מאגר הכתר שמות פרק יט עם פירוש רש"י

פרק יט
(א) ביום הזה - בראש חדש (ראה מכיל' יתרו בחדש א). לא היה צריך לכתוב אלא 'ביום ההוא' , ומהו ביום הזה? שיהו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום נתנה (ראה תנ"ב יתרו יג). (ב) ויסעו מרפידים - מה תלמוד לומר לחזור ולפרש מהיכן נסעו? והלא כבר כתב שברפידים היו חונים (שמ' יז , א) , בידוע שמשם נסעו!? אלא להקיש נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר סיני: מה ביאתן לסיני בתשובה , אף נסיעתן מרפידים בתשובה (ראה מכיל' יתרו בחדש א). ויחן שם - כאיש אחד בלב אחד , אבל כל שאר החניות בתרעומת ובמחלוקת (ראה שם). נגד ההר - למזרחו , וכל מקום שאתה מוצא 'נגד' - פנים למזרח (ראה שם). (ג) ומשה עלה - ביום השני (ראה מכיל' יתרו בחדש א). וכל עליותיו בהשכמה , שנאמר "וישכם בבקר" (שמ' כד , ד); "וישכם משה בבקר" (שמ' לד , ד). כה תאמר - בלשון הזה כסדר הזה (ראה מכיל' יתרו בחדש ב). לבית יעקב - אילו הנשים; תאמר להם בלשון רכה; ותגיד לבני ישראל - עונשין ודקדוקין פרש לזכרים , דברים הקשים כגידין (ראה שם). (ד) אתם ראיתם - ולא מסורת היא בידכם בדברים , [לא בדברים אני משגר לכם , לא בעדים אני מעיד עליכם אלא אתם ראיתם , ] אשר עשיתי במצרים (בנוסחנו: למצרים) - על כמה עברות היו חייבים לי קודם שנזדווגו לכם , ולא נפרעתי מהם אלא על ידיכם (ראה מכיל' יתרו בחדש ב). ואשא אתכם - זה יום רעמסס , שהיו ישראל מפוזרין בכל ארץ גשן , ולשעה קלה , כשבאו ליסע ולצאת , נתקבצו כולם לרעמסס (ראה שם). ואונקלוס תרגם ואשא כמו 'ואסיע': "ואטלית יתכון"; תקן את הדבור דרך כבוד למעלה. על כנפי נשרים - כנשר הנושא גוזליו על כנפיו; שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם , לפי שמתייראין מעוף אחר שפורח על גביהם , אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם שמא יזרוק בו חץ , לפי שאין עוף פורח על גביו , לכך נותנו על כנפיו , אמר: מוטב יכנס בי ולא בבני (ראה מכיל' יתרו בחדש ב); אף אני עשיתי כן: "ויסע מלאך האלהים ההלך" וגו' (שמ' יד , יט) , "ויבא בין מחנה מצרים" (שם , כ) , והיו מצרים זורקין חצים ובליסטראות , והענן מקבלן. ואבא אתכם אלי - כתרגומו. (ה) ועתה - אם עתה תקבלו עליכם , יערב עליכם מכאן ואילך , שכל התחלות קשות (ראה מכיל' יתרו בחדש ב). ושמרתם את בריתי שאכרות אתכם על שמירת התורה. סגלה - אוצר חביב , כמו "וסגלת מלכים" (קה' ב , ח) - כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים , כך אתם לי סגולה משאר האומות. ולא תאמרו: אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם , ומה יש לי עוד שתהא חבתכם נִכֶּרֶת - כי לי כל הארץ , והם בעיני ולפני לכלום. (ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים - שרים , כמה דאת אמר "ובני דוד כהנים היו" (ש"ב ח , יח). אלה הדברים - לא פחות ולא יותר (ראה מכיל' יתרו בחדש ב). (ח) וישב משה את דברי העם אל יי' - ביום המחרת , שהוא שלישי , שהרי בהשכמה עלה (ראה שבת פו , א). וכי צריך היה משה להשיב? אלא בא הכתוב ללמדך דרך ארץ ממשה , שלא אמר: הואיל ויודע מי ששלחני , איני צריך להשיב (ראה מכיל' יתרו בחדש ב). (ט) בעב הענן - במעבה הענן , וזהו "ערפל" (ראה שמ' כ , יח). גם בך - גם בנביאים הבאים אחריך (ראה מכיל' יתרו בחדש ב). ויגד משה ביום המחרת , שהוא רביעי לחדש , את דברי העם אל יי' - תשובה על דבר זה כבר שמעתי מהם , שרצונם לשמוע ממך; אינו דומה שומע מפי שליח לשומע מפי המלך; רצוננו לראות את מלכנו (ראה מכיל' יתרו בחדש ב). (י) וקדשתם - וזמנתם , שיכינו עצמם היום ומחר. (יא) והיו נכונים - מאשה. ליום השלישי - שהוא ששה בחדש. ובחמשי בנה משה את המזבח תחת ההר , ושתים עשרה מצבה , כל עניין האמור בפרשת 'ואלה המשפטים' (ראה שמ' כד , ד ואי') , ואין מוקדם ומאוחר בתורה. לעיני כל העם - מלמד שלא היה בהם סומא , שנתרפאו כולם (ראה מכיל' יתרו בחדש ג). (יב) והגבלת - קבע להם תחומין לסימן שלא יקרבו מן הגבול והלאה. לאמר - הגבול אומר להם: השמרו מעלות מכאן ולהלן , ואתה הזהירם על כך. ונגוע בקצהו - אפילו בקצהו. (יג) ירה יירה - מיכן לנסקלין שהן נדחין למטה מבית הסקילה , שהיה גבוה שתי קומות (ראה סנה' מה , א). יירה - יושלך למטה לארץ , כמו "ירה בים" (שמ' טו , ד). במשוך היובל - כשימשוך היובל קול ארוך הוא סימן סילוק שכינה והפסקת הקול , וכיון שאסתלק הן רשאין לעלות (ראה מכיל' יתרו בחדש ג). היובל - הוא שופר של איל , שכן בערביא קורין לדיכרא 'יובלא' (ראה ר"ה כו , א); ושופר אֵילוֹ של יצחק היה (ראה פר"א לא). (יד) מן ההר אל העם - מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו , אלא מן ההר אל העם (ראה מכיל' יתרו בחדש ג). (טו) היו נכונים לשלשת ימים - לסוף שלשת ימים; הוא יום רביעי , שהוסיף משה יום אחד מדעתו , כדברי רבי יוסי (ראה שבת פז , א). ולדברי האומר (ראה שבת פו , ב) בששה בחדש נתנו עשרת הדברות , לא הוסיף משה כלום , ולשלשת ימים - כמו: ליום השלישי. אל תגשו אל אשה כל שלשה ימים הללו - כדי שיהו הנשים טובלות ליום השלישי , ויהיו טהורות לקבל התורה , שאם ישמשו תוך שלשה , שמא תפלוט האשה שכבת זרע לאחר טבילתה ותחזור ותטמא; אבל מששהתה שלשה ימים , כבר הזרע מסריח ואינו ראוי להזריע , וטהור מלטמא את הפולטת (ראה שבת פו , א). (טז) בהיות הבקר - מלמד שהקדים על ידם (ראה מכיל' יתרו בחדש ג) , מה שאין כן דרך בשר ודם לעשות כן , שיהא הרב ממתין לתלמיד; וכן מצינו ביחזקאל: "קום צא אל הבקעה" (יח' ג , כב) , "ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד יי' עומד" (שם , כג; ראה נדרים ח , א). (יז) לקראת האלהים - מגיד שהיתה שכינה יוצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה , וזהו שנאמר "יי' מסיני בא" (דב' לג , ב) , ולא נאמר 'לסיני בא' (ראה מכיל' יתרו בחדש ג). בתחתית ההר - לפי פשוטו: ברגלי ההר. ומדרשו , שנתלש ההר ממקומו (ראה שם) ונכפה עליהם כגיגית (ראה שבת פח , א). (יח) עשן כלו - אין עָשַן זה שם דבר , שהרי נקוד השי"ן פתח , אלא לשון 'פָעַל' , כמו: אָמַר , שָמַר , שָמַע , ולכך תרגמו: "תנן כוליה" (ת"א) , ולא תרגם "תננא כוליה"; וכל 'עשן' שבמקרא נקודים קמץ , מפני שהם שם דבר. כבשן - של סיד. יכול ככבשן זה ולא יותר? תלמוד לומר: "בוער באש עד לב השמים" (דב' ד , יא); ומה תלמוד לומר כבשן? לְשַבֵּר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע , נותן לבריות סימן הניכר להם. כיוצא בו: "כאריה ישאג" (הו' יא , י) - וכי מי נתן כח בארי , לא הוא? והכתוב מושלו כאריה!? אלא הרי אנו מכנין ומדמין אותו מבריותיו כדי לשבר את האזן , לפי מה שיכולה לשמוע. כיוצא בדבר: "וקולו כקול מים רבים" (יח' מג , ב); וכי מי נתן כח במים , הלא הוא? ואתה מכנה אותו לדמותו לבריותיו כדי לשבר את האזן (ראה מכיל' יתרו בחדש ד). (יט) הולך וחזק מאד - מנהג הדיוט: כל זמן שהוא מאריך לתקוע קולו עָמֶה , מחליש וכָהֶה , אבל כאן: הולך וחזק מאד. ולמה כך מתחילה? לשבר אזניהם כמה שיכולין לשמוע (ראה מכיל' יתרו בחדש ד). משה ידבר - כשהיה משה מדבר ומשמיע הדברות לישראל - שהרי לא שמעו מפי הגבורה אלא 'אנכי' ו'לא יהיה לך' (ראה מכות כד , א) - הקדוש ברוך הוא מסייעו לתת בו כח להיות קולו מגביר ונשמע (ראה מכיל' יתרו בחדש ד). יעננו בקול - יעננו על דבר הקול , כמו "אשר יענה באש" (מ"א יח , כד) - על דבר האש להורידו. (כ) וירד יי' על הר סיני - יכול ירד עליו ממש? תלמוד לומר: "כי מן השמים דברתי עמכם" (שמ' כ , יט); מלמד שהרכין שמים התחתונים והעליונים והציען על גבי ההר כמצע על המטה , וירד כסא הכבוד עליהם (ראה מכיל' יתרו בחדש ד). (כא) העד בעם - התרה בהם שלא לעלות בהר. פן יהרסו - שלא יהרסו את מצבם (ע"פ יש' כב , יט) על ידי שתאותם אל יי' לראות , ויתקרבו לצד ההר. ונפל ממנו רב - כל מה שיפול מהם ואפילו הוא יחידי , חשוב לפנַי רב (ראה מכיל' יתרו בחדש ד). פן יהרסו - כל 'הריסה' מפרדת אסיפת הבניין , אף הנפרדים ממצב אנשים הורסים את המצב. (כב) וגם הכהנים - אף הבכורות שהעבודה בהם. הנגשים אל יי' - להקריב קרבנות , אף הם אל יסמכו על חשיבותם לעלות. יתקדשו - יהו מזומנים להתיצב על עמדם (ע"פ נחמ' ט , ג). פן יפרץ - לשון 'פרצה': יהרג בהם ויעשה בהם פרצה. (כג) לא יוכל העם - איני צריך להעיד בהם , שהרי מוּתְרים ועומדים הם היום שלשה ימים , ולא יוכלו לעלות , שאין להם רשות. (כד) לך רד - והעד בהם שנייה , שמזרזין את האדם קודם מעשה וחוזרין ומזרזין בשעת מעשה (ראה מכיל' יתרו בחדש ד). ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים - יכול אף הם עמך? תלמוד לומר: ועלית אתה. אמור מעתה: אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו , [משה נגש יותר מאהרן , ואהרן יותר מן הכהנים , ] והעם כל עקר אל יהרסו את מצבם לעלות אל יי'. פן יפרץ בם - אע"פ שהוא נקוד חטף קמץ אינו זז מגזרתו; כן דרך כל תיבה שנקודתה מלא פום (חולם; ראה לעיל , כב) , כשהיא סמוכה במקף משתנה הניקוד לחטף קמץ. (כה) ויאמר אלהם - התראה זו.