פרק יח
{פרשת יתרו}
[א]
וַיִּשְׁמַ֞ע
יִתְר֨וֹ
כֹהֵ֤ן
מִדְיָן֙
חֹתֵ֣ן
מֹשֶׁ֔ה
אֵת֩
כָּל־אֲשֶׁ֨ר
עָשָׂ֤ה
אֱלֹהִים֙
לְמֹשֶׁ֔ה
וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל
עַמּ֑וֹ
כִּֽי־הוֹצִ֧יא
יְהוָ֛ה
אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל
מִמִּצְרָֽיִם:
[ב]
וַיִּקַּ֗ח
יִתְרוֹ֙
חֹתֵ֣ן
מֹשֶׁ֔ה
אֶת־צִפֹּרָ֖ה
אֵ֣שֶׁת
מֹשֶׁ֑ה
אַחַ֖ר
שִׁלּוּחֶֽיהָ:
[ג]
וְאֵ֖ת
שְׁנֵ֣י
בָנֶ֑יהָ
אֲשֶׁ֨ר
שֵׁ֤ם
הָֽאֶחָד֙
גֵּֽרְשֹׁ֔ם
כִּ֣י
אָמַ֔ר
גֵּ֣ר
הָיִ֔יתִי
בְּאֶ֖רֶץ
נָכְרִיָּֽה:
[ד]
וְשֵׁ֥ם
הָאֶחָ֖ד
אֱלִיעֶ֑זֶר
כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י
אָבִי֙
בְּעֶזְרִ֔י
וַיַּצִּלֵ֖נִי
מֵחֶ֥רֶב
פַּרְעֹֽה:
[ה]
וַיָּבֹ֞א
יִתְר֨וֹ
חֹתֵ֥ן
מֹשֶׁ֛ה
וּבָנָ֥יו
וְאִשְׁתּ֖וֹ
אֶל־מֹשֶׁ֑ה
אֶל־הַמִּדְבָּ֗ר
אֲשֶׁר־ה֛וּא
חֹנֶ֥ה
שָׁ֖ם
הַ֥ר
הָאֱלֹהִֽים:
[ו]
וַיֹּ֙אמֶר֙
אֶל־מֹשֶׁ֔ה
אֲנִ֛י
חֹתֶנְךָ֥
יִתְר֖וֹ
בָּ֣א
אֵלֶ֑יךָ
וְאִ֨שְׁתְּךָ֔
וּשְׁנֵ֥י
בָנֶ֖יהָ
עִמָּֽהּ:
[ז]
וַיֵּצֵ֨א
מֹשֶׁ֜ה
לִקְרַ֣את
חֹתְנ֗וֹ
וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙
וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ
וַיִּשְׁאֲל֥וּ
אִישׁ־לְרֵעֵ֖הוּ
לְשָׁל֑וֹם
וַיָּבֹ֖אוּ
הָאֹֽהֱלָה:
[ח]
וַיְסַפֵּ֤ר
מֹשֶׁה֙
לְחֹ֣תְנ֔וֹ
אֵת֩
כָּל־אֲשֶׁ֨ר
עָשָׂ֤ה
יְהוָה֙
לְפַרְעֹ֣ה
וּלְמִצְרַ֔יִם
עַ֖ל
אוֹדֹ֣ת
יִשְׂרָאֵ֑ל
אֵ֤ת
כָּל־הַתְּלָאָה֙
אֲשֶׁ֣ר
מְצָאָ֣תַם
בַּדֶּ֔רֶךְ
וַיַּצִּלֵ֖ם
יְהוָֽה:
[ט]
וַיִּ֣חַדְּ
יִתְר֔וֹ
עַ֚ל
כָּל־הַטּוֹבָ֔ה
אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה
יְהוָ֖ה
לְיִשְׂרָאֵ֑ל
אֲשֶׁ֥ר
הִצִּיל֖וֹ
מִיַּ֥ד
מִצְרָֽיִם:
[י]
וַיֹּאמֶר֘
יִתְרוֹ֒
בָּר֣וּךְ
יְהוָ֔ה
אֲשֶׁ֨ר
הִצִּ֥יל
אֶתְכֶ֛ם
מִיַּ֥ד
מִצְרַ֖יִם
וּמִיַּ֣ד
פַּרְעֹ֑ה
אֲשֶׁ֤ר
הִצִּיל֙
אֶת־הָעָ֔ם
מִתַּ֖חַת
יַד־מִצְרָֽיִם:
[יא]
עַתָּ֣ה
יָדַ֔עְתִּי
כִּֽי־גָד֥וֹל
יְהוָ֖ה
מִכָּל־הָאֱלֹהִ֑ים
כִּ֣י
בַדָּבָ֔ר
אֲשֶׁ֥ר
זָד֖וּ
עֲלֵיהֶֽם:
[יב]
וַיִּקַּ֞ח
יִתְר֨וֹ
חֹתֵ֥ן
מֹשֶׁ֛ה
עֹלָ֥ה
וּזְבָחִ֖ים
לֵאלֹהִ֑ים
וַיָּבֹ֨א
אַהֲרֹ֜ן
וְכֹ֣ל׀
זִקְנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֗ל
לֶאֱכָל־לֶ֛חֶם
עִם־חֹתֵ֥ן
מֹשֶׁ֖ה
לִפְנֵ֥י
הָאֱלֹהִֽים:
[שני]
[יג]
וַֽיְהִי֙
מִֽמָּחֳרָ֔ת
וַיֵּ֥שֶׁב
מֹשֶׁ֖ה
לִשְׁפֹּ֣ט
אֶת־הָעָ֑ם
וַיַּעֲמֹ֤ד
הָעָם֙
עַל־מֹשֶׁ֔ה
מִן־הַבֹּ֖קֶר
עַד־הָעָֽרֶב:
[יד]
וַיַּרְא֙
חֹתֵ֣ן
מֹשֶׁ֔ה
אֵ֛ת
כָּל־אֲשֶׁר־ה֥וּא
עֹשֶׂ֖ה
לָעָ֑ם
וַיֹּ֗אמֶר
מָֽה־הַדָּבָ֤ר
הַזֶּה֙
אֲשֶׁ֨ר
אַתָּ֤ה
עֹשֶׂה֙
לָעָ֔ם
מַדּ֗וּעַ
אַתָּ֤ה
יוֹשֵׁב֙
לְבַדֶּ֔ךָ
וְכָל־הָעָ֛ם
נִצָּ֥ב
עָלֶ֖יךָ
מִן־בֹּ֥קֶר
עַד־עָֽרֶב:
[טו]
וַיֹּ֥אמֶר
מֹשֶׁ֖ה
לְחֹתְנ֑וֹ
כִּֽי־יָבֹ֥א
אֵלַ֛י
הָעָ֖ם
לִדְרֹ֥שׁ
אֱלֹהִֽים:
[טז]
כִּֽי־יִהְיֶ֨ה
לָהֶ֤ם
דָּבָר֙
בָּ֣א
אֵלַ֔י
וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י
בֵּ֥ין
אִ֖ישׁ
וּבֵ֣ין
רֵעֵ֑הוּ
וְהוֹדַעְתִּ֛י
אֶת־חֻקֵּ֥י
הָאֱלֹהִ֖ים
וְאֶת־תּוֹרֹתָֽיו:
[יז]
וַיֹּ֛אמֶר
חֹתֵ֥ן
מֹשֶׁ֖ה
אֵלָ֑יו
לֹא־טוֹב֙
הַדָּבָ֔ר
אֲשֶׁ֥ר
אַתָּ֖ה
עֹשֶֽׂה:
[יח]
נָבֹ֣ל
תִּבֹּ֔ל
גַּם־אַתָּ֕ה
גַּם־הָעָ֥ם
הַזֶּ֖ה
אֲשֶׁ֣ר
עִמָּ֑ךְ
כִּֽי־כָבֵ֤ד
מִמְּךָ֙
הַדָּבָ֔ר
לֹא־תוּכַ֥ל
עֲשֹׂ֖הוּ
לְבַדֶּֽךָ:
[יט]
עַתָּ֞ה
שְׁמַ֤ע
בְּקֹלִי֙
אִיעָ֣צְךָ֔
וִיהִ֥י
אֱלֹהִ֖ים
עִמָּ֑ךְ
הֱיֵ֧ה
אַתָּ֣ה
לָעָ֗ם
מ֚וּל
הָאֱלֹהִ֔ים
וְהֵבֵאתָ֥
אַתָּ֛ה
אֶת־הַדְּבָרִ֖ים
אֶל־הָאֱלֹהִֽים:
[כ]
וְהִזְהַרְתָּ֣ה
אֶתְהֶ֔ם
אֶת־הַחֻקִּ֖ים
וְאֶת־הַתּוֹרֹ֑ת
וְהוֹדַעְתָּ֣
לָהֶ֗ם
אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙
יֵ֣לְכוּ
בָ֔הּ
וְאֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה
אֲשֶׁ֥ר
יַעֲשֽׂוּן:
[כא]
וְאַתָּ֣ה
תֶחֱזֶ֣ה
מִכָּל־הָ֠עָם
אַנְשֵׁי־חַ֜יִל
יִרְאֵ֧י
אֱלֹהִ֛ים
אַנְשֵׁ֥י
אֱמֶ֖ת
שֹׂ֣נְאֵי
בָ֑צַע
וְשַׂמְתָּ֣
עֲלֵהֶ֗ם
שָׂרֵ֤י
אֲלָפִים֙
שָׂרֵ֣י
מֵא֔וֹת
שָׂרֵ֥י
חֲמִשִּׁ֖ים
וְשָׂרֵ֥י
עֲשָׂרֹֽת:
[כב]
וְשָׁפְט֣וּ
אֶת־הָעָם֘
בְּכָל־עֵת֒
וְהָיָ֞ה
כָּל־הַדָּבָ֤ר
הַגָּדֹל֙
יָבִ֣יאוּ
אֵלֶ֔יךָ
וְכָל־הַדָּבָ֥ר
הַקָּטֹ֖ן
יִשְׁפְּטוּ־הֵ֑ם
וְהָקֵל֙
מֵעָלֶ֔יךָ
וְנָשְׂא֖וּ
אִתָּֽךְ:
[כג]
אִ֣ם
אֶת־הַדָּבָ֤ר
הַזֶּה֙
תַּעֲשֶׂ֔ה
וְצִוְּךָ֣
אֱלֹהִ֔ים
וְיָכָלְתָּ֖
עֲמֹ֑ד
וְגַם֙
כָּל־הָעָ֣ם
הַזֶּ֔ה
עַל־מְקֹמ֖וֹ
יָבֹ֥א
בְשָׁלֽוֹם:
[שלישי]
[כד]
וַיִּשְׁמַ֥ע
מֹשֶׁ֖ה
לְק֣וֹל
חֹתְנ֑וֹ
וַיַּ֕עַשׂ
כֹּ֖ל
אֲשֶׁ֥ר
אָמָֽר:
[כה]
וַיִּבְחַ֨ר
מֹשֶׁ֤ה
אַנְשֵֽׁי־חַ֙יִל֙
מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל
וַיִּתֵּ֥ן
אֹתָ֛ם
רָאשִׁ֖ים
עַל־הָעָ֑ם
שָׂרֵ֤י
אֲלָפִים֙
שָׂרֵ֣י
מֵא֔וֹת
שָׂרֵ֥י
חֲמִשִּׁ֖ים
וְשָׂרֵ֥י
עֲשָׂרֹֽת:
[כו]
וְשָׁפְט֥וּ
אֶת־הָעָ֖ם
בְּכָל־עֵ֑ת
אֶת־הַדָּבָ֤ר
הַקָּשֶׁה֙
יְבִיא֣וּן
אֶל־מֹשֶׁ֔ה
וְכָל־הַדָּבָ֥ר
הַקָּטֹ֖ן
יִשְׁפּוּט֥וּ
הֵֽם:
[כז]
וַיְשַׁלַּ֥ח
מֹשֶׁ֖ה
אֶת־חֹתְנ֑וֹ
וַיֵּ֥לֶךְ
ל֖וֹ
אֶל־אַרְצֽוֹ:
פ
פרק יח
(א)
וישמע
יתרו
כהן
מדין
כל
האותות
והמופתים
והיד
הגדולה
אשר
עשה
הקדוש
ברוך
הוא
לישראל
על
ידי
משה;
אלא
שׁשׂם
משה
בראש
,
שהוא
מלך
וגדול.
כי
הוציא
יי'
את
ישראל
-
ועל
ידי
כן
שהוציא
הקדוש
ברוך
הוא
את
ישראל
ממצרים
,
ויצא
השמועה
והקול
בעולם
,
ובאה
השמועה
עד
יתרו;
שאם
עשה
ולא
הועיל
,
לא
הייתה
השמועה
יוצאה.
(ב)
ויקח
יתרו
-
הנה
אמר
כי
באה
השמועה
עד
יתרו
,
ועתה
מספר
מה
שעשה
יתרו.
כי
לאחר
שהביא
משה
את
ציפורה
ובניה
למצרים
,
כדכתיב
"ויקח
משה
את
אשתו
ואת
בניו"
וגו'
"וילך
ארצה
מצרים"
(ראה
שמ'
ד
,
כ)
,
אחרי
כן
ויקח
יתרו
את
צפורה
-
ממצרים
,
והביאה
אצלו
למדין
,
להיות
עומדת
ומשמרת.
אחר
שילוחיה
-
כל
מה
שאדם
נותן
לבתו
בשעה
שמשיאהּ
לבעל
נקראים
'שלוחים'
,
שעל
ידי
כן
משלחה
מביתו;
וכן
כתב
"ויקח
את
מרשת
גת
ויתנה
שילוחים
לבת
פרעה"
(ראה
מי'
א
,
יד
ומ"א
ט
,
טז)
-
שנתן
אותה
העיר
שילוחים
לבתו;
ויתרו
,
כיון
שראה
שמשה
מתאחר
לשם
,
לקח
את
צפורה
משם
להיות
עומדת
אחר
שילוחיה
-
סמוך
לשילוחיה
,
הקרקעות
שניתנו
לו
כשנישאת
לבעל
,
לעבדם
ולשמרם
(ע"פ
בר'
ב
,
טו).
(ג)
ואת
שני
בניה
-
כשהביאהּ
אצלו
למִדיָן
,
הביא
בניה
עמה.
(ד)
מחרב
פרעה
-
שרצה
להורגו
,
כדכתיב
"ויבקש
להרוג
את
משה"
(שמ'
ב
,
טו).
וכל
זמן
שהיה
אותו
פרעה
חי
,
לא
חשב
עצמו
ניצול
,
כי
היה
ירא
לשוב
מצרים
אל
אביו
ומשפחתו
,
וקרא
בנו
"גרשום"
(לעיל
,
ג)
על
שם
'גירות';
אבל
אותו
שנולד
אחר
מיתת
פרעה
קרא
אליעזר
,
כי
אז
ניצול
לגמרי.
(ה)
ויבא
יתרו
-
ולפיכך
,
שהיו
עמו
,
כמו
שפירשתי
למעלה
(פס'
ב
-
ג)
,
ויבא
יתרו
ובניו
ואשתו
אל
משה
אל
המדבר;
ואיזה
מדבר?
הר
האלהים
-
מדבר
סין.
(ו-ח)
ויאמר
אל
משה
אני
חותנך
יתרו
-
על
ידי
שליח
,
ומקרא
קצר
הוא;
אי
נמי:
הכי
אמר
לו
במצרים
כשהביא
את
צפורה
למדין
,
ואמר
לו
משה:
איני
יכול
לשוב
,
כי
הקדוש
ברוך
הוא
מוציא
על
ידי
את
ישראל
ממצרים
-
אמר
לו
יתרו:
הנח
את
צפורה
שאוליכנה
אחר
שילוחיה
,
אותה
ובניה
(ראה
לעיל
,
ב
-
ג)
,
וכשתוציאם
,
אני
חותנך
יתרו
בא
אליך
למקום
שאשמע
שאתה
שם
,
ואשתך
ושני
בניה
עמה;
ועתה
בא.
ומשה
,
כשידע
שהוא
בא
,
יצא
לקראת
חתנו.
וישתחו
-
לימד
ענוותנותו
של
משה
,
שאעפ"י
שהוא
מלך
,
לא
נתייהר
,
אלא
השתחווה
לחותנו
וניהג
בעצמו
דרך
ענוה;
וסיפר
לו
כל
המאורע.
(ט)
ויחד
יתרו
-
שמח
על
הטובה;
כי
לא
היה
יודע
דשלא
כדין
היו
עושין
להם
להשתעבד
בהם.
(יא)
כי
בדבר
אשר
זדו
עליהם
-
כי
באשר
זדו
עליהם
ועשו
להם
שלא
כדין
,
יודע
אני
כי
גדול
הקדוש
ברוך
הוא:
עושה
דבריו
בדין
ובמשפט.
ויש
לפרש
כי
בדבר
אשר
זדו
-
במים
,
שאמר
"כל
הבן
הילוד
היאורה
תשליכוהו"
(שמ'
א
,
כב)
,
באותו
דבר
נפרע
מהם
,
שטִבעם
במים;
והכי
אמרו
רבותינו
(סוטה
יא
,
א):
בקדירה
שבישלו
בה
נתבשלו;
ודרשו
זדו
לשון
"ויזד
יעקב
נזיד"
(בר'
כה
,
כט).
(יב)
ויבא
אהרון
וכל
זקני
ישראל
-
קראם
בזבח;
ומשה
שם
היה
,
כי
עמו
נתאכסן
,
ולא
הוצרך
לקראו.
(יג)
מן
הבקר
ועד
הערב
-
שלא
יכול
להספיק
לבדו
,
ודן
כל
היום
ולא
הפסיק
ולא
זז
עד
חשיכה.
(יד)
אשר
הוא
עושה
לעם
-
כי
דבר
קשה
היה
עושה
להם
,
שהיו
ממתינין
דיניהם
כל
היום
,
ופעמים
לא
היו
יכולין
לבוא
לפניו
מפני
האחרים.
(טו-טז)
לדרש
אלהים
-
לדרוש
דינין
ולדון
,
כמו
"עד
האלהים
יבא
דבר
שניהם"
(שמ'
כב
,
ח);
ואני
דן
אותם
ומודיע
להם
חוקי
האלהים
-
איך
ינהגו
כדין
וכשורה
איש
נגד
חבירו.
לדרש
אלהים
-
כמו
"ותלך
לדרוש
את
יי'"
(בר'
כה
,
כב):
לידע
דעתו
ומצותו
של
הקדוש
ברוך
הוא.
(יח)
נבול
תבול
-
לשון
חלשוּת
,
כמו
"עלה
נבל"
(יר'
ח
,
יג).
גם
אתה
-
שלא
תוכל
לסבול.
גם
העם
הזה
-
שלא
יוכלו
לסבול
שיעמדו
כל
היום
להמתין
על
דינם.
ויש
לפרש
נבל
תבל
-
לשון
ערבוב
,
כמו
"ונבלה
שם
שפתם"
(בר'
יא
,
ז);
שמתבלבל
אתה
והן
,
שכל
אחד
צועק
לך:
שמעני
אדוני
(ע"פ
בר'
כג
,
ה
,
יא)!
,
וזה
צועק
,
ואין
אתה
יודע
למי
תענה
,
והם
אינם
יודעים
למי
ידברו.
(יט-כ)
ויהי
אלהים
עמך
-
שאז
תצליח
במעשיך
,
שתעשה
מעשיך
כהוגן
וכשורה
,
ואז
יסכים
הקדוש
ברוך
הוא
על
ידך
ויצליחך.
מול
האלהים
-
שיבואו
לשאול
לך
,
בעת
הצורך
,
כאשר
ישאל
איש
בדבר
אלהים
(ע"פ
ש"ב
טז
,
כג);
שהם
יבואו
לשאל
ממך
,
ואתה
בעת
הצורך
תשאל
להקדוש
ברוך
הוא
,
כמו
שכתוב
"ויקרב
משה
את
משפטן
לפני
יי'"
(במ'
כז
,
ה).
ויש
לפרש
מול
האלהים
-
נגד
הדיינין
,
כמו
"עד
האלהים
יבא
דבר
שניהם"
(שמ'
כב
,
ח):
שתעמוד
כנגדם
כדי
שישאלו
לך
בשעת
הצורך
,
ואתה
תשיב
דבריהם
לפני
הקדוש
ברוך
הוא
,
כמו
שפירשתי.
ואז
-
והזהרת
(בנוסחנו:
והזהרתה)
אתהם
את
החקים;
אבל
עתה
-
אין
אתה
יכול
להזהיר
,
שאינם
שומעים
מה
שאתה
אומר
,
ולא
אתה
מה
שהם
אומרים.
(כא)
אנשי
חיל
-
זריזים
להציל
עשוק
מיד
עושקו
וגזול
מיד
גוזלו
(ע"פ
יר'
כא
,
יב);
אנשי
אמת
-
שאינם
אוהבים
חפאות
(ראה
מ"ב
יז
,
ט)
וחניפות
,
ואינם
סומכים
,
רק
על
אמיתת
הדברים;
שונאי
בצע
-
שאינם
אוהבים
שוחד;
כי
מי
שיש
בו
מדות
הללו
מוציא
דין
אמת
לאמיתו.
בצע
-
כל
בוצע
ממון
שלא
כדין;
או
מלשון
גזל
הוא
,
כמו
"בוצע
ברך
ניאץ
יי'"
(תה'
י
,
ג)
,
וכתיב
"כן
ארחת
כל
בוצע
בצע"
(מש'
א
,
יט).
שרי
אלפים
-
שחלק
כל
ישראל
לאלפים
,
והעמיד
אחד
מכל
אלף
שר
על
האלף;
והיו
שרי
האלפים
שש
מאות.
ואחר
כך
חלק
העם
למאות
,
והעמיד
בכל
מאה
שר
אחד;
והיו
שרי
מאות
ששת
אלפים.
גם
השש
מאות
שהיו
שרי
אלף
,
שׂם
עליהם
שרי
מאות
,
וכן
לחמשים
,
וכן
לעשרות;
ופעמים
ששר
עשר
ממונה
על
שר
אלף
,
וכן
על
שר
מאה
וחמשים
,
וכן
כולם;
ובעניין
אחר
לא
תמצא
חשבון
מכוון
לפי
מה
שמנה
אותם
ב'סנהדרין'
(יח
,
א).
(כב)
ושפטו
את
העם
בכל
עת
-
כל
עת
שיהיו
צריכין
למשפט
,
יהיו
מצויין
להם.
ושפטו
את
העם
-
יהיו
להם
דיינין
רבים;
אבל
אתה
יחיד
,
ולא
תספיק
לכולם
[הגה"ה].
והקל
מעליך
-
לשון
צווי
,
כלומר:
והקל
המשא
שעליך
,
ונשאו
אילו
הדיינין
אתך.
(כג)
אם
את
הדבר
הזה
תעשה
-
שתעשה
את
הדבר
הזה
וצוך
אלהים
-
שיסכים
הקדוש
ברוך
הוא
על
העצה
הזאת
שאמרתי
לך
,
ויכולת
עמוד
-
אז
תוכל
לעמוד.