מאגר הכתר שמות פרק יח עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק יח
(הקדמה) (חלק ראשון: "וישמע יתרו" וגו' עד "בחדש השלישי"; יח , א - שמ' יט , א). (א) אמר , שכבר שמע יתרו כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו מהנפלאות , כאשר הוציא את ישראל מיד מצרים. והנה שמע , לפי זה הפירוש , מכת בכורות ומה שפסח השם יתעלה על בתי בני ישראל לבלתי היות שם נגף למשחית (ראה שמ' יב , יב - יג) , ומה שהשאילום המצרים בצאתם כלי כסף וכלי זהב ושמלות , כי נתן השם יתעלה חן העם בעיני מצרים (ראה שם , לה - לו); כי אלו הנפלאות עשה השם יתעלה כאשר הוציאם מארץ מצרים. ויִדמה שלא היה נכון בעיניו הדבר , כי לא יהיה זה מהיושר בחֹק השם יתעלה , כשלא יוָדע בו יותר מזה השעור; ולזה שב משה לספר ליתרו "את כל" המכות שהביא השם יתעלה על פרעה ועל מצרים בהדרגה , ו"את כל התלאה אשר מצאתם בדרך" (להלן , ח) , מרדיפת פרעה וחילו אחריהם וממלחמת עמלק. ואז הודה יתרו לשם יתעלה ובירך אותו , וראה כי ביושר הביא השם יתעלה על המצרים מה שהביא מהרעות (ראה להלן , ט - יא). (ב) אחר שלוחיה - רוצה לומר: אחר ששלחה לביתה בהיותו במלון (ראה שמ' ד , כד - כה); כי אז הוצרכה למול בנה ולהתעכב שם , ואז אמר אליה שתשוב אל בית אביה עם בניה , כי לא יוכל משה להתעכב שם עד ירפא הנער. (ד) ויצילני מחרב פרעה - אמר זה , כי הוא היה מבקש להרגו , כמו שנזכר בפרשת 'ואלה שמות' (ב , טו). (ה) אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים - רוצה לומר: אל מדבר סיני , שהיה חונה בו משה , שהיה שם הר האלהים - והוא הר סיני שנגלה עליו השם יתעלה. והנה יהיה אמרו אל המדבר אשר הוא חונה על דרך מה שאמר "קרית חנה דוד" (יש' כט , א). והנה זה ראיה שזה היה אחר מתן תורה , כמו שכתב החכם אבן עזרא (לעיל , א). ואולם בא זה הספור בזה המקום בעבור מה שאמר יתרו: "עתה ידעתי כי גדול יי' מכל האלהים" (להלן , יא) , כי זה יורה שהנפלאות שעשה השם יתעלה יחייבו לכל מי שישמעם שיאמין כי גדול יי' , כל שכן למי שראה אותם. והנה לזאת הכונה נתחדשו אלו הנפלאות - כמו שקדם (ראה רלב"ג שמ' י , א - ב) , רוצה לומר , שיאמינו ישראל בשם יתעלה - כדי שיוכנו לקִבּוּל התורה; ולזה בא זה הספור קודם מתן תורה. ועוד , כי סמיכות זה הספור לספור מתן תורה יעירנו למצא הסבה אשר בעבורה פירש משה מן האשה ― שהיו תמהים מזה אהרן ומרים ואמרו: "הרק אך במשה דבר יי' הלא גם בנו דבר" (במ' יב , ב) ― וזה , כי הוא זכר בזה הספור שוב אשתו אליו , וזכר אחר זה בספור מתן תורה מה שצֻוו ישראל שיהיו נכונים לשלשת ימים , לא יגשו אל אשה (ראה שמ' יט , טו); וזה ממה שיתבאר ממנו במעט עיון , שכבר היה ראוי למשה שיפרוש מן האשה , כי הוא היה תמיד עם השם יתעלה. (ו) ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך - יתכן ששלח לו זה על ידי שליח. (ז) וישתחו וישק לו - יראה מפשט הכתוב , כי משה השתחוה ליתרו חמיו; והיה זה מגודל הענוה שהיתה למשה. (ט) ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה יי' לישראל - הרצון , שכבר שמח יתרו על כל הטובה שעשה השם יתעלה לישראל , כי היא היתה הכונה ברע שהביא השם יתעלה על המצרים. ולא שמח ברע שהביא השם יתעלה על המצרים מצד שהוא רע להם , אבל מצד שהוא טוב לישראל; כי אין מחֹק השלם לשמוח על הרע מצד מה שהוא רע. (י) ויאמר יתרו ברוך יי' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה - יתכן שאמר זה אל הזקנים וראשי העם שהיו שם עם משה , שלא העמיסו עליהם המצרים העבודה בחמר ובלבנים; כי לא נכנסו כל ישראל בזאת העבודה , כמו שבארנו בפרשת 'ואלה שמות' (שמ' א , יא). והנה הצילם מיד מצרים ומיד פרעה , שהיו מכאיבים ומכים אותם , כאמרו "וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו" (שמ' ב , יא); ושוטרי בני ישראל - תמצא גם כן שהיו מוכים (ראה שמ' ה , יד) , וזה לאות כי מנהגם היה להכות העברים ולצערם; עם שכבר היו משתדלים להמית כל הבן הילוד לישראל (ראה שמ' א , כב). ולזה אמר אחר זה: אשר הציל את העם מתחת יד מצרים - כי העם היו תחת ידם לענותם בסבלותם (ראה שם , יא). ואפשר כי קצת ראשי העם והזקנים היו גם כן עובדים זאת העבודה , אבל נתן יתרו תודה לשם יתעלה בתחִלה על הצלתו ראשי העם והזקנים , כי הם הנכבדים שבעם , ואחר כן נתן תודה על הצלתו העם. והנה זה הבאור השני הוא יותר נכון , לפי מה שאחשוב. (יא) כי גדול יי' מכל האלהים - הוא כטעם "מי כמוכה באלים" (שמ' טו , יא). כי בדבר אשר זדו עליהם - הוא שב אל מה שאמר "אשר הציל את העם" (לעיל , י); והרצון בזה , שהשם יתעלה הציל ישראל בדבר בעינו אשר חשבו המצרים עליהם להשחיתם. וזה , כי המצרים היו רודפים אחרי ישראל על שפת הים - כדי שיטבעו או יפלו בידם , כי לא היה להם מנוס , אך הים היה מהצד האחד והמצרים הרודפים אחריהם היו מהצד השני; ובדבר ההוא בעינו שחשבו להשחיתם , בו נשלמה ההצלה לישראל , כי זה היה סבה שטבעו פרעה וחילו בים , ופחדו המצרים מרדוף עוד אחרי בני ישראל. והנה יהיה אמרו אשר זדו עליהם כטעם "וכי יזיד איש על רעהו" (שמ' כא , יד). (יב) עולה וזבחים - זה ראיה , שכבר נעשה המזבח והוקם המשכן כשהיה זה המעשה. לאכול לחם עם חותן משה לפני האלהים - אפשר שהיה אהל משה אצל אוהל מועד , כמו שאמר החכם אבן עזרא (בפירוש ב , הארוך); או אמר לפני האלהים - על דרך אמרו "הר האלהים" (לעיל , ה) מפני רדת השכינה בהר , ולהיות השכינה תמיד באהל משה אמר , שהם היו אוכלים לחם עם חותן משה לפני האלהים; או ירצה בזה , כי בעת אכלם הלחם היו לפני האלהים - רוצה לומר , שהיו משתדלים בעבודתו ולקרבה אליו לפי מה שאפשר , כי משה רבינו היה מיישיר אותם אל זה. (יג) וישב משה לשפוט את העם - הנה זה היה מן הראוי , כי השופט ראוי שיהיה יושב , כדי שיתישב יותר בענין המשפט שבא לפניו. ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב - הנה מן היושר שיהיו בעלי דינין עומדים , כדי שלא יתישבו למצוא טענות ידחו בהם האמת , ולזה ראוי שידברו מה שידברו בזולת התישבות; ומפני זה אמרה התורה "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב" (דב' יט , יז). והנה היו עומדים מן הבקר עד הערב - לרבוי הבעלי דינין הבאים לפניו בעם רב כזה , שלא יהיה בו כי אם שופט אחד. (יד) ולזה תמה יתרו מדוע לא שם משה שופטים אחרים על העם , להקל מעליו. וזהו מה שאמר: מדוע אתה יושב לבדך - שלא יהיה שם שופט אחר זולתך , כי זהו סבה שכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב; וזה , כי מי שבא לפניך לדין לא יוכל להשמיע דבריו אליך תכף , אבל לפעמים יצטרך להמתין מבקר עד ערב , לרבוי הטענות הבאות לפניך. (טו) ואמר משה לחותנו: הנה לא אוכל לשים על העם מי שיקל מעלי , וזה , כי כבר יבא אלי העם בהכרח לדעת על דרך נבואה מה שישאלו ממני ― והנה יהיה הרצון באמרו לדרוש אלהים כטעם "ותלך לדרוש את יי'" (בר' כה , כב) ― ובלי ספק שאין בעם מי שיקל מעלי בזה. (טז) והנה , בענין הדינין אשר ביניהם - לא אוכל גם כן לשים עליהם מי שיקל מעלי , וזה , כי כאשר יהיה להם ריב קצתם עם קצת , בא אלי לשפוט בין איש ובין רעהו , ואשפוט אותם לפי מה שיתחייב ממצות התורה; וזה לא יוכל לעשות אחר זולתי. ואודיע גם כן להם חקי האלהים ותורותיו; וזה לא יוכל לעשות אחר זולתי , כי לי לבדי יבאו מצות התורה בנבואה. והנה זכר חקי האלהים ותורותיו - לפי שלא יתכן שיוָדעו לאדם מדרך החכמה והעיון; ואולם המצות אשר יחייב אותם השכל בעצמוּתם , יתכן שיֵדע האדם דיניהם בזולת התורה. (יז-יח) והשיב חותן משה אליו: לא טוב הדבר אשר אתה עושה. הנה ישיגך לֵאוּת נפלא בזה ולכל העם אשר עמך , כי אתה לא תוכל לדון לבדך כל דברי ריבותם , והם ילאו להביא דברי ריבותם אליך בדרך שתשפוט ביניהם; עד שמרוב הלאות אולי תפריד הדבקות אשר בינך ובין השם יתעלה , בדרך שלא תבא לך הנבואה כאשר ישאלוך עליה. (יט) עתה שמע בקולי , ואתן לך עצה בדרך שיהיה אלהים עמך תמיד , ולא תפריד הדבקות אשר בינך ובינו מצד רבוי הלֵאוּת בדברי ריבות העם: היה אתה לעם אצל השם יתעלה; רוצה לומר , שלא תטריד מחשבתך בדבר אחר , והבאת אתה לפני האלהים את הדברים אשר ישאלוך על דרך הנבואה , ותבואך הנבואה מצד הדבקות שיהיה לך תמיד עם השם יתעלה. (כ) והזהרת (בנוסחנו: והזהרתה) אותם את החקים ואת התורות - והם מצות 'לא תעשה' שלא יתכן שיודעו כי אם על צד הנבואה. והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה במנהגיהם ובתכונותיהם , כמו אהבת הרעים וההשמר מהנקימה והנטירה ומה שידמה לאלו המצות. ואת המעשה אשר יעשון - והם מצות 'עשה' אשר יהיה בקיומם מעשה , כמו אכילת מצה וישיבה בסוכה והנחת תפילין והתעטף בציצית ומה שידמה להם מהמצות המעשיות. (כא) ואתה תבחר מכל העם על דרך נבואה אנשי חיל - שיהיה להם אבירות לב ולא ייראו מאדם , כדי שלא יעוותו המשפט מפני היראה , ותהיה יראת השם יתעלה על פניהם (ע"פ שמ' כ , טז) , כי כמו אלו ראוי שישפטו דין אמת. ויהיו אנשי אמת - רוצה לומר , שיהיו אוהבי האמת; כי בכאן תכונות לקצת האנשים לאהוב השקר יותר מן האמת , והם האנשים ההטעיים בטבע , כמו שזכר הפילוסוף. והנה אוהבי האמת יחקרו בריב הבא לפניהם חקירה שלימה , לדון דין אמת לאמתו , לרֹב אהבתם האמת. ויהיו שונאי בצע - רוצה לומר , שיהיו שונאים הגזל והעושק; אלא שכבר יקשה לזה הפירוש מדוע התנה זה התנאי , כי אחר שהם יראי אלהים , אין ספק שהם שונאים הגזל והעושק! ולזה ידמה , שיהיה בצע מענין תועלת הממון , כטעם "מה בצע כי נהרוג את אחינו" (בר' לז , כו); והרצון בזה , שהם אוהבי האמת באופן שישנאו בעבורו הממון , באופן שלא יעלים מהם אהבת הממון אמתת הדין. ואולם , שזאת התכונה היא ראויה לשופט , הנה יתבאר זה ממה שאומר. וזה , שאם היה האדם אוהב ממונו מאד , הנה כאשר תהיה לאחד טענת ממון עליו , תמנע ממנו אהבת הממון לחקור עם לבו באופן שלם אם יש זכות לחברו עליו; ומי שיהיה מנהגו זה המנהג , לא יתכן שיהיה שופט , כי זה יביאהו לשפוט בין האנשים בזולת יושר. וזה , כי האדם תמצאהו על הרוב אוהב יותר קצת האנשים מקצת; ולזה תמצא , שיהיו מריבים שני בני אדם , ויבחר הרואה אותם שינצח האחד מהם יותר מן האחר , ואם לא ראה אותם קודם זה; כל שכן כשראה אותם קודם ונשא ונתן עמהם , שכבר יתכן שיהיו שם סבות מביאות לאהוב האחד ולשנוא האחר , או לאהוב האחד יותר מהאחר הרבה. ואין ספק שאשר יאהבהו השופט יותר , יאהב ממונו יותר; ואם תעלים ממנו אהבת הממון אמתת הדין , הנה יקרה מזה שלא ישפוט על נכון. ולזה אמרו במכילתא (מכיל' יתרו עמלק ב): שונאי בצע - ששונאים ממונם בדין וכל שכן ממון אחרים; וזהו אצלנו מה שאמר הרב רבי שלמה יצחקי ז"ל: שונאי בצע - ששונאים ממונם בדין , כי ההיא דאמרינן (ב"ב נח , ב): כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא , לאו דיינא הוא; רוצה לומר , שאם לא ישנא ממונו בעבור דין האמת , הנה תעלים ממנו אהבת ממונו אמתת הזכות שיש לחברו עליו , ולזה לא ירצה לתת לחברו מה שישאלהו , לחשבו שאין לו זכות עליו; וכאשר יקראהו חברו לדין , יכיר השופט כי יש לו זכות עליו ויוציאהו מִמנו. ומי שזה דרכו , אין ראוי שיהיה דיין; שאם העלים ממנו האמת אהבת ממונו , כן לפעמים יעלים ממנו האמת אהבתו ממון חברו. ושמת עליהם שרי אלפים ושרי (בנוסחנו: שרי) מאות וגו' - פירשו רבותינו ז"ל במכילתא (מכיל' יתרו עמלק ב) ובמסכת סוטה (? וראה סנה' יח , א) , ששרי אלפים הם שרים לאלף ושופטים אותם , והם היו שש מאות לשש מאות אלף; ובזה האופן היו שרי מאות ששת אלפים , ושרי חמשים - שנים עשר אלף , ושרי עשרות - ששים אלף. והנה יקשה לזה הפירוש , איך יתכן שימָצאו כמו זה המספר הרב מהאנשים , שיהיו בהם כל אלו התכונות הנכבדות , כמו שכתב החכם אבן עזרא (בפירוש ב , הארוך); והוא פירש שרי אלפים - שרים שיש להם משרתים ובני בית ושכירים אלף; וכן על זה הדרך. והנה יקשה לזה הפירוש גם כן: אם היה מתנאי אלו השופטים שיהיו שרי אלפים או שרי מאות או שרי חמשים או שרי עשרות , הנה היה ראוי שיאמר: 'שונאי בצע , שרי אלפים ושרי מאות , שרי חמשים ושרי עשרות , ושמתם עליהם'; לא שיפסיק לאמר ושמת עליהם קודם שיזכיר כל התנאים. וכן תמצא גם כן , שאמר אחר זה "ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם שרי אלפים" וגו' (להלן , כה); וכזה תמצא גם כן בפרשת 'אלה הדברים' , אמר: "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות" (ראה דב' א , טו); ולזה יִדמה , שמשה שׂם אותם שרי אלפים , שרי מאות , שרי חמשים ושרי עשרות. והנה היה הענין לפי מה שאחשוב , שמשה בחר מהם אחד אחד לשבט , מהיותר נכבדים , ושם אותם שרי אלפים , כדי שיהיו חזקים ותקיפים להכריח האנשים לקבל דינם , ותחתיהם שׂם דיינים אחרים נכבדים ושם אותם שרי מאות , וכן בזה האופן , בדרך שיוכלו השופטים לשפוט בין איש ובין רעהו (ע"פ פס' טז לעיל) בזולת טורח. (כב) ושפטו את העם בכל עת - כי לא יבאו לפניהם דברי ריבות רבים , ולזה לא יצטרכו הבאים לפניהם להתעכב שם. והיה כל הדבר הגדול - שלא יֵדעו משפטו , יביאו אליך ואתה תודיע להם משפטו , וכל הדבר הקטון ישפטו הם , ויקלו מעליך ונשאו אתך. ויהיה והקל מקור ולא צווי. (כג) אם את הדבר הזה תעשה , הנה לא תמנע נבואתך; אך יצוה אותך השם יתעלה מצות התורה , ותוכל לעמוד עמו תמיד ולהפנות מחשבתך משאר הענינים. או יהיה פירוש ויכלת עמוד - הפך "נבול תבול" (לעיל , יח). או ירצה בזה: אם את הדבר הזה תעשה , ויסכים בו השם יתעלה ויצוך עליו - ויכלת עמוד. וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום - שתכף שיבאו לדין ישמע הדיין דבריהם וישפוט ביניהם , ויסור מפני זה המחלוקת והקטטה מביניהם. (כד-כז) והנה זכר , שכבר שמע משה לקול חותנו , וזכר עם זה שכבר לוה משה חותנו , לכבודו , והלך לו אל ארצו. והנה בפרשת 'בהעלותך' זכר בשלמות דברי משה לחותנו ובַקשוֹ ממנו שילך את ישראל וייטיבו לו (ראה במ' י , כט - לב). ואולם שאר דברי זה הספור הם מבוארים עם מה שקדם מדבריהם. (התועלות לשמ' יח , א - כז , בקובץ תועלות לרלב"ג).