מאגר הכתר שמות פרק טז טקסט בלבד

פרק טז
[א] ויסעו מאילם ויבאו כל־עדת בני־ישראל אל־מדבר־סין אשר בין־אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים:
[ב] וילינו וילונו כל־עדת בני־ישראל על־משה ועל־אהרן במדבר:
[ג] ויאמרו אלהם בני ישראל מי־יתן מותנו ביד־יהוה בארץ מצרים בשבתנו על־סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי־הוצאתם אתנו אל־המדבר הזה להמית את־כל־הקהל הזה ברעב: ס
[ד] ויאמר יהוה אל־משה הנני ממטיר לכם לחם מן־השמים ויצא העם ולקטו דבר־יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם־לא:
[ה] והיה ביום הששי והכינו את אשר־יביאו והיה משנה על אשר־ילקטו יום ׀ יום:
[ו] ויאמר משה ואהרן אל־כל־בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים:
[ז] ובקר וראיתם את־כבוד יהוה בשמעו את־תלנתיכם על־יהוה ונחנו מה כי תלונו תלינו עלינו:
[ח] ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את־תלנתיכם אשר־אתם מלינם עליו ונחנו מה לא־עלינו תלנתיכם כי על־יהוה:
[ט] ויאמר משה אל־אהרן אמר אל־כל־עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם:
[י] ויהי כדבר אהרן אל־כל־עדת בני־ישראל ויפנו אל־המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן: פ
[ששי] [יא] וידבר יהוה אל־משה לאמר:
[יב] שמעתי את־תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו־לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם:
[יג] ויהי בערב ותעל השלו ותכס את־המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה:
[יד] ותעל שכבת הטל והנה על־פני המדבר דק מחספס דק ככפר על־הארץ:
[טו] ויראו בני־ישראל ויאמרו איש אל־אחיו מן הוא כי לא ידעו מה־הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה:
[טז] זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו:
[יז] ויעשו־כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט:
[יח] וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי־אכלו לקטו:
[יט] ויאמר משה אלהם איש אל־יותר ממנו עד־בקר:
[כ] ולא־שמעו אל־משה ויותרו אנשים ממנו עד־בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה:
[כא] וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס:
[כב] ויהי׀ ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל־נשיאי העדה ויגידו למשה:
[כג] ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת־קדש ליהוה מחר את אשר־תאפו אפו ואת אשר־תבשלו בשלו ואת כל־העדף הניחו לכם למשמרת עד־הבקר:
[כד] ויניחו אתו עד־הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא־היתה בו:
[כה] ויאמר משה אכלהו היום כי־שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה:
[כו] ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה־בו:
[כז] ויהי ביום השביעי יצאו מן־העם ללקט ולא מצאו: ס
[כח] ויאמר יהוה אל־משה עד־אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי:
[כט] ראו כי־יהוה נתן לכם השבת על־כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו׀ איש תחתיו אל־יצא איש ממקמו ביום השביעי:
[ל] וישבתו העם ביום השבעי:
[לא] ויקראו בית־ישראל את־שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש:
[לב] ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען׀ יראו את־הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים:
[לג] ויאמר משה אל־אהרן קח צנצנת אחת ותן־שמה מלא־העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם:
[לד] כאשר צוה יהוה אל־משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת:
[לה] ובני ישראל אכלו את־המן ארבעים שנה עד־באם אל־ארץ נושבת את־המן אכלו עד־באם אל־קצה ארץ כנען:
[לו] והעמר עשרית האיפה הוא: פ