מאגר הכתר שמות פרק יז עם פירוש רמב"ן

פרק יז
(א-ב) ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי יי' ויחנו ברפידים - יאמר שנסעו ממדבר סין , שחנו שם בנסעם מאילים (ראה שמ' טז , א) , והלכו למסעים רבים שעשו על פי השם , ואחרי כן חנו ברפידים. ואמר זה דרך קצרה , כי בנסעם תחלה ממדבר סין חנו בדפקה , ואחרי כן באלוש , ומאלוש לרפידים (ראה במ' לג , יב - יד); וזה טעם למסעיהם , כי היו להם מסעים ממדבר סין אל רפידים , ולא באו שם במסע הראשון. אבל לא בא עתה אלא לפרש תלונתם , כי בתחלת בואם במדבר ההוא ילונו על הלחם (ראה שמ' טז , ב - ג) , ועתה יריבו על המים. ואין מים לשתות העם - כאשר באו אל המקום ההוא ולא מצאו שם עינות מים (ראה שמ' טו , כז) , מיד עשו מריבה עם משה. וזה טעם וירב העם עם משה , כי התלונות במקומות שנאמר בהם 'וילונו' הוא תרעומת , שהיו מתרעמים על ענינם לאמר: מה נעשה , מה נאכל ומה נשתה; אבל וירב - שעשו עמו מריבה ממש , ובאו עליו לאמר: תנו לנו מים - אתה ואהרן אחיך , כי עליכם הדבר ודמנו עליכם. ומשה אמר להם: "מה תריבון עמדי" , ו"מה תנסון את יי'" (להלן , ג); כי הריב הזה - לנסות את יי' הוא , היוכל לתת לכם מים , כי אם תחרישו מעלינו ותתפללו אליו , יענה אתכם; וכן היה בלבם לנסות , כאשר אמר "ועל נסותם את יי' לאמר היש יי' בקרבנו אם אין" (להלן , ז). ואז רפתה רוחם מעליו (ע"פ שו' ח , ג) , ועמדו יום או יומים , מסתפקים במים שבכליהם , ואחרי כן "ויצמא שם העם למים וילן העם עם (לפנינו: על) משה" (להלן , ג) - כענין התרעומת אשר המה עושים בכל מקום בבקשם דבר , שיאמרו: "למה זה העליתנו ממצרים" (שם); ובראות משה כי צמאו התפלל לשם (ראה להלן , ד) , והגיד לפניו צרתו במריבה שעשו עמו בראשונה. ורבי אברהם אמר , כי היו שתי כתות: האחת מריבה , והאחת מנסה את יי'; והנכון - מה שאמרתי. (ג) להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא - יזכירו לו בתלונתם גם המקנה , לאמר לו כי הם צריכים מים רבים , וצריך לתת להם עצה לכולם; ולכך נאמר שם בשנית "ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם" (במ' כ , יא). ורבותינו אמרו (מכיל' בשלח ויסע ו): השוו בהמתן לגופן; אמרו: בהמתו של אדם היא חייו: המהלך בדרך - אם אין בהמתו עמו , מסתגף הוא. וטעם הזכירם אותי ואת בני ― ולא אמרו סתם: 'להמיתנו בצמא' , או 'להמית את כל הקהל הזה' , שיכלול אנשים ונשים וטף , כמאמרם בשאר המקומות (ראה שמ' טז , ג ועוד) ― כי יזכירו לו הבנים להרבות עליו תלונה , שימהר לדבר. כי הקטנים לא יסבלו הצמא כלל , וימותו לעיני אביהם , כטעם "דבק לשון יונק אל חכו בצמא" (איכה ד , ד). (ה) עבור לפני העם - כלשון "העביר אותו לערים" (בר' מז , כא); "והעברתי את אויביך בארץ אשר (בנוסחנו ללא 'אשר') לא ידעת" (יר' טו , יד); שתעבור מהם אל מקום אחר. או כמו "ויעבר את הכושי" (ש"ב יח , כג); "והוא עבר לפניהם" (בר' לג , ג) - שקדם ללכת קודם להם. וענין הכתוב הזה , כי העם היה ברפידים , והצור אשר יצאו ממנו המים היה בחורב (ראה להלן , ו) , והוא הר סיני , על דעת הראשונים (שבת פט , א); או מקום עיר לפני ההר , קרוב לו , על דעתי - כאשר אפרש עוד (שמ' יח , א - ב). והנה הוצרך משה לקדם לפני העם , לעבור מרפידים אל חורב כמהלך פרסה או שתי פרסאות , רחוק מן המחנה ולפניהם , ועל כן אמר לו: עבור לפניהם , וקח אתך מזקני ישראל והלכת - כלומר , שתלך עד שתראה אותי "עומד לפניך על הצור בחורב" (להלן , ו). והנה הכה בצור ויצאו ממנו מים , ולא ספר הכתוב "ותשת העדה ובעירם" כאשר בשניה (במ' כ , יא) , אבל בידוע שעשו כן. וברור הוא שלא הלכו העם אל חורב לשתות , כי לא באו לפני הר סיני עד אחרי כן בחדש השלישי (ראה שמ' יט , א) , אבל שלחו שם נעריהם ובהמתם לשאוב מים ולהביא להם , כמנהג המחנות. וקרוב אלי , שיצאו מן הצור בחורב מים קרים נוזלים (ע"פ יר' יח , יד) , הלכו אל רפידים , ושם שתו אותם; והוא שאמר הכתוב "ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים" (תה' עח , טז) , וכתיב "פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר" (תה' קה , מא). ומה שאמר "הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו" (תה' עח , כ) - גם הוא על הצור הזה בחורב , על דרך הפשט; והסלע השני אשר היה בקָדֵש (ראה במ' כ , א ואי') - נבקע בו כמו באר נובע מים , ועל כן אמר "היא הבאר אשר אמר יי' למשה" (במ' כא , טז) , ואמרו בשירה: "באר חפרוה שרים כרוה" (שם , יח) , כי היה כמו באר חפרוה. ולכך אמר שם "ותשת העדה ובעירם" (במ' כ , יא) - ששתו מיד שם באותו מקום , אבל כאן היו נהרות שוטפים ממנו , ושותים בבתיהם לרצונם. ואעפ"י שהיה הכל בארה של מרים , כקבלת רבותינו (ראה תנח' במדבר ב) , יתכן שהיה בפעם הראשון וכל הארבעים מושך מים כנהרות , ובפעם השנית , מפני העונש אשר היה שם , נעשה כמו באר חפרוה , מלאה מים חיים. וטעם ומטך אשר הכית בו את היאור - בצווי לאהרן. והזכיר בו מכת היאור , ולא אמר 'והמטה אשר נהפך לנחש' , או 'והמטה אשר עשית בו את האותות' - להזכיר בו פלא , כי אז הפך מים לדם והסיר אותם מטבעם , ועתה יביא מים בצור החלמיש (ע"פ דב' ח , טו); והנה יעשה בו דבר והפכו. (ו) הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב - בעבור כי הפלא במים במקום הזה עתה היה קבוע , שיהיה הבאר עמהם כל ימי המדבר , כדברי רבותינו (תנח' במדבר ב) , בעבור זה נגלית עליו השכינה במקום ההוא , כאשר אמר במן: "ובקר וראיתם את כבוד יי'" (שמ' טז , ז) - בעבור היותו פלא קיים. (ט) ויאמר משה אל יהושע - נראה מכאן , כי משה מיום היותו לפניו היה קורא אותו יהושע , וכן כתוב "וישמע יהושע את קול העם ברעה" (שמ' לב , יז); והכתוב שאמר בענין המרגלים "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במ' יג , טז) - למבראשונה ידבר: הודיענו , כי זה הושע בן נון אשר בחרו במרגלים הוא אשר קראו משה 'יהושע'. וכדברי רבותינו (סוטה לד , ב) , שאמרו: 'יה יושיעך מעצת המרגלים' - להגיד כי בעבור זה המעשה , שהיה משה יודע שהוא עתיד ללכת עם המרגלים , קרא לו השם הזה; או נאמר , כי אז קבע לו משה אותו השם בפני העדה , שלא יִקָּרֵא שמו עוד 'הושע' , ויהיה שמו 'יהושע'. והטעם שצוה משה את יהושע להלחם בעמלק , בעבור שיתפלל הוא בנשיאות כפים על ראש הגבעה; ועלה שם , כדי שיראה את ישראל הנלחמים , וישים עינו עליהם לטובה , וגם הם יראו אותו פורש כפיו השמימה ומרבה בתפלה , ויבטחו בו ויוסיפו אומץ וגבורה. ובפירקי רבי אליעזר (פר"א מד) עוד: כל ישראל יצאו חוץ לאהליהם , וראו את משה כורע על ברכיו - והם כורעים על ברכיהם , נופל על פניו ארצה - והם נופלים על פניהם ארצה , פורש את ידיו לשמים - והם פורשים את ידיהם לשמים; כשם ששליח צבור מתפלל , כך כל העם עונים אחריו. והפיל הקדוש ברוך הוא את עמלק ואת עמו ביד יהושע. ואם כן , יהיה טעם ומטה האלהים בידי - לומר , כי כאשר עלה אל ראש הגבעה וירא את עמלק , נטה ידו במטה עליהם , להביא עליהם מכות דבר וחרב ואבדן (ע"פ אס' ט , ה) , כענין שכתוב ביהושע "נטה בכידון אשר בידך אל העי כי בידך אתננה" (יהו' ח , יח); כי בעת היותו מתפלל וכפיו פרושות השמים (ע"פ מ"א ח , נד) , לא יתפוס בידו דבר. והיה כל הענין הזה שעשה משה רבנו , מפני שהיה עמלק גוי איתן (ע"פ יר' ה , טו) וחזק מאד , וישראל אינם מלומדי מלחמה ולא ראו אותה מעולם , כאשר אמר "פן ינחם העם בראותם מלחמה" (שמ' יג , יז) , והיה "עיף ויגע" , ככתוב במשנה תורה (דב' כה , יח) , על כן פחד מהם והוצרך לכל התפלה הזאת והַתְחִנה. ויתכן שפחד משה פן יתגבר בחרבו , מפני היותו עם נוחל חרב , מברכת הזקן שאמר לו "ועל חרבך תחיה" (בר' כז , מ). כי המלחמה מן המשפחה הזאת היא הראשונה והאחרונה לישראל , כי עמלק מזרע עשו (ראה בר' לו , יב) , וממנו באה אלינו המלחמה בראשית הגוים (ע"פ במ' כד , כ) , ומזרעו של עשו היה לנו הגלות והחרבן האחרון , כאשר יאמרו רבותינו (ראה גיטין נז , ב) , שאנחנו היום בגלות אדום; וכאשר ינוצח הוא ויחלש , הוא ועמים רבים אשר אתו (ע"פ יח' לח , כב) , ממנו נִוָּשע לעולם , כאשר אמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ליי' המלוכה" (עו' א , כא). והנה , כל אשר עשו משה ויהושע עמהם בראשונה , יעשו אליהו ומשיח בן יוסף עם זרעם; על כן התאמץ משה בדבר. (יא) וכאשר יניח ידו - על דרך הפשט: כאשר הניח ידו באונס מפני כובד ידיו , ראה שגבר עמלק , וצוה לאהרן וחור שיתמכו בהם , ולא יניחם עוד. ורבותינו אמרו במדרש (הבהיר קלח): וכי משה היה עושה שיגבר עמלק? אלא אסור לאדם לשהות שלש שעות וידיו פרושות השמים. (יב) וטעם ויהי ידיו אמונה - שהיו עומדות וקיימות ברוממותן , כלשון "ואמנה על המשוררים דבר יום ביומו" (נחמ' יא , כג); וכן "אנחנו כורתים אמנה" (שם י , א) - דבר קיים כברית; וכן "היתד התקועה במקום נאמן" (יש' כב , כה) - חזק. ועל דרך האמת: נשא עשר אצבעות לרום השמים , לרמוז על עשר ספירות , לדבקה באמונה הנלחם בישראל; ובכאן נתבאר ענין נשיאות כפים בברכת כהנים וסודו. (יד) כתוב זאת זכרון בספר - אמר רבי אברהם כי הוא ספר נודע , והוא "ספר מלחמות יי'" (במ' כא , יד) , וכתוב בו המלחמות שעשה השם בעבור יראיו; ויתכן שהיה מימות אברהם. ואין בדבריו אלה , רק תואנה! והנכון בעיני , כי בספר ירמוז לספר התורה , כענין שכתוב "לקוח את ספר התורה הזה" (דב' לא , כו). יאמר: כתוב זאת בספר תורתי , שיזכרו בני ישראל מה שעשה עמלק , כי מחה אמחה את זכרו , ונתתי נקמתי בו ביד עמי ישראל (ע"פ יח' כה , יד); וזו היא המצוה שכתב לנו במשנה תורה "זכור את אשר עשה לך עמלק" וגו' (דב' כה , יז). ואמר: ושים באזני יהושע - לצוותו להזכיר לישראל את כל התלאה אשר באה להם על ידו , כי הוא היודע ועד (ע"פ יר' כט , כג). וירמוז , כי אחרי שיירשו הארץ ימחו אותו; כי מצוה עליהם תחלה להכרית שבעת הגויים וינחלו הארץ. זהו שנאמר שם "והיה בהניח יי' אלהיך לך" וגו' (דב' כה , יט); ואם היה בימי יהושע כן , היה מזכירם למחות אותו , אבל נשארה הארץ לרשתה בימיו הרבה (ראה יהו' יג , א) , ולא הגיע זמנה עד מלוך שאול (ראה ש"א טו , ב). (טז) כי יד על כס יה - ידו של הקדוש ברוך הוא הורמה לישבע בכסאו , להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו כס , ולא נאמר 'כסא' , ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקדוש ברוך הוא , שאין הכסא שלם ואין השם שלם עד שימחה שמו של עמלק בן עשו; ומשנמחה שמו - יהי השם מלא והכסא שלם , שנאמר "האויב תמו חרבות לנצח" (תה' ט , ז) ― זהו עשו , שנאמר "ועברתו שמרה נצח" (עמ' א , יא) ― "אבד זכרם המה" (תה' ט , ז) , מה כתיב אחריו? "ויי' לעולם ישב" (שם , ח) - הרי השם מלא; "כונן למשפט כסאו" (שם) - הרי כסא שלם; לשון רבנו שלמה , ומדרש חכמים הוא (תנח' תצא יא). ויש מפרשים (ראה ראב"ע בשם ר' ישועה) , כי כאשר תהיה יד על כסא השם , תהיה מלחמה ליי' בעמלק , וכן תהיה מדור לדר; והענין , כי כאשר יהיה מלך בישראל יושב על כסא יי' , כענין שנאמר "וישב שלמה על כסא יי' למלך" (דה"א כט , כג) , ילחם בעמלק; והוא רומז לשאול , המלך הראשון; וכן מדר דר - לאמר , כי כל מלך בישראל חייב להלחם בהם עד שימחו. ועל דרך הפשט נכון הוא. [(תוספת רמב"ן עצמו:) וגם זה הדרך מדרשו בגמרא , שאמרו (סנה' כ , ב): כשהוא אומר: כי יד על כס יה מלחמה ליי' בעמלק - הוי להעמיד להם מלך תחלה; ואין כס אלא מלך , שנאמר "וישב שלמה על כסא יי'" (דה"א כט , כג); כדאיתה בפרק 'כהן גדול' (סנה' כ , ב). והוא פשט נכון במקרא הזה.] ועל דרך האמת , כי היד אשר על כסא יה , והיא מלחמה ליי' , הויה בעמלק מדר דר; כי מדת הדין של מעלן תהיה בו למחותו לעולם מדר דר. ומדרש חכמים (תנח' תצא יא , ראה לעיל) בשם המלא ובכסא שלם ירמוז לזה. וטעם הענש , שנענש יותר מכל העמים , בעבור כי כל העמים שמעו וירגזון (ראה שמ' טו , יד) , ופלשת אדום ומואב ויושבי כנען נמוגו (ראה שם , יד - טו) מפני פחד יי' ומהדר גאונו (ע"פ יש' ב , י) , ועמלק בא ממרחק כמתגבר על השם , ולכך אמר בו "ולא ירא אלהים" (דב' כה , יח); ועוד , כי הוא נין עשו וקרוב לנו , עובר מתעבר על ריב לא לו (ע"פ מש' כו , יז).