מאגר הכתר שמות פרק יז עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק יז
(א) ויסעו - אחז הכתוב דרך קצרה לומר: למסעיהם , כי ממדבר סין נסעו אל דפקה , ומשם לאלוש , ומאלוש לרפידים (ראה במ' לג , יב - יד). וטעם על פי יי' - ביד משה (ע"פ במ' ד , לז ועוד) , כאשר הזכרתי ביד משה (שמ' טו , כב). (ב) וירב. הזכיר העם , ולא 'כל העם' כאשר הזכיר בדבר המן (ראה שמ' טז , ב) , כי שתים כתות היו: האחת - אין להם מים לשתות , והיא העושה מריבה עם משה; והשנית - יש להם מים שהביאו מאלוש (ראה במ' לג , יד) , והיא רוצה לנסות את השם אם יתן מים , כאשר יפרש (ראה להלן , ז). תנו לנו מים - למשה ולאהרן מדברים; ואין צרך להזכיר אהרן , כי כבר פרשתי (שמ' ד , ל) , כי משה לא דבר עם ישראל רק על יד אהרן. והנה השיב למריבים עמו: מה תריבון עמדי? נצעק כולנו אל השם! ואמר למנסים: ומה (בנוסחנו: מה) תנסון את יי'?! (ג) ויצמא - כאשר התחזק עליהם הצמא , התרעמו על משה , כי הרע להם להוציאם מארץ מצרים. (ד) ויצעק. דבר הכתוב דרך משל: כי רובי מריבות עשו עִמי ומתרעמים עלי; ואילו היה בהם יכולת , היו סוקלים אותי. (ה) ויאמר. יש אומרים (ראה תנח' בשלח כב): בעבור שאמר: "עוד מעט וסקלוני" (לעיל , ד) , אמר לו השם: עבור לפני העם המריבים עמך , והודיעם , כי מים תתן להם עתה; וקח אתך מזקניהם. ומטך אשר הכית בו - בציווי (ראה שמ' ז , יט). (ו) הנני - הטעם , כי תמצאני; והטעם: כחי וגבורתי בחֹרֵב. והכית בצור - שאין בו מים. ואחז דרך קצרה , שלא הזכיר 'ותשת העדה ובעירם' (ע"פ במ' כ , יא). (ז) ויקרא - משה , או: הקורא. מסה ומריבה - בעבור השנים הדברים הנזכרים. ומשפט לשון הקודש , כאשר יזכיר שני דברים , יחל לעולם מהשני , שהוא קרוב; כמו "ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו" (יהו' כד , ד) , ואחר כן "ואתן לעשו" (שם). וככה הזכיר תחילה מסה ואחר כך מריבה , ושב לפרש קריאת המריבה - על ריב בני ישראל עם משה; ופירש מסה - על נסותם את יי'; והנה פירש המסה: היש יי' בקרבנו , שיעשה כל צרכנו? וזאת הכת השנית הכעיסה השם יותר מהראשונה (ראה פירושו לעיל , ב) , על כן כתוב "לא תנסו את יי' אלהיכם כאשר נסיתם במסה" (דב' ו , טז). (ח) ויבא גוי עמלק. (ט) ויאמר. זה יהושע - הוא נין הנשיא אלישמע בן עמיהוד (ראה דה"א ז , כו - כז) , שהיה בעל דגל אפרים (ראה במ' ב , יח); וקראו הכתוב עתה יהושע , בשם שקראו משה בדבר המרגלים (ראה במ' יג , טז). בחר לנו - דרך הלשון לומר "לך לך" (בר' יב , א); "בחר לך" (ש"ב כד , יב); "שבו לנו בזה" (שמ' כד , יד). אנשים - ידועים (ע"פ דב' א , יג) , בעלי גבורה; כמו "כלם אנשים" (במ' יג , ג). וצא הלחם מחר ממחנה ישראל , להלחם בעמלק , ואנכי אהיה נצב על ראש הגבעה , שהיא חורב. ומטה האלהים בידי - שארים בו ידי להתפלל. (י) ויעש. הזכיר אהרן וחור , בעבור צרך לפרש "תמכו בידיו" (להלן , יב). (יא) והיה. יש אומרין (ראה רשב"ם) , כי הרמת 'ידו' כאשר עשה במלחמה - מה שבידו: הנס; ואילו היה כן , היה מרים אותו אהרן או חור , או יעמידוהו במקום גבוה בהר , שיראה עומד. והנכון - מה שאמרו קדמונינו (ראה ר"ה כט , א). (יב) וידי. ידענו , כי אין כח באדם להרים ידיו יום שלם , אפילו שעות מועטות. והנה הזכיר: וידי משה כבדים - יותר מידי שאר הזקנים , על כן לא יכול להרימם תמיד. וטעם וישימו - שלא היה יכול לעמוד , ושֶגָבַה מקומו , ואהרן וחור תמכו. ואמר הכתוב: כבדים - על לשון זכרים , וככה מזה אחד ומזה אחד; וכמוהו "והנה יד שלוחה אלי והנה בו מגילת ספר" (יח' ב , ט). ויהי ידיו אמונה - כל אחד מידיו , כמו "צעדה עלי שור" (בר' מט , כב); עומדת בתוקף. ואמונה - הוא שם דבר. ויש אומרים , שהוא מגזרת "ויהי אומן את הדסה" (אס' ב , ז): כאילו אומנים הם שישאו ידיו. (יג) ויחלש - אין הפרש בין ויחלֹש ובין "וַיֶּחֱלָש" (איוב יד , י); כאשר הוא "יטרוף" (תה' ז , ג) כמו "יטרָף" (בר' מט , כז); "וידַּר יעקב" (בר' כח , כ) ו"ידֹּר" (במ' ו , כא); בפתח. רק זאת הגזרה כמלת 'שָב' (ראה דב' ל , ג) , פעם יוצאת ופעם עומדת. או יהיה "וגבר ימות ויחלש" (איוב יד , י) - וכבר חָלַש אחרים , כדרך "וירם תולעים ויבאש" (שמ' טז , כ); על כן הזכיר "גבר" - בעל גבורה. (יד) ויאמר. כתב זאת זכרון בספר - הנודע , והוא "ספר מלחמות יי'" (במ' כא , יד); ואיננו אתנו , כאשר אין לנו "ספר הישר" (יהו' י , יג) ו"מדרש עדו" (ראה דה"ב יג , כב) ו"דברי הימים למלכי ישראל" (מ"א יד , יט) וספרי שלמה (ראה מ"א ה , יב). וטעם ושים באזני יהושע - כי השם ידע , כי הוא עתיד להלחם עם מלכי כנען. וטעם כי מחה אמחה - בעבור שהכעיס השם. כי אלופי אדום נבהלו מפחדו (ראה שמ' טו , טו) בעבור האותות שעשה במצרים ובים , וככה מואב ופלשת (ראה שם , יד - טו); והנה זה עמלק שמע גבורות השם בעבור עמו ישראל , והנה בא ממקום רחוק להלחם עם ישראל ולא פחד מהשם. וכן כתוב "ולא ירא אלהים" (דב' כה , יח). ויש אומרים , כי עמלק היה שם המלך , בעבור שאמר הכתוב "את עמלק ואת עמו" (לעיל , יג). או עַם אחר התחבר עִמו. (טו) ויבן מזבח - בחֹרב; מזבח - מושך אחר עמו , וכן הוא: מזבח יי' נסי. (טז) ויאמר. יד - כמו "כי אשא אל שמים ידי" (דב' לב , מ). והטעם , כי השם שם ידו על כסאו , וזאת היא השבועה. ורבי ישועה אמר: כי יד חזקה תהיה ליושב בראשונה , כאשר נאמר בשלמה "על כסא יי'" (דה"א כט , כג); והנה הטעם - על שאול.