מאגר הכתר שמות פרק יט עם פירוש רמב"ן

פרק יט
(א) בחדש השלישי - היה ראוי שיאמר הכתוב 'ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני (ראה להלן , ב) בחדש השלישי לצאתם מארץ מצרים' , כמו שנאמר למעלה ב"מדבר סין" (שמ' טז , א)! אבל בעבור היות ביאתם במדבר סיני שמחה להם ויום טוב , ומעת צאתם ממצרים נכספים אליו , כי ידעו ששם יקבלו את התורה , כי משה הגיד להם מה שנאמר לו: "תעבדון את האלהים על ההר הזה" (שמ' ג , יב) , וגם לפרעה אמר: "נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליי' אלהינו" (שמ' ה , ג) - והוא המַהֲלך ממצרים ועד הר סיני - בעבור זה התחיל הפרשה כי בחדש השלישי , ביום הזה שהתחיל החדש , באו לשם , ואחר כן חזר לומר כשאר המסעות: "ויסעו מרפידים". והיה ראוי גם כן שיאמר: 'ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני' , אבל כתב "ויבאו מדבר סיני" (להלן , ב) , לומר כי מיד שבאו אל מדבר סיני חנו במדבר בראותם ההר מנגד; ולא המתינו עד שיכנסו בו אל מקום טוב לחנות שם , אבל חנו במדבר או בחורב , שהוא מקום חורֶב , שממה , לפני ההר; וזה טעם "ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר" (להלן , ב). ויתכן שהבדילו מתוכם האספסוף אשר בקרבם (ע"פ במ' יא , ד) , וחנו בני ישראל לבדם לפני ההר , וערב רב אחריהם; כי לישראל יתן התורה , כמו שאמר "כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל" (להלן , ג); וזה טעם "ויחן שם ישראל" (להלן , ב); או הוא להזכירם דרך כבוד בקבלם התורה. ורבנו שלמה כתב: "ויסעו מרפידים" (להלן , ב) - מה הוצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו , והלא כבר נאמר שברפידים היו חונים (ראה שמ' יז , א) , בידוע שמשם נסעו? אלא מקיש נסיעתן מרפידים לחנייתם במדבר סיני: מה חנייתן בתשובה , אף נסיעתן בתשובה. ולא הבינותי זה , שכך נאמר בכל המסעות: "ויחנו באלים" (שמ' טו , כז); "ויסעו מאלים ויבאו... אל מדבר סין" (שמ' טז , א); "ויסעו... ממדבר סין... ויחנו ברפידים" (שמ' יז , א); וכן כל פרשת 'אלה מסעי' (במ' לג). וירצה הכתוב לפרש שלא היו חנייות אחרות ביניהן. ולשון מכילתא (מכיל' יתרו בחדש א): "ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני" (להלן , ב) - והלא כבר נאמר בפרשת מסעות "ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני" (במ' לג , טו) , ומה תלמוד לומר "ויבאו מדבר סיני"? מקיש נסיעתן מרפידים וכו'. והענין לומר: מפני שכל המסעות שספר בהם כאן מאילים ורפידים נשנו בפרשת 'אלה מסעי' בשביל דברים שנתחדשו בהן שם בכתוב (שם , ט; יד); אבל המסע הזה , ספר אותו הכתוב כאן וכאן בשוה , והוצרך לדרוש שהיה לצורך ההיקש. (ג) ומשה עלה אל האלהים - מיום בואם אל הר סיני כסה הענן את ההר ושם כבוד השם , וזהו שכתוב "וישכן כבוד יי' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים" (שמ' כד , טז) , קודם מתן תורה; ולפיכך אמר: ומשה עלה אל האלהים , כי עלה אל קצה ההר להזדמן לפניו , ולא בא "אל הערפל אשר שם האלהים" (שמ' כ , יח) , ויקרא אליו השם מראש ההר: כה תאמר לבית יעקב. ורבי אברהם אמר , כי ויקרא אליו - מוקדם , שקרא לו ועלה אליו. ולא נראה לי , כי הקריאה היא כה תאמר לבית יעקב , והוא יפרש: ויקרא אליו לאמר לו: כה תאמר לבית יעקב; ואיננו נכון. וטעם עלה אל האלהים , ויקרא אליו יי' - כי עלה אל כבוד השם ששכן בהר , לאמר לישראל עשרת הדברות; ובשמו הגדול ידבר עם משה , כטעם "אם יהיה נביאכם" וגו' (במ' יב , ו). (ד) ואביא אתכם אלי - אל מקום כבודי , ההר הזה אשר שכינתי שם עמכם; ואנקלוס שתרגם: "וקריבית יתכון לפולחני" - דרך כבוד של מעלן תפס לעצמו. (ה) וטעם ושמרתם את בריתי - הברית אשר כרתי את אבותיכם , להיות להם לאלהים ולזרעם אחריהם (ראה בר' יז , ז - ח). ורבי אברהם אמר: הברית שיכרות משה עם ישראל אחר מתן תורה , כמו שאמר "הנה דם הברית אשר כרת יי' עמכם על כל הדברים האלה" (שמ' כד , ח). ועל דרך האמת: שתשמרו את בריתי לדבקה בי; כטעם "אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר" (שמ' כג , כב). והייתם לי סגלה מכל העמים - שתהיו בידי סגלה , כדבר נחמד לא ימסרנו המלך ביד אחר , כמו "וסגולת מלכים והמדינות" (קה' ב , ח). ואמר: כי לי כל הארץ - כטעם "אשר חלק יי' אלהיך אותם לכל העמים... ואתכם לקח יי'" (דב' ד , יט - כ) , וכך אמר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (וי' כ , כו). או יהיה סגלה - דבקות , כי לי הארץ הנקראת כל , כמו שפירשתי בפסוק "ויי' ברך את אברהם בכל" (בר' כד , א); והמשכיל יבחר. וכן "ואתם תהיו לי" (להלן , ו) - שתהיו אתם לי בייחוד , לא כשאר העמים. וכך אמרו במכילתא (מכיל' יתרו בחדש ב): "ואתם תהיו לי" - כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אלא אני; וכן הוא אומר "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תה' קכא , ד). (ו) ממלכת כהנים - ותהיו ממלכת משרתי וגוי קדוש , לדבקה באל הקדוש; כמו שאמר "קדושים תהיו כי קדוש אני יי'" (וי' יט , ב). והנה הבטיחם בעולם הזה ובעולם הבא. (ז) וישם לפניהם את כל הדברים האלה - טעמו , שאמר להם: הנה נתתי לפניכם הדברים , בחרו לכם היום (ע"פ יהו' כד , טו) אם תעשון כן; ולכן ענו אותו: "כל אשר דבר יי' נעשה" (להלן , ח); כטעם "הנה (לפנינו: ראה) נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע" (דב' ל , טו) , וכן "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמ' כא , א) - שיאמרו אם יבחרו ויקבלו עליהם לעשותם; ועל כן אמר שם "ויבא משה ויספר לעם את כל דברי יי' ואת כל המשפטים ויען כל העם [קול אחד ויאמרו] כל הדברים אשר דבר יי' נעשה" (שמ' כד , ג). וכן "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" (דב' ד , מה) - שאמר לדור הבא בארץ אם יקבלו עליהם את התורה , כי בא לכרות עמהם ברית בערבות מואב כאשר כרת עם אבותיהם בחורב. והגאון רב סעדיה אמר , כי וישם לפניהם - כמו "שימה בפיהם" (דב' לא , יט). ואיננו אלא כמו שפירשתי. וכן טעם "ויענו כל העם יחדו" (להלן , ח) , כי משה קרא לזקני העם - שהם חכמיהם ושופטיהם , כי להם הבחירה , ושם לפניהם כל הדברים האלה במעמד כל העדה , כי על כולם צֻוה: "כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל" (לעיל , ג); והם לא המתינו לעצה ובחירה , "ויענו כל העם יחדו" , למקטון ועד גדול (ע"פ מ"ב כג , ב): "כל אשר דבר יי' נעשה" (להלן , ח); וכן אמר עוד "ויענו (בנוסחנו: ויען) כל העם קול אחד ויאמרו..." (שמ' כד , ג). (ח) וישב משה את דברי העם אל יי' - ששב לפניו אל ההר עם מענה העם; והנה הכל גלוי לפניו ולא שְאֵלוֹ 'מה ענה לך העם הזה?' , וכענין שכתוב "וישמע יי' את קול דבריכם בדברכם אלי" (דב' ה , כה)! וכבואו לפניו , אמר יתברך: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם" (להלן , ט) , ואז הגיד לפניו ואמר: רבונו של עולם , בניך מאמינים הם ומקבלים עליהם כל אשר תדבר. וכן "וישיבו אותם דבר... ויראום את פרי הארץ" (במ' יג , כו) - שובם אליהם עם הדברים שראו , כי אחרי כן אמר "ויספרו לו ויאמרו" (שם , כז). ואין צורך לדברי רבי אברהם. (ט) בעב הענן - הוא "הערפל אשר שם האלהים" (שמ' כ , יח) , והכל רואים ומכירין כן , כמו שאמר "ומראה כבוד יי' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל" (שמ' כד , יז). בעבור ישמע העם בדברי עמך - אמר רבי אברהם , כי היו בישראל אנשים שהיתה הנבואה להם בספק , ואעפ"י שכתוב "ויאמינו ביי' ובמשה עבדו" (שמ' יד , לא) , שם אמר "וירא ישראל" , ולא 'כל ישראל'; וזהו שאמרו אליו: "היום... ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי" (דב' ה , כא) - כי לא היו מאמינים כן מתחלה; וזה טעם בעבור ישמע העם בדברי עמך עשרת הדברים , וגם בך יאמינו שאתה נביאי , כי מעתה יתאמת אצלם ענין הנבואה. ואיננו נכון , כי זרע אברהם לא יסתפקו בנבואה , כי האמינו בה מאבותם; וכבר אמר עוד "ויאמן העם" (שמ' ד , לא); "ויאמינו ביי' ובמשה עבדו" (שמ' יד , לא) - ואם לא אמר שם 'כל העם' ו'כל ישראל' , אף כאן לא נאמר 'בעבור ישמע כל העם'. והנכון בעיני , שיאמר: אני בא אליך בעב הענן , שתגש אתה אל הערפל , בעבור ישמע העם דברי , ויהיו הם עצמם נביאים בדברי , לא שיאמינו מפי אחרים , כמו שנאמר "באמור יי' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי למען ילמדון ליראה אותי כל הימים" (ראה דב' ד , י); וגם בך יאמינו לנצח בכל הדורות , ואם יקום בקרבם נביא או חולם חלום כנגד דבריך , יכחישוהו מיד , שכבר ראו בעיניהם ושמעו באזניהם שהגעת למעלה העליונה בנבואה; יתברר להם ממך מה שכתוב "אם יהיה נביאכם יי' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו , לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו" (במ' יב , ז - ח); ולכך אמר: בעבור ישמע העם בדברי עמך , כי ישמעו דברי מתוך האש , וידעו כי אני יי' מדבר עמך , ויאמינו בדברי וגם בך לעולם. וכן מה שאמרו: "היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם" (דב' ה , כא) - לומר: הנה נתקיים אצלנו הדבר בראית עינינו , כאשר היה חפץ האלהים , ומעתה "קרב אתה" (שם , כד) , שידענו בך שהגעת למעלה הגדולה , "ושמע כל אשר יאמר יי'" , "ושמענו" מפיך "ועשינו" (שם); שכבר נאמנה נבואתך , כי היא העליונה על כל הנביאים. ובמכילתא (מכיל' יתרו בחדש ב) ראיתי: בעבור ישמע העם בדברי עמך - מלמד שאמר המקום למשה: הרי אני קורא לך מראש ההר , ואתה עולה; שנאמר "ויקרא יי' למשה" (להלן , כ). וגם בך יאמינו לעולם - גם בך , גם בנביאים העתידים לעמוד אחריך; מטין דבריהם לדעת רבי אברהם. (י) וקדשתם היום ומחר - פירש רבנו שלמה: וזמנתם. וכן דעת אנקלוס , וכמהו "אני צויתי למקודשי" (יש' יג , ג) , וכן "התקדשו למחר ואכלתם בשר" (במ' יא , יח). ורבי אברהם אמר , שירחצו במים. ומה טעם היום ומחר , ואין צריך לרחוץ רק פעם אחת?! והנכון , שיהיו קדושים , שלא יגעו אל אשה ואל כל טומאה; כי הנשמר מן הטומאה יקָרא 'מקודש' , כמו שאמר בכהנים אחרי "לנפש לא יטמא" (וי' כא , א): "קדושים יהיו לאלהיהם" (שם , ו) , וכתיב "כי הכהנים לא התקדשו למדי" (דה"ב ל , ג) - לא הטהרו; וכן "כי אם אשה עצורה לנו... בצאתי ויהיו כלי הנערים קדש" (ש"א כא , ו). ובידוע כי ירחצו במים , והוא נלמד מכבוס הבגדים; וכך אמרו במכילתא (מכיל' יתרו בחדש ג): אין כבוס בגדים בתורה שאין טעון טבילה. (יא) ירד יי' לעיני כל העם - שכולם יראו ברדתו שם , כי יראו מראה הכבוד "כאש אוכלת בראש ההר" (שמ' כד , יז); לא שיראו את השם , וכתיב "לא יראני האדם וחי" (שמ' לג , כ)! (יג) במשוך היובל - הוא שופר של איל; ושופר אילוֹ של יצחק היה; לשון רבנו שלמה. ולא הבינותי זה , כי אילו של יצחק - עולה הקריב אותו , והקרנים והטלפים - הכל נשרף בעולות. אולי גבל הקדוש ברוך הוא עפר קרנו והחזירו למה שהיה. אבל כפי דעתי האגדה הזו יש לה סוד , ואמרו שהקול הזה הוא 'פחד יצחק' (ע"פ בר' לא , מב) , ולכך "ויחרד כל העם אשר במחנה" (להלן , טז); ולא השיגו דבור בגבורה הזאת , "זולתי קול" (דב' ד , יב). (יד) וירד משה מן ההר אל העם [ויקדש את העם] - לימד כאן שגם הדבור הזה , שאמר בו "ויאמר יי' אל משה לך אל העם" (לעיל , י) , היה בהר , שהיה משה עולה שם בכל פעם לדבר אתו. ובמכילתא (מכיל' יתרו בחדש ג) דרשו בו: מלמד שלא היה משה פונה לעסקו ולא היה הולך לתוך ביתו , אלא מן ההר אל העם. (יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול - אמרו במכילתא (מכיל' יתרו בחדש ד) , שזה על שעת מתן תורה , שהיה משה משמיע הדברות לישראל; כמו שכתב רבנו שלמה. ועל דרך הפשט לא ידבר בזה עדין , אבל ירד השם הנכבד אל ההר ביום השלישי , והוציא משה את העם מן המחנה לקראת הכבוד הנראה להם , ויתיצבו הם בתחתית ההר , ומשה עלה למעלה קרוב לראש ההר ששם הכבוד מחיצה לעצמו ומדבר עם ישראל להורותם מה יעשו , וישראל שומעים קול האלהים שעונה אותו וִיצונו , והם לא יבינו מה יאמר לו; וִיצוה אותו בצוָאות האמורות אחר כן בפרשה: "רד העד בעם" וגו' (להלן , כא); "לך רד ועלית אתה ואהרן עמך" וגו' (להלן , כד). והיה זה קודם מתן תורה וגם בשעת הדברות , כי משה לא עלה אל ראש ההר אל הערפל אשר שם האלהים רק לאחר מתן תורה (ראה שמ' כ , יח); וכך אמר: "אנכי עומד בין יי' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר יי' כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר" (דב' ה , ה) כאשר עליתי אני. ויש מפרשים , כי ישראל יראים מאד מקול השופר שהולך וחזק מאד; ומשה היה אומר תחלה: כַּונו דעתכם , כי עתה תשמעו קול בְּענין כך; ומיד האלהים יעננו באותו קול. (כ) וירד יי' על הר סיני - אם תשכיל בפרשה תבין , כי שמו הגדול ירד על הר סיני ושכן עליו באש; והוא מדבר עם משה , והדבור עם משה בכל הפרשה בשם המיוחד , והעליה והיציאה לקראת מקום הכבוד; כמו שפירשתי (לעיל , ג). והזהיר: "פן יהרסו אל יי' לראות" (להלן , כא) , כי גם אצילי בני ישראל לא חזו אותו (ראה שמ' כד , יא). וכל ישראל שמעו 'קול השם' מתוך האש , והוא שנאמר "וידבר אלהים את כל הדברים האלה" (שמ' כ , א) , כמו שאמרו רבותינו (מכיל' יתרו בחדש ד): אין 'אלהים' אלא דיין , ואמרו (שמ"ר לג , ז): מפי הגבורה שמעום; ובמשנה תורה כתוב "את כל הדברים (לפנינו: את הדברים) האלה דבר יי' אל כל קהלכם" (דב' ה , יט) - בעבור שפירש: "מתוך האש" (שם); וזה טעם "פנים בפנים" (שם , ד) , ולכך נאמר "אנכי יי' אלהיך" (שמ' כ , ב). ואל יקשה עליך מה שאמרו הם למשה: "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש" (דב' ה , כג) , כי לא אמרו 'אשר שמע אלהים מדבר מתוך האש' , אבל אמרו: "קול אלהים מדבר" (שם) - אמרו מה שהשיגו , ולכך אמרו: "קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר יי' אלהינו" (שם , כד); וכן אמר להם משה "השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש" (דב' ד , לג) - כי "מדבר" תואר ל"קול" , כענין "וישמע את הקול מדבר אליו" (במ' ז , פט). ומזה תבין מה שאומרים רבותינו תמיד במדרשי הגדות (ראה שמ"ר כח , ו ועוד) , כי בשבעה קולות ניתנה התורה , והם שהזכיר דוד ב'הבו ליי' בני אלים' (תה' כט); והוא המנין הנרמז בפרשה הזאת , כי "ויהי קלת וברקים" (לעיל , טז) חסר , וימנה אחד , וכן "וכל העם רואים את הקולת" (שמ' כ , טו) - יחסר ממנו ו"ו הרבים , והנה הם ששה. וכבר נאמר בפירוש "וידבר אלהים" (שמ' כ , א); וכן במשנה תורה הזכיר שבעה קולות במתן התורה (דב' ד , יב; ה , יח - כב). ובמסכת ברכות אמרו בגמרא (ו , ב): שניתנה בחמשה קולות - שהם יחשבו הקולות הנסתרים , והשנים - המפורשים להם בכתוב. והכונה , כי למשה רבנו ניתנה בשבעה קולות , והוא השומע ומתבונן בהם; אבל לישראל בקול אחד ישמעו , כמו שאמר "קול גדול ולא יסף" וגו' (דב' ה , יט) , ונאמר "קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול" (דב' ד , יב). ואף כאן רמז "וכל העם רואים את הקולת" (שמ' כ , טו) , בחסרון ו"ו אחד , כי כל הקולות יֵראו אחד , והוא מה שנאמר "אחת דבר אלהים שתים זו שמענו" (ראה תה' סב , יב) , על דרך האמת. והנה הפרשיות מבוארות , לא יתחלף לך דבר בדבר. (כב) וגם הכהנים הנגשים אל יי' - שהם מגישים לשם הנכבד קרבנות , ונגשים בהם אליו.