מאגר הכתר שמות פרק יט עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק יט
(א) בחדש השלישי. לא ידענו טעם ביום הזה , אם לא יהיה פירוש רבי משה נכון , שהוא ראש חדש; כמו "מחר חדש" (ש"א כ , יח). והזכיר הכתוב זה , כי אחר ימים מעטים ליום חנותם היה מתן תורה. אולי יום אחד עלה אל השם וירד ודבר עם ישראל (ראה להלן , ג , ז) , וביום השלישי לחדש עלה פעם אחרת להשיב דברי העם אל השם (ראה להלן , ח) , ושם נאמר לו כי ביום השלישי יהיה מתן תורה (ראה להלן , יא). וכל זה דרך סברא; כי על הקבלה נסמוך , שבששה בסיון ניתנה התורה , ועל דרך העבור - יום ששי בשבוע היה (ראה שבת פז , ב) , אם לא היה חדש אייר מעובר. אולי טעם היום הזה - כי המרחק בין רפידים ובין הר סיני היה רב יותר ממרחק כל מסע. (ב) ויסעו - וכבר נסעו מרפידים , כאשר הראיתיך רבים כאלה. ויחנו במדבר - שהוא מדבר סיני הנזכר (ראה גם לעיל , א). וטעם ויחן שם ישראל אחר שאמר ויחנו במדבר - שראשי המטות והזקנים חנו נגד ההר , בעבור כבודם; על כן הזכיר ויחן: מעטים היו. כי כפי מעלתם עמדו ביום מתן תורה סביב הר סיני , כאשר אפרש (להלן , יז). ורבינו שלמה אמר , כי נגד ההר - מזרח; והנה כתוב "מנגד סביב לאהל מועד יחנו" (במ' ב , ב) - שהוא מארבע הפאות; כי כאשר יסעו הדגלים כן יחנו (ראה שם , יז). (ג) ומשה. הזכיר למעלה "נגד ההר" (לעיל , ב) , והנה הטעם: ומשה עלה אל האלהים. וטעם ויקרא אליו יי' - וכבר קרא אליו השם; כי בלא רשות לא עלה. והזכיר מן ההר - כי לא עלה למעלה מן ההר; כי שם דבר השם עמו. ואל יקשה עליך בעבור שאמר אחרי כן "וירד יי' על הר סיני" (להלן , כ) , כי הזכיר זה כנגד כל ישראל לראותם הענן והאש , כאשר כתוב "ודבריו שמעת מתוך האש" (דב' ד , לו). וטעם לאמר - כי קראו השם לומר לו: כה תאמר לבית יעקב; והטעם: דבר כולל כל בית יעקב - אלה הנמצאים ובניהם אחריהם; ותגיד לבני ישראל - הם הזקנים , והם יגידו לכל העם. וכן כתוב "ויבא משה ויקרא לזקני ישראל" (ראה להלן , ז) , ואחר כן כתוב "ויענו כל העם יחדו" (להלן , ח). ומלת בית - פרשתיה (שמ' א , א). (ד) אתם ראיתם - הנקמות שעשיתי במצרים בעבורכם , ונשאתי אתכם ממצרים כאילו הייתם נשואים על כנפי נשרים. כי הנשר יגביה באויר למעלה יותר מכל עוף , והכל מתפחד ממנו והוא לא יפחד; על דרך "כנשר יעיר קנו" (דב' לב , יא) - שיוליך גוזליו לאט; גם דבר הענן (ראה שמ' יד , יט) , כנגד "יפרוש כנפיו" (דב' לב , יא). ואביא אתכם אלי - שכבודי ירד בהר הזה , והוא הר הקדש; הוא שאמר משה: "אל נוה קדשך" (שמ' טו , יג; וראה פירושו שם). (ה) ועתה אם שמע תשמעו בקלי - לעשות מצותי , ותשמרו הברית שאכרות עמכם - הוא הברית שכרת משה עם ישראל אחר מתן תורה בבנותו המזבח , כאשר אפרש במקומו (שמ' כד , ז - ח) , בראיה גמורה. ומלת סגולה - כמו דבר נכבד ונחמד , לא ימָצא אחר כמוהו. וטעם לי... הארץ - דבק עם כל העמים: כי לי כל עמי הארץ; וזה כמו "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (וי' כ , כו). ורבי מרינוס אמר (השרשים: 'כי'): כי לי כל הארץ - אע"פ שלי כל הארץ; וכמוהו לפי דעתי: "כי עם קשה עורף הוא" (שמ' לב , ט); "רפאה נפשי כי חטאתי לך" (תה' מא , ה). (ז) ויבא משה - אל מחנה ישראל; ואין צרך להזכיר כי ירד. וישם לפניהם - כמו "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" (דב' ד , מד). אמר הגאון: וישם לפניהם - על דרך "שימה בפיהם" (דב' לא , יט); והטעם: התורה שהיא בעל פה , שהיא פירוש תורה שבכתב. (ח) ויענו. מלת יחדו - זרה , כי לא ידענו טעם הוא"ו. ויפת אמר: כאדם יחיד לבדו , כי לא יהיה מִשְנֵה - שֵם. והזכיר וישב ואין צרך להזכיר 'ויעל' - כי הכתוב אחז דרך קצרה. (ט) ויאמר. אחר שאמר "וישב משה" (לעיל , ח) , מה טעם לאמר ויגד משה את דברי העם אל יי'? דע , כי יש פסוקים רבים בתורה , שהיו ראויים להיותם מוקדמים; והנה הפירוש: וכבר היה כך וכך; כמו "וייצר יי' אלהים" (בר' ב , ז) - וכבר יצר; "ויצמח יי' אלהים" (שם , ט) - וכבר הצמיח; "ויאמר בת מי את" (בר' כד , כג) - וכבר אמר , וכן כתוב: "ואשאל אותה" , ואחר כן "ואשים הנזם על אפה" (שם , מז); "ותאמר אל העבד" (שם , סה) - אז "ותפל מעל הגמל" (שם , סד); ואין צרך להאריך. והנה זה ויגד - וכבר הגיד; ולא הזכיר הכתוב מה הגיד. ומלת 'הגיד' - לעולם על דבר חדש שלא הזכירו; והנה אינו דבק עם "וישב משה" (לעיל , ח). ומתשובת השם , שאמר: הנה אנכי בא אליך בעב הענן , למדנו מה הגיד לו. ועוד , כי מצאנו זה הדבר מפורש בדבר משה , כאשר אפרש (להלן). דע , כי מצרים והודו הם מבני חם , ואלה סמוכים אל אלה; ואנשי הודו אינם אוכלים בשר , וככה היו עושים מצרים; ולא השתנו ממנהגם , רק בעבור שהתגברה עליהם מלכות ישמעאל , ושבו לדתו. וחכמי הודו נותנים ראייה כפי מחשבתם , כי לא יתכן שידבר השם עם אדם וחי (ע"פ דב' ה , כ); וישראל היו במצרים , והיו בישראל אנשים על זאת האמונה , והיתה נבואת משה בספק אצלם. ואין טענה ממלת "ויאמינו ביי' ובמשה עבדו" (שמ' יד , לא) , כי כתוב "וירא ישראל" (שם) - ולא 'כל ישראל'; ואילו היה כתוב 'כל ישראל' , ידבר על הרוב , כמשפט הלשון; וכן "וימת כל מקנה מצרים" (שמ' ט , ו) , ואחר כתוב "שלח העז את מקנך" (שם , יט). והנה טעם הנה אנכי בא אליך - תשובה על דברי משה שהגיד לו כן. וטעם בעב הענן - ברדת השם על ההר. ובדברי עמך - עשרת הדברים; אז יאמינו , כי נכון הוא שידבר השם עם האדם וחי. וטעם וגם בך יאמינו לעולם - שאתה נביאי , ויסור הספק ממחשבותם. והנה כתיב מפורש "היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי" (דב' ה , כ); ועוד כתיב שם "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי" (שם , כג); ושם כתיב "קרב אתה ושמע" (שם , כד) , וזהו וגם בך יאמינו לעולם. (י) ויאמר. וקדשתם היום ומחר - הנה הרחיב להם הזמן להתקדש שאר זה היום ומחר. וטעם וקדשתם - שירחצו במים; ויורה זה: וכבסו שמלותם - כדרך "ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ" (וי' יז , טז). על כן אמר משה: "אל תגשו אל אשה" (להלן , טו) - מעתה , שיהיו קדושים ולא טמאים. ומי שנגש אל אשה - יתקדש; כדרך "והיא מתקדשת מטומאתה" (ש"ב יא , ד). (יא) והיו נכונים - אולי לא יישן אדם מהם בלילה ששמעו קול השם , כדרך כהן גדול ביום הכיפורים. (יב) והגבלת - שים גבול לעם בהר; על כן כמוהו "הגבל את ההר (להלן , כג) - לשום גבול בהר. והמשוגע שהפך בספרו דברי אלהים חיים אמר , כי רצה משה לאמר 'הגבל את העם וקדשתו' , ויצא בפיו "ההר" (שם) במקום 'העם'. כל הנוגע בהר - בגופו. (יג) לא תגע בו - מלת בו שבה ל"הנוגע בהר" (לעיל , יב); והטעם: לא יכנס אדם אחריו לתופסו , רק יסקלוהו הרואים ממקום מעמדם מיד , ואם רחק - יורו החצים. ומלת יירה - משונה מרעותיה; כי משפט בעלי היו"ד להתחלף בו"ו בעתיד בניין 'נפעל' , כמו "ולא יוָּדע השבע" (בר' מא , לא); "יסרתני ואוָּסר" (יר' לא , יז). אולי כן עשו , שלא יתערב עם גזרת "למען תוָּרא" (תה' קל , ד); כי האל"ף והה"א הנחים בסוף המלה - אין הפרש ביניהם במבטא. אם בהמה אם איש לא יחיה - ולא הזכיר העוף , כי יוכלו לעוף מיד. במשוך היובל - הוא כֶּבֶשׂ; ונקרא היובל כן , בעבור "והעברת שופר תרועה" (וי' כה , ט) - כי שופר הוא מקרני הכבש; וכן כתוב "במשך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר" (יהו' ו , ה). והתמה על האומרים , כי על "קול השופר הולך וחזק מאד" (להלן , יט) ידבר; כי "קול השופר" הוא פלא גדול , כי אין במעמד הר סיני גדול ממנו , כי "קולות וברקים וענן כבד" (להלן , טז) , גם אש , נראים בעולם , ו"קול שופר" (שם) לא נשמע עד יום עשרת הדברים; והנה לא היה מקרן כבש. אמר: כאשר יתקע משה בשופר , אז נתן להם רשות לעלות. וזה היה אחר רדת משה ביום הכפורים , וצוה לעשות המשכן. אמר רב שמואל בן חפני: טעם המה - אהרן ובניו ושבעים זקנים , שכתוב עליהם "עלה אל יי' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל" (שמ' כד , א); ולשאר ישראל - לא נתן להם רשות לעלות אל הר סיני. ודבריו טובים בעיני , כי הכבוד היה תמיד על ההר עד שעשה את המשכן , "וכבוד יי' מלא את המשכן" (שמ' מ , לד); אז דבר עם משה באהל מועד. אולי אז תקע משה בשופר ונתן רשות לעלות , בהסתלק הכבוד. (יד) וירד... ויקדש - כאשר פירשתי (לעיל , י). (טו) ויאמר. לפי הפשט , לא הוסיף משה יום מדעתו (וראה רש"י על אתר) , כי לשלשת ימים - פירושו: 'ליום השלישי'. והנה אתן לך שני עדים נאמנים , ושניהם במספר הזה. כתוב "ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים" (בר' מב , יז) , ושם כתוב "ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי" (שם , יח); וכתוב "בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך" (בר' מ , יט) , ושם כתוב "ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה" (שם , כ). (טז) ויהי - טעם: וענן כבד על ההר היה לבדו , וככה הקולות והברקים. וטעם חזק מאד - יותר מכל קול שופר ששמעו. ויחרד כל העם אשר במחנה - בעבור קול השופר. (יז) ויוצא. טעם ויוצא - מאהליהם. וטעם לקראת האלהים - שיקבלו להיות השם , היורד על הר סיני , לאלהים להם. ויתיצבו בתחתית ההר - מחוץ לגבול שהגביל משה. והנה היו במעמד הר סיני כדרך שהציב בניהם בשנת הארבעים בכרתו ברית עמהם (ראה דב' כט , ט - י); כי בתחלה היו הבכורים - הם הנגשים אל יי' (ראה להלן , כב) , ואחריהם ראשי השבטים , הם הנשיאים , ואחריהם הזקנים , ואחריהם השוטרים , ואחריהם כל איש ישראל , ואחריהם הטף , ואחריהם הנשים , ואחריהם הגרים. ומשה ואהרן עברו הגבול והיו בהר , קרובים אל הכהנים , אע"פ שלא דבר זה הכתוב מפורש , כי הכתוב אחז דרך קצרה; כי ידענו כי הם לא מרו פי השם. כי הנה כתוב "לך רד ועלית אתה ואהרן עמך" (להלן , כד) , ואמר משה: "אנכי עומד בין יי' וביניכם בעת ההיא" (דב' ה , ה). (יח) והר סיני. שי"ן עשן בפתח גדול , כי הוא פעל עבר. ואל תתמה בעבור מלת עֶשֶן , שלא אמר 'כַּעֲשַן הכבשן'. והוא הזכיר ויעל עֲשָנוֹ , שהוא על משקל "שללו" (שו' ח , כד); "זהבו" (יש' ב , כ); כי שמות הפעלים משתנים. אמרו "שְגַר אלפיך" (דב' ז , יג) - "וכל פטר שֶגֶר בהמה" (שמ' יג , יב); ואמרו "את הבֹּשֶׂם ואת השמן" (שמ' לה , כח) - "וקנמון בֶּשֶׂם מחציתו" (שמ' ל , כג); ועוד אמרו "אריתי מורי עם בְּשָׂמִי" (שה"ש ה , א) , ואינו מגזרת בֹּשֶׂם , והיה ראוי להיות בקמץ חטף תחת הבי"ת , כמו 'קֹדֶש' - קָדְשי. ואלו היה מן "קנמן בֶּשֶׂם" היה ראוי להיות פתח תחת הבי"ת , כמו "שֶמֶן" (בר' כח , יח) - "שַמְני" (הו' ב , ז); או בחרק , כמו "צֶדֶק" (וי' יט , לו) - "צִדְקי" (תה' לה , כז). והנה "בְּשָׂמי" בלא תוספת יו"ד הוא 'בָּשָׂם' , כמו "שלל" (שמ' טו , ט); "זהב" (שמ' ג , כב). ויחרד כל ההר - הפך המנהג , כי ההרים לא ימושו (ע"פ יש' נד , י); רק על דרך משל אמרו "וירגזו ההרים" (יש' ה , כה). (יט) ויהי. מנהג קול השופר , שבתחלה יהיה יותר חזק , וזה יהיה להפך; אולי עשה כן השם שלא היה חזק בתחלה , שלא יצא לבם מן הפחד. וטעם משה ידבר , לדעת הגאון - כי השם , פעם מעביר קול השופר , אז היה משה מדבר בקול גדול , והשם יעננו בקול , כדרך "וישמע את הקול מדבר אליו" (במ' ז , פט); ועל זה כתוב "בעבור ישמע העם בדברי עמך" (לעיל , ט). וכבר אמרתי לך (שם) , כי לפי דעתי , "בדברי עמך" - על עשרת הדברים ידבר. וטעם משה ידבר דבק עם קול השופר; כי נשמת משה היתה דבקה בשם , כי משה היה מדבר בתחתית ההר עם השם לשאוֹל , והכתוב לא גלה מה שהיה שואל; והשם היה עונהו בקול שהיה משה שומעו. ולא היה קול השופר , אע"פ שהיה חזק , מונע לשמע הקול; ובעבור זה כתוב אחריו "ויקרא יי' למשה" (להלן , כ) - בקריאת קול , לעלות אל "ראש ההר" (שם) , ששם ירד כבוד השם. (כ) וירד. עתה אוֹמַר כלל שישען לבך עליו , עד שאגיע בפרשת 'כי תשא' בעזרת השם (שמ' לג , כא); כי שם אבאר לך דברים עמוקים באר היטב. דע , כי נשמת אדם עליונה ונכבדת , והיא מעולם האמצעי; והגוף מעולם השפל. ואין 'מדבר' בעולם השפל , רק אדם לבדו; גם 'שומע' הוא אדם , שהמדבר אליו הוא רוצה להבינו מה שיש בלבו. ולא יוכל המשכיל לחדש לשון , רק הידוע הנמצא. וכל הלשונות בנויות על מתכונת דמות אדם , שהוא מורכב מהנשמה שאיננה גוף , ומגוף שהוא מורכב מארבעה שרשים. והנה כאשר ידבר אדם לאדם בדברי אדם , בלשון שהוא יודע , יבין דבריו ודמותיו כמתכונתם. ואם רצה לדבר על שפלים מאדם , יצטרך להגביה מעלתם ולשומה כדמות בני אדם , עד שיבין השומע; על כן שמו ראש לארץ: "וראש לעפרות תבל" (ראה מש' ח , כו); ופה - "ותפתח הארץ את פיה" (במ' טז , לב); גם ירך - "בירכתי הארץ" (ראה יר' ו , כב); ואמרו "יד הירדן" (במ' יג , כט); "בלב ים" (שמ' טו , ח); ורבים ככה. והנה הכל כדבר משל; כי אין לים לב. ועוד , כי ישימו אבר מן הגוף כדמות כל הגוף: אמרו "מות וחיים ביד לשון" (מש' יח , כא); ורבים כאלה. וכאשר יבקש אדם לדבר על נכבדים ממנו , שהם מעולם העליון , יוריד מעלתם עד שידמם לאדם , כאילו הם דמות אדם , שיבין השומע. אמרו "והאיש גבריאל" (דנ' ט , כא); "וזרועותיו ומרגלותיו" , וקולו "כקול המון" (דנ' י , ו). והדרך הזה תפשו בעליון העליונים: אמרו "וכובע ישועה בראשו" (יש' נט , יז); "כי פי יי' דבר" (יש' א , כ); "עיני יי' אל צדיקים ואזניו אל שועתם. פני יי' בעושי רע" (תה' לד , טז - יז); "ותחת רגליו" (שמ' כד , י). ועל זה הדרך: "וירד יי'" (בר' יא , ה); "ויעל אלהים" (בר' יז , כב); כי הכל מלא כבודו. ובפרשת 'כי תשא' (שמ' לג , כא; לד , ה) אתן לך מְשָלים , שתוכל להבין מהם טעם הירידה והעלייה. וטעם שקראהו השם - שיראו ישראל גודל מעלת משה , שהגיע אל ראש ההר ששם הכבוד , ודבריו ישמעו מתוך האש שיש שם. (כא) ויאמר. רד העד בעם פן יהרסו אל יי' - כל אחד מהם מקום מעמדו , והם חושבים כי לכבודי יעשו כן מרוב תאותם לראות כבודי; על כן אמר: לראות. ומלת העם מושכת עצמה ואחרת עמה; וכן הוא: ונפל ממנו עם רב. (כב) וגם... - הם הבכורים; אע"פ שהם קדושים , ככתוב "קדש לי כל בכור" (שמ' יג , ב) , יוסיפו להתקדש עוד במחשבתם. וטעם הנגשים אל יי' - שהם בתחלת הגבול. או טעמו , שהם הקריבו עולות על המזבח שבנה משה בחלושת עמלק (ראה שמ' יז , יג - טו) , גם הם יקריבו במזבח הברית אשר יבנה משה בתחתית ההר (ראה שמ' כד , ד - ח) , ששם עמדו כל ישראל לשמע קול השם. (כג) ויאמר. אמר רב סעדיה , כי שנים רבות חשב בפסוק הזה ולא ידע טעמו , עד שראה בספר מוסר שלמלכי פרס , שאין רשות לשליח לומר: 'עשיתי שליחותך' עד שישלחנו לדבר אחר. ולפי דעתי , בעבור שאמר לו השם: "פן יהרסו אל יי' לראות" (לעיל , כא) , לא ידע , אם צריך להזהירם שלא יראו; כי כבר אמר על הגבול שלא יעברו. (כד) ויאמר. לך רד - במהרה. ועלית אתה ואהרן עמך - למעלה מעט מן הגבול , שלא ירחק מישראל; כי עתידין ישראל לומר לו ככלות השם לדבר עשרת הדברים: "דבר אתה עמנו ונשמעה" (שמ' כ , טז). והנה משיב לו שאלתו , כי לא אמר לו שיזהירם שלא יראו או שלא יעברו את הגבול; כי צריכים הם שיזהירם בשעת מעשה , שֶיִּשָּׁמְרוּ ויִשְמרו נפשם. (כה) וירד. ויאמר אליהם - ובהשלימו לומר להם , ועלה הוא ואהרן לפנים מהגבול , מיד דבר השם.