מאגר הכתר שמות פרק יט עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק יט
(א-ב) ביום הזה - ביום שנסעו מרפידים באו למדבר סיני; ופירשו רבותינו (ראה שבת פו , ב) , שהוא ראש חודש סיון. והמקראות מוכיחים כמו שפירשו , שבששה בסיון ניתנה תורה , כדפירש במסכת שבת בפרק 'רבי עקיבא' (פח , א) , דאמר רבי יוסי: בשיני עלה וירד , בשלשי עלה וירד וכו' , והקדוש ברוך הוא אמר: "ממחרת השבת תספרו חמשים יום" (וי' כג , טז) , והוא ממחרת יום טוב הראשון של פסח , והחשבון כָּלֶה לששה בסיון. (ג) ומשה עלה אל האלהים - ולא מעצמו , אלא שקרא לו הקדוש ברוך הוא מן ההר וגו'. כה תאמר לבית יעקב... - לפי הפשט 'כפל מלה' היא. (ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים - כלומר: הגבהתי אתכם למעלה ולגדולה גדולה , שהוצאתי אתכם מעבדות עבדים ואוליך אתכם אלי , להיות עובדים אותי , שאני מלך מלכי המלכים; וכמה הגבהה גדולה היא לכם? כאילו נשאתי והגבהתי אתכם על כנפי נשרים , שפורחין למעלה מכל העופות. ויש לפרש על כנפי נשרים - (ראה מכיל' יתרו בחדש ב) שהנשר נושא גוזליו על כנפיו , ואינם יריאים כלום , לא מחץ מלמטה ולא מעוף מלמעלה , לפי שהוא מגביה לעוף משאר עוף. וכן עשה הקדוש ברוך הוא לישראל: עמוד האש לפניהם וענן לאחריהם (ראה שמ' יד , יט) , והמים להם חומה מימינם ומשמאלם (ראה שם , כב) , ואינם יריאים כלום משום צר [הגה"ה]. (ה) אם שמוע תשמעו בקולי - לשמור מצותי ולעשות עבודתי , הרי אתם נשואים וגדולים מכל העמים; שהם כולם שלי , ואני אגדיל אתכם על כולם. כי לי כל הארץ - ובידי להגדיל אתכם על כולם. סגולה - לשון יוקר וחביבות , וכמו "וסגולת מלכים והמדינות" (קה' ב , ח). (ו) ממלכת כהנים - כלומר: ממלכה של שרים וסגנים; כמו "ובני דוד כהנים היו" (ש"ב ח , יח) - שרים וסגנים. (ח-יא) כל אשר דבר... נעשה - הננו מזומנים לכל אשר יצוה ויגזור עלינו. וישב משה את דברי העם אל יי' - שב אל הקדוש ברוך הוא לומר דברי העם לפניו , אלא שהיה ירא לפתוח ולדבר לפני המלך , עד שפתח הקדוש ברוך הוא לדבר עמו; דאין דרך התלמיד לפתוח פיו לפני רבו עד שיפתח הרב תחילה. ומשום הכי אמרו רבותינו (צירוף של ברכות כז , ב ויומא לז , א): השואל בשלום רבו הרי זה בור. ופתח הקדוש ברוך הוא תחילה ואמר: הנה אנכי בא אליך - כדי שיאמינו בך לעולם וידעו שאתה שלוחי; ואז הגיד משה את דברי העם אל יי' ואמר: כבר הם מאמינים ואומרים: כל אשר דבר יי' נעשה; ואז אמר הקדוש ברוך הוא: מאחר שהודו לעשות , לך וקדש אותם - הזמין , שיהו מזומנים לשמוע דברי ולקבלם. וכבסו שמלותם - לבא לפני בטהרה ובנקיות; ויהיו מזומנים ליום השלישי - נתן להם זמן כדי שיהא להם שהות לטהר עצמם. (יב) והגבלת את העם - עשה להם גבול , ואמור להם שלא יעברו את הגבול. (יג) לא תגע בו יד - לעולה בהר; שהרוצה לתופסו יעלה אחריו , ויעלה גם הוא. אלא כיצד יומת? כי סקול יסקל או ירה יירה - ישליכו אחריו אבנים , או יורו אחריו חצים להמיתו. במשוך היובל - אך במשוך קרן היובל , שימשוך קול השופר ולא יהיה עוד , אז יוכלו לעלות בהר. (טו) היו נכונים לשלושת הימים (בנוסחנו: ימים) - לקבל התורה ולשמוע הקדוש ברוך הוא שידבר עמכם; ומעתה אל תגשו אל אשה - כדי שיהיו טהורים לשמוע את קול הקדוש ברוך הוא , וכל שכן שהיו נזהרים מטומאה חמורה. ולפי שלא פירש זמן באל תגשו אל אשה , הוצרך לומר "שובו לכם לאהליכם" (דב' ה , כז); אבל אם פירש להם זמן קצוב , לא הוצרכו להיתר. ולכך: כל חרם וגזירה ששמין הקהל לזמן , כיון שהגיע הזמן - אינה צריכה היתר; אבל אם נגזרה בלא זמן , בשביל שום דבר , אף על גב שנתבטל הדבר , כיון שלא פירש בהדיא - צריכה היתר. כידהכא , דאנן סהדי (ע"פ ברכות יז , ב) שלא נאמר אל תגשו אלא כדי לקבל התורה , ואף על גב שנתקבלה - הוצרכו היתר. וכן מצינו שתקנו רבותינו (ראה ר"ה לא , ב): כרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד , כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות; ולאחר חורבן רצה רבי אליעזר להפקיר כרם רבעי שהיה לו במזרח לוד , עד שאמרו לו: כבר נימנו חבריך והתירוהו; ואף על גב שלא חשו לשוקי ירושלים לאחר חורבן , הוצרך היתר , כיון שלא פירש זמן בהדיא [הגה"ה]. (יז) ויוצא משה את העם - כי היו חרידים ויריאים לצאת. בתחתית ההר - שלא היו קריבים אצל שיפוע ההר. (יח) עשן כלו - עָשַן: חציו קמץ וחציו פתח , והוא פֹּעַל; כלומר: מלמעלה עשן כל ההר. ויחרד כל ההר - חרדת אלהים (ע"פ ש"א יד , טו) היה על ההר; כל המסתכל בו , חרדת אלהים נפלה עליו. (יט) ויהי קול השופר הולך... - לא כשאר שופרות , שהקול הולך ומתחלש מפני נשימת האדם שהולכת ודלה; אבל זה עומד בחזקה בסוף כמו בתחילה. משה ידבר - כשהיה משה מדבר , כגון שהיה אומר: "לא יוכל העם לעלות אל" (להלן , כג) , האלהים יעננו בקול - עד שהיו ישראל שומעין כשהקדוש ברוך הוא מדבר עמו , כמו שאמר "בעבור ישמע העם בדברי עמך" (לעיל , ט). (כ) על (בנוסחנו: אל) ראש ההר - בגובהו של הר. (כא) פן יהרסו - לפי שעומדים בשורה אחת אצל הגבול , כמו גדר , אומר לשון יהרסו , כמו "גדר אבניו נהרסה" (מש' כד , לא). ונפל ממנו רב - מגיפה גדולה. (כב) וגם הכהנים - זה הבכורים. יתקדשו - יהיו מזומנים וזהירים לעמוד במורא ובאימה; שלא יאמרו: אנו כהנים , וקרובים אצל הקדוש ברוך הוא. פן יפרץ - גם זה (ראה פירושו לעיל , כא) לשון 'גדר שנפרצה' (ראה משנה כלאים ד , ד): שייכה בהם ויעשה בהם פרצה. (כג) לא יוכל העם - כלומר: לא איצטריך להזהיר בהם יותר , כי כבר הוזהרו. (כד) לך רד - והזהר בהם , כי איני רוצה לחבול בהם; כי היה הקדוש ברוך הוא מזהיר וחוזר ומזהיר , כדי שלא תבא תקלה במתן תורה. (כה) וירד משה , ואחר כך: