מאגר הכתר שמות פרק טז עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק טז
(ג) בשבתנו על סיר הבשר - רוצה לומר , שהיה הבשר נמצא להם שם בשפע. (ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים - ראוי שתדע , שזה המופת היה נפלא מאד , כי לא יתכן שיתהוה על דרך הטבע דבר מזה בעת מן העתים , כי לא יתהוה מאלו האידים העולים באויר דבר , יתכן שיהיה מזון; וזה מבואר במעט עיון למי שעיין בטבעיות. והנה על כל פנים יתכן , שיהיה מערוב היסודות והִמָּזגם מה שיהיה טבעו כטבע זה המן , אשר ירד להם מן השמים; שאם לא היה הענין כן , יהיה מציאות המן דבר נמנע מצד עצמותו. ומה שזה דרכו , לא יתחדש על דרך המופת , כמו שלא יתחדש על דרך מופת מרובע , יהיה קטרו שוה לצלעו; וכבר בארנו זה בששי מ'ספר מלחמות יי'' , ושם בארנו שזה הענין הוא דעת תורתנו , ושהוא מחוייב גם כן מצד העיון. והנה היה התהוות המן בזולת סבותיו באופן התהוות מהמטה - נחש; רוצה לומר , שאין התהוות המן ומציאותו דבר נמנע מצד עצמותו , כמו שאין מציאות הנחש נמנע מצד עצמותו; ואמנם היה נמנע מדרך הטבע שיהיה המן מאלו האדים או מהאויר , ושיהיה הנחש מהמטה. (ה) והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו - רוצה לומר , שיאפו ממנו ביום הששי מה שיצטרך להם לאפות לצורך השבת , ויבשלו ממנו מה שיצטרך להם לבשל לצורך השבת , כמו שבאר אחר זה (להלן , כג); כי בשבת לא יוכלו לאפות ולבשל , כי הם מהמלאכות האסורות לעשות בשבת , כמו שיתבאר במה שיבוא (ראה פירושו לשמ' כ , י) , ונתבאר גם כן מזה המקום (להלן , כג). ורבותינו ז"ל בארו (ביצה ב , ב) מזה , שהוא אסור להשתמש בשבת במה שלא היה מוכן לצורך השבת מערב שבת , כמו גרוגרות וצמוקים בעת התייבשם לשמש , שאינם ראויים מצד עצמותם (ראה שבת מה , א); אבל הדברים הראויים בעצמם , אעפ"י שהם בלתי מוכנים , מפני שהם עומדים לסחורה , או לזולת זה ממה שאינו מוכן לאכילה - הנה הם מוכנים אצל שבת (ראה שבת יט , ב) , כי לגודל מעלת שבת אצל כל ישראל ישים האדם כל הדברים אשר בידו מוכנים לכבוד שבת . וכן למדנו ענין ההכנה ליום טוב מזה המקום (ראה ביצה ב , ב) , אלא שיש הבדל בדיני המוקצה בין שבת ליום טוב; כי ליום טוב יהיה המוקצה מה שיהיה לסחורה , אעפ"י שהוא ראוי בעצמותו. וכן יהיה מוקצה ליום טוב הבעל חיים העומד לגדל , כמו התרנגולת לביצתה ורחל לגזתה או לולדה (ראה שבת יט , ב); כי אין מעלת יום טוב אצל האנשים כמעלת שבת. ולזה אמרו , שעמי הארץ נאמנים על הדמאי בשבת; ובארו ז"ל הטעם , לפי שאימת שבת עליהם . ולזה , לא יהיו מוכנים אצל יום טוב כל הדברים הראויים מצד עצמם , כמו הענין בשבת (ראה מש"ת יום טוב א , יז - יח). וכבר נסתעפו מזה השרש דינין רבים במסכת יום טוב ובמסכת שבת ובמקומות זולתם מהתלמוד. והיה משנה על אשר ילקטו יום יום - כדי שיספיק להם לשני ימים. (ו) ערב וידעתם כי יי' הוציא אתכם מארץ מצרים - רוצה לומר , שכבר יתבאר להם עוצם כחו וגבורתו לעשות כל אשר ירצה; וזה , שכל מה ששאלתם ממנו יתן לכם , עד שכבר יביא לכם בשר לאכול בזה המדבר בזה היום בעינו , קודם שיעבור הערב. (ז-ח) ובבקר תראו כבוד יי' , במה שישפע ממנו לכם לחם לאכול בזה האופן הנפלא , לפי שהוא שומע תלונותיכם אשר אתם מלינים עליו; כי לא עלי ועל אהרון תלונותיכם , במה שאמרתם לנו: "כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב" (לעיל , ג) , כי אם על השם יתעלה , כי מאתו נהיה כל אשר עשינו. (י) והנה כבוד יי' נראה בענן - זה היה על דרך המופת; רוצה לומר , שהיו מכירים ישראל בבא הנבואה למשה . וזה היה בהרבה מנבואותיו , לפי מה שנתבאר מדברי התורה. וזה כולו היה להביא ישראל אל שיאמינו בענין הנבואה , כדי שיקבלו התורה קבלה שלימה , שלא ישאר להם ספק בשהיא מהשם יתעלה. (יב) בין הערבים תאכלו בשר - רוצה לומר: בזמן אשר בין שני הערבים; והרצון בזה , שקודם שיסור היום לגמרי , יאכלו בשר. (יג) ותעל השלו - הוא מין ממיני העופות; ואולי העלה אותם השם יתעלה מן הים , כמו שכתב החכם אבן עזרא. שכבת הטל - הוא הטל שיורד בבקר. והנה אמר שכבת הטל , לפי שהוא נעשה מאֹד חלוש , לא ירדו ממנו טפין , אבל יתלחלח מהקרירות אשר בסוף הלילה , וימצא הלחות בפועל על הארץ. (יד) ותעל שכבת הטל - רוצה לומר , שנפסקה ירידת הטל , כמו שפירש החכם אבן עזרא (בפירוש הארוך). והרצון בזה , שהטל היה יורד ראשונה , ואחר שירד הטל היה יורד המן עליו , כמו שכתוב "וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו" (במ' יא , ט). דק מחספס - פירש החכם אבן עזרא , שהיה דק ועגול. גם נכון הוא מה שפירש המתרגם (ת"א); רצוני , שהוא היה כדמיון זרע דק קלוף , רוצה לומר: שהוסרה קליפתו; כי הוא היה לבן "כזרע גד" , כמו שספר אחר זה (להלן , לא). (טז) עומר לגולגולת - פירש אחר זה , כי "העומר עשירית האיפה הוא" (להלן , לו). והנה האיפה היא מדה , שִׁעוּרָהּ שלש סאין , זה מבואר מצד הוראת הגדר , והסאה היא ששת קבין , והקב - ארבעה לוגין; ולזה תהיה מדת העומר שבעה לוגין וחמישית לוג , והלוג - ששה בצים . (יז-יח) ויעשו כן בני ישראל - ללקט עומר לגלגלת , כאשר צוה להם משה. וילקטו , מי שהיו לו בני בית מרובין ומי שהיו בני ביתו מועטין , לפי האומד , באופן שיהיה בו "עומר לגולגולת" (לעיל , טז); וכאשר מדדו מה שלקטו , מצאו שהמרבה לא העדיף מעומר לגלגלת והממעיט לא החסיר , וזה היה דבר פלא. או יהיה המרבה - מי שהיה חושב ללקוט יותר מן החק , והממעיט - מי שחשב ללקוט פחות מהחק. ואיך שהיה , הנה היה זה כן , לפי שהרצון היה מהשם יתעלה שיהיה להם לחם חקם , לא פחות ולא יתר; ולזה סבב שימצאו הענין בזה האופן. והנה היה זה פלא עצום , איך שהיה משני אלו הענינים . (יט-כ) איש אל יותר ממנו עד בקר - הנה צוה השם יתעלה להם זה לשתי סבות: האחת - כי זה השעור הוא ראוי להם , ולא יוכלו להותיר ממנו , שלא יזוק בזה גופם. והשנית - כי ההשתדלות להותיר ממנו עד בקר היה מורה על מיעוט האמנה בשם יתעלה , כי לא יבטח המותיר ממנו עד בקר שירד המן בבקר יום ביום ; שאם היה בוטח בזה , לא היה משתדל להותיר מהמן עד הבקר. ולזאת הסבה כעס משה על האנשים שהותירו ממנו עד בקר; וסבב השם יתעלה שלא יועיל להם , כי כבר באש והיתה בו רמה. (כא) וחם השמש ונמס - סבב זה השם יתעלה , כדי שילקטוהו בזריזות בבקר השכם , קודם שיביאו הרוחות עליו עפר; ולהקנותם תכונת הזריזות. (כב-כג) ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה - יתכן שהיה זה על דרך פלא , כי לא מצאנו שצוה להם משה שילקטו לחם משנה. והנה , הם היו לוקטים לפי האומד "עומר לגולגולת" (לעיל , טז) , וכאשר מדדו בעומר , מצאו שכבר לקטו שני העומר לאחד. ולזה באו כל נשיאי העדה להגיד למשה הדבר הזה , לדעת מה זה ועל מה זה (ע"פ אס' ד , ה). ואפשר , כמו שכתב החכם אבן עזרא (בפירוש הארוך) , שמשה אמר להם שילקטו ביום הששי לחם משנה , ואם לא נזכר; ובאו נשיאי העדה לחקור עם משה מה יעשו ממנו. והנה הבאור הראשון הוא יותר נכון; שאם היה כפירושו , למה זה לא שאלו לו נשיאי העדה מה יעשו מזה הלחם המשנה ואיך יאכלוהו , כאשר צוה אותם שילקטו ביום הששי לחם משנה? ועוד , שלפי הפשט יראה , שהם לא ידעו שהיה לחם משנה עד שמדדו זה בעומר ומצאו שהיה שני העומר לאחד , ולזה תמהו הנשיאים מזה . והנה סבב השם יתעלה בזה האופן שזכרנו , שידעו ישראל כי ביום השביעי הוא שבת קודם שיצוה אותם משה בענין השבת , כדי שיאמינו יותר בענין השבת; כי הם ראו כי ביום הששי ירד להם לחם משנה , ולא ירד ביום השביעי , וזה לאות כי זה היום נבדל בענינו משאר ימי השבוע , ושהוא בלתי ראוי שתעשה בו מלאכה. ולזה אמר להם משה: זה שראיתם שירד ביום הששי לחם משנה , הוא אשר דבר יי': שבתון שבת קודש ליי' מחר - רוצה לומר , שהוא מחויב שישבתו בו מכל מלאכה , אין ראוי להתעסק בו כי אם בעבודת השם יתעלה; ולזה , אפו ביום השיש מה שיצטרך לאפות לצורך השבת ובשלו הצריך לבשל , והעודף הניחו למשמרת עד הבקר , לאכלו בשבת. (כד-כו) והניחוהו עד הבקר , ולא הבאיש ורמה לא היתה בו , כי מאת השם יתעלה נהיה שיניחוהו למשמרת. ולזה לא קרה בו מה שקרה במן שהותירו ממנו עד בקר בשאר ימי השבוע , כי הוא הבאיש והיתה בו רמה (ראה לעיל , כ). ויתכן שהודיעו למשה שלא הבאיש ולא היתה בו רמה , ואמר להם משה אז , שיאכלוהו ביום השבת ולא יֵצאו ללקוט , כי לא ימצאו; וכל זה היה להוסיף להם האמתה בענין השבת. (כח) לשמור מצותי ותורותי - רוצה לומר במצותי: מה שעברו על מצות השם יתעלה , להותיר מהמן עד בקר (ראה לעיל , כ) ולצאת ביום השבת ללקוט (ראה לעיל , כז). ואֵלו המצות הם בעצמם ה'תורות' שזכר , כי צוה השם יתעלה אלו הנמוסים בענין המן והשבת; ובזה האופן קראה התורה נימוס אשר צוה השם יתעלה שיעשו בו דבר אחד מהדברים: אמר "זאת תורת החטאת" (וי' ו , יח); "זאת תורת האשם" (וי' ז , א). ואפשר עוד , שקרא אלו המצות 'תורות' , לפי שאין הכונה בהם ענין המצות האלו בעצמותו , אבל הם מכוונות להורות על דברים אחרים. כאלו תאמר , שמצות השבת היא להורות על חדוש העולם או על יציאת מצרים גם כן , כמו שזכרה התורה זה בפרשת 'וישמע יתרו' (שמ' כ , יא) ובפרשת 'ואתחנן' (דב' ה , טו). ומה שצוה השם יתעלה שלא להותיר מהמן עד הבקר היה להורות , שראוי לאדם שיסתפק בלחם חקו ולא יפנה לרבוי אסיפת הקנינים , שימנעוהו מההשתדלות בשלמות הנפש; עם שכבר היה זה להרגילם שיאמינו בשם יתעלה , שכבר יֵרד המן להם בבקר בבקר. (כט) שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי - הנה במה שאמר שבו איש תחתיו היה די למנוע מהם היציאה ללקוט המן , עם שכבר נתבאר להם שלא ירד המן! ואולם אמרוֹ אל יצא איש ממקומו ביום השביעי היא אזהרה כוללת; כאלו הראה להם בזה , שגם בהליכה , בזולת לקיטת דבר , יהיה להם אשם. ואפשר שנאמר , כי באמרו שבו איש תחתיו לא יותר לו להעתיק הדבר ההוא משם , אך יניחהו תחתיו , רוצה לומר: במקום האיש ההוא , שהוא ארבע אמות כשיפשוט ידיו ורגליו (ראה ערובין מח , א). וכבר נתבאר זה ממה שנזכר במקושש , כמו שיתבאר במה שיבא (במ' טו , לב). ואם היה זה כן , הנה יהיה הרצון באמרו אל יצא איש ממקומו זאת הכונה בעינה , לפי פשטי הדברים , ותהיה מזה המקום אזהרה למוציא מתחלת ארבע אמות לארבע אמות ברשות הרבים (ראה שבת צו , ב). ואולם לפי הבאור הראשון , שהזהיר על ההליכה , אי אפשר שיובן שתהיה אזהרה לבלתי לכת בשבת יותר ארבע אמות , כי לא תמצא שנענשו מוצאי המקושש , ואעפ"י שהלכו חוץ מן המחנה. גם בזה המקום לא גנה אותם , רק על צאתם ללקוט. ולזה תהיה הכונה באמרו אל יצא איש ממקומו - שלא יצא חוץ משדות העיר וכרמיה , כי כל זה הוא בכלל המדינה; כמו שנתבאר מערי הלויים , שהיו מתנים להם דבר מוגבל לאלו הענינים (ראה במ' לה , ה). ולפי שלפי הנהוג במדינות , לא יהיה זה בכל רוח בפחות משעור המדינה , כי עד כמו שעור המדינה לכל הצדדין ימשכו לכל הפחות שדות העיר וכרמיה ויעריה , והיה מבואר במחנה ישראל ממספר האהלים שהיו שם , ששערו היה שלש פרסאות (ראה ערובין נה , ב) , הנה לא תשלם ה'יציאה' מהמקום ההוא בפחות משלש פרסאות. וזהו התחום שנתחייבו עליו מן התורה מזאת האזהרה. ואולם מדברי סופרים יתחייבו על יותר מאלפים אמה , כי כן היה תחום ערי הלויים (ראה מש"ת שבת כז , א). ולפי שהבינו מאֹמרו אל יצא איש ממקומו שתי אלו הכונות המתחלפות שזכרנו , הוקשה לקצת רבותינו ז"ל בסוף הראשון מערובין (יז , ב) , אם לוקין על זה ה'לאו'; כי חשב היותו כמו 'לאו בכללות' , אשר יאמר בשתוף השם על הענינים שיובנו ממנו , שאין לוקין עליו , כמו שזכרנו (ראה חקירה בענין 'נא ומבושל' , בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' יב , א - יג , טז , תועלת ו); והאמת הוא שלוקין על 'לאו' זה , כי עיקר הכונה בו היא למנוע ההליכה חוץ מהמדינה , ואעפ"י שלא יצאו ללקוט (ראה מש"ת שבת כז , א). וידמה שאל זה גם כן היתה הכונה במה שאמר שבו איש תחתיו; רוצה לומר , שלא יצאו מהמדינה , ואעפ"י שלא יצאו ללקוט , וכל שכן שימנע מהם היציאה ללקוט. והנה היוצאים ללקוט , ידמה שחפשו בכל המקום שהיה יורד שם המן , וזהו אמרו "ולא מצאו" (לעיל , כז); כי בזולת זה לא יתברר להם שלא ימצאו שם. והנה יצאו מפני זה חוץ למחנה ישראל כשעור המקום שהיה יורד בו שם המן , והוא , לפי מה שזכרנו , עד שלש פרסאות; ולזה יהיה אמרו שבו איש תחתיו , שמי שיצא חוץ לתחום - כמו הענין ביוצאים ללקוט המן - יחוייב לו שישב תחתיו , כי אין ללכת כי אם ארבע אמות שהוא בהם. ובזה לבד חטאו היוצאים ללקוט , כי הם לא לקטו דבר; עם מה שהיה בזה הפועל ממיעוט האמונה בדברי השם יתעלה . (לא) זרע גד - אחשוב שהוא אחד מהזרעים הלבנים , ודמהו לו מצד הלובן; כאִלו אמר שהוא לבן כזרע גד. ולפי זה הפירוש אפשר שיהיה מאמר לאה "בא גד" (בר' ל , יא) , להיות הבן ההוא לבן , ולזה המשילה אותו לגד וקראה אותו גד. או ירצה בזה שהוא כזרע גד - כדמיונו וּכְמותו , והוא גם כן לבן. וטעמו כצפיחית בדבש - אמר זה להורות על הפלגת שבח המן , שהוא היה בתכלית הערבות בטעמו , והיה טוב למראה. (לג) לפני יי' - רוצה לומר: לפני ארון העדות , והוא בקדש הקדשים , כמו שיתבאר במה שיבא (שמ' כו , לג). והנה היה זה המן קיים לדורות ובלתי נפסד , על צד הפלא; רוצה לומר , שכבר נתן לו השם יתעלה אז טבע , על יד משה נביאו , על שיהיה בלתי נפסד , עם היותו קל ההפסד בעצמותו , באופן שהיה נמס הנשאר מהמן חוץ למחנה כחֹם השמש , כמו שקדם (לעיל , כא).