִצְרָ֑יִם וְשָׁלִשִׁ֖ם עַל־כֻּלּֽוֹ:
[ח] וַיְחַזֵּ֣ק יְהוָ֗ה אֶת־לֵ֤ב פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיִּרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יֹצְאִ֖ים בְּיָ֥ד רָמָֽה:
[שני] [ט] וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֤יגוּ אוֹתָם֙ חֹנִ֣ים עַל־הַיָּ֔ם כָּל־סוּס֙ רֶ֣כֶב פַּרְעֹ֔ה וּפָרָשָׁ֖יו וְחֵיל֑וֹ עַל־פִּי֙ הַחִירֹ֔ת לִפְנֵ֖י בַּ֥עַל צְפֹֽן:
[י] וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה:
[יא] וַיֹּאמְרוּ֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ הֲֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם:
[יב] הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר:
[יג] וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֘ אַל־תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם:
[יד] יְהוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן: פ
[שלישי] [טו] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ:
[טז] וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה:
[יז] וַאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת־לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו:
[יח] וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו:
[יט] וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם:
[כ] וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה:
[כא] וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֘ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהוָ֣ה ׀ אֶת־הַ֠יָּם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כָּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם:
[כב] וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם:
[כג] וַיִּרְדְּפ֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ וַיָּבֹ֣אוּ אַחֲרֵיהֶ֔ם כֹּ֚ל ס֣וּס פַּרְעֹ֔ה רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָׁ֑יו אֶל־תּ֖וֹךְ הַיָּֽם:
[כד] וַֽיְהִי֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּשְׁקֵ֤ף יְהוָה֙ אֶל־מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֔יִם בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ וְעָנָ֑ן וַיָּ֕הָם אֵ֖ת מַחֲנֵ֥ה מִצְרָֽיִם:
[כה] וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְהוָ֔ה נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם: פ
[רביעי] [כו] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה נְטֵ֥ה אֶת־יָדְךָ֖ עַל־הַיָּ֑ם וְיָשֻׁ֤בוּ הַמַּ֙יִם֙ עַל־מִצְרַ֔יִם עַל־רִכְבּ֖וֹ וְעַל־פָּרָשָֽׁיו:
[כז] וַיֵּט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־יָד֜וֹ עַל־הַיָּ֗ם וַיָּ֨שָׁב הַיָּ֜ם לִפְנ֥וֹת בֹּ֙קֶר֙ לְאֵ֣יתָנ֔וֹ וּמִצְרַ֖יִם נָסִ֣ים לִקְרָאת֑וֹ וַיְנַעֵ֧ר יְהוָ֛ה אֶת־מִצְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם:
[כח] וַיָּשֻׁ֣בוּ הַמַּ֗יִם וַיְכַסּ֤וּ אֶת־הָרֶ֙כֶב֙ וְאֶת־הַפָּ֣רָשִׁ֔ים לְכֹל֙ חֵ֣יל פַּרְעֹ֔ה הַבָּאִ֥ים אַחֲרֵיהֶ֖ם בַּיָּ֑ם לֹא־נִשְׁאַ֥ר בָּהֶ֖ם עַד־אֶחָֽד:
[כט] וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֣וֹךְ הַיָּ֑ם וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם:
[ל] וַיּ֨וֹשַׁע יְהוָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם:
[לא] וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהוָ֑ה וַֽיַּאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ: פ

פרק יד
(ב) וישובו - לאחוריהם , לצד מצרים; היו מקריבים כל יום השלישי כדי להטעות את פרעה , שיאמר: תועים הם בדרך; כמו שנאמר "ואמר פרעה לבני ישראל" וגו' (להלן , ג). ויחנו לפני פי החירת - הוא "פיתום" (שמ' א , יא) , ועכשיו נקראת 'פי החירות' - על שם שנעשו שם בני חורין (ראה מכיל' בשלח ויהי א); והם שני סלעים גבוהים וזקופים , והגיא שביניהם קרוי 'פי הסלעים'. לפני בעל צפון - הוא נשאר מכל אלילי מצרים כדי להטעותם , שיאמרו: קשה יראתם; עליו פירש איוב: "משגיא לגוים ויאבדם" (יב , כג). (ג) ואמר פרעה - כשישמע שהם שבים לאחוריהם. לבני ישראל - על בני ישראל; וכן "יי' ילחם לכם" (להלן , יד) - בשבילכם; "אמרי לי אחי הוא" (בר' כ , יג) - אמרי עלי. נבכים הם - כלואים ומשוקעים , ובלעז 'שירד'; כמו "נבכי ים" (איוב לח , טז); "עמק הבכא" (תה' פד , ז); "מבכי נהרות" (איוב כח , יא). נבוכים הם - כלואים הם במדבר , שאינן יודעין לצאת ממנו , והיכן ילכו. (ד) ואכבדה בפרעה - כשהקדוש ברוך הוא מתנקם ברשעים , שמו מתגדל ומתכבד; וכן הוא אומר "ונשפטתי אתו" וגו' (יח' לח , כב) , ואחר כך "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי" (שם , כג); ואומר "שמה שבר רשפי קשת" וגו' (תה' עו , ד) , ואחר כך "נודע ביהודה אלהים" (שם , ב); ואומר "נודע יי' משפט עשה" (תה' ט , יז; ראה מכיל' בשלח ויהי א). בפרעה ובכל חילו - הוא התחיל בעבירה , וממנו התחיל הפורענות. ויעשו כן - להגיד שבחן של ישראל , ששמעו לקול משה ולא אמרו: היאך נתקרב אל רודפינו? אנו צריכין לברוח! אלא אמרו: אין לנו אלא דברי בן עמרם (ראה מכיל' שם). (ה) ויגד למלך מצרים - איקטורין שלח עמהם (ראה מכיל' בשלח ויהי א) , וכיון שהגיעו שלשת ימים שקבעו לילך ולשוב , וראו שאינן חוזרין למצרים , באו והגידו לפרעה ביום רביעי; בחמישי ובששי רדפו אחריהם; ליל שביעי ירדו לים; בשחרית אמרו שירה , והוא יום שביעי של פסח; לכך אנו קורין השירה ביום השביעי. ויהפך - נהפך ממה שהיה , שהרי אמר להם: "קומו צאו מתוך עמי" (שמ' יב , לא) , ונהפך לב עבדיו , שהרי לשעבר היו אומרים לו: "עד מתי יהיה זה לנו למוקש" (שמ' י , ז) , ועכשיו נהפכו לרדוף אחריהם בשביל ממונם שהשאילום (ראה מכיל' בשלח ויהי א). מעבדינו - מעבוד אותנו. (ו) ויאסר את רכבו - הוא בעצמו (ראה מכיל' בשלח ויהי א). ואת עמו לקח עמו - מְשָכָם בדברים: לקינו , ונטלו ממוננו , ושלחנום; בואו עמי , ואני לא אתנהג כשאר מלכים: דרך מלכים - עבדיו קודמין לו במלחמה , ואני אקדים לפניכם , שנאמר "ופרעה הקריב" (להלן , י) - הקריב עצמו , ומיהר לפני חילותיו; דרך מלכים ליטול ביזה בראש כמה שיבחר , אני אשוה עמכם בחלק , שנאמר "אחלק שלל" (שמ' טו , ט; ראה מכיל' שם). (ז) בחור - נבחרים. בחור - לשון יחיד: כל רכב ורכב שבמניין זה היה בחור. וכל רכב מצרים - ועמהם כל שאר הרכב. ומהיכן היו הבהמות הללו? אם תאמר משל מצרים , הלא נאמר "וימת כל מקנה מצרים" (שמ' ט , ו)!? ואם משל ישראל , הלא נאמר "וגם מקנינו ילך עמנו" (שמ' י , כו)!? משל מי היו? מן "הירא את דבר יי'" (שמ' ט , כ). מכאן היה רבי שמעון אומר (ראה מכיל' בשלח ויהי א): כשר שבגוים הרוג , טוב שבנחשים רצץ את מוחו. ושלישים על כלו - שרי צבאות , כתרגומו. (ח) ויחזק יי' את לב פרעה - שהיה תולה אם לרדוף אם לאו , וחיזק לבו לרדוף. ביד רמה - בגבורה גבוהה ומפורסמת (ראה מכיל' בשלח ויהי א). (י) ופרעה הקריב - היה לו לכתוב 'קרב' , ומהו הקריב? הקריב עצמו , ונתאמץ לקדם לפניהם (ראה מכיל' בשלח ויהי ב) , כמו שהתנה עמהם (ראה פירושו לעיל , ו). נסע אחריהם - בלב אחד כאיש אחד (ראה מכיל' שם). דבר אחר: והנה מצרים נסע אחריהם - ראו שר של מצרים נוסע מן השמים לעזור את מצרים; תנחומא (בשלח יג). ויצעקו - תפשו אומנות אבותם; באברהם הוא אומר: "אל המקום אשר עמד שם" (בר' יט , כז); ביצחק: "לשוח בשדה" (בר' כד , סג); ביעקב: "ויפגע במקום" (בר' כח , יא). (יא) המבלי אין קברים - וכי מחמת חסרון , שאין קברים במצרים ליקבר שם , לקחתנו משם? 'שיפור פליינצא דנון פושש' (בלעז). (יב) אשר דברנו אליך במצרים - והיכן דברו? "ירא יי' עליכם וישפט" (שמ' ה , כא). ממותנו - מאשר נמות. ואם היה נקוד מלאפום (חולם) , היה נִבְאָר: ממיתתנו; עכשיו שנקוד שורק , נִבְאָר: מאשר נמות; וכן "מי יתן מותנו" (שמ' טז , ג) - שנמות; וכן "מי יתן מותי" דאבשלום (ש"ב יט , יט) - שאמות. כמו "ליום קומי לעד" (צפ' ג , ח); "עד" יום "שובי בשלום" (דה"ב יח , כו) - שאקום , שאשוב. (יג) כי כאשר (בנוסחנו: אשר) ראיתם את וגו' - מה שראיתם אותם אינו אלא היום; היום הוא אשר ראיתם אותם , לא תוסיפו לראותם עוד. (יד) יי' ילחם לכם - בשבילכם , וכמו "כי יי' נלחם להם במצרים" (להלן , כה); וכן "אם לאל תריבון" (איוב יג , ח); וכן "אשר דבר לי" (בר' כד , ז); וכן "האתם תריבון לבעל" (שו' ו , לא). (טו) מה תצעק אלי - למדנו שהיה משה עומד ומתפלל , אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא עת עתה להאריך , שישראל נתונים בצרה (ראה מכיל' בשלח ויהי ג). דבר אחר: מה תצעק אלי - עלי הדבר ולא עליך; כמו שנאמר "על בניי ועל פועל ידי תצווני" (יש' מה , יא). דבר אל בני ישראל ויסעו - אין להם אלא ליסע , שאין הים עומד בפניהם; כְּדַי אבותיהם והם והאמנה שהאמינו בי ויצאו , לקרוע להם את הים (ראה מכיל' שם). (יט) וילך מאחריהם - להבדיל בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל , ולקבל חצים ובלסטראות של מצרים. בכל מקום הוא אומר 'מלאך יי'' , וכאן הוא אומר מלאך האלהים!? אין 'אלהים' בכל מקום אלא דיין; מלמד שהיו ישראל נתונים בדין באותה שעה , אם להנצל אם להאבד עם מצרים (ראה מכיל' בשלח ויהי ד). ויסע עמוד הענן - כשחשכה , והשלים עמוד הענן את המחנה לעמוד האש; לא נסתלק הענן כמו שהיה רגיל להסתלק ערבית לגמרי , אלא נסע והלך לו מאחריהם להחשיך למצרים. (כ) ויבא בין מחנה מצרים - משל למהלך בדרך , ובנו מהלך לפניו; באו לסטים לשבותו , נְטָלוֹ מלפניו ונתנו לאחריו; בא זאב מאחריו , נתנו לפניו; באו לסטין לפניו וזאבים מאחריו , נתנו על זרועו ונלחם בהם; כך "אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו" (הו' יא , ג; ראה מכיל' בשלח ויהי ד). ויהי הענן והחשך למצרים , ויאר עמוד האש את הלילה לישראל , והולך לפניהם כדרכו ללכת כל הלילה , והחשך של ערפל לצד מצרים. ולא קרב זה אל זה - מחנה אל מחנה (ראה מכיל' שם). (כא) ברוח קדים עזה - ברוח קדים , שהיא עזה שברוחות; היא הרוח שהקדוש ברוך הוא נפרע בה מן הרשעים: "ברוח קדים אפיצם" (יר' יח , יז); "יבא (בנוסחנו: יבוא) קדים רוח יי'" (הו' יג , טו); "רוח הקדים שברך בלב ימים" (יח' כז , כו); "הגה ברוחו הקשה ביום קדים" (יש' כז , ח). ויבקעו המים - כל מים שבעולם (ראה מכיל' בשלח ויהי ד). (כג) כל סוס פרעה - וכי סוס אחד היה? מגיד שאין כולם חשובים לפני המקום אלא כסוס אחד (ראה מכיל' בשלח שירה ב). (כד) [באשמרת הבקר - שלשת חלקי לילה קרויים 'אשמורת' (ראה ברכות ג , א) , ואותה שלפני היום קורא 'אשמורת הבקר'. ואומר אני , שהוא חלוק למשמרות שיר מלאכי השרת , כת אחר כת , לשלש חלקים , לכך קרוי 'אשמורת'; וזהו שתרגם אונקלוס: "במטרות צפרא".] וישקף - ויבט , כלומר: פנה אליהם להשחיתם; ותרגומו: "ואסתכי" , אף הוא לשון 'הבטה' , כמו: "שדה צופים" (במ' כג , יד) - "חקל סכותא" (ת"א). בעמוד אש וענן - עמוד הענן יורד ועושה אותו כטיט ועמוד האש מרתיחו , וטלפי סוסיהם משתמטות (ראה מכיל' בשלח ויהי ה). ויהם - לשון 'מהומה'; 'אשטורדישון' בלעז; עירבבם , נטל סיגניות שלהם (ראה תנח' בשלח כג). ושנינו ב'פרק רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי' (ראה ל"ב מידות ב): כל מקום שנאמר 'מהומה' - הרעמת קול הוא , וזה אב לכולם: "וירעם יי' בקול גדול... על פלשתים ויהומם" (ש"א ז , י). (כה) ויסר את אפן מרכבתיו - מכח האש נשרפו הגלגלים , והמרכבות נגררות , והיושבים בהם נעים ואיבריהם מתפרקים (ראה מכיל' בשלח ויהי ה). וינהגהו בכבדות - בהנהגה שהיא כבדה וקשה להם. במדה שמדדו: "ויכבד לבו הוא ועבדיו" (שמ' ט , לד) , אף כאן: וינהגהו בכבדות. נלחם להם במצרים - במִצְרִיִים. דבר אחר: במצרים - בארץ מצרים; שכשם שאֵילו לוקים על הים , כך היו לוקים אותם שנשארו במצרים (ראה מכיל' שם). (כו) וישובו המים - המים שזקופין ועומדין כחומה , ישובו למקומן ויכסו על מצרים. (כז) לפנות בוקר - לעת שהבוקר פונה לבא. לאיתנו - לתוקפו הראשון (ראה מכיל' בשלח שירה ו). נסים לקראתו - שהיו מהוממים ומטורפים , ורצין לקראת המים. וינער יי' - כאדם שמנער את הקדרה , והופך העליון למטה והתחתון למעלה , כך היו עולין ויורדין ומשתברין בים , ונתן בהם הקדוש ברוך הוא חִיוּת לקבל הייסורין (ראה שם). וינער - "ושניק" (ת"א) , הוא לשון 'טירוף' בלשון ארמי; והרבה יש במדרשי אגדה. (כח) ויכסו את הרכב... לכל חיל פרעה - כן דרך מקראות לכתוב למ"ד יתרה , כמו "לכל כליו תעשה נחשת" (שמ' כז , ג); וכן "לכל כלי המשכן" (שם , יט); "ויתדותם ומיתריהם לכל כליהם" (במ' ד , לב); ואינה אלא לתקון לשון. (ל) וירא ישראל את מצרים מת - שפלטן הים על שפתו , כדי שלא יאמרו ישראל: כשם שאנו עולין מצד זה , כך הם עולים מצד אחר רחוק ממנו וירדפו אחרינו (ראה מכיל' בשלח שירה ו). (לא) את היד הגדלה - את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקדוש ברוך הוא. הרבה לשונות נופלים על לשון 'יד' , וכולן 'יד' ממש הם , והמפרש יתקן הלשון אחר עניין הדיבור.