מאגר הכתר שמות פרק יח עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק יח
(א) פרשת וישמע יתרו - לפי דעתי , שיתרו בא אל משה אחר שנעשה המשכן , כי יש כדמות ראיות: שאמר הכתוב "לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים" (להלן , יב) , ואמר משה בספר 'אלה הדברים' , שאמר השם למשה: "רב לכם שבת בהר הזה" (דב' א , ו) , "ואומר אליכם בעת ההיא" (שם , ט) , "ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים" (שם , טו) - ולא נוכל לומר , כי התעכב יתרו עם ישראל חדשים רבים ואחר כן נתן העצה , כי הכתוב אומר "ויהי ממחרת" (להלן , יג). גם יורה על יושר זה הפירוש , שאמר משה לחובב , שהוא לפי דעתי יתרו כאשר אפרש במקומו (במ' י , כט): "נסעים אנחנו" (שם). ועוד: "והודעתי את חוקי האלהים" (להלן , טז) לא יתכן קודם מתן תורה , כי בראש חודש סיון באו אל הר סיני ― כי כן כתוב "בחדש השלישי" (שמ' יט , א) , ולעולם הוא ראש חודש כאשר יהיה כתוב 'חֹדש' בלא מספר , ובפסוק "ובראשי חדשיכם" (במ' כח , יא) אפרש זה ― והנה יום שיני "ומשה עלה אל האלהים" (במ' יט , ג) , ואחר כן "היו נכונים לשלשת ימים" (שם , טו). וזאת הפרשה דבקה עם פרשת 'ויבא עמלק' (שמ' יז , ח - טז) , להפריש בין מעשה זה וזה. (ב) אחר שלוחיה - יש אומרים (ראה מכיל' יתרו עמלק א): אחר ששלחה אל בית אביה מדרך מצרים; ויש אומרים (שם) , שנתן לה גט. ורבי ישועה אמר , ששלוחיה הוא דורון ומנחה , כמו "שלוחים לבתו" (מ"א ט , טז) , והטעם: אחר ששיגרהּ דֹרוֹנָהּ. וזה קרוב אלי. (ד) ואל תתמה על הכתוב , שהוא אומר: אשר שם האחד , ואחר כן: ושם האחד אליעזר , כי כן דרך הלשון לומר פעם "השיני" (במ' יא , כו) ופעם האחד; כמו "שם האחד בוצץ ושם האחד סנה" (ש"א יד , ד). ואחר שפירשתי (שמ' ד , כ) שאליעזר הוא הקטן , והוא היה בן שמונת ימים בלכת משה ממדין אל מצרים , איך יאמר ויצילני מחרב פרעה , וזה הטעם היה ראוי לַבֵּן הראשון?! דע , כי משה , אע"פ שברח אל מדין , היה לו פחד מפרעה , כי שלום היה בין מצרים ובין מדין; וכאשר אמר לו השם "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים" (שמ' ד , יט) - וזהו "וימת מלך מצרים" (שמ' ב , כג) - אז בטח לב משה , ואמר: ויצילני מחרב פרעה. ותחסר מלת 'אמר' , וכן הוא: כי אמר אלהי אבי בעזרי; או יהי "כי אמר" שהוא בפסוק הראשון (לעיל , ג) מושך עצמו ואחר עמו. (ו) ויאמר אל משה אני חותנך יתרו - במכתב. (ז) ויבאו האהלה - הוא אהל משה , הנקרא "אהל מועד" (שמ' לג , ז). (ח) יתכן להיות תלאה - מגזרת "ונלאו" (שמ' ז , יח): רע שלא יוכל אדם לסובלו. (ט) ויחד יתרו - מגזרת "חדות יי'" (נחמ' ח , י) , כטעם "וישמח" (שו' יט , ג). והיה ראוי להיות על משקל "ויֵרְדְּ מיעקב" (במ' כד , יט) , ונפתח הח"ת בעבור שהוא מהגרון , ונשאר הדל"ת דגוש כאשר היה. (י) אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה - במצרים; אשר הציל את העם מתחת יד מצרים - בבקיעת ים סוף. (יא) ופירוש עתה ידעתי - בפרשת 'ואלה שמות' (שמ' ג , יג). כי בדבר אשר זדו עליהם - כי כל זה היה בעבור אשר זדו עליהם המצרים , שהעבידום בפרך; וכן כתוב "כי ידעת כי הזידו עליהם" (נחמ' ט , י) - כאדם שיעשה בזדון רצונו. (יח) נבל תבל - מגזרת "נובלת עליה" (יש' א , ל); והטעם , שיפול מעצמו , כנבול עלה. עשוהו - מלה זרה , ובאה על הדיקדוק ה'שלם' , בלי תמורה בְּת"ו. (יט) איעצך - כבר הזכרתי בספר ה'מאזנים' (כא - כב) , שבעלי היו"ד בתחלה על שני דרכים. מול האלהים - מפאת השם. (כ) והזהרת (בנוסחנו: והזהרתה) אתהם. מלת והזהרת - מטעם "כי נזהר" (יח' ג , כא) , וטעמו: נשמר. אתהם - שתי מלות. ילכו בה - אשר ילכו בה; וכן "כמים לים מכסים" (יש' יא , ט). (כא) אנשי חיל - שיש להם כח לסבול; וכן "אלהים יי' חילי" (חב' ג , יט). יראי אלהים - שלא יצא עליהם שם רע. אנשי אמת - שאינם כזבנים. שונאי בצע - ממון; כמו "איש לבצעו" (יש' נו , יא); עד שלא יקבלו שוחד. שרי אלפים... - יש אומרים , כי כלם היו אלף ומאה וששים; ואחרים אמרו , שהיו שמונה ושבעים ושש מאות; ואחרים אמרו: אחד עשר אלף מאה ועשרה. ולא ארצה להאריך להזכיר חשבון אלה , כי דיקדוק הלשון יכחישם. והאמת - מה שאמרו הקדמונים (ראה סנה' יח , א) , שהיו כל השרים שמונה ושבעים אלף ושש מאות; כי שר האלף הוא הגדול שבהם , ותחת ידו עשרה שרים משרי המאות , ותחת יד שר המאה שני שרים משרי החמשים , ותחת יד שר החמשים חמשה שרים משרי העשרות. והנה הזכיר בפרשת 'אלה הדברים': "אנשים חכמים וידועים" (דב' א , טו) , והנה שמינית מחנה ישראל היו חכמים! (כג) וצוך אלהים - שתעשה זה הדבר ברשותו. ויכלת עמוד - שם הפועל , כאילו אמר 'לעמוד'; וכמוהו "עֲמוד פתח האהל" (שו' ד , כ) על מקומו - על מקום ארץ כנען. ויש אומרים שהוא 'אהלו' , כמו "אל יצא איש ממקומו" (שמ' טז , כט). והטעם: כאשר יהיו דיינים וידינו בין אדם לחבירו , תסור כל מריבה ויהיה שלום ביניהם. כי אתה לבדך לא תוכל לדין , כי עם רב הוא; והנה לא יהיה ביניהם מוכיח , וכל איש יבא אל אהלו ואיננו בשלום עם חבירו. (כו) ישפוטו הם - בשרק תחת חלם , כמו "לא תעבוּרי מזה" (רות ב , ח). ויתכן שלא הונע הפ"ה בשוא נע בעבור היותו 'סוף פסוק' , כי כמו מלה אחת היא עם הם.