מאגר הכתר שמות פרק יח עם פירוש רשב"ם

פרק יח
(א) אשר עשה אלהים למשה - שלא הזיקו פרעה , וכשגידלו הקדוש ברוך הוא בעיני פרעה ועבדיו , ועשה לישראל ניסים על ידו. (ב) אחר שילוחיה - לאחר שהחזירה ושילחה משה ממצרים; שלא ראינו עד עכשיו שהחזירם לבית חמיו. ויש מפרשים (ראה השרשים: 'שלח'): ואחרי כן שלח לה נדוניתה , כדכתיב "ויתנה שילוחים לבת פרעה" (ראה מ"א ט , טז). ונראה הוא פשט , שלא מצינו מקראות בעניין זה; אלא קודם ששלחה יתרו לה ולבניה במדבר , היה לו לכתוב למעלה אחרי פרשת 'דמים למולות' (שמ' ד , כד - כו): 'ואחר כך חזר משה ושילחה אצל אביה לה ולבניה' , דוגמת "וחם הוא אבי כנען" (בר' ט , יח). אחר שילוחיה - כמו "ואחר תטהר" (וי' טו , כח) , וכמו שפירשתי "אחר נאחז בסבך" (בר' כב , יג); "קדמו שרים אחר נוגנים" (תה' סח , כו). (ו) ויאמר שליח יתרו אל משה: אני חותנך יתרו. (ח) התלאה אשר מצאתם בדרך - רדיפת פרעה , מים ומן ובשר שנתן להם הקדוש ברוך הוא. (ט) ויחד - מגזרת 'חדה' , "עוז וחדוה" (דה"א טז , כז) , כדין כל תיבות של בג"ד כפ"ת שמגזרת חטופי למ"ד פעל , שסופם דגשים: מן 'בכה' - "וַיֵּבְךְּ" (בר' לז , לה); מן 'פתה' - "וַיִּפְתְּ בסתר לבי" (איוב לא , כז); "יַפְתְּ אלהים ליפת" (בר' ט , ז); (מן 'ספה') - "אל תוֹסְףְ (בפ"א דגושה) על דבריו" (מש' ל , ו); מן 'שבה' - "וַיִּשְבְּ" (במ' כא , א). (י) אשר הציל אתכם , משה ואהרן , מיד מצרים ומיד פרעה , ואת העם - משיעבוד מצרים. (יא) מכל האלהים - כי אין בהם כח לנקום צרת מאמיניהם. כי בדבר - כלומר: כי על כל דבר אשר זדו מצרים עליהם , נתעולל בהם. זהו עיקר פשוטו. (יב) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חתן משה - לכבוד יתרו באו; ומשה לא הוצרך להזכיר , כי האהל שלו הוא. (יג) לשפוט את העם - אפילו אם בא יתרו קודם מתן תורה (ראה ע"ז כד , א) , דיני ממונות היה להם מעולם , אף כי אמרו רבותינו (סנה' נו , ב) כי במרה ניתנו להם דינים , כדכתיב "שם שם לו חק ומשפט" (שמ' טו , כה). ונראין הדברים , שאחר מתן תורה בא; כתיב כאן "אשר הוא חונה שם הר האלהים" (לעיל , ה) , ולפנינו הוא אומר "בחדש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים ביום הזה באו מדבר סיני. ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני... ויחן שם ישראל נגד ההר" (ראה שמ' יט , א - ב) - נמצאת פרשת רפידים וחניית ההר קדמה לפרשה זו; אבל שלא להפסיק פרשיות של מִצְוֹת , הקדים לפרשת יתרו. מן הבקר עד הערב - לפי שהוא לבדו שופט את כל העם ואין לו מסייעים. (יד) מדוע אתה יושב לבדך , ולפיכך כל העם נצב עליך מן בקר עד ערב? (טו) כי יבא אלי העם לדרוש אלהים - כלומר: אני לבדי צריך לשאל אלהים , ואין בהם רגיל לדבר אל אלהים כי אם אני לבדי. (יח) נבל תבל - כמו "ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש את (בנוסחנו ללא 'את') שפת רעהו" (בר' יא , ז); לשון שלך מתבלבלת להשיב לכמה בני אדם יחד , וגם הם מתבלבלים לשונם , זה צועק וזה צועק , ואין בך כח להשיב לכולם כסדר , זה אחר זה. (יט-כ) ויהי אלהים עמך - כלומר: "ויכולת עמוד" (להלן , כג). היה אתה לעם מול האלהים - לאותם דינים שצריך לדרוש אלהים , אתה תשמע מה יאמר לך הקדוש ברוך הוא והזהרת (בנוסחנו: והזהרתה) אותם; וזהו "הדבר הקשה יביאו אליך" (ראה להלן , כב); אבל שאר דינים , הנודעים בכל לחכמי ישראל שתשים עליהם , "ישפטו הם , והקל מעליך" (שם). (כא) אנשי חיל - אנשי ממון וגבורה , שלא יגורו מפני איש (ע"פ דב' א , יז). שנאי בצע - שוחד וגזל קרוי 'בצע' בכל מקום: "הוי בוצע בצע רע לביתו" (חב' ב , ט); "מה בצע כי נהרוג" (בר' לז , כו) - מה שכר; "כי יבצע כי ישל אלוה נפשו" (איוב כז , ח). (כב) כל הדבר הגדול - לדרוש אלהים. (כג) וציוך אלהים - כשיצוך אלהים לשופטם. ויכולת עמוד - על ידי מסייעיך. וגם כל העם הזה , הנצב עליך מן הבקר ועד הערב (ראה לעיל , יז) , יבא מהרה איש איש אל ביתו בשלום. (כו) ישפּוּטו הם - כמו "לא תעבוּרי מזה" (רות ב , ח). בכמה מקומות - אוּ במקום אוֹ.