מאגר הכתר שמות פרק יט עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק יט
(א) וטעם ביום הזה - בראש חדש. (ב) ויסעו - טעמו: וכבר נסעו מרפידים. (ג) ומשה עלה - אחר שהשם קראו מן ההר , לא עלה משה כי אם אל ההר , ולא אל השמים. לבית יעקב - יש אומרים (ראה רש"י): הנשים , ולבני ישראל - הזכרים; אם כן , למה הזכיר הנשים בתחלה? וזה המפרש לא קרא "בית אהרן" , "בית ישראל ברכו את יי'" (תה' קלה , יט)!? ואחרים אמרו: בית יעקב - הנמצאים היום , ובני ישראל - שיוולדו אחר כן. ולמה כל זה? כאילו לא ראו דברי הנביאים , כי בכפל ידברו , כדי להעמיד הדברים בלב; והיא דרך צחות. גם כן עשו הקדמונים בתפילת ראש השנה. (ד) ואשא אתכם - טעמו: כעל כנפי נשרים; "כנשר יעיר קינו" (דב' לב , יא); ובמקומו אפרשנו. ואביא אתכם אלי - אל הר סיני , כטעם "דרך שלשת ימים" (שמ' ה , ג); והוא 'נוה הקֹדש' (ראה שמ' טו , יג) , בעבור רדת השכינה בהר סיני. (ה) ושמרתם את בריתי - שאכרות עמכם בהר הזה; והוא הכתוב אחר מעמד סיני , על דעתי: "ויקח ספר הברית" (שמ' כד , ז). סגולה - דבר נחמד , כמו "וסגלת מלכים" (קה' ב , ח). כי לי כל הארץ - דבק עם טעם מכל העמים; ויאמר רבי יונה המדקדק (השרשים: 'כי') , כי פירושו: אע"פ שלי כל הארץ; ואין צורך. (ו) ממלכת כהנים - על דעתי , כי כל כהן במקרא הוא כמו שַמָּש; והעד: "וכהנו לי" (שמ' כח , מא); וכן "כהן מדין" (שמ' יח , א) היה עובד השם כמלכִּי צדק (ראה בר' יד , יח); וכן "ובני דוד כהנים היו" (ש"ב ח , יח) - כי ידענו , כי בני מלך גדוּלה יש להם; רק הכתוב הודיענו , שהיו עובדי השם. וטעם ממלכת כהנים - שעל ידכם תֵרָאה מלכותי , כאשר תהיו אתם לי שמשים. ויש אומרים: אין 'מלכות' כי אם 'השימוש לפני'. (ז) וישם לפניהם - בפה. ויש אומרים: בספר. (ח) יחדו - כמו יחיד. ומלת יחדו - יחידה במקרא בדיקדוקה , בעבור תוספת הו"ו והֵרָאותו. (ט) בעב הענן - אמר הגאון , כי מקום הענן כמו 'קדש' , ובעב הענן - 'קדש הקדשים'. והטעם על דעת מפרשים , שאמר אחר כן "משה ידבר והאלהים יעננו בקול" (להלן , יט). ועל דעתי , שהכתוב רמז על עת מעמד הר סיני בדברו דברי הברית , שהם עשרת הדברים; וכן אמרו לו: "דבר אתה עמנו" (שמ' כ , טז). וטעם וגם בך יאמינו - כי היו בישראל רבים על דעת חכמי הודו , שאמרו , שלא יתכן לדבר מי שאיננו גוף עם מי שהוא בגוף ויחי; והראיה: "היום הזה ראינו כי ידבר..." (דב' ה , כא). וטעם ויגד משה - וכבר הגיד משה זה. (י) וקדשתם - שיִשמרו מכל טמא וּמְטַמא. והנה קידוש משה הוא "אל תגשו אל אשה" (להלן , טו); ועוד ארמוז לך עיקר גדול במקרה לילה (דב' כג , י). (יב) והגבלת - תשים גבול בהר מסביב לעם; ואם אמר 'והגבלת את העם הגבול בהר' , ואם אמר "הגבל את ההר" (להלן , כג) - שוה הוא; והארכתי כל כך , בעבור שאמר המהביל שתתחלף מלה במלה , כי תחת 'ההר' - העם. וטעם עלות בהר - השמרו לכם מעלות בהר; וכמוהו "בני הזָּהר עשות ספרים הרבה" (קה' יב , יב). (יג) לא תגע בו יד - לא תגע יד בנוגע; שלא יאמר אדם: הואיל ועבר הנוגע החוק , אגע אני בו לקחתו להרגֶנו. רק יסקל - מקרוב; ואם ברח אל ההר , יורוהו המורים. ובאה מלת יירה 'שלימה'; ויתכן שעזבו היו"ד ולא החליפוהו בו"ו , שלא יתערב עם עתיד "למען תִוָרֵא" (תה' קל , ד). היובל - הוא השופר שיתקעו בו בשנת היובל. והמעתיקים אמרו (ראה רש"י) , שפירוש יובל - כבש. וטעם במשך - הִמָשך קול השופר , כטעם 'תקיעה'. וטעם המה יעלו בהר - על שבעים זקינים (ראה שמ' כד , א); ואמר: המה - ולא אחרים. (טו) היו נכונים לשלשת ימים - טעמו: ליום השלישי; והנה לא הוסיף יום (וראה רש"י). (טז) בהיות הבקר - זה אות , כי יקרא גם הלילה 'יום'; ועוד אפרשנו בפסוק "לא תבערו אש" (שמ' לה , ג). בהיות הבקר - לפי דעתי: קרוב מזרוח השמש. קולות - הם קולות רעמים. וקול השופר הוא הפלא , כי איננו בדברי התולדות. (יז) לקראת האלהים - יש אומרים , כי דיבור השם קדמון; וחכמי הגאונים אמרו , שהשם ברא קול , ואחר שהקול הוא מקרה , צריך לגֶשֶם נברא. גם הם אומרים , שהשם יברא אור וגשם לעתו , בעבור הנביא. ויש אומרים (ראה מכיל' יתרו בחדש ז): בעבור שהוא , דיבור השם , פלא , ולא נוכל לדעת איך הוא , על כן אמר בבת אחת 'זכור' ו'שמור'. וכל זה היינו יכולים לומר , לולי שהם , השומעים , בני אדם; ואין הרגשת האוזן כהרגשת העין , כי העין תראה צורות רבות בלא רגע זמן , והאוזן איננה כן , כי כאשר הוא השינוי באויר , כן יגע אל האוזן לעולם , הראשון ראשון והאחרון אחרון. ואם אמרו שהשם הוסיף על הרגשת האוזן , למה לא נכתב זה הפלא בכתוב?! וכלל אוֹמַר: כל המפרש פירוש ויסמוך על פלא שאיננו בתורה ולא בדברי קבלה , אין פירושו אמת; גם אם מצאנו בתלמוד דברים , והם דברי יחיד , לא נלמוד מהם ולא נכחישם. ודעתי תדענה בפרשת 'ואתחנן' (דב' ד , לה) , כי שם אבאר למה אמר לקראת האלהים , גם "וידבר אלהים" (שמ' כ , א) , גם "בא האלהים" (שם , יז). (יח) כעֶשֶן עם "עֲשַן" (יהו' ח , כ) - שני שמות , על שני דרכים , כמלת "בושם" שהיא על שלש דרכים (ראה שמ' ל , כג; שה"ש ה , א). (יט) משה ידבר - טעמו: אע"פ שהיה קול השופר חזק , וכל שומעו יחרד , וכן חרד ההר (ראה לעיל , יח) כאשר תחרד הארץ בעת הרעש , היה באותה שעה משה מדבר והשם עוניהו בקול שהיה הוא לבדו שומעו , ולא ימנענו השופר לשומעו. (כ) וירד יי' - הנה הנשמה , שאיננה גוף , לא יאָמר עליה 'יורדת' או 'עולה' , ואף כי אלהי הרוחות לכל בשר (ע"פ במ' טז , כב)! רק הכתוב דיבר בעבור 'כבוד השם' (ראה שמ' טז , י). (כא) פן יהרסו הגבול שהגבלת להם - לראות; והם יחשבו , כי טוב הם עושים לגשת אל הכבוד לראותו , מרוב אהבתם. (כב) הכהנים - הם הבכורים. וטעם הניגשים אל יי' - כי היה הגבול סביב להר , ובגבול - הבכורים , ואחריהם ראשי השבטים , ואחריהם הזקנים , ואחריהם השוטרים , ואחריהם כל ישראל הזכרים שהם בני מצוה , ואחריהם הטף , ואחריהם הנשים , ואחריהם הגרים. וזה למדנו מהברית השנית שכרת עם ישראל (ראה דב' כט , ט - י) כמשפט הראשון בהר סיני , כברית הראשונה. ולפנים מהגבול היה אהרן , ולפנים ממנו משה; כי שניהם עלו מעט מההר , וכל ישראל רואים אותם. (כג) ויאמר הגאון (רס"ג שמות ע' קצב; ראה גם ע' עט) , כי שנים רבות היה מצטער לדעת פירוש לא יוכל העם לעלות , עד ששמע שיש אחד מן המלכים , שלא יוכל שְלוּחָם לאמר לו 'מלאתי שליחותך' עד שיצונו לעשות דבר אחר; אז יאמר לו. ואלו היה זה הפירוש נכון , למה פעם שנית "ויאמר יי' אליו לך רד" (להלן , כד)? ועל דעתי , שהוא פירושו כמשמעו , וכן הוא: אמר השם למשה: "רד העד בעם" (לעיל , כא); לא ידע משה מה צורך שיעיד בהם , והוא כבר העיד בהם; על כן אמר: לא יוכל העם. אז אמר לו השם: "לך רד" (להלן , כד) כאשר צויתיך שתעיד בהם! כי השם לבדו ידע , כי צריכין היו ישראל שיעיד בהם פעם שנית. (כד) וטעם ועלית אתה - לפנים מהגבול , אל ההר. (כה) וירד משה אל העם ויאמר אלהם - פירושו , שהעיד בהם ובכהנים שלא יהרסו לראות (ראה לעיל , כא - כב). ולא הזכיר הכתוב 'ויעל משה ואהרן' , כי איננו צריך; כי אחר שאמר לו השם שיעלו , ידענו שעלו. וכתוב "אנכי עומד בין יי' וביניכם" (דב' ה , ה).