מאגר הכתר שמות פרק טז עם פירוש רש"י

פרק טז
[א] וַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵילִ֔ם וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־מִדְבַּר־סִ֔ין אֲשֶׁ֥ר בֵּין־אֵילִ֖ם וּבֵ֣ין סִינָ֑י בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לְצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[ב] וַיִּלֹּ֜ינוּ וַיִּלּ֜וֹנוּ כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל עַל־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר:
[ג] וַיֹּאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל מִֽי־יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד־יְהוָה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשִׁבְתֵּ֙נוּ֙ עַל־סִ֣יר הַבָּשָׂ֔ר בְּאָכְלֵ֥נוּ לֶ֖חֶם לָשֹׂ֑בַע כִּֽי־הוֹצֵאתֶ֤ם אֹתָ֙נוּ֙ אֶל־הַמִּדְבָּ֣ר הַזֶּ֔ה לְהָמִ֛ית אֶת־כָּל־הַקָּהָ֥ל הַזֶּ֖ה בָּרָעָֽב: ס
[ד] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתוֹרָתִ֖י אִם־לֹֽא:
[ה] וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶֽׁר־יִלְקְט֖וּ י֥וֹם ׀ יֽוֹם:
[ו] וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ וְאַֽהֲרֹ֔ן אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל עֶ֕רֶב וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י יְהוָ֛ה הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[ז] וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת־כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה בְּשָׁמְע֥וֹ אֶת־תְּלֻנֹּתֵיכֶ֖ם עַל־יְהוָ֑ה וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י תַלִּ֖ונוּ תַלִּ֖ינוּ עָלֵֽינוּ:
[ח] וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֙קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ יְהוָה֙ אֶת־תְּלֻנֹּ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹא־עָלֵ֥ינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל־יְהוָֽה:
[ט] וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶֽל־כָּל־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּתֵיכֶֽם:
[י] וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֤ר אַֽהֲרֹן֙ אֶל־כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְנ֖וּ אֶל־הַמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה נִרְאָ֖ה בֶּעָנָֽן: פ
[ששי] [יא] וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
[יב] שָׁמַ֗עְתִּי אֶת־תְּלוּנֹּת֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָעַרְבַּ֙יִם֙ תֹּאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָ֑חֶם וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[יג] וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה:
[יד] וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל־הָאָֽרֶץ:
[טו] וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה־ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאָכְלָֽה:
[טז] זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אָכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַאֲשֶׁ֥ר בְּאָהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ:
[יז] וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט:
[יח] וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי־אָכְל֖וֹ לָקָֽטוּ:
[יט] וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל־יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּֽקֶר:
[כ] וְלֹא־שָׁמְע֣וּ אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה:
[כא] וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אָכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס:
[כב] וַיְהִ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל־נְשִׂיאֵ֣י הָעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה:
[כג] וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַיהוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר:
[כד] וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה בּֽוֹ:
[כה] וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי־שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַיהוָ֑ה הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה:
[כו] שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה־בּֽוֹ:
[כז] וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָצְא֥וּ מִן־הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ: ס
[כח] וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה עַד־אָ֙נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתַ֖י וְתוֹרֹתָֽי:
[כט] רְא֗וּ כִּֽי־יְהוָה֘ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל־כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל־יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי:
[ל] וַיִּשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי:
[לא] וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ:
[לב] וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן׀ יִרְא֣וּ אֶת־הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[לג] וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן־שָׁ֥מָּה מְלֹֽא־הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם:
[לד] כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת:
[לה] וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָכְל֤וּ אֶת־הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד־בֹּאָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת־הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד־בֹּאָ֕ם אֶל־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
[לו] וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא: פ

פרק טז
(א) בחמשה עשר יום - נתפרש היום של חנייה זו , לפי שבו ביום כלתה החררה שהוציאו ממצרים , והוצרכו למן; ללמדנו שאכלו משירי הבצק ששים ואחת סעודות. וירד להם מן בששה עשר באייר , ויום אחד בשבת היה; כדאיתא במסכת שבת (פז , ב). (ב) וילנו (בנוסחנו: וילונו) - לפי שכלה הלחם. (ג) מי יתן מוּתנו - שנמות; ואינו שֵׁם דבר כמו 'מוֹתינו' , אלא כמו 'עשותינו' , 'חנותינו' , 'שוּבינו' - לעשות אנחנו , לחנות אנחנו , לשוב אנחנו; "לְוֵי דמיתנא" (ת"א). "לו מתנו" (במ' יד , ב) - הלואי והיינו מתים. (ד) דבר יום ביומו - צורך אכילת היום ילקטו ביומו , ולא ילקטו היום לצורך מחר (ראה מכיל' בשלח ויסע ב). למען אנסנו - כי אנסנו , הילך בתורתי - אם ישמרו מצות התלויות בו: שלא יותירו ממנו , ולא יצאו בשבת ללקוט. (ה) והיה משנה - ליום ולמחרת. משנה על אשר היו רגילין ללקוט יום יום של שאר ימות השבוע. [אומר אני: אשר יביאו והיה משנה - לאחר שיביאו , ימצאו בו משנה במדידה על אשר ילקטו וימדו יום יום; וזהו "לקטו לחם משנה" (להלן , כב) - בלקיטתו היה נמצא לחם משנה; וזהו "על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים" (להלן , כט) - נותן לכם ברכה , 'פוישון' (בלעז) , בבית , למלאות העומר פעמים , ללחם יומים.] (ו-ז) ערב - כמו: לערב. וידעתם כי יי' הוציא אתכם - לפי שאמרתם לנו: "כי הוצאתם אותנו" (לעיל , ג) , תדעו כי לא אנחנו המוציאים , אלא יי' הוציא אתכם , שיגיז לכם את השליו; אבל לא בפנים מאירות , שהרי מִמְלֹא מעיים שאלתם אותו , שלא כהוגן. ובקר , כשיורד לכם המן , וראיתם בירידתו כבודו של מקום , שבפנים מאירות ודרך חיבה יורידהו , כמונח בקופסא (ראה מכיל' בשלח ויסע ב; וכן יומא עה , ב). [(נוסח חילופי - תנייני:) ובקר וראיתם וגו' - לא על הכבוד , שנאמר "והנה כבוד יי' נראה בענן" (להלן , י) , אלא כך אמר להם: ערב וידעתם - כי יכולת בידו ליתן תאותכם , ובשר יתן לכם , אך לא בפנים מאירות יתננה לכם , כי שלא כהוגן שאלתם אותו , ומכרס מלאה; והלחם , ששאלתם אותו לצורך , בירידתו תראו בבקר את כבוד יי' - אור פניו , שיורידהו לכם דרך חיבה בבקר , שיש שהות להכינו , וטל מלמעלה וטל מלמטה כמונח בקופסא.] [(תרי"ק:) ערב וידעתם כי יי' הוציא אתכם - אתם הלינותם עליו: "בשבתינו על סיר הבשר" (לעיל , ג) - אימתי אדם יושב על סיר הבשר? בערב. אתם הלינותם: "באוכלנו לחם לשובע" (שם) , בשעה שאדם יושב על הלחם לאכול , והוא בשחרית. על תרעומת ראשון: ערב - "בתת יי' לכם בערב בשר לאכול" (להלן , ח) , וידעתם כי יי' הוציא אתכם מארץ מצרים , ושילם לכם , תחת שבתכם במצרים ערבית על סיר הבשר , בשר שלוים; ובקר , בזמן אכילת לחם , וראיתם את כבוד יי' בשומעו את תלונותיכם על יי' - שהייתם מתרעמים עליו באמרכם "מי יתן מותינו... באכלינו לחם לשובע" (לעיל , ג) , שיתן לכם לחם בבקר לשבוע , שיוריד לכם את המן. הדא הוא דכתיב "ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא" (להלן , טו). ואל יעלה על לב איש שיאמר: ובקר וראיתם - זה גילוי שכינה לישראל; שהרי מבערב נאמר "ויפנו אל המדבר והנה כבוד יי' נראה בענן" (להלן , י) , ושם נאמר "שמעתי את תלונות בני ישראל" (להלן , יב).] את תלנתיכם על יי' - כמו 'אשר על יי''. ונחנו מה - מה אנחנו חשובים. כי תלינו עלינו - תרעימו עלינו את הכל , את בניכם ונשיכם ובנותיכם וערב רב. ועל כרחי אני זקוק לפרש תלינו - בלשון 'תפעילו' , מפני דגשותו וקרייתו; שאילו היה רפי הייתי מפרשו בלשון 'תפעלו' , כמו "וילן העם על משה" (שמ' יז , ג); או אם היה דגש ואין בו יו"ד , ונקרא: תִלּוֹנוּ , הייתי מפרשו בלשון 'תתלוננו'; עכשיו הוא משמע: תלינו אחרים , כמו במרגלים: "וילינו עליו כל (בנוסחנו: את כל) העדה" (במ' יד , לו). (ח) בשר לאכל - ולא לשובע; למדה תורה דרך ארץ , שאין אוכלין בשר לשובע (ראה חולין פד , א). ומה ראה להוריד לחם בבקר ובשר בערב? לפי שהלחם שאלו כהוגן , שאי איפשר לאדם בלא לחם; אבל בשר שאלו שלא כהוגן , שהרבה בהמות היו להם , ועוד , שהיה איפשר להם בלא בשר; לפיכך נתן להם בשעת טורח , שלא כהוגן (ראה יומא עה , א - ב). אשר אתם מלינים עליו - את אחרים , השומעים אתכם מתלוננים. (ט) [קרבו לפני יי' - למקום שהענן ירד.] (י) [נראה בענן - נגלה להם בעמוד ענן.] (יג) השלו - מין עוף הוא , ושמן מאד (ראה יומא עה , ב). היתה שכבת הטל - שוכב על המן , ובמקום אחר הוא אומר: "וברדת הטל" (במ' יא , ט)!? הטל יורד על הארץ , והמן יורד עליו , וחוזר ויורד טל עליו , והרי הוא כמונח בקופסא (ראה יומא שם). (יד) ותעל שכבת הטל - כשהחמה זורחת , עולה טל שעל המן לקראת החמה , כדרך טל עולה לקראת חמה; אף אם תמלא שפופרת של ביצה טל , ותסתום פיה ותניחנה בחמה , היא עולה מאליה באויר; [ורבותינו דרשוהו (תנח' בשלח כ) , שהטל עולה מן הארץ , ] וכעלות שכבת הטל ונתגלה המן וראו והנה על פני המדבר דבר דק , מחספס - מגולה; ואין לו דימיון במקרא. ויש לומר: מחוספס - לשון 'חפיסה' ודלוסקמא , בלשון משנה (ראה ב"מ א , ח); כשנתגלה משכבת הטל , ראו שהיה דבר דק מחוספס בתוכו , בין שתי שכבות הטל. ואונקלוס תרגם: "מקלף" , לשון "מחשוף הלבן" (בר' ל , לח). ככפר - 'יילידא' בלעז , "דעדק כגיר" (ת"א): "כאבני גיר" (יש' כז , ט) , והוא מין צבע שחור , כדאמרינן גבי כסוי הדם (חולין פח , ב): הגיר והזרנך. "דעדק כגיר כגלידא על ארעא" - דק היה כגיר , ושוכב מוגלד כקרח על הארץ; וכן פירושו: דק ככפור - שטוח , קלוש ומחובר כגליד. דק - 'טינבש' בלעז , שהיה מגליד גלד דק מלמעלה. ו"כגיר" , שתרגם אונקלוס , תוספת היא על לשון העברית , ואין לו תיבה בפסוק. (טו) מן הוא - הכנת מזון הוא , כמו "וימן להם המלך" (דנ' א , ה). כי לא ידעו מה הוא - שיקראוהו בשמו. (טז) עומר - שם מדה. מספר נפשותיכם - כפי מניין נפשות שיש לאיש באהלו תקחו עומר לגלגלת. (יז-יח) המרבה והממעיט - יש שלקטו הרבה ויש שלקטו מעט , וכשבאו לביתם מדדו בעומר איש איש מה שלקטו , ומצאו שהמרבה ללקוט לא העדיף על עומר לגלגלת אשר באהלו , והממעיט ללקוט לא מצא חסר מעומר לגלגלת; וזהו נס גדול שנעשה בו. (כ) ויותירו אנשים - דתן ואבירם (ראה תנח' שמות י). וירם תולעים - לשון 'רִמָּה'. ויבאש - הרי זה מקרא הפוך; שבתחלה הבאיש ולבסוף התליע , כעניין שנאמר "לא הבאיש ורמה לא היתה בו" (להלן , כד) , וכן דרך כל הַמַתְלִיעִים. (כא) וחם השמש ונמס הנשאר בשדה , ונעשה נחלים ושותים ממנו אילים וצביים , ואומות העולם צדין מהם וטועמין בהם טעם מן , ויודעין מה שבחן של ישראל (ראה מכיל' בשלח ויסע ד). "פשר" (ת"א) , לשון 'פושרין' (ראה ב"ר ו , ח) - על ידי השמש מתחמם ומפשיר. ונמס - 'דישטנפריר' בלעז; ודוגמתו בסנהדרין (סז , ב) בסוף 'ארבע מיתות'. (כב) לקטו לחם משנה - כשמדדו את לקיטתן באהליהם מצאו כפלים , שני העומר לאחד. ומדרש אגדה (תנ"ב בשלח , כד): לחם משונה; אותו היום נשתנה לשבח בריחו וטעמו. ויגידו למשה - שאלוהו: מה היום מימים? ומכאן יש ללמוד , שעדיין לא הגיד להם משה פרשת שבת שנצטוה לומר להם: "והיה ביום הששי והכינו" וגו' (לעיל , ה) , עד ששאלוהו את זאת; אמר להם: "הוא אשר דבר יי'" וגו' (להלן , כג) - שנצטויתי לומר לכם; ולכך ענשו הכתוב , שאמר לו: "עד אנה מאנתם" וגו' (להלן , כח) , ולא הוציאוֹ מן הכלל. (כג) את אשר תאפו אפו - מה שאתם רוצים לאפות בתנור , אפו היום הכל לשני ימים; ומה שאתם צריכים לבשל ממנו במים , בשלו היום. לשון 'אפייה' נופל בלחם , ולשון 'בשול' - בתבשיל. למשמרת - לגניזה. (כה) ויאמר משה אכלוהו היום - שחרית , שהיו רגילין לצאת וללקוט , באו לשאול אם נצא אם לאו; אמר להם: את שבידכם אִכלו. לערב חזרו לפניו: מהו לצאת? אמר להם: שבת היום. ראה אותם דואגים שמא פסק המן ולא ירד עוד , אמר להם: היום לא תמצאוהו. [מה תלמוד לומר היום? היום לא תמצאוהו , אבל למחר תמצאוהו (ראה מכיל' בשלח ויסע ד).] (כו) וביום השביעי שבת הוא , לא יהיה בו המן. ולא בא הכתוב אלא לרבות יום הכפורים וימים טובים. (כח) עד אנה מאנתם - משל הדיוט הוא: 'בהדי הוצא לקיא כרבא' (ב"ק צב , א) - על ידי הרשעים מתגנים הכשרים. (כט) ראו בעיניכם , כי יי' בכבודו מזהיר אתכם על השבת , שהרי נס נעשה לכם בכל ערב שבת לתת לכם לחם יומים. שבו איש תחתיו - מכאן סמכו חכמים ארבע אמות ליוצא חוץ לתחום (ראה מכיל' בשלח ויסע ה). אל יצא איש ממקומו - אילו אלפים אמה [של תחום שבת] (ראה שם) , ולא כמפורש , שאין תחומין אלא מדברי סופרים (ראה עירובין מו , א). ועקרו של מקרא - על לוקטי המן נאמר. (לא) והמן כזרע גד - עשב ששמו 'אליינדרא' , וזרע שלו עגול , ואינו לבן; והמן היה לבן , ולא נמשל לזרע גד אלא לעניין העוגל: כזרע גד היה , והוא לבן. כצפיחית - בצק שמטגנין אותו בדבש; וקורין לו 'איסקריטין' בלשון משנה (פסחים לז , א) , והוא תרגום של אונקלוס. (לב) למשמרת - לגניזה. לדורותיכם - בימי ירמיהו , כשהיה ירמיהו מוכיחן: למה אין אתם עוסקים בתורה? והם אומרים: נניח מלאכתינו ונעסוק בתורה? מהיכן נתפרנס? הוציא להם צנצנת המן , אמר להם: "הדור אתם ראו דבר יי'" (יר' ב , לא; ראה מכיל' בשלח ויסע ה); 'שמעו' לא נאמר , אלא "ראו": בזה נתפרנסו אבותיכם; הרבה שלוחים יש לו למקום להכין מזון ליראיו. (לג) צנצנת - צלוחית של חרס , כתרגומו. והנח אתו לפני יי' - לפני הארון; לא נאמר מקרא זה עד שנבנה אהל מועד , אלא שנכתב כאן , בפרשת המן. (לה) ארבעים שנה - והלא חסר שלשים יום , שהרי בחמשה עשר באייר ירד להם תחלה , ובחמשה עשר בניסן פסק , שנאמר "וישבת המן ממחרת" (יהו' ה , יב)?! אלא מגיד , שהעוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן (ראה קידושין לח , א). אל ארץ נושבת - לאחר שעברו את הירדן. אל קצה ארץ כנען - בתחלת הגבול , קודם שעברו את הירדן , והם ערבות מואב; נמצאו המקראות מכחישין זה את זה!? אלא בערבות מואב , כשמת משה בשבעה באדר , פסק המן מלירד; ונסתפקו ממן שלקטו בו ביום , עד שהקריבו עומר בששה עשר בניסן , שנאמר "ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח" וגו' (יהו' ה , יא; ראה קידושין שם). (לו) עשירית האיפה - איפה: שלש סאין; סאה: ששת קבין; והקב: ארבע לוגין; והלוג: ששה בצים. נמצא עשירית האיפה - ארבעים ושלש בצים וחומש ביצה , והוא שיעור לחלה ולמנחות.