מאגר הכתר שמות פרק יח עם פירוש רמב"ן

פרק יח
(א) כבר נחלקו רבותינו בפרשה הזאת (ראה זבחים קטז , א): יש מהם אומרים כי קודם מתן תורה בא יתרו , כסדר הפרשיות , ויש מהם שאמרו שלאחר מתן תורה בא; וזה ודאי יסתייע (ראה ראב"ע) מן הכתוב שאמר "ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים" (להלן , ה) - הנה אמר שבא אליו בחנותו לפני הר סיני , שחנו שם שנה אחת (ראה במ' י , יא - יב) , וזה טעם "אשר הוא חונה שם"; ועוד , שאמר "והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו" (להלן , טז) , שהם הנתונים לו בהר סיני. ועוד , כי כאן אמר "וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו" (להלן , כז) , והיה זה בשנה השנית בנסעם מהר סיני , כמו שאמר בפרשת 'בהעלותך': "ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה נוסעים אנחנו" (במ' י , כט) , ושם כתוב "ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך" (שם , ל) , והיא ההליכה הכתובה בכאן: "וילך לו אל ארצו" (להלן , כז). ועוד הביאו (ראב"ע) ראיה ממה שאמר הכתוב "יי' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה. פנו וסעו לכם" (דב' א , ו - ז) , ושם נאמר "ואומר אליכם בעת ההיא... לא אוכל לבדי שאת אתכם" (שם , ט) , "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים" וגו' (שם , טו) - וזאת עצת יתרו; ושם כתוב "ונסע מחורב" (שם , יט) , כי נסעו מיד. ואם כן , נצטרך טעם למה הקדים הפרשה הזאת לכתבה בכאן; ואמר רבי אברהם , כי היה זה בעבור דבר עמלק: כי כאשר הזכיר הרעה שעשה עמנו עמלק וצוה שנגמלהו כרעתו (ראה שמ' יז , ח - טז) , הזכיר שעשה לנו יתרו טובה , להורותנו שנשלם לו גמול טוב , וכשנבא להכרית את עמלק כמצוה עלינו , שנזהר בבני הקיני העומדים עמהם ולא נוסיפם עמם; והוא דבר שאול שאמר להם כן (ראה ש"א טו , ו). ועם כל זה אני שואל על הדעת הזו: כשאמר וישמע יתרו... כל אשר עשה יי' למשה ולישראל... כי הוציא יי' את ישראל ממצרים , למה לא אמר עוד ששמע למשה ולישראל במתן התורה , שהוא הנפלאות הגדולות שנעשו להם , כמו שאמר "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו. השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי" (דב' ד , לב - לג)? וכשאמר "ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה יי' לפרעה ולמצרים [על אודות ישראל] את כל התלאה אשר מצאתם בדרך" (להלן , ח) , ואמר יתרו מזה "עתה ידעתי כי גדול יי'" (להלן , יא) , למה לא סיפר לו מעמד הר סיני? וממנו יוָדע כי השם אמת ותורתו אמת ואין עוד מלבדו , כמו שאמר "אתה הראית לדעת כי יי' הוא האלהים אין עוד מלבדו. מן השמים השמיעך את קולו" וגו' (דב' ד , לה - לו)! ואולי נֹאמר , ששמע יתרו בארצו מיד כי הוציא יי' את ישראל ממצרים , ונסע מארצו והגיע אל משה אחרי היותו חונה בהר סיני אחר מתן תורה; ולא הזכיר שסיפר לו ענין המעמד ההוא , כי הדבר עודנו קרוב ועודם שם , ובידוע כי סופר לו. והקרוב אלי - לתפוש סדר התורה , שבא קודם מתן תורה , בהיותם ברפידים; כמו שאמרו במכילתא (מכיל' יתרו עמלק א): רבי יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע ובא - שהיא כתובה בצדו; ונסע עמהם מרפידים אל הר סיני. והכתוב שאמר "אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים" (להלן , ה) - ענינו , כי היה הר סיני בדרך מדין קרוב משם , שהרי משה הלך שם לרעות צאן מדין (ראה שמ' ג , א) , ובאהרן אמר "ויפגשהו בהר האלהים" (שמ' ד , כז). והנה יתרו יצא עם בתו והבנים ממדין ובאו אל הר סיני; ומשה היה ברפידים , שהוא מקום אחד במדבר סין , שהכתוב אמר "ויסעו מאלים (בנוסחנו: מאילם) ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילים (בנוסחנו: אילם) ובין סיני" (שמ' טז , א) - לומר כי מדבר סין מגיע עד הר סיני , ויכלול דפקה ואלוש ורפידים. ואעפ"י שאמר "ויסעו... ממדבר סין... ויחנו ברפידים" (שמ' יז , א) , כך אמר "ויסעו ממדבר סין ויחנו בדפקה" ו"אלוש" (במ' לג , יב - יג); והם ממדבר סין עצמו , כי המדבר כולו יקרא 'מדבר סין' , והמקום שלפני ההר יקרא 'מדבר סיני'; וכמוהו "וישובו אל ארץ פלשתים" (בר' כא , לב). והנה יהיה פירוש הכתוב: "ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חונה שם" ויבא "הר האלהים" (להלן , ה) - כי אל ההר בא ושם עמד; והוא כמו שאמר "ויבא אל הר האלהים חורבה" (שמ' ג , א) , וכן "ויפגשהו בהר האלהים" (שמ' ד , כז) , וכן "רב לכם שבת בהר הזה" (דב' א , ו). ומן ההר שלח אליו: "אני חותנך יתרו בא אליך" (להלן , ו) , ויצא אליו משה (ראה להלן , ז); ולא נצטרך לומר כי "ויאמר" (להלן , ו) יהיה מוקדם (ראה ראב"ע פירוש ב , הארוך שם). ואפילו אם לא יהיה רפידים במדבר סין , על כל פנים במדבר הוא , כי לא באו ישראל בארץ נושבת כל ארבעים שנה; וקרוב מהר סיני היה , שבאו משם אל ההר ביום אחד מחנה קהל גדול כמוהו , וכמו שנתבאר בענין הצור ששתו ממנו ברפידים , כאשר פירשתי (שמ' יז , ה). והנה יהיה הפירוש שאמרתי נכון. וראיתי במכילתא (מכיל' יתרו עמלק א): "אל המדבר אשר הוא חונה שם" (להלן , ה) - הרי הכתוב מתמיה עליו , שהוא שרוי בתוך כבודו של עולם , ובקש לצאת אל המדבר , תהו שאין בו כלום! דעתם לפרש: "אל המדבר אשר הוא חונה שם" הוא מדבר "הר האלהים" (שם); כי מדבר סין - מאלים ועד הר סיני , וספר הכתוב שבא אל קצה "המדבר אשר הוא חונה שם" , הוא מדבר "הר האלהים" חורבה (ע"פ שמ' ג , א). והזכיר זה שבח ליתרו , שעזב ארצו ובא אל המדבר , בעבור שידע שהוא הר האלהים , כי בו נגלו אליו האלהים (ע"פ בר' לה , ז); שכבר שמע כל הענין , כי ישראל יצאו ממצרים לעבוד את האלהים על ההר הזה (ראה שמ' ג , יב) , ובא לשם יי' אלהי ישראל. וגם זה נכון הוא; וכן נראה לי , כי מה שאמר כאן "וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו" (להלן , כז) - שהיה זה בשנה הראשונה , והלך אל ארצו וחזר אליו. ויתכן שהלך שם לגייר את משפחתו , וחזר למשה ועודנו בהר סיני , כי קרוב הוא למדין כמו שהזכרתי; שהרי בנסוע המחנות באייר בשנה שנייה , כשאמר לו משה: "נוסעים אנחנו... לכה אתנו" (במ' י , כט) , וענה אותו: "לא... כי... אל ארצי ואל מולדתי אלך" (שם , ל) , התחנן לו משה מאד ואמר לו: "אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעינים. והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב יי' עמנו והיטבנו לך" (שם , לא - לב). ולא השיב אותו דבר , ונראה שקבל דבריו ועשה כרצונו ולא עזבם; אבל בימי שאול היו בניו עם עמלק (ראה ש"א טו , ו) ― ובאו והתחברו עוד אל ישראל , והיו בירושלם בני יונדב בן רכב (ראה יר' לה) ― אולי במות משה חזר לארצו , הוא או בניו. ואפשר שהיה הקֵני היושב עם עמלק - ממשפחת יתרו , לא בניו , ועשה חסד עם כל המשפחה בעבורו (ראה ש"א טו , ו) , כאשר עשה יהושע עם משפחת רחב (ראה יהו' ו , כג). ודעת רבותינו כך היא , שהלך עמהם; אמרו בסיפרי (ספ"ב פא) , שנתנו לו דשנה של יריחו , והיו אוכלין אותה עד שנבנה בית המקדש ארבע מאות וארבעים שנה; ורבנו שלמה עצמו הוא כתב זה בסדר 'בהעלותך' (במ' י , לב); אם כן - חזר אליו. ובמכילתא (מכיל' יתרו עמלק ב): אמר לו: הריני הולך ומגייר את בני מדינתי , שאביאם תחת כנפי שמים; יכול שהלך ולא חזר? תלמוד לומר: "ובני קני (בנוסחנו: קיני) חותן משה עלו מעיר התמרים" וגו' (שו' א , טז). למשה ולישראל עמו - הנפלאות שעשה למשה , שעשה עמו חסד וטובה , שיבא אל פרעה תמיד ולא יפחד ממנו , ויביא עליו המכות עד שיצאו ממצרים הוא והעם עמו , והוא כמלך עליהם. ורבי אברהם אמר: למשה ולישראל - בעבור משה וישראל; והטעם: על המכות וטביעת פרעה. וכן נראה מדעת רבותינו , שאמרו (מכיל' יתרו עמלק א): שקול משה כישראל , וישראל כמשה. וטעם עשה אלהים , כי הוציא יי' - הזכיר אלהים , השם שהיה יתרו יודע מלפנים , וכי הוציא יי' , בשמו הגדול שנודע עתה על ידי משה , שבו נעשו האותות. (ב) אחר שלוחיה - בעבור שהזכיר הכתוב "ויקח משה את אשתו ואת בניו... וישב ארצה מצרים" (שמ' ד , כ) , הוצרך לומר כאן , שהיתה בבית אביה כי משה שלחהּ שם. ויתכן שיאמר , כי לקחהּ יתרו להשיבה אליו אעפ"י ששלחהּ ממנו , בעבור ששמע "כל אשר עשה אלהים למשה" (לעיל , א) - כי מעתה ראוי ללכת אחרי המלך בכל אשר ילך. (ג-ד) ואת שני בניה , אשר שם האחד גרשום - אעפ"י שאין זה מקום מולדתם יפרש שֵם הבנים , כי לא היה מקום להזכיר שם אליעזר בהולדו , כאשר פירשתי בסדר 'ואלה שמות' (שמ' ד , כ); ובכאן רצה להזכיר החסד שעשה הקדוש ברוך הוא עם משה , שהיה גר בארץ נכריה , ונותן שֵם הודאה לשם , שהצילהו מחרב פרעה בברחו , ועתה הוא מלך על ישראל , והטביע פרעה ועמו בים. וטעם כי אמר - נמשך למשה , הנזכר בפסוק הראשון (לעיל , ב) , וכן שם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי נמשך על כי אמר; וכן רבים. (ו) ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך - שלח לו הדבר באגרת , כתוב בה כן; כי השליח לא יאמר: אני חותנך יתרו , אבל יאמר: 'הנה חותנך יתרו בא אליך'. וכן לא יתכן שיאמר לו ככה פה אל פה , כי יאמר: 'הנה באתי אליך' , ואין דרך להזכיר שמו: 'אני פלוני' , כי בראותו אותו יכירנו. וכמוהו "ויאמר חירם מלך צור בכתב וישלח אל שלמה" (דה"ב ב , י). (י) אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה - כי עשה עמכם נס גדול שלא הרגו אתכם פרעה ועמו , כי יבאו בעבורכם עליהם מכות גדולות בארצם. והיה הנס הזה גדול במשה , על כן הזכירו לנכח בכלל , ואמר אתכם - אתה והעם; ועוד נס אחר: אשר הציל את העם מתחת יד מצרים - שהיו הם במצרים ויצאו משם לחירות עולם. ורבי אברהם אמר , כי ברך תחלה השם אשר הציל אתכם - אתה ואהרן , שבאו המכות על ידכם לפרעה ולמצרים , ואחר כן ברך: אשר הציל את העם מתחת יד מצרים - במצרים ובים. (יא) כי בדבר אשר זדו עליהם - פירושו: בדבר אשר הזידו המצרים על ישראל ידעתי שהוא גדול מכל האלהים. וטעם זה , מפני שהשם גזר על ישראל "ועבדום וענו אותם" (בר' טו , יג) , ולא היה על המצרים בָּזֶה הענש הגדול , אבל הזידו עליהם וחשבו להכרית אותם מן העולם , כמו שאמרו "הבה נתחכמה לו פן ירבה" (שמ' א , י) , וצוה למילדות להמית הבנים , וגזר עליהם "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שם , כב). ומפני זה היה עליהם הענש המשחית אותם לגמרי , וזהו שאמר "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי" (בר' טו , יד) , כמו שפירשתיו (שמ' יב , מב). והנה השם ראה את מחשבתם ונקם מהם על זדון לבם; וכן אמר הכתוב עוד "כי ידעת כי הזידו עליהם" (נחמ' ט , י) - כי הענש בעבור הזדון שחשבו לעשות להם. והנה השם רואה ללב (ע"פ ש"א טז , ז) , ועושה משפט העשוקים (ע"פ תה' קמו , ז) , ונוקם ובעל חמה (ע"פ נח' א , ב) , ואין מוחה בידו. ואנקלוס , שאמר: "ארי בפתגמא דחשיבו מצראי למידן ית ישראל ביה דנינון" , ירצה לומר , כי היה ענשם על טביעת הילדים ביאור , שאיננו בכלל "ועבדום וענו אותם" , ועל כן אבדם במים. (יב) ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלהים - היה כל זה טרם בואם אל הר סיני (ראה פירושו לעיל , א). גם יתכן לפרש , שסידר הכתוב כל ענין יתרו , אבל היה זה אחר שעמד עמהם ימים רבים ונתגייר במילה וטבילה והרצאת דמים כמשפט (ראה כריתות ט , א). ויבא אהרן וכל זקני ישראל - לאכול לחם עמו ביום חתונתו , כי חתן דמים הוא (ע"פ שמ' ד , כה). (יג-יד) ויהי ממחרת - ממחרת היום שעשו זה שנזכר , ישב משה לשפוט את ישראל. ואמרו במכילתא (מכיל' יתרו עמלק ב): ממחרת יום הכפורים. ואין דעתם לומר שיהיה ממחרת רומז ליום הכפורים , כי יום הכפורים לא נזכר בכתוב , שיאמר עליו ממחרת; וגם כן אין הכונה שיהיה ממחרתו ממש , כי לא אכלו ביום הכפורים (ראה לעיל , ב) , אם היה להם יום כפורים בשנה ראשונה קודם שנצטוו בו. ועוד , כי ביום הכפורים נתנו לוחות אחרונות , וממחרתו ירד משה ודבר עם בני ישראל , ויצום את כל אשר דבר השם אתו בהר סיני; ואיננו יום המשפט , שיעמד העם עליו מן בקר עד ערב. וגם כן אי אפשר שיהיה בשנה שנייה ביום הכפורים , כי בנסוע הדגלים אמר: "כי... אל ארצי ואל מולדתי אלך" (במ' י , ל). אבל הכונה לבריתא הזו לומר , שהיה זה אחר יום הכפורים , כי אין להם יום פנוי למשפט מיום בואם להר סיני עד אחר יום הכפורים של שנה ראשונה הזאת. ואמר "עולה וזבחים לאלהים" (לעיל , יב) - בעבור שיתרו עדיין לא ידע את יי' , כי משה אמר "אשר עשה יי' לפרעה ולמצרים... ויצילם יי'" (לעיל , ח) , אבל יתרו הקריב "לאלהים" , וככה לא ימצא בכל הקרבנות שב'תורת כהנים' , כאשר אפרש בעזרת השם (וי' א , ט); וכן "כי יבא אלי העם לדרוש אלהים... והודעתי את חקי האלהים" (להלן , טו - טז) - דברי משה לחמיו. ויתכן שאמר כן , בעבור "כי המשפט לאלהים הוא" (דב' א , יז) , כמו שמזכירין רבותינו תמיד (ספ"ד כו ועוד): אלהים - זו מדת הדין. (טו-טז) כי יבא אלי העם לדרוש אלהים - השיב משה לחותנו: צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום , כי לדברים רבים באים לפני: כי יבא אלי העם לדרוש אלהים - להתפלל על חוליהם , ולהודיעם מה שיאבד להם ― כי זה יקרא 'דרישת אלהים' , וכן יעשו עם הנביאים , כמו שאמר "לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה" (ש"א ט , ט); וכן "ודרשת את יי' מאותו לאמר האחיה מחלי זה" (מ"ב ח , ח) - שיתפלל עליו ויודיענו אם נשמעה תפלתו; וכן "ותלך לדרוש את יי'" (בר' כה , כב) , כמו שפירשתי שם ― ועוד , שאני שופט אותם: כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי; ועוד , שאני מלמד אותם תורה: והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו. (יט) ויהי אלהים עמך - בעצה זו; אמר לו: צא המּלך בּגבורה; לשון רבנו שלמה. ורבי אברהם פירש (בפירוש ב , הארוך): שמע בקולי , ויהי השם בעזרך להצליחך בעצתי. אבל למטה אמר: "אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים" (להלן , כג) , שפירושו: אם תעשה את הדבר ויצוך אלהים לעשותו , אז תוכל לעמוד - שיִמָּלֵך בַּגבורה; ואין ספק שעשה כן. היה אתה לעם מול האלהים - נגד האלהים; יאמר: היה אתה בעבורם עומד נגד האלהים - להתפלל אליו; כטעם "יום צעקתי בלילה נגדך" (תה' פח , ב). והבאת אתה את הדברים שיבקשו אל האלהים - הודה לו על הדבר הראשון שאמר: "כי יבא אלי העם לדרש אלהים" (לעיל , טו). ויתכן שיהיה גם בזה עצה ממנו , יאמר: היה אתה לעם מול האלהים - לשבת באהל מועד מזומן לפניו , לדרוש אותו , ולא יהיה זה במקום המשפט. (כ) והזהרת (בנוסחנו: והזהרתה) אתהם את החקים ואת התורות , ותודיע להם את הדרך אשר ילכו בה על פי התורה והמצוה - שתזהירם אתה מאד , ותלמדם התורה והמצוה. הודה לו גם במה שאמר: "והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו" (לעיל , טז); וגם בזה עצה , להזהיר אותם מאד ולהתרות אותם במצות ועונשים , אחרי שלא יעשה הוא בהם את הדין. אבל במשפט , אשר אמרת: "ושפטתי בין איש ובין רעהו" (שם) - שים לך שופטים עמך , כי כבד ממך דבר המשפט יותר מן הכל (ראה לעיל , יח) , וטוב לך ולהם להקל מעליך ונשאו אתך (ראה להלן , כב). ובידוע כי היו עם משה שוטרים נוגשים בעם (ע"פ שמ' ה , ו) , להביא הנתבעים לפניו ולנגשם בדבר המשפט , והרבה מהם עם השופטים האלה , ולכך אמר במשנה תורה "ושוטרים לשבטיכם" (דב' א , טו); ואין צרך להזכיר זה בכאן , כי לא היה מעצת יתרו. (כא) וטעם אנשי חיל - אנשים ראויים להנהיג עם גדול; כי כל קבוץ ואוסף יקרא 'חיל' , ואיננו ביוצאי צבא המלחמה בלבד; וכן "חיל גדול מאד" (יח' לז , י) , ובארבה: "חילי הגדול" (יואל ב , כה) , ובממון: "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דב' ח , יז); "ישאו על כתף עירים חיליהם" (יש' ל , ו); ובפירות: "תאנה וגפן נתנו חילם" (יואל ב , כב). והנה יקרא 'איש חיל' במשפטים - החכם הזריז הישר; ובמלחמה - הגבור הזריז היודע מערכות המלחמה; ותקרא גם האשה "אשת חיל" (מש' לא , י) - בהיותה זריזה ויודעת בהנהגת הבית. והנה יתרו דבר בכלל ופרט: אמר שיחזה אנשים ראויים להנהיג העם הגדול במשפטים , ופרט , שיהיו יראי אלהים אנשי אמת ושונאי בצע; כי לא יהיו אנשי חיל במשפט בלי מדות הללו. ולא הוצרך להזכיר חכמתם ובינתם , כי הדבר ברור , שהוא בכלל אנשי חיל. וכאשר נאמר למטה "ויבחר משה אנשי חיל" (להלן , כה) , הנה הכל בכלל שהיו יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע , ו"חכמים ונבונים" (דב' א , יג). ועוד שאמר "מכל ישראל" (להלן , כה) , וטעמו: המובחרים מכל ישראל , והם שיש בהם כל המדות האלו; כי כיון שאמר "מכל ישראל" , לומר שהיו המובחרים מכלם , בידוע כי הטובים שבישראל - כל מדות טובות בהם. אבל יתרו , מפני שלא היה רגיל בעם , הוצרך לפרש. ויש מפרשים: אנשי חיל - אנשי כח וזריזות ― וכן "אשת חיל" - בעלת כח וזריזות בעבודת הבית , כאשר יפרש בה (מש' לא , י ואי') ― כענין "ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך" (דנ' א , ד); וכן "הניעמו בחילך" (תה' נט , יב) - בכחך; וכן "וברב חילו לא ימלט" (תה' לג , יז); מלשון הארמית , שיאמר ב"יש לאל ידי" (בר' לא , כט): "אית חילא בידי" (ת"א). ולמטה אמר "ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל" (להלן , כה) - המובחרים מכל העם; והכל בכלל , כאשר פירשתי. שונאי בצע - ששונאין את ממונם בדין , כההיא דאמרינן (ב"ב נח , ב): כל דיינא דמפקין ממונא מיניה בדינא , לאו דיינא הוא; לשון רבנו שלמה. ירצה לפרש , שכל ממון שידעו בו שאדם יכול להוציאם מידם בדין , ישנאו אותו ויחזירוהו מעצמם , ואפילו הוא שלהם באמת , כגון שקנה עבד שלא בעדים , וכיוצא בו. אבל הלשון במכילתא (מכיל' יתרו עמלק ב) אינו כן , אלא כך שנויה שם: שונאי בצע - שהם שונאים לקבל ממון בדין , דברי רבי יהושע; רבי אלעזר המודעי אומר: שונאי בצע - אלו שהן שונאין ממון עצמן , ואם ממון עצמן שונאין , קל וחומר ממון חביריהם. פירש רבי יהושע שונאי בצע - שונאי שוחד , כמו "כולו בוצע בצע" (יר' ו , יג); "איש לבצעו" (יש' נו , יא). ורבי אלעזר המודעי דרש , כי הם השונאים הממון הרב , ואין להם חפץ ברבוי כסף וזהב , כענין שנאמר "אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי" (איוב לא , כה); כי הממון יקרא 'בצע': "מה בצע כי נהרוג את אחינו" (בר' לז , כו); "ואם בצע כי תתם דרכיך" (איוב כב , ג); "והחרמתי ליי' בצעם וחילם לאדון כל הארץ" (מי' ד , יג). ושוב ראיתי ב'ילמדנו' (תנח' יתרו ב): שונאי בצע - ששונאין ממון עצמן , ואין צריך לומר ממון אחרים; יהיו אומרים: אפילו שורף גדישי , אפילו קוצץ נטיעותי , כהוגן אני דנו. וזהו ענין 'ששונאין ממון עצמן' שאמר רבי אלעזר המודעי , שלא יחמלו על ממונם בענין הדין אם יבא להם הפסד ממנו. ומשה הזהירם עוד בזה: "לא תגורו מפני איש" (דב' א , יז). והבצע - ממון , כמו שפירשתי. ואנקלוס אמר: "שׂנן לקבלא ממון" - ואין ה'ממון' אצלו 'שוחד' , רק שלא יקבלו ממון מבני אדם במתנה או בהלואה לעולם , שלא ישאו להם פנים בעת המשפט; וכענין שאמרו (כתובות קה , ב): האי דיינא דשאל שאילתא , אסור למידן דינא. ועל דרך הפשט: אנשי אמת שונאי בצע - שהם אוהבים האמת ושונאים העשק , וכי יראו עשק וחמס אין דעתם סובלת אותו , אבל כל חפצם להציל גזול מיד עושק (ע"פ יר' כא , יב). (כב) וטעם ושפטו את העם בכל עת - כי בהיות להם שופטים רבים , ילך העשוק אל השופט בכל עת שירצה וימצאנו מזומן; כי אליך לא יוכל להתקרב בכל עת , מפני ההמון הגדול אשר לפניך והטרדא הגדולה אשר לך; ורבים מהם יסבלו החמס הנעשה להם מפני שלא יזדמן להם להגיד לך , ולא ירצו לעזוב מלאכתם ועסקיהם עד בֹּא עת הפנאי שיוכלו לגשת אליך. וזה טעם "על מקומו יבא בשלום" (להלן , כג) - כי עתה , מפני שלא יוכלו לגשת למשפט בכל עת , לא ינוחו בשלום , כי זה פתח לגוזלים לעשות חמס ולעושקים לעשות מריבה. וטעם "על מקומו" - אל כל המקום אשר יבאו שמה בהיותם במחנה במדבר. ודקדקו רבותינו (סנה' לד , ב) מלשון ושפטו בכל עת , שדיני ממונות גומרין אפילו בלילה , כי לא אמר 'כל היום'.