מאגר הכתר שמות פרק יח עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק יח
נאום אברם אסיר תקוה אשר פתח עני יתרו (ע"פ איוב ל , יא) , עדי הלך חצי לבו וענה הנדוד יתרו (ע"פ יש' מד , יט) , וזה פירוש בפרשה תחלתה 'דבר יתרו'. (א) וישמע. הזכיר למעלה דבר עמלק , כי לרפידים בא (ראה שמ' יז , ח). והיתה ראויה פרשת "בחדש השלישי" (שמ' יט , א) להיותה כתובה אחר דבר עמלק , כי שם כתוב "ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני" (שם , ב); אם כן למה נכנס דבר יתרו בין שתי הפרשיות? והגאון אמר , כי יתרו בא אל מדבר סיני לפני מתן תורה. ולפי דעתי , שלא בא רק בשנה השנית אחר שהוקם המשכן (ראה שמ' מ , יז; במ' י , יא , כט) , כי כתוב בפרשה "עולה וזבחים לאלהים" (להלן , יב) , ולא הזכיר שבנה מזבח חדש. ועוד , כתוב "והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו" (להלן , טז) , והנה זה אחר מתן תורה. והעד הנאמן על דברי , כי כתוב "אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים" (להלן , ה); ואמר משה לחובב (ראה במ' י , כט) , שהוא יתרו ― כאשר פרשתי בפרשת 'ואלה שמות' (שמ' ב , יח) , כי "חותן משה" (במ' י , כט) אינו שב אל "רעואל" הקרוב אליו כי אם ל"חובב" , כי כן כתוב "מבני חובב חותן משה" (שו' ד , יא) ― ומשה אמר לו: "כי על כן ידעת חנותינו במדבר" (במ' י , לא) , וידענו כי ישראל עמדו במדבר סיני כמו שנה. והנה דברי משה יוכיחו , שאמר בפרשת 'אלה הדברים': "יי' אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה. פנו וסעו לכם" (דב' א , ו - ז) - והנה זה הזמן היה קרוב למסעם. והוא אומר: "ואומר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם" (שם , ט) , כי השם "הרבה אתכם" (שם , י); וטעם להזכיר זה לכם , כי השם אמר ליעקב: "הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת" (בר' מח , ד); והנה הטעם: כאשר ירבה זרעך , אז אתן לו את הארץ , על כן אמר: "יי' אלהיכם הרבה אתכם" (דב' א , י) , והגיע זמן שתירשו את הארץ. ובעבור שהייתם רבים , לא יכולתי שאת אתכם לבדי; הוצרכתי לתת לכם שרי אלפים ושרי מאות (ראה שם , טו). וזאת היתה עצת יתרו , שנתן לו ממחרת בֹּאוֹ למדבר סיני (ראה להלן , יג - כא). על כן אמר משה ליתרו: "נוסעים אנחנו" (במ' י , כט) , והוא השיב: "לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך" (שם , ל); וזהו "וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו" (להלן , כז). ועתה אפרש , למה נכנסה פרשת יתרו במקום הזה: בעבור שהזכיר למעלה הרעה שעשה עמלק לישראל , הזכיר כנגדה הטובה שעשה יתרו לישראל. וכתוב "ויחד יתרו על כל הטובה" (להלן , ט) , ונתן להם העצה הנכונה למשה ולישראל , ומשה אמר לו: "והיית לנו לעינים" (במ' י , לא); הטעם: שהאיר עיניהם. ושאול אמר: "ואתה עשית חסד עם בני ישראל" (ש"א טו , ו). ובעבור שהוא כתוב למעלה "מלחמה ליי' בעמלק" (שמ' יז , טז) , שישראל חייבים להלחם בו כאשר יניח השם להם (ראה דב' כה , יט) , הזכיר דבר יתרו; כי אם היו עִם גוי עמלק - שיזכרו ישראל חסד אביהם , ולא יגעו בזרעו (ראה ש"א טו , ו). והנה ראינו שהם , בני יתרו , היו עם ישראל בירושלים (ראה יר' לה , ב - ד; וראה דה"א ב , נה) , ובימי יהוא - יונדב בן רכב (ראה מ"ב י , טו). ויש פרשה אחרת דומה לזאת (ראה פירושו לבר' לח , א). אשר עשה אלהים - השם שהיה נודע בעולם לפני בא משה , שהכל מודים בו. ולישראל עמו - עַם יי' ועַם משה. ויתכן היות הלמ"ד - 'בעבור משה וישראל' , והטעם: על המכות וטביעת פרעה. כי הוציא יי' - השם שנודע על ידי משה; כי על יד האותות יצאו. (ב) ויקח. אמר הכתוב אשת משה ולא אמר 'בתו' , בעבור כי משה נכבד מאביה. יש אומרים (מכיל' יתרו עמלק א) , כי טעם שלוחיה - אחר שנתן לה רשות במלון ללכת לבית אביה , בשובו לבדו אל ארץ מצרים (ראה שמ' ד , יט - כו). ויש אומרים (מכיל' יתרו עמלק א): אחר שלוחיה - אחר ששלחה דֹרונות אליו; כמו "שלוחים לבתו" (מ"א ט , טז). (ג) ואת. דע , כי אנשי לשון הקדש שומרים הפעלים במתכנתם בכל הביניינים , ואינם חוששין לשמר שמות בני אדם; על כן אל תתמה בעבור שאמר גרשוֹם בעבור 'שֵם' או 'שָם'; כי הנה "קין" בעבור "קניתי" (בר' ד , א) , ואינו נכון בדקדוק; וקשה מזה "נח" מגזרת "ינחמנו" (בר' ה , כט). ופעם יהפכו השם , כמו "חושים" (בר' מו , כג) הוא "שוחם" (במ' כו , מב). ונקרא 'יעבץ' בעבור שילדתו אמו בעצב (ראה דה"א ד , ט). גם יחסרו אות ממנו , כמו 'מעכה' (ראה דה"ב יא , כא; יג , ב) הוא 'מיכה' (ראה שו' יז , ד - ה); והפך זה: "יוב" (בר' מו , יג) הוא "ישוב" (במ' כו , כד). ורבים אמרו , כי כן "שמואל" מגזרת "שאלתיו" (ש"א א , כ); והישר בעיני , כי השרק תחת חלם; כמו "תוֹחוּ" (ש"א א , א) - "תוֹחַ" (דה"א ו , יט); ו"צוּף" (ש"א א , א) - "צוֹפי" (דה"א ו , יא); ו"נוּן" (שמ' לג , יא) - ו"נוֹן" (דה"א ז , כז). והנה שמוּאל - שְמוֹאֵל , וקראתו אמו ב'שואל' , כי נְתָנוֹ לה כאשר שאלה (ראה ש"א א , כ , כז). ואל תתמה איך יקרא שם אדם בשם 'אל' , כי הנה "צורי שדי" (במ' ז , לו) , ורבים ככה. ולפי דעתי , כי שם המזבח שבנה משה "יי' נסי" (שמ' יז , טו); וככה שם המשיח "יי' צדקינו" (יר' כג , ו). והגאון אמר , כי השם דבק עם מלת "יקראו" (שם) , ושם המשיח הוא "צדקינו" (שם). והנה הוא מטעה בעל הטעמים , ששָׂם 'טרחא' במלת "יקראו"; כי הפרש גדול יש בין "ויקרא בשם יי'" הכתוב באברהם (בר' יב , ח) , שה'טרחא' במלת "ויקרא" , ובין "ויקרא בשם יי'" הכתוב בספר משה (שמ' לד , ה) , כאשר אפרש במקומו. (ד) ושם האחד - מנהג לשון הקדש לאמר פעמים ככה; כמו "שם האחד בוצץ ושם האחד סנה" (ש"א יד , ד). ותחסר מלת 'אמר' אחר כי אלהי אבי בעזרי , ואין כתוב 'כי אמר אלהי אבי'; כי המלה שבה למעלה , "כי אמר גר הייתי" (לעיל , ג); כמו "כי הפרני אלהים" (בר' מא , נב). וכבר פרשתי (בפירוש א כאן) למה קרא שם הקטן אליעזר. (ה) ויבא - הזכיר הכתוב דרך מוסר בבואו אל משה , כי יתרו הולך בראשונה , ואחריו בני משה , ואחר כן האשה , כמשפט. אשר הוא חונה שם - כי ימים רבים חנה שם. (ו) ויאמר - וכבר אמר אל משה לפני בֹאו , על יד שליח או באגרת כתובה: אני חתנך יתרו בא אליך , ואשתך , שהיא העיקר , ושני בניה עמה. (ז) ויצא... לקראת חתנו - בעבור כבוד חכמתו , ולא לכבוד אשתו ובניו; כי אין מנהג לאדם נכבד לצאת לקראת אשתו או בנו. וישתחו - דקדוק וישתחו קשה. ידענו , כי שרשו מבעלי הה"א באחרונה. והנה וישתחו , גם "אשתחוה" (תה' ה , ח) - הוא"ו במקום ה"א; כוא"ו "שלו הייתי" (איוב טז , יב) , שאמרו ממנו "לא שָלַוְתִי" (שם ג , כו). והנה כאשר אמרו לשון יחיד וישתחו , היה ראוי להיותו 'וישתחוה'; כי התי"ו מבניין 'התפעל' , כמו "והאיש משתאה" (בר' כד , כא) - כי משפט אותיות השינים , אם היה אחד מהם פ"א הפעל , יהיה האות שלפניו (אחר אות השורש) ת"ו 'התפעל'. והנה בעבור שהחליפו הה"א בוא"ו במלת וישתחו , הניחו הוא"ו הראשון שאינו סימן לשון רבים , תחת ה"א השרש , והעלימוהו ואמרו וישתחו; ובעבור היות הו"ו בסוף המילה סימן לשון רבים כאשר הוא נעלם , כמו "למה תתראו" (בר' מב , א) , והנה היה נראה מלת וישתחו , בהעלם הוא"ו , שהוא סימן לשון רבים , על כן הוצרכו להיות המלה מלעיל , להפריש בינה ובין מנהגם בלשון רבים. ולפי הסברא - כי היוצא הוא המשתחוה זה אל זה. וקראו הכתוב לרעהו - בעבור גודל מעלתו בחכמה. ויבאו האהלה - שהוא ידוע , שהוא אהל משה. (ח) ויספר. זה הפסוק יורה , שפירוש "למשה ולישראל" (לעיל , א) - בעבורם. התלאה - מגזרת "ונלאו מצרים" (שמ' ז , יח) , והתא"ו נוסף; והטעם: צרה שילאה אדם לסבלה להגידה. והטעם: על רדיפת מצרים אחריהם (ראה שמ' יד , ט) , וביאת עמלק (ראה שמ' יז , ח) , ורעב הקהל (ראה שמ' טז , ג) וצמאו (ראה שמ' יז , א); ומכולם הצילם השם. (ט) ויחד - מגזרת "חדוה" (דה"א טז , כז); והיה ראוי להיותו על משקל "ויִפְתְ בסתר לבי" (איוב לא , כז); "ויִשְבְּ ממנו שבי" (במ' כא , א); רק נפתח החי"ת בעבור שהוא מן הגרון , ונשאר הדל"ת דגוש כאשר היה. ולא אדע בכל המקרא אות דגוש בסוף המלה , רק אם היה בג"ד כפ"ת שיתחברו שני שואין בסוף; כמו "ויבך" (בר' כז , לח); "וישת" (בר' ט , כא); "וישב" (במ' כא , א). רק עם אחד מהמלכים לא מצאנו דגוש , רק פתח , והם שנים: ויחד יתרו; "אל יחד בימי שנה" (איוב ג , ו). (י) ויאמר. (ברוך) - שים לבך לדקדוק זאת המלה. דע , כי לא יבא פעול כי אם מן הפעלים היוצאים; ואם מצאת אותו שהוא במשקל פעול , הסתכל: אם מצאת פועל שהוא יוצא , הוא באמת פעול; אם לא יהיה כן , הוא תאר. וככה אם היה על משקל פּוֹעֵל ואין לו פעול מהבניין בעצמו , והטעם: הגזרה , גם הוא תואר , ואיננו פּוֹעַל כלל. כמו 'שמר': הפועֵל הוא "שומר" (תה' קמה , כ) , והפעול "עשר שָמוּר לבעליו" (קה' ה , יב). מצאנו "הולך" (בר' טו , ב); "עומד" (שמ' ג , ה); "יוצא" (שמ' ח , טז); וכל אילו יראו פועלים , כי הם על מתכונת "שומר"; ובעבור שהגזרה מן הפעלים העומדים , כי לא יאמר ממנו 'הָלוּך' , 'עָמוּד' , 'יָצוּא' , והנה אין לו פעול , על כן אמרנו כי "הולך" - תאר , ואינו פועל. מצאנו "עצום" (במ' כב , ו) , והוא יראה פעול , כי הוא על משקל "שָמוּר"; כאשר חפשנו זאת הגזרה , מצאנו "וירבו ויעצמו" (שמ' א , ז) - מהפעלים העומדים , כי היוצא יהיה מהבניין 'הנוסף': "ויעצימהו מצריו" (תה' קה , כד); והנה לא נוכל לאמר 'עוצם' על משקל 'שומר' , מעניין "עצמה" (יש' מ , כט) , רק מעניין אחר: "ועוצם עיניו" (יש' לג , טו). הנה מצאנו מלת ברוך שהוא על משקל "שָמוּר"; והנה חפשנו בכל המקרא ולא מצאנו מזה העניין בבניין ה'קל' , רק מעניין אחר , והוא "ויברך על ברכיו" (דה"ב ו , יג) - גם הוא פועל עומד , לא יבוא ממנו פעול כלל; והנה מלת ברוך - תאר , כמו 'עצום' , מבניין ה'קל'. אמר רבי מרינוס (השרשים: 'ברך'): ברוך הוא תאר מהבניין 'הדגוש' , והיה הרי"ש ראוי להדגש ככל הגזרה; כמו "ברך נבות" (מ"א כא , יג); והוא על משקל "כדוב שכול" (הו' יג , ח). ולא דבר נכונה; כי כל תאר , כמו 'שכול' ו"גבור" (בר' י , ט) , לא ישתנו בסמיכת היחיד או בלשון רבים; כמו "ויהרג זכרי גבור אפרים" (דה"ב כח , ז); "הוי גבורים" (יש' ה , כב). והנה עומד כנגדו "בא (בנוסחנו: בוא) בְּרוך יי'" (בר' כד , לא); "ברוכים אתם ליי'" (תה' קטו , טו). אשר הציל אתכם - אומר למשה ולאהרן , שהיו שלוחי השם , ועל ידם באו המכות לפרעה ולמצרים; על כן אמר: מיד מצרים ומיד פרעה. ואחר כן ברך השם אשר הציל את העם מתחת יד מצרים - במצרים ובים. (יא) עתה. פרשתיו בפרשת 'ואלה שמות' (ראה שמ' ג , יג). וטעם כי בדבר - בעבור הדבר שזדו המצרים על עם ישראל , הנזכר למעלה , ידעתי כי גדול יי' מכל האלהים - יי' שעשה לו דין על שהעבידום בפרך; וכן כתיב "כי ידעת כי הזידו עליהם ותעש לך שם כהיום הזה" (נחמ' ט , י); וכבר כתיב "כי ידעתי את מכאוביו. וארד להצילו מיד מצרים" (שמ' ג , ז - ח). (יב) ויקח. עולה וזבחים - הם שלמים. וטעם לאלהים - כי עתה יחל להיות לו השם הנכבד לאלהים. ויבא אהרן וכל זקני ישראל - ואין צרך להזכיר משה , כי באהלו הוא. לאכל לחם - שלמים. וטעם לפני האלהים - כי אהל משה היה במזרח אהל מועד (ראה במ' ג , לח). (יג) ויהי ממחרת - בֹּא יתרו. וישב משה - כמנהגו. דע , כי בקר האמת הוא בזרוח השמש; גם יקרא 'בקר' בעלות עמוד השחר , שיחל להראות בעבים; וזה הבקר - הוא על דרך מקרה. וערב האמת - בשקוע השמש; גם יקרא ערב על דרך מקרה , על עריבת האור; וכן אמר דוד: "תזרח השמש יאספון" (תה' קד , כב) , ואחריו כתיב "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב" (שם , כג). על כן "מערב עד ערב תשבתו שבתכם" (וי' כג , לב) - ראוי להיות מערב האמת , רק חכמינו ז"ל (יומא פא , ב) הוסיפו מחול על קדש , ואמרו , כי יציאת יום שבת תהיה עד צאת הכוכבים; והנה ראוי להכניס השבת מן התורה , משתשקע החמה. וכל חכמי התולדת וכל חכמי המזלות מודים , כי גבול היום - מרגע היות עגולת השמש כנגד שטח הארץ בכל מקום; וזהו מעת צאתו עד בואו. (יד) וירא. את כל אשר... עשה לעם - שהוא מעמידם מערב עד בקר. ורבינו שלמה אמר: בעבור שמשה יושב , וישראל נצב , ואין זה דרך מוסר. ואין ספק כי מעלת משה גדולה לומר לו ככה; כי הנה אהרן , שהיה גדול לכל ישראל , גם היה גדול בשנים ממשה , הוא אומר לו: "בי אדוני" (במ' יב , יא). ומשה עשה הדרך הנכונה , כי השופט יושב ובעלי דינים עומדים; וכן כתוב "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב" (דב' יט , יז). ולא אמר לו: מדוע , רק בעבור שהיה יושב למשפט לבדו , ואין לו שופטים אחרים שיעזרוהו. אמר רבי מרינוס (רקמה ע' מד) , כי מלת 'מדוע' - כמו "מַלָּכֶם תדכאו" (יש' ג , טו); "מַזֶּה בידך" (שמ' ד , ב); כי כל אחת שתי מלות. וככה 'מדוע': מה דעתך לעשות ככה? (טו-טז) ויאמר - השיב משה: אני עושה שני דברים. האחד: כי יבא אלי העם לדרש אלהים , והטעם: לדרוש תורתו. והדבר השני: כי יהיה להם דבר - בא אלי. והשיב על האחרון תחלה: ושפטתי בין איש ובין רעהו. והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו - לדורש. (יז-יח) ויאמר. לא טוב הדבר אשר אתה עושה - בעיני; ונתן טעם לדבריו , והוא: נבול תבול - מגזרת "ועלהו לא יבול" (תה' א , ג); ["כאלה נובלת עליה" (יש' א , ל) , כי הטעם שיפול מעצמו כנבול עלה;] דרך משל. ומלת גם - כמוה: גם... כבד ממך הדבר. עשהו - מלה זרה , על דרך 'לשמרהו'; כי לא מצאנו ה"א נראת בגזרת 'עשה'. (יט) עתה. איעצך - אתן לך עצה. דע , כי מלת אלהים הוא תאר , כאשר פרשתי (שמ' ג , ד , טו). רק בעבור שידברו בה הרבה , חשבו זה התאר כאילו הוא שם העצם: "אלהים יראני בשוררי" (תה' נט , יא); "בראשית ברא אלהים" (בר' א , א); ורבים ככה. על כן שמוהו קדמונינו (שבועות לה , א) עם השמות שאינן ראויין להמחק. וטעם ויהי אלהים עמך - שהשם יעזרך אם עשית זה. ואמר לו בסוף הדברים , שיקח רשות מהשם על העצה הזאת; וזהו "וצוך אלהים" (להלן , כג). ואין ספק כי כן עשה. וטעם היה אתה לעם - בעבור העם. והבאת אתה את הדברים - אם הם קשים; ואלה ה'דברים' הם שאמר משה בתחלה: "כי יהיה להם דבר בא אלי" (לעיל , טז); ופירש זה אחר כן: "את הדבר הקשה יביאו אליך" (צירוף של פסוקים כב וכו להלן). (כ) והזהרת (בנוסחנו: והזהרתה) - הדרך השני שאמרת (ראה לעיל , טז) - אתה חייב ללמדם ולהורותם מספקות , כי טורח גדול הוא להודיע כל המעשה אשר יעשון. וטעם והזהרת אתהם - להזהירם על מצות 'עשה' ו'לא תעשה' הקשורים בלב; שהם עיקר , כמו לאהבה את השם ולדבקה בו (ראה דב' יא , כב) , ולירוא מפניו , וללכת אחריו (ראה דב' י , יב) , ולמול ערלת הלב (ראה שם , טז) , ולא ישנא אחיו , ולא יקום ולא יטור (ראה וי' יט , יז - יח). וכן אמר משה: "בפיך ובלבבך לעשותו" (דב' ל , יד); ורבים ככה. ואת המעשה אשר יעשון - מצות 'עשה' במעשה; ורובם אינם מצות 'עשה' עומדות בעצמם , כי אם לזכר; כמו השבת , והמועדים , ופדיון בכור (ראה שמ' לד , כ) , ואהבת הגר (ראה דב' י , יט) , וציצית (ראה במ' טו , לח - לט) , ותפילין (ראה דב' ו , ח) , ותפילה , ומזוזה (ראה שם , ט) , גם שעטנז (ראה וי' יט , יט) , ורבים אחרים; ובמקומם אפרשם. (כא) ואתה. כבר הודעתיך (שמ' יא , ה) , כי אנשי לשון הקדש אינם שומרים המלות , רק הטעמים; על כן לא נחפש על חסר ומלא , כאשר אפרש עוד (שמ' כ , א). והנה הזכיר יתרו אנשי חיל - שיש להם גבורה לסבול הטורח , ולא יפחדו מהם. והנה כנגד אנשי חיל אמר משה , והוא מספר זה הדבר: "הבו לכם אנשים" (דב' א , יג) - כמו "בחר לנו אנשים" (שמ' יז , ט); "כולם אנשים" (במ' יג , ג). ואמר יראי אלהים - שאין להם יראה מאדם , רק מהשם לבדו. וכנגדם אמר משה: "חכמים ונבונים" (דב' א , יג); כי לא יתכן להיות ירא השם כראוי , רק מי שהוא חכם. ואמר יתרו אנשי אמת שונאי בצע - שהם נודעים ככה למראה עיני אדם; וכנגדם אמר משה: "וידועים" (דב' א , יג). יש לתמוה: אם פירשנו אילו השרים כמשמעם , יהיה מספרם יותר משבעים אלף ותשעת אלפים (ראה סנה' יח , א) , וזה רחוק מאד להיות שרים רבים כאלה; והכתוב אומר "בפשע ארץ רבים שריה" (מש' כח , ב). ועוד , איך יתכן להיות שמינית המחנה ראשי שבטים - כי כן אמר משה: "ואקח את ראשי שבטיכם" (דב' א , טו) - ותמצאנה בהם כל המדות הטובות הנזכרות?! והם יוצאי מצרים , שלמדו מעשיהם , וכתוב "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" (וי' יח , ג)?! והנה דור המדבר שלמדם משה ארבעים שנה במדבר ולא הוצרכו לעשות אומנות , כי לחמם נתן , ומימיהם נאמנים (ע"פ יש' לג , טז) , והמן מפקח הפך המינים שהתאוו (ראה ספ"ב פז) , שהיו רגילים לאכלם במצרים - ומשה אמר להם בשנת הארבעים: "ולא נתן יי' לכם לב לדעת" (דב' כט , ג)! והנה יש לתמוה , איך ימצא המִספר הנזכר שהיו כולם חכמים ונבונים? והנכון בעיני , כי שרי אלפים - הם שתחת ידם אלף איש , עבדיו או נעריו או שכיריו; אלה הם ראשי שבטים , והיה מספרם שנים עשר. ושרי המאות - רבים הם; ושרי חמשים - כדרך "וחמשים איש רצים לפניו" (ש"ב טו , א). (כב) ושפטו. את הדבר שלא ידעו הם לשפט , תשפטנו אתה; ואם אתה לא ידעתו , "והבאת... את הדברים אל האלהים" (לעיל , יט). (כג) אם את. וי"ו ויכלת עמד - כפ"ה רפה בלשון ישמעאל: אם תעשה זה הדבר , ונתן השם רשות לעשותו - אז תוכל לעמוד. והנה מלת עמוד - שם הפעל; וכמוהו "עמוד פתח האהל" (שו' ד , כ) , גם "פשוטה ועורה וחגורה על חלצים" (יש' לב , יא). וטעם וגם כל העם - כי בעלי הריב שהיו לפניו , יש מהם שלא יכלו לדבר אליך לשפטם , והנה בשובם לאהליהם תתחזק המריבה ביניהם; רק עתה יבא על מקומו , שהוא אהלו , בשלום. (כד) וישמע - הזכיר עצת חותנו , ולא הזכיר עצתו , שהוא הוסיף על עצת יתרו; והוא , ששם שוטרים על ראשי השבטים לעשות מה שיצוו השופטים; וכן כתוב "ושוטרים לשבטיכם" (דב' א , טו); וכתוב: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (דב' טז , יח). (כה) ויבחר. אנשי חיל מכל ישראל - שהיה דבר ברור; ולא הזכיר "יראי אלהים" (לעיל , כא) , כי הוא לבדו ידע לבב האדם; ומשה אמר , כי בחר "אנשים חכמים" (דב' א , טו) , כי יוכל לדעת זה; רק יש חכם שאיננו ירא שמים. והזכיר "ידועים" (שם) - שהם למראה העין; ולא הזכירם עתה , כי אחז דרך קצרה. (כו) ושפטו. ישפוטו הם - כמו "ישפטו הם" (לעיל , כב); "וגם לא תעבורי מזה" (רות ב , ה) - כמו 'ולא תעבְרי'. ורבינו שלמה רצה לפרש ביניהם , ולא עלתה בידו. ונוכל לומר דרך דקדוק , כי ראינו אָמְרוֹ "חָדְלוּ פרזון בישראל חָדֵלּוּ" (שו' ה , ז) , בדגשות הלמ"ד , בעבור שהוא ב'אתנח'; "קנה וסוף קָמֵלּוּ" (בנוסחנו ללא דגש; יש' יט , ו); "הרים נָזֹלּוֹ" (יש' סג , יט) - ב'סוף פסוק'. ואמרו "תְהָתֵלּוּ בו" (איוב יג , ט) , כי חשבוהו כמו 'סוף פסוק'; כי מלת 'בו' דבקה היא עם 'תהתלו' , ותנועה אחת לבדה. וככה ישפוטו הם. בעבור שיש להשיב , כי אין כח ב'אתנח' ככח 'סוף פסוק'; כי הנה "עמים תחתיך יִפְּלוּ" (תה' מה , ו); "יי' על יְמִינְךָ" (תה' קי , ה); "טוב עשית עם עַבְדְּךָ" (תה' קיט , סה); ורבים כאלה. וככה לא ימצא ב'סוף פסוק'. (כז) וישלח - דרך כבוד; כמו "ואברהם הולך עמם לשלחם" (בר' יח , טז).