מאגר הכתר שמות פרק יט עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק יט
(הקדמה) (חלק שני: "בחדש השלישי" וגו' עד "אנכי יי' אלהיך"; יט , א - שמ' כ , ב). (א) בחדש - הוא יום ראש החדש בעצמו , והעד מה שאמר: ביום הזה באו מדבר סיני. ולזה , יאמר שם ה'חֹדש' על שני פנים: האחד - על הזמן אשר מחדש לחדש , כמו "חדש ימים" (בר' כט , יד); והשני - על יום ראש החדש. וכן יאָמר ה'שבת' על יום השביעי מהשבוע , ויאמר על כל השבוע; אמר "שבע שבתות תמימות תהיינה" (וי' כג , טו). ולפי שזה יורה כי לכל הפחות יהיה מתן תורה ביום השלישי לחדש השלישי , והוא קרוב לזמן חג השבועות , כי הוא בששה בסיון , והיה אפשר שיהיו ישראל חונים שם שלשה ימים קודם מה שאמר להם משה "היו נכונים לשלשת ימים" (להלן , טו) , הנה ראוי שנאמין כי יום מתן תורה היה בששה בסיון. ועוד , כי הוא מן השקר שתשאיר לנו התורה רושם וזכר לעת שיצאנו בו ממצרים לעשות בו חג המצות , ולא תשאיר לנו רושם וזכר לעת שנִתנה בו התורה בזה האופן הנפלא. ולזה הוא מבואר שחג השבועות הוא בעת מתן תורה , והיה זה להזכירנו ענין מתן תורה הנפלא , להעמידנו תמיד על האמונה בדברי התורה. (ב) ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר - ירצה , לפי מה שאחשוב , שהם חנו במדבר וחנו במקום ממנו שהיה אצל ההר , כי שם הוליכם עמוד הענן. ואפשר עוד שיהיה הרצון בזה , כי ביום החדש "באו מדבר סיני" (לעיל , א); וזה , שכבר נסעו מרפידים ביום ההוא ובאו מדבר סיני וחנו שם ביום ההוא בעינו. והנה ספר זה , לפי מה שאחשוב , להיות המרחק רב בין רפידים ובין מדבר סיני - כמו שזכר החכם אבן עזרא (בפירוש ב , הארוך) - ועם כל זה הגיעו במדבר סיני ביום ההוא בעינו; ולזה חנו שם במדבר , שלא להטריח אותם יותר מן הראוי. ואחר שכבר חנו שם זמן מה , שבו לחנות נגד ההר , כי עמוד הענן ועמוד האש הוליך אותם שם על פי יי' (ראה במ' ט , יח). (ג) ואז עלה משה אל האלהים אל הר סיני , כי ידע ששם יתן השם יתעלה תורה לישראל; ושם באתהו הנבואה מהשם יתעלה ואמר אליו: כה תאמר לבית יעקב ותגד (בנוסחנו: ותגיד) לבני ישראל. והנה כפל העניין במלות שונות , כמו "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (בר' מט , ז). והנה היה רצון השם יתעלה שיאמר זה לאשר יבינו דבריו , ולזה אמר זה משה לזקני ישראל , והם הגישו הדברים אחר זה אל כל העם באופן שיבינו אותם. (ד) אתם ראיתם הנפלאות העצומות שעשיתי במצרים , בעבור שתדעו כי אני יי' ותאמינו בי; עד שכבר העתקתי אתכם בתכלית המהירות מאמונותיכם הנפסדות והבאתי אתכם לעבודתי , במה שחדשתי לכם מהמופתים הנפלאים , כאלו נשאתי אתכם על כנפי נשרים , שהם מהירי העופפות. (ה-ו) ועתה אם שמוע תשמעו בקולי - לקיים מצותי , ושמרתם את בריתי אשר אני כורת עמכם להיות לי לעם ולקיים דברי התורה בכללם - והוא הברית הנזכר בסוף פרשת 'ואלה המשפטים' (שמ' כד , ז) - הנה תהיו לי סגולה מכל העמים , לשמור אתכם ולהשגיח בכם; כי לי כל הארץ לעשות בה כחפצי , ולזה אוכל לשמור אתכם מכל רע מצד יתרון השגחתי בכם. ויהיה אמרו כי לי כל הארץ על דרך אמרו "למען תדע כי ליי' הארץ" (שמ' ט , כט). ולא תחשבו שיהיו דברי תורתי אשר אצוה אתכם עומסים עליכם מעמס כבד ומנהיגים אתכם בשפלות ובבוז; כי לא אעביד אתכם עבודה קשה , אבל אשים אתכם בני חורין ונכבדים בדרך שתהיו ממלכת כהנים ושרים וגוי קדוש , לבלתי התגאל בפעולות המגונות אשר יתנהגו בהם שאר האומות , כמו שאמר "ועתה ישראל מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דב' י , יב). אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל - כי בזה בלי ספק ראוי שיסכימו לקבל התורה , רוצה לומר: מפני התועלת הנפלא שיגיע ממנה להם , עם שלא יכבד להם ענינה , אבל יערב להם. (ז-ט) והנה בא משה מן ההר אל המחנה וקרא לזקני ישראל ואמר להם הדברים האלה אשר צוהו יי' , והם הגישו הדברים לכל ישראל , וענו כל העם יחדו: כל אשר דבר יי' נעשה. וישב משה את דברי העם אל יי' - ראוי שתדע , כי הידיעות הם כולם אצל השם יתעלה , והוא ישפיע לנביא אחת מהם זולת האחרות - מצד הנביא , כי מצד השם יתעלה כבר ישפיעם לו כלם יחד , אם היה אפשר זה במקבל; ואמנם תתיחד ההודעה בקצת הענינים מקצת - מצד מה שתשוטט בו מחשבת הנביא , כמו שבארנו בשני מ'ספר מלחמות יי''. ולזה , מפני שהיה יחוד ההודעה מצד הנביא , היה ראוי שיגיד הנביא מה ששוטטה מחשבתו בו. וזה כֻּלו במראה הנבואה; כי ידמה לנביא ענין הגעת הנבואה לו , כאלו ישאל ויענה , וזה אמנם יהיה באמצעות הדמיון. וכבר תעמוד על אמתת זה מההשפעה אשר תהיה בחלומות הצודקים , כי כבר תמצא בזה האופן פעמים רבות. והנה , מה שאמרו ישראל כל אשר דבר יי' נעשה היה אפשר שיובן על שני פנים: האחד - שיהיה להם אות כי השם יתעלה מדבר עמו אלו הדברים אשר יצוה אותם עליהם , ויהיה הרצון באמרו כל אשר דבר יי' נעשה - כל אשר דבר יי' לך נעשה , אבל רצוננו שיתברר לנו שדבר יי' לך. והאופן השני הוא , שיהיה הדבור דבור השם יתעלה , לא דבור משה; וזה , כי אעפ"י שיתברר להם שהשם יתעלה מדבר עמו , הנה לא יתברר להם שיהיה הדבור אשר ידבר להם משה הוא הדבור אשר דבר אליו השם יתעלה. והנה לא היו ישראל סכלים , שירצו שידבר להם השם יתעלה בעצמו , כי זה היה בלתי אפשר להם , אבל רצו שיתחדש על דרך מופת מהשם יתעלה מה שיודיע להם רצון השם יתעלה , מזולת שישמעו זה מפי משה; כמו שהכירו ענין מצות שבת מפני המן קודם שישמעו זה מפי משה. והנה השיב משה את דברי העם אל יי' , והבין אותם משה אז לפי האופן הראשון; רוצה לומר , שהם רצו שיהיה להם אות , יעיד להם כי השם יתעלה מדבר עמו , ואז יעשו כל אשר דבר יי' לו. ובאתהו התשובה מהשם יתעלה לפי מה שהבין אותו משה מדבריהם , לסבה שזכרנו במה שקדם , ואמר אליו: הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור יראה העם בדברי עמך , וגם בך יאמינו תמיד במה שתדבר להם בשמי , אחר שכבר יתפרסם להם היותי מדבר עמך. והנה פירשנו אמרו בעבור ישמע - מענין ראיה , לפי שהחושים יבאו לפעמים קצתם תחת קצת: אמר "ראה ריח בני" (בר' כז , כז); "וכל העם רואים את הקולות" (שמ' כ , טו); "וראה את ערותה" (וי' כ , יז); וכן אמר "ומתוק האור וטוב לעינים" (קה' יא , ז) , כאלו היה הראות חוש הטעם. או יהיה ישמע מענין הקבלה , כטעם "והיה אם שמוע תשמע בקול יי'" (דב' כח , א); "ולא שמעו בתורתו" (יש' מב , כד); ויהיה הרצון בזה: הנה אנכי בא אליך בעב הענן לעיניהם , וזה יהיה להם אות שאני מדבר עמך; והנה אעשה להם זה האות בעבור ישמע העם במה שאדבר עמך , ויקיימו הדברים ההם; וגם בך יאמינו לעולם בכל מה שתדבר להם בשמי , מפני מה שיתפרסם להם שאני מדבר עמך. והנה זה הפירוש השני הוא יותר נכון , לפי מה שאחשוב. וכאשר שמע משה זה המאמר מהשם יתעלה , שב להתבונן במה שאמרו ישראל , וידע שהם כיונו בזה שיהיה המדבר להם השם יתעלה , לא משה; והנה הגיד משה את דברי העם אל יי' לפי זאת הכונה השנית. (י-יא) ולזה אמר לו השם יתעלה , כי מפני שהם רוצים שיגיע להם קול דברים (ראה דב' ד , יב) מהשם יתעלה , כבר יחוייב שתקדשם , שלא יגשו אל אשה ויכבסו שמלותם לכבוד השם יתעלה , כדי שיהיו נקיים מהטמאות; ובזה האופן יהיו נכונים ליום השלישי לשמוע קול הדברים שיגיע מאת השם יתעלה על דרך המופת , כי ביום השלישי ירד יי' לעיני כל העם על הר סיני. (יב) ותתן גבול לעם סביב ההר , שלא יעברו הגבול ההוא; וזה בשתאמר להם: השמרו לכם עלות בהר , ואפילו בקצהו השפל לא תגעו , כל הנוגע בהר מות יומת - על יד בית דין. וכבר באר אחר זה (להלן , יג) , שזאת המיתה היא סקילה. והנה הזהירם מגעת בהר כלל - לישב בנפשותם עוצם מעלת השם יתעלה , כדי שייראו ממנו ולא יקלו בדבריו. (יג) לא תגע בו יד - רוצה לומר: בהר סיני; כי לכבוד השם יתעלה יחוייב שייראו מגעת בו כלל , לא ביד ולא ברגל. והנה , מי שלא ישמֵר מזה יהיה נסקל על יד בית דין או יהיה מושלך ממקום גבוה. אם בהמה אם איש שיגע בהר לא יחיה , אבל יהיה נסקל על יד בית דין. והנה הבהמה היא כוללת הבהמה והחיה , כמו שנתבאר בפרשת 'ויהי ביום השמיני' (וי' יא , ב). וראוי שתדע , שהאשה גם כן היתה בכלל , כמו שאמרו במכילתא (מכיל' יתרו בחדש ג) כי מן השקר שינהג זה הדין באיש ובבהמה ולא ינהג באשה. וזה כי האשה , לחסרונה , הוא יותר ראוי שתרחק מההר אשר ירד יי' בו - מה שהתמידה השכינה להֵרָאוֹת שם - יותר מהאיש. ולזה תמצא כי משה ואהרן , לשלמותם , עלו אל ההר , כי הם היו קרובים אל השם יתעלה. ומזה המקום למדנו (ראה סנה' מה , א) , שההשלכה ממקום גבוה דינה כדין הסקילה בשוה; והטעם , כי הסקילה היא שיוכה האדם באבנים או במה שידמה להם , וזאת ההכאה כבר תהיה בשני פנים: אם שיעתיקו האבנים וישליכום על המוכה , או שישליכו אותו עליהם או על מה שידמה להם; כי באלו השני פנים תגיע לו ההכאה. ולפי שראוי שנבחר לדון במיתה הקלה שבמיתות אשר בסוג ההוא , כמו שנבאר בגזרת השם במה שיבא (וי' כ , ב) , הנה ראוי שננהג בנסקלין זה המנהג , רוצה לומר , שנשליכם ממקום גבוה בְּדרך שימותו; ולזה היו דנין הנסקלין בזה האופן , כמו שנתבאר מסנהדרין (מה , א). במשוך היובל המה יעלו בהר - הנה היובל הוא השופר שהוא מקרן הכבש , כי היובל הוא כבש , כמו שנתבאר במסכת ראש השנה (כו , א). והנה הרצון באמרו במשוך היובל - כאשר יתקע משה בשופר; ואז יוכלו ישראל לעלות בהר. ויִדמה שכבר תקע משה בשופר כשנסתלקה השכינה משם , כמו שפירש הגאון (רס"ג תורה) , לפי מה שזכר ממנו החכם אבן עזרא (בפירוש ב , הארוך). וכן תמצא שאמר בספר יהושע "במשוך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר" (ו , ה). (טו) היו נכונים לשלשת ימים - הוא לפי הפשט מה שאמר לו השם יתעלה: "והיו נכונים ליום השלישי" (לעיל , יא) , כמו שפירש החכם אבן עזרא. ולזה אמר אחר זה "ויהי ביום השלישי" (להלן , טז) , להורות כי מה שאמר להם היו נכונים לשלשת ימים - הרצון בו: ליום השלישי. וכזה תמצא שאמר "ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים" (בר' מב , יז) , ואחר זכר כי ביום השלישי התירם ממאסרם ואסר שמעון לעיניהם (ראה שם , יח - כד); וכבר הביא החכם אבן עזרא זה הענין לראיה על פירושו (פירוש ב , הארוך). ובכלל הנה יום מתן תורה היה מוגבל מהשם יתעלה שיהיה ביום החמישים אחר יום ראשון של פסח , כי בזה היום צוה השם יתעלה שיהיה חג השבועות (ראה דב' טז , ט - י); ולזה לא יתכן , שיכוין השם יתעלה אל יום אחד ויוסיף משה מדעתו וישנה הענין אל יום אחר. ואולם אמרו זה רבותינו ז"ל על צד הדרש , להוציא מזה המקום דין פולטת שכבת זרע , כמו שנזכר במסכת שבת (פו , א). (טז) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר המציא השם יתעלה על הר סיני על דרך המופת קולות וברקים , וכבר המציא שם בזה האופן ענן כבד , היה בו איד קיטוֹרי , בדרך שחדש קולות מרעידים וברקים נפלאים; וחדש שם גם כן על דרך המופת קול דומה לקול השופר , והיה חזק מאד. וזה בתכלית הפלא , רוצה לומר: התחדש קול שופר מזולת שופר; אלא שמציאות קול השופר איננו נמנע מצד עצמותו , ואולם מה שהוא בלתי אפשר אצל הטבע הוא שיתחדש קול שופר מזולת שופר או מה שיאות לו; וזהו המופת אשר היה בזה. והוא אצלנו במדרגת התחדש הנחש מהמטה (ראה שמ' ד , ב - ג) , שהוא נמנע אצל הטבע , אלא שמציאות הנחש איננו נמנע מצד עצמותו. והנה חרד כל העם אשר במחנה מאלו הקולות הנפלאים. (יז) ויוצא משה את העם... מן המחנה והושיב אותם בתחתית ההר - רוצה לומר: אצל תחתית ההר , כדי שיראו אלו הנפלאות וישמעו דברי השם יתעלה מתוך האש. והנה אמר לקראת האלהים - לפי ששם נראה כבודו במה שחדש שם מהנפלאות העצומות. (יח) והנה עלה עשן נפלא מכל הר סיני , לפי שכבר ירד עליו כבוד השם יתעלה באש; ונתחדש בהר כדמות רעש וחרדה , בְּדמיון מה שיתחדש בארץ אשר נסגר בה איד קיטורי. וזה כולו חדשו השם יתעלה אז על דרך המופת. (יט) ויהי קול השופר הולך וחזק מאד , משה ידבר והאלהים יעננו בקול - ירצה , לפי מה שאחשוב , כי קול השופר היה הולך ומתחזק מאד , וזה היה ענין בתכלית הפלא. ועוד נתחדש שם פלא אחר , כי משה היה מדבר עם השם יתעלה , וכשהיה מגיע לו מהשם יתעלה מענה בנבואה , היה מתחדש אז קול דברים מוחש , ישמעו אותו ישראל ויתברר להם שהשם יתעלה מדבר עמו. והנה , חדוש קול הדברים בזולת כלי הדבור הוא אצלנו כחדוש הנחש מהמטה (ראה שמ' ד , ב - ג ופירושו לעיל , טז). וזה , כי מציאות קול דברים (ראה דב' ד , יב) איננו נמנע מצד עצמותו , אבל הוא נמנע מצד הטבע שיתחדש בזולת כליו; ולזה היה חדושו על דרך המופת. (כ) ואחר שהשלים לזכור הנפלאות שחדש השם יתעלה במעמד הר סיני , שב לספר מה שצוה השם יתעלה למשה אז , ומה שהשיב לו משה ומה שענהו השם יתעלה; שהיה המענה ההוא "בקול" , כמו שקדם (לעיל , יט). (כא) רד העד בעם - להזהיר אותם שלא יהרסו להתקרב אל ההר לראות כבוד השם יתעלה שירד על הר סיני באופן שיגעו בהר , שמא לרוב תשוקתם לראות זה הענין הנפלא לא יתנו אל לבם לזכור מה שצֻוו שלא יגעו בהר , ויהרסו רבים מהם לעלות , ויהיה זה סבה אל שימותו רבים מהם בסקילה. (כב) וגם הכהנים הנגשים אל יי' - יִדמה , שקרא בני אהרן 'כהנים' על שם העתיד , ועל זה האופן בעינו קראם 'נגשים אל יי'' , כי הם היו כהנים ונגשים אל יי' בכֹחַ , ואם לא היו עדיין כהנים בפועל; וכן פרשו ז"ל במכילתא (מכיל' יתרו בחדש ג). וכזה תמצא , שאמר הכתוב "מבכור פרעה היושב על כסאו" (שמ' יב , כט) על שם העתיד. והנה הזהיר אותם שיתקדשו וישָמרו מ"עלות בהר ונגוע בקצהו" (לעיל , יב) , פן יפרוץ בהם השם יתעלה וימיתם במגפה; לפי שהם אולי לא ישָמרו מעלות בהר מפני ראותם שמשה ואהרן אביהם עולים בו. (כג) והנה תמה משה מדוע הוסיף השם יתעלה לצוות ישראל שלא יהרסו לעלות , ואמר: הנה באמת לא יוכל העם לעלות אל הר סיני , כי אתה העדותה בנו לאמר: הגבל את ההר - לרשום בו גבול , שלא יעברו ישראל הגבול ההוא (ראה לעיל , יב) , וצויתנו עם זה לקדש ישראל בדרך שיהיו נכונים ליום השלישי (ראה לעיל , י - יא); ולזה לא נצטרך להוסיף עתה להם בזה אזהרה! (כד) וצוהו השם יתעלה להוסיף להתרות אותם על זה , לסבה שזכרנו (לעיל , כא). ועוד , שכבר יעלה הוא ואהרן , ואולי יחשבו מפני זה הכהנים והעם שאין בזה אָשָם אם יעלו בהר או אם יגעו בו , ולזה חוייב שיוסיף להזהירם על זה שנית. והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל יי' פן יפרוץ בם - הנה אמרוֹ פן יפרוץ בם שב אל הכהנים , לפי מה שאחשוב , כמו שאמר קודם זה על הכהנים "פן יפרוץ בהם יי'" (לעיל , כב). ואולם לעם לא היה צריך להזכיר העונש , לפי שכבר קדמה להם הידיעה מה יהיה העונש אם יגעו בהר (ראה לעיל , יב - יג); ואמנם הוצרכו להוסיף להזהירם שלא יעלו בהר ושלא יגעו בו , לסבה שזכרנו. ואולם שאר דברי זה הספור הם מבוארים ממה שזכרנו. (התועלות לשמ' יט , א - כה , בקובץ תועלות לרלב"ג).