מאגר הכתר שמות פרק טז עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק טז
[א] וַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵילִ֔ם וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־מִדְבַּר־סִ֔ין אֲשֶׁ֥ר בֵּין־אֵילִ֖ם וּבֵ֣ין סִינָ֑י בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לְצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[ב] וַיִּלֹּ֜ינוּ וַיִּלּ֜וֹנוּ כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל עַל־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר:
[ג] וַיֹּאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל מִֽי־יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד־יְהוָה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשִׁבְתֵּ֙נוּ֙ עַל־סִ֣יר הַבָּשָׂ֔ר בְּאָכְלֵ֥נוּ לֶ֖חֶם לָשֹׂ֑בַע כִּֽי־הוֹצֵאתֶ֤ם אֹתָ֙נוּ֙ אֶל־הַמִּדְבָּ֣ר הַזֶּ֔ה לְהָמִ֛ית אֶת־כָּל־הַקָּהָ֥ל הַזֶּ֖ה בָּרָעָֽב: ס
[ד] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתוֹרָתִ֖י אִם־לֹֽא:
[ה] וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶֽׁר־יִלְקְט֖וּ י֥וֹם ׀ יֽוֹם:
[ו] וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ וְאַֽהֲרֹ֔ן אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל עֶ֕רֶב וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י יְהוָ֛ה הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[ז] וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת־כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה בְּשָׁמְע֥וֹ אֶת־תְּלֻנֹּתֵיכֶ֖ם עַל־יְהוָ֑ה וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י תַלִּ֖ונוּ תַלִּ֖ינוּ עָלֵֽינוּ:
[ח] וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֙קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ יְהוָה֙ אֶת־תְּלֻנֹּ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹא־עָלֵ֥ינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל־יְהוָֽה:
[ט] וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶֽל־כָּל־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּתֵיכֶֽם:
[י] וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֤ר אַֽהֲרֹן֙ אֶל־כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְנ֖וּ אֶל־הַמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה נִרְאָ֖ה בֶּעָנָֽן: פ
[ששי] [יא] וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
[יב] שָׁמַ֗עְתִּי אֶת־תְּלוּנֹּת֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָעַרְבַּ֙יִם֙ תֹּאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָ֑חֶם וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[יג] וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה:
[יד] וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל־הָאָֽרֶץ:
[טו] וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה־ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאָכְלָֽה:
[טז] זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אָכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַאֲשֶׁ֥ר בְּאָהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ:
[יז] וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט:
[יח] וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי־אָכְל֖וֹ לָקָֽטוּ:
[יט] וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל־יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּֽקֶר:
[כ] וְלֹא־שָׁמְע֣וּ אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה:
[כא] וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אָכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס:
[כב] וַיְהִ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל־נְשִׂיאֵ֣י הָעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה:
[כג] וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַיהוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר:
[כד] וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה בּֽוֹ:
[כה] וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי־שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַיהוָ֑ה הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה:
[כו] שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה־בּֽוֹ:
[כז] וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָצְא֥וּ מִן־הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ: ס
[כח] וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה עַד־אָ֙נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתַ֖י וְתוֹרֹתָֽי:
[כט] רְא֗וּ כִּֽי־יְהוָה֘ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל־כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל־יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי:
[ל] וַיִּשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי:
[לא] וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ:
[לב] וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן׀ יִרְא֣וּ אֶת־הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[לג] וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן־שָׁ֥מָּה מְלֹֽא־הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם:
[לד] כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת:
[לה] וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָכְל֤וּ אֶת־הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד־בֹּאָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת־הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד־בֹּאָ֕ם אֶל־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
[לו] וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא: פ

פרק טז
(ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים - והם היו במדבר סין. אע"פ שהכתוב אומר "ויסעו מאילים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין" (לעיל , א) , לא באו מאלים כי אם אל מקום שהוא על ים סוף , ומשם באו אל מדבר סין (ראה במ' לג , י - יא); וכמוהו "ויסעו... בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי יי' ויחנו ברפידים" (במ' יז , א) , ואנחנו ידענו כי ממדבר סין נסעו אל דפקה ומשם לאלוש ומאלוש לרפידים (ראה במ' לג , יב - טו). לכן , בעבור שלא אירע להם שום דבר בים סוף ודפקה ואלוש , אחז הכתוב דרך קצרה; וכמו אלה רבים. לחם - מאכל; גם הבשר יקרא לחם: "לחם אשה" (וי' ג , יא); גם פרי העץ , כמו "נשחיתה עץ בלחמו" (יר' יא , יט). ומלת 'מלחמה' - ממנו: מקום מאכל החֶרֶב. וטעם אנסנו - בעבור שיצטרך אלי בכל יום. ויש אומרים (רש"י): על אנשים שהותירו ממנו (ראה להלן , כ) , והיוצאים בשבת ללקוט (ראה להלן , כז). (ה) ומזה הכתוב למדנו , כי יציאת מצרים היתה יום חמישי או ששי. כי יום בואם אל מדבר סין היה יום שבת בחמשה עשר יום; כי מחר בבקר המטיר המן , ואמר: והיה ביום השישי. ופלא המן גדול מכל פלא , בעבור שעמד זה הפלא ארבעים שנה; כי רובי הפלאים הם לעִתָם. ועשרה ניסים יש בו: האחד - ירידתו , והשיני - היותו סביב למחנה לבדו , והשלישי - הֵעָתקוֹ עמהם ממסע אל מסע , והרביעי - שימס בחום השמש על הנשאר ולא ימס אשר לקטו (ראה להלן , כא) , והחמישי - "לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר" (להלן , יח) , והששי - ומשנה ביום הששי (ראה להלן , כב) , שביעי - ולא הבאיש לילה ויום (ראה להלן , כד) , שמיני - ושני מטעמים יש לו , הוא התשיעי; כי כן הכתוב במקום אחד אומר "כטעם לשד השמן" (במ' יא , ח) , וכתוב אחר אומר "כצפחית (בנוסחנו: כצפיחת) בדבש" (להלן , לא). והנכון , שהוא כצפחית אם איננו מבושל; רק המבושל בפרור - "כטעם לשד השמן". והנס העשירי - שעמד לדורות ולא הבאיש (ראה להלן , לג - לד). ובדרש (תענית ט , א): שבזכות משה בא המן , ובזכות אהרן הענן , גם בזכות מרים הבאר. והנה אכלו ישראל את המן שבעה ושלשים יום אחרי מות משה (ראה יהו' ה , יא - יב)?! ועל דעתי , כי ענן לא היה עליהם אחר עברם ים סוף , כי הענן היה על המשכן. וזה פירוש "ועננך עומד עליהם" (במ' יד , יד) - כי בשבילם היה עומד , כדי שיעמדו , ובנסוע הענן יסעו; ובעמוד אש היתה נראה בענן , וכן כתוב "ואש תהיה לילה בו" (שמ' מ , לח). ודרך הבאר (ראה תענית ט , א) - אין זכר בכתוב על זה , ודרש יחיד הוא; כי אלו היה כפלא הזה , למה לא נכתב בתורה? והכתוב אומר "יבקע צורים במדבר" (תה' עח , טו)! ובעל הדרש סמך על "ותמת שם מרים" (במ' כ , א) , וכתוב אחריו "ולא היה מים" (שם , ב); ואין זאת ראיה , כי הכתוב ספר שנים מאורעים אירעו במקום. ואם לא , יודיעונו מי הוא שמת ברפידים , שכתוב שם "ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם" (שמ' יז , א)! ועוד אפרש זה בפסוק "ודברתם אל הסלע" (במ' כ , ח). (ו-ז) ערב וידעתם כי יי' הוציא אתכם ממצרים (לפנינו: מארץ מצרים) - והכתוב כבר אמר "ויאמינו ביי'" (שמ' יד , לא)? וזה טעם: אַחַר שהאמינו רבים שלא היו יודעים האמת , ובעבור שאמרו הם למשה "כי הוצאתם אותנו" (לעיל , ג) - אולי עשיתם זה מדעת נפשכם ולא ברשותו? על כן אמר משה: ערב תראו אות כי יי' הוציא אתכם , ולא אנחנו ומדעתינו; ובקר כן. ועוד תראו אות אחר , והוא כבוד יי'; ומראה הכבוד כאש אוכלת בענן (ראה שמ' כד , יז). וזה יהיה לכם לאות , כי הוא שמע תלונותיכם , על כן נראה כבודו לעיניכם. ונחנו מה עשינו לכם כי תלינו עלינו? וזה פועל יוצא לשנים פעולים , והוא דבר אל ראשי העם; וכן "וישובו וילינו עליו" (במ' יד , לו). (ח) וטעם ויאמר משה בתת יי' - כאשר יתן לכם יי' בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע , בעבור ששמע שאתם מלינים עלינו - אז יתברר לכם כי חטאתם; כי על השם הלינותם ולא עלינו , כאשר חשבתם בנפשכם. (ט-י) ובדבר משה אל אהרן לאמר: קרבו לפני אהל משה - עוד אהרן מדבר , והנה פנו אל המדבר והנה כבוד יי' שם. וטעם אל המדבר - כי אהל משה מחוץ למחנה היה; והוא נקרא 'אהל מועד' , כי שם יוועדו אליו כל הנשיאים. וזה כתוב בפרשת 'כי תשא' (ראה שמ' לג , ז; לד , ל - לא). (יב) כאשר ראו הכבוד , אמר משה בציווי השם: שמעתי את תלונותיכם , יאמר השם; ובערב תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם. אז האמינו העם , בעבור שראו הכבוד. (יג) ותעל השלו - עוף. וטעם ותעל - שמפאת הים הוא עולה. ובלילה (ראה במ' יא , ט) היתה שכבת הטל - כמו 'נזילת' , או 'רדת'; וכן "ונבלי שמים מי ישכיב" (איוב לח , לז). (יד) דק מחספס - יש אומרים שפירושו: עגול (ראה רס"ג תורה; השרשים: 'חספס'). ולא נדע אם הסמ"ך כפול , או הוא 'מחומש'. והקרוב - שהוא 'מרובע'. ככפור - כמו "כפור כאפר יפזר" (תה' קמז , טז). (טו) מן הוא - מטעם "מן ינצרוהו" (תה' סא , ח); "וימן יי' דג גדול" (יונה ב , א); כטעם 'זימון'. והמפרשים שהוא בלשון ישמעאל , תעו , כי לא יאמר כן בלשונם , כי אם לאדם לבדו. ישתחקו עצמות חיוי הפושע וכל הזונים אחריו , שיאמרו , כי מנהג זה המן לרדת עד היום במדבר; ואמרו , כי כמוהו הוא היורד עם הטל בארץ מערב התיכון , הוא הנכנס במיני רפואות הנקרא תרנג'בין. ולא התבישו אלה , כי הנה כתוב , כי במדבר סין ירד המן , והוא מקום יישוב; ועוד , כי בארץ שני מלכי האמורי ירד המן , גם אחרי שעברו את הירדן; ואם היה דבר תולדת , למה לא ירד בשבת? ושאר הנסים הנזכרים (ראה פירושו לעיל , ה)? ואנחנו ניתן להם עוד עדים נאמנים מכחשים דבריהם: כי זה היורד במערב איננו יורד בכל זמן , ולא על כל עלה; ואם תשים אותו בשמש לא ימס , ויעמוד ימים וחדשים ושנים ולא יבאש; ואיננו קשה , שיוכל אדם לטחון אותו; כי כן הכתוב אומר "וטחנו בריחים או דכו במדוכה ובשלו בפרור ועשו אתו עוגות". והנה איננו כאשר דִמו. (טז) וצוה השם שלא יקח כל אחד חוץ מעומר. וטעם לגלגלת על הראש - שהוא דומה לגלגל; וכן "ותרץ את גולגלתו (שו' ט , נג); "ונרוץ הגלגל" (קה' יב , ו). בעבור שיבאש אם היה יותר מאשר יספיק. וירם תולעים - יש אומרים (רקמה ע' קע): מגזרת "רמה" (להלן , כד). וטעם ויבאש - וכבר באש , וכבר הראיתיך כמוהו (ראה שמ' יא , א). (כא) בבקר בבקר - על דעתי: קודם זרוח השמש. (כג) אפו - מלה זרה בדיקדוק; אולי באה כן בעבור האל"ף. והנה אסר בפסוק הזה לאפות ולבשל ביום השבת. ותחסר מלת 'אכלו כמנהגכם ממנו' , ואת כל העודף - הַנּיחוהו עד הבקר. ואנחנו לא נדע אם היו אוכלים המן פעם אחת ביום , או יחלוק העומר. וטעם שבתון שבת קודש - על דעת מפרשים: כמו "אדמת עפר" (דנ' יב , ב). והגאון אמר ששבתון - פחות משבת; ואנחנו מצאנו שיאמר "שבת שבתון היא לכם" (וי' טז , לא). ולפי דעתי , שפירוש שבתון - שביתה לכם , כי שבת דבק עם השם יי'; על כן יאמר בשבת "שבת היא ליי'" (וי' כג , ג). ובשנת השמיטה "שבת" (וי' כה , ד) , בעבור שהיא דומה ליום השבת , כי היא שביעית; גם נקרא צום העשור כן (ראה וי' כג , לב) , בעבור היותו בחדש השביעי; והאות , שתמצא על סוכות (ראה שם , לט) ויום תרועה (ראה שם , כד) כן , בעבור החֹדש. (כו) וטעם שבת לא יהיה בו - על המן ישוב. (כט) שבו איש תחתיו - צריכין אנחנו לדברי קבלה , לדעת פירוש תחתיו , גם ממקומו; וכן מה שאמר ישעיה "אם תשיב משבת רגלך" (נח , יג) - כמה הוא; ומה "מצוא חפץ" (שם) , ואי זה דיבור אסור ואי זהו מותר; וכל זה מפורש אצלינו בתלמודינו (שבת קי , א וערובין נא , א). והשם יכפיל שכר הקדמונים , שהסירו כל ספק , והעמידו כל דבר על מתכונתו. ועל דרך הפשט , שמצות שבו איש תחתיו - שלא יצאו ללקוט כאשר עשו. (ל) וטעם וישבתו - שלא נמצא בהם אחר כן מחלל שבת , חוץ מן המקושש שהזכיר (ראה במ' טו , לב - לו). (לא) כזרע גד - פירושו ידוע. ויש אומרים: חרדל , מגזרת 'גידין' , מלשון מרירות; ואנכי לא ידעתי. ויאמר הגאון , כי פירוש כצפחית (בנוסחנו: כצפיחת) - רקיק לחם עם דבש; ויפה פירש. (לג) צנצנת אחת - אחת היא במקרא , ופירושה כדברי המתרגם ארמית. וזה הדבר צוה השם אחר שנעשה המשכן , כי כן כתוב: לפני יי'; גם "לפני העדות" (להלן , לד) , שהם הלוחות. והזכיר זה הדבר , להזכיר במקום אחד ניסי המן. (לה) עד בואם אל ארץ נושבת - יורה זה , כי כל ישראל אכלו את המן , כי אין להם לחם אחר , עד שבאו למלכות מלכי האמורי. וזה טעם עד בואם אל ארץ נושבת - אז היה מישראל שהוא אוכל לחם הארץ , ויש מהם שהוא אוכל את המן , עד שבאו אל ערבות ירחו בגלגל ומצאו תבואה חדשה; אז נפסק המן (ראה יהו' ה , י - יב). (לו) וטעם והעומר עשירית האיפה - מאכל איש אחד.