מאגר הכתר שמות פרק יח עם פירוש רש"י

פרק יח
(א) וישמע יתרו - [מה שמועה שמע?] שמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (ראה מכיל' יתרו עמלק א). יתרו - שבעה שמות נקראו לו: "רעואל" (שמ' ב , יח) , "יתר" (שמ' ד , יח) , יתרו , "חובב" (שו' ד , יא) , "חבר" (ראה שם) , "קיני" (שו' א , טז) , "פוטיאל" (שמ' ו , כה). 'יתר' - על שייתר פרשה אחת בתורה: "ואתה תחזה" (להלן , כא); יתרו - לכשנתגייר וקיים מצות הוסיפו לו אות אחת; 'חובב' - שחיבב את התורה (ראה מכיל' יתרו עמלק א); וחובב הוא יתרו , שנאמר "מבני חובב חתן משה" (שו' ד , יא); ['חבר' - על שנתחבר למקום; 'קני' - על שהטיל קנאה בין ישראל לאביהם שבשמים; 'פוטיאל' - שפיטם עגלים לעבודה זרה (ראה סוטה מג , א);] יש אומרים: רעואל אביו של יתרו היה , ומהו אומר "ותבאנה אל רעואל אביהן" (שמ' ב , יח)? - שהתינוקות קורין לאבי אביהן 'אבא'. בספרי (ספ"ב עח). חתן משה - כאן היה יתרו מתכבד במשה: אני חֹתן המלך , ולשעבר היה משה תולה הגדולה בחמיו , שנאמר "וישב אל יתר חתנו" וגו' (שמ' ד , יח; ראה מכיל' יתרו עמלק א). למשה ולישראל - שקל משה כנגד כל ישראל (ראה מכיל' יתרו עמלק א). את כל אשר עשה - להם בירידת המן , ובבאר , ובעמלק. וכי הוציא יי' וגו' - זו הגדולה על כולן. (ב) אחר שלוחיה - כשאמר לו הקדוש ברוך הוא במדין: "לך שוב מצרים" (שמ' ד , יט) , "ויקח משה את אשתו ואת בניו" וגו' (שם , כ) , וְיָצָא אהרן לקראתו , "ויפגשהו בהר האלהים" (שם , כז) , אמר לו: מי הן הללו? אמר לו: אשתי שנשאתי במדין ואילו בניי. אמר לו: והיכן אתה מוליכן? אמר לו: למצרים. אמר לו: על הראשונים אנו מצטערים , ואתה בא להוסיף עליהם? אמר לה: לכי לבית אביך. נטלה שני בניה והלכה לה (ראה מכיל' יתרו עמלק א). (ד) ויצילני מחרב פרעה - כשגילו דתן ואבירם על דבר המצרי , ויבקש להרוג את משה , נעשה צוארו כעמוד של שייש (ראה ירוש' ברכות ט , א [יג , א]). (ה) אל המדבר - אף אנו יודעים שבמדבר היו! אלא בשבחו של יתרו דבר הכתוב , שהיה יושב בכבודו של עולם , ונדבו לבו לצאת אל המדבר , מקום תוהו , לשמוע דברי תורה (ראה מכיל' יתרו עמלק א). (ו) ויאמר אל משה - על ידי שליח (ראה מכיל' יתרו עמלק א). אני חתנך יתרו בא אליך - אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך , ואם אינך יוצא בגין אשתך צא בגין בניך (ראה מכיל' יתרו עמלק א). (ז) ויצא משה וגו' - כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה: כיון שיצא משה , יצא אהרן , נדב ואביהוא; ומי הוא שראה את אילו יוצאים ולא יצא? (ראה תנח' ויגש , ז). וישתחו וישק לו - איני יודע מי השתחוה למי; כשהוא אומר: איש לרעהו , מי הוא הקרוי 'איש'? זה משה , [שנאמר "והאיש משה" (במ' יב , ג)]. (ח) ויספר משה לחתנו - למשוך את לבו לקרבו לתורה (ראה מכיל' יתרו עמלק א). ואת (בנוסחנו: את) כל התלאה - שעל הים ושל עמלק (ראה מכיל' יתרו עמלק א). התלאה - למ"ד אל"ף הן היסוד של תיבה , והתי"ו הוא תקון ויסוד הנופל ממנו לפרקים , וכן: 'תרומה' , 'תקומה' , 'תנופה' , 'תנואה'. (ט) ויחד יתרו - וישמח יתרו; זהו פשוטו. ומדרשו (סנה' צד , א): נעשה [בשרו] חדודין חדודין , מיצר על איבוד מצרים; היינו דאמרי אינשי: גיורא עד עשרא דרי לא תבזי ארמאה באפיה. על כל הטובה - טובת המן והבאר והתורה , ועל כולם אשר הצילו מיד מצרים - עד עכשיו לא היה עבד יכול לברוח ממצרים , שהיתה הארץ מסוגרת , ואֵילו יצאו ששים רבוא (ראה מכיל' יתרו עמלק א). (י) אשר הציל אתכם מיד מצרים - אומה קשה. ומיד פרעה - מלך קשה (ראה מכיל' יתרו עמלק א). מתחת יד מצרים - [כתרגומו , לשון רידוי ומרות;] היד שהיו מכבידים עליכם , ['דישטריצא' בלעז , ] היא העבודה. (יא) עתה ידעתי - מכירו הייתי לשעבר , ועכשיו ביותר (ראה מכיל' יתרו עמלק א). מכל האלהים - מלמד שהיה מכיר בכל עבודה זרה שבעולם , שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה (ראה מכיל' יתרו עמלק א). כי בדבר אשר זדו - כתרגומו , במים דימו לאבדם והם אבדו במים. אשר זדו - אשר הרשיעו. ורבותינו דרשוהו (סוטה יא , א) לשון "ויזד יעקב נזיד" (בר' כה , כט): בקדרה שבשלו בה , נתבשלו. (יב) עלה - כמשמעה , שהיא עולה כליל. וזבחים - שלמים (ראה זבחים קטז , א). ויבא אהרן וגו' - ומשה היכן הלך? והלא הוא שיצא לקראתו וגרם לו את כל הכבוד!? אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם (ראה מכיל' יתרו עמלק א). לפני האלהים - מכאן שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה , כאילו נהנה מזיו שכינה (ראה מכיל' יתרו עמלק א). (יג) ויהי ממחרת - מוצאי יום הכפורים היה; כך שנינו בספרי (ראה מכיל' יתרו עמלק א); ומהו ממחרת? למחרת רדתו מן ההר. ועל כרחיך אי איפשר לומר אלא ממחרת יום הכפורים , שהרי קודם מתן תורה אי איפשר לומר: "והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו" (להלן , טז) , ומשנתנה תורה עד יום הכפורים לא ישב משה לשפוט את העם , שהרי בשבעה עשר בתמוז ירד ושבר את הלוחות , ולמחרת עלה בהשכמה ושהה שמונים יום וירד ביום הכפורים. ואין פרשה זו כתובה כסדר , שלא נאמר ויהי ממחרת עד שנה שנייה; אף לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא (ראה זבחים קטז , א) , שילוחו אל ארצו לא היה עד שנה שנייה , שהרי נאמר כאן "וישלח משה את חתנו" (להלן , כז) , ומצינו במסע הדגלים שאמר לו משה: "נוסעים אנחנו אל המקום" וגו' , "אל נא תעזב אתנו" (במ' י , כט , לא) , ואם זו קודם מתן תורה - מששלחו והלך , היכן מצינו שחזר? ואם תאמר: שם לא נאמר 'יתרו' אלא "חובב" , ובנו של יתרו היה?! הוא חובב הוא יתרו , שהרי כתוב "מבני חובב חותן משה" (שו' ד , יא). וַיֵשֶב משה... ויעמד העם - יושב כמלך וכולם עומדים (ראה מכיל' יתרו עמלק ב); והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל , והוכיחו על כך , שנאמר "מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב" וגו' (להלן , יד). מן הבקר עד הערב - איפשר לומר כן? אלא כל דיין שדן דין אמת לאמתו שעה אחת , מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום , וכאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית , שנאמר בו "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (בר' א , ה). (טו) כי יבא - כמו 'כי בא' , לשון הווה. לדרוש אלהים - "למתבע אולפן" (ת"א) , לשאול תלמוד מפי הגבורה. (טז) כי יהיה להם דבר בא אלי - ומי שהיה לו הדבר , בא אלי; [(תרי"ק:) ושפטתי בין איש ובין רעהו - אילו הדינין , והודעתי את חוקי האלהים - אילו שאר מצות. "והבאת אתה את הדברים אל האלהים" (להלן , יט) כי יפלא ממך דבר (ע"פ דב' יז , ח). "והזהרת אתהם את החוקים" (להלן , כ) - יכול אתה לבדך להורות את החוקים ואת התורות. "והודעת להם את הדרך" (שם) - חוץ מהדינים. "לא תוכל עשוהו לבדך" (להלן , יח) - אלא עם הדיינים; "ואתה תחזה מכל העם" (להלן , כא). לשון רבינו יוסף]. (יז) ויאמר חתן משה - דרך כבוד קורהו הכתוב חותנו של מלך. (יח) נבל תבל - כתרגומו , ולשונו - לשון כמישה; 'פלישטרא' (בלעז); כמו "העלה נבל" (ראה יר' ח , יג); "כנבל עלה מגפן" (יש' לד , ד) , שהוא כָּמֵש על ידי חמה ועל ידי קרח , וכחו תש ונלאה. גם אתה - לרבות אהרן וחור ושבעים זקנים (ראה מכיל' יתרו עמלק ב). כי כבד ממך - כובדו רב יותר מכחך. (יט) איעצך ויהי אלהים עמך - בעצה; אמר לו: צא הִמָּלֵך בַּגבורה (ראה מכיל' יתרו עמלק ב). היה אתה לעם מול האלהים - שליח ומליץ בינותם למקום , ושואל משפטם מאתו. את הדברים - דברי ריבותם. (כא) ואתה תחזה - ברוח הקודש שעליך (ראה מכיל' יתרו עמלק ב). אנשי חיל - עשירים (ראה שם) , שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים. אנשי אמת - אילו בעלי אבטחה (ראה שם) , שהם כְּדַי לסמוך על דבריהם , שעל ידי כן יהו דבריהם נשמעין. שנאי בצע - ששונאים את ממונם בדין (ראה שם) , כי ההיא דאמרינן (ראה ב"ב נח , ב): כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא , לאו דיינא הוא. שרי אלפים - הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף; שרי מאות - ששת אלפים היו; שרי חמשים - שנים עשר אלף; שרי עשרות - ששים אלף (ראה סנה' יח , א). (כב) ושפטו - "וידונון" (ת"א) , לשון ציווי. והקל מעליך - והדבר הזה להקל מעליך. והקל - כמו "והכבד את לבו" (שמ' ח , יא); "והכות את מואב" (מ"ב ג , כד) - לשון הווה. (כג) וצוך אלהים ויכלת עמוד - הִמָּלֵך בַּגבורה; אם מצוה אותך לעשות כן , תוכל עמוד; ואם יעכב על ידך , לא תוכל לעמוד (ראה מכיל' יתרו עמלק ב). וגם כל העם הזה - אהרן נדב ואביהוא ושבעים זקנים , הנלאים עתה עמך. (כו) ושפטו - "ודיינין ית עמא" (ת"א). יביאון - "מייתין" (ת"א). ישפוּטו הם - [כמו: ישפוֹטו , וכן "לא תעבורי" (רות ב , ח) , כמו: לא תעבוֹרי , ותרגומו:] "דיינין אינון". מקראות העליונים הן לשון ציווי , לכך מתורגמין: "וידונון ייתין" , "ידונון" (לעיל , כב) , ומקראות הללו לשון עשייה. (כז) וילך לו אל ארצו - לגייר את בני משפחתו (ראה מכיל' יתרו עמלק ב).