מאגר הכתר שמות פרק יז עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק יז
(ה) אשר הכית בו את היאור - כי אז יֵראה הנס גדול: שהמטה , שגרם למצרים שלא יוכלו לשתות מִימֵימֵי היאור , הביא להם לשתות. (ט) ומטה האלהים בידי - במקום נס , שקורין 'אנשיינא' (בלעז) , שדרך לזקוף במלחמה; וכשמתגברין זוקפין אותה - ויודעין שהם נוצחין , וכשאין מתגברין משפילין אותה , כדי שידעו אותם של אחֹריהם , שאותם שבתוך המלחמה צריכין סיועא. וכן כתב כאן: "והיה כאשר ירים משה" (להלן , יא) - והיה משה על הגבעה , ואם היו צריכין בני המלחמה , היה מראה לעם שבמחנה , ויבאו לסייען. (י-יא) ומשה ואהרון (בנוסחנו: אהרן) וחור עלו עמו כדי לסמוך ידיו; כי היה יודע , שאם היה מניח ידו - יהיו נרתעין בני המלחמה ויתגברו בני עמלק; כמו שכתוב , שאם ירים ידו - מתגברין ישראל , שיודעים שהם נוצחים , ומתגברין , וכאשר יניח ידו - כלומר: אם יניח ידו - יתש כחם , כי יאמרו: אין אנו מתגברין , וגבר עמלק. ולפיכך היו סומכין ידיו ולא היה מניח את ידיו , וגבר ישראל. כדכתיב: "אמונה" (להלן , יב) - קיימי בחזקם; וכן "יתד במקום נאמן" (יש' כב , כג) פירושו: מקום חזק; וכן "דור ודור אמונתו" (תה' ק , ה) - קְיָימוֹ. וכן 'הלא היפים ונחמדים קיימים' [הגה"ה]. (יב) ויהיו (בנוסחנו: ויהי) ידיו אמונה - ולא גבר מעולם עליהם עמלק , כי לא הוצרך להניח; וכן פירוש הפסוק: לפי שהיה יודע משה , כי כאשר יניח ידו וגבר עמלק , וכאשר ירים וגבר ישראל (ראה לעיל , יא) , לפיכך העלה אהרון וחור עמו , שלא יניח. (יג) ויחלוש יהושע - הרגם לגמרי. ולפי שאמר למעלה "וגבר" (לעיל , יא) , אמר כאן לשון הנופל עליו: ויחלש; כלומר: החלישו עד שלא היה יכול עוד להתגבר עליו עוד , כי נצחם והחלישם; כדכתיב "וגבר יחלש וימות" (ראה איוב יד , י) - אלמא: 'חלשות' שייך כלשון מיתה. (יד) כתוב זאת - שעשה עמלק. כי מחה אמחה - ורוצה אני שיודיע סרחונו וידעו למה אמחנו , ולא יזקקו עוד לישראל. (טו) יי' ניסי - נס שלי , אות ו'אנשיינא' (בלעז) ודגל שלי; כמו "נשא נס בגוים" (ראה יש' יא , יב). (טז) כי יד על כס יה - שׂם הקדוש ברוך הוא ידו על כסאו ונשבע; כך תירגם אונקלוס. ויש לפרש: יד - לשון גדוּלה ומלכות , כמו "ונתתי... בביתי ובחומותי יד ושם" (יש' נו , ה); והכי קאמר: שתהיה יד ומלכות על כס יה - על כסאו של הקדוש ברוך הוא , שאעמיד מלך על ישראל שישב על כסא יי'; כדכתיב "וישב שלמה על כסא יי' למלך" (דה"א כט , כג) , דהיינו: מלכות ישראל שיושב על כסא יי' , כדכתיב "יקראו לירושלים כסא יי'" (יר' ג , יז); אז תהיה מלחמה בעמלק , כמו שמצינו כשהומלך שאול - צוהו להלחם בעמלק (ש"א טו); וכן בכל דור ודור ילחם בו , עד שימָחה לגמרי. ויש לפרש: לפי שלא נמחה אלא לאורך ימים , צריך דור לספר לדור שלאחריו שצוה הקדוש ברוך הוא למחותו. אויביי אל קבר יובל בלי כלח , שקץ תשקצנו כמו שרץ הלח , וחפץ יי' בידי יצלח , בסיימי 'ויהי בשלח'.