מאגר הכתר שמות פרק יז עם פירוש רשב"ם

פרק יז
[שביעי] [א] וַ֠יִּסְעוּ כָּל־עֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל מִמִּדְבַּר־סִ֛ין לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל־פִּ֣י יְהוָ֑ה וַֽיַּחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ים וְאֵ֥ין מַ֖יִם לִשְׁתֹּ֥ת הָעָֽם:
[ב] וַיָּ֤רֶב הָעָם֙ עִם־מֹשֶׁ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ תְּנוּ־לָ֥נוּ מַ֖יִם וְנִשְׁתֶּ֑ה וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה מַה־תְּרִיבוּן֙ עִמָּדִ֔י מַה־תְּנַסּ֖וּן אֶת־יְהוָֽה:
[ג] וַיִּצְמָ֨א שָׁ֤ם הָעָם֙ לַמַּ֔יִם וַיָּ֥לֶן הָעָ֖ם עַל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לָ֤מָּה זֶּה֙ הֶעֱלִיתָ֣נוּ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָמִ֥ית אֹתִ֛י וְאֶת־בָּנַ֥י וְאֶת־מִקְנַ֖י בַּצָּמָֽא:
[ד] וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהוָ֣ה לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה ע֥וֹד מְעַ֖ט וּסְקָלֻֽנִי:
[ה] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲבֹר֙ לִפְנֵ֣י הָעָ֔ם וְקַ֥ח אִתְּךָ֖ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַטְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר הִכִּ֤יתָ בּוֹ֙ אֶת־הַיְאֹ֔ר קַ֥ח בְּיָדְךָ֖ וְהָלָֽכְתָּ:
[ו] הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם ׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒ וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר וְיָצְא֥וּ מִמֶּ֛נּוּ מַ֖יִם וְשָׁתָ֣ה הָעָ֑ם וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
[ז] וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הַמָּק֔וֹם מַסָּ֖ה וּמְרִיבָ֑ה עַל־רִ֣יב׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְעַ֨ל נַסֹּתָ֤ם אֶת־יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הֲיֵ֧שׁ יְהוָ֛ה בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־אָֽיִן: פ
[ח] וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם:
[ט] וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי:
[י] וַיַּ֣עַשׂ יְהוֹשֻׁ֗עַ כַּאֲשֶׁ֤ר אָֽמַר־לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּעֲמָלֵ֑ק וּמֹשֶׁה֙ אַהֲרֹ֣ן וְח֔וּר עָל֖וּ רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה:
[יא] וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק:
[יב] וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ:
[יג] וַיַּחֲלֹ֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ לְפִי־חָֽרֶב: פ
[מפטיר] [יד] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם:
[טו] וַיִּ֥בֶן מֹשֶׁ֖ה מִזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יְהוָ֥ה ׀ נִסִּֽי:
[טז] וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣סְיָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַיהוָ֖ה בַּעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר: פ

פרק יז
(ז) היש יי' בקרבנו - אם יתן לנו מים. (יא) כאשר ירים משה ידו והמטה , וגבר ישראל - שכן דרך עֹרכי מלחמה: כל זמן שרואים הרמת ניסם ― 'קונפון' בלעז ― הן מתגברין , וכשהוא מושלך , רגילין לנוס ולהנצח. (יב) אמונה - קיימין בחוזקן; וכן "ותקעתיו יתד במקום נאמן" (יש' כב , כג) - מקום חזק; וכן "בכל דור ודור אמונתו" (ראה תה' ק , ה) - קיומו לדור דור; וכן "וחלים רעים ונאמנים" (דב' כח , נט) - חלאים ארוכים וקיימים. (יג) ויחלש - נצחם , כדכתיב "קול ענות חלושה" (שמ' לב , יח). (יד) באזני יהושוע - שימלוך עליהם , ויקיים מצותי למחות את שם עמלק. כי מחה אמחה וגו' - כי אני רוצה שימחה שמו. (טו-טז) יי' ניסי - שהמטה של הקדוש ברוך הוא היה לנס על הגבעה , וגם לעתיד ירים אותו הקדוש ברוך הוא לנס על ההרים להלחם בעמלק , שהרי אמר לו עכשיו "כי מחה אמחה את זכר עמלק" (לעיל , יד); וזהו שמפרש והולך: ויאמר כי יד על כס יה וגו' - לכך אני קורא שם המזבח יי' ניסי , דוגמת שם אדם ששמו "אליעזר" (שמ' יח , ד) או "עמנו אל" (יש' ז , יד) , שהרי הרים הקדוש ברוך הוא את ידו על כסאו ונשבע כי מלחמה לו בעמלק מדר דר; דוגמת "כי אשא אל שמים ידי" (דב' לב , מ). זהו עיקר פשוטו. ויש מפרשים (ראה סנה' כ , ב): כשתהיה יד וחוזק על כסא יה , שזהו כסא מלכי ישראל , אז תהיה מלחמה בעמלק; ואין נראה כלל בעיני , ש'כי תהיה יד' היה לו לומר! אבל למעלה הוא מוסב , כמו שפירשתי , ופירושו: שהרי יד על כס יה.