מאגר הכתר שמות פרק כ עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק כ
(א) וידבר אלהים - שהיה משה עומד ביניהם (ראה דב' ה , ה) כששמעו; עשרת הדברים (ע"פ שמ' לד , כח) שמעו מפי הקדוש ברוך הוא. אבל רבותינו אמרו (ראה מכות כד , א) , כי "אנכי" (להלן , ב) ו"לא יהיה לך" (להלן , ג) שמעו מפי הגבורה , והשאר ממשה; ופירש רבי יוסף קרא ז"ל שהמקראות מוכיחים כן , ד"אנכי" ו"לא יהיה לך" מדברים כאילו הוא עצמו מדבר אליהם , ומ"לא תשא" (להלן , ז) ואילך כאילו מדבר על ידי שליח; דכתיב "כי לא ינקה יי'" (שם) ולא כתיב 'כי לא אנקה' , וכתיב "כי ששת ימים עשה יי'" (להלן , יא) ולא כתיב 'עשיתי' , וכתיב "אשר יי' אלהיך נותן לך" (להלן , יב) ולא כתיב 'אשר אני נותן לך'. (ב) אנכי יי' אלהיך - זה דבור ראשון; אנכי מצוה עליך שאהיה אדון שלך ודיין שלך , כלומר , שתחזיקני לאדון ולדיין לך. ועתה נותן טעם לדבר: מפני זאת רוצה אני להיות אדון שלך ודיין שלך: אשר הוצאתיך מארץ מצרים , ומוטב ונאה לך לעבוד אותי מלעבוד אותם העבדים. והיה יכול לומר הקדוש ברוך הוא: אשר עשיתיך ואשר בראתיך , וכחלב התכתיך וכגבינה הקפאתיך , ועצמות וגידים הסככתיך , עור ובשר הלבשתיך , חיים וחסד עשיתי עמך (ע"פ איוב י , י - יב) , ועל שדי אמך הבטחתיך (ע"פ תה' כב , י) , ובידִי מות וחיים לשלם גמול לשונאי ולאוהביי (ע"פ שמ' כ , ה - ו) , ואני זן ומפרנס אותך (ע"פ ברכת המזון); ולאין סוף וחקר לומר הדין שיש להקדוש ברוך הוא עלינו לשמור מצוותיו ולעובדו בלבב שלם ובנפש חפיצה (ע"פ דה"א כח , ט); אך אם היה אומר כן , היה יכולים להשיב: וכן עשית לכל הבריות ולכל האומות , ואם כן , למה תטיל עלינו עול תורתך יותר משאר האומות? ולכך לא שׂם לפניהם , רק אשר עשה להם והחיבה שהראה להם יותר מכל האומות , "לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים... וביד חזקה ובזרוע נטויה" (דב' ד , לד) , שלא עשה לשום אומה אחרת; וזה אשר הוצאתיך. ולכן יש לו דין על ישראל שיקבלו יחודו ואלוהותו מכל אומה. (ג) לא יהיה לך אלהים אחרים - שלא יאמר אדם: אני אהיה עבד לך כאשר צויתני; וגם אלהים אחרים יעבוד , שיהיו לו אדונים הרבה ומסייעים הרבה. לכך נאמר: לא יהיה לך - כי אתה אינך צריך כי אם לו , כי הבל וריק הם , והבל וריק יעזורו (ע"פ יש' ל , ז). (ד) לא תעשה לך פסל כל תמונה - אם תאמר: לא אעבוד אלהים אחרים , אבל אתה אל מסתתר (ע"פ יש' מה , טו) ואין לראותך , כי לא יראך האדם וחי (ע"פ שמ' לג , כ); אעשה לי פסילים ותמונות שיהו מצויים לי , ואעבוד אותם ואשתחוה להם לכבודך , ואז אזכור אותך; כמו שאמרו המינין; לכך נאמר: לא תעשה לך. ואם יעשו אותם אחרים , "לא תשתחוה להם" (להלן , ה). ובמקום אחר הוא אומר הטעם: "כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר יי' עמכם" (דב' ד , טו) , אם כן , מה תמונה תעשו?! וכן הוא אומר: "ואל מי תדמיון אל" (יש' מ , יח). ולפיכך אני מתרה בך שלא תעשה כל תמונה אשר בשמים ממעל - כלומר: למעלה מן השמים , כגון חיות ואופנים ומלאכי השרת , כמו שאמרו רבותינו (ראה מכיל' יתרו בחדש ו). ואשר בארץ מתחת - כגון אדם ובהמות וחיות ועופות ודגים , ושמש וירח וכוכבים , וכל הנראה על הארץ. ואשר במים מתחת לארץ - מכל אשר בתוך התהום. (ה) כי אנכי יי' אלהיך אל קנא - 'יילוש' בלעז , כמו "ועבר עליו רוח קנאה" וגו' (במ' ה , יד); כי כל כך אני אֹהב אתכם , שאיני רוצה שתהיו משועבדים כי אם לי לבדי , וזהו כבודכם וחבתכם לפני. ואותם אלוהות כל כך הם מאוסים ונבזים , שהמשתעבד להם מאוס ונבזה לבא לפני , ומיד אני כועס. ואל תאמר כי אני אשכח את הפשע , כי אני פוקד עון אבות על בנים; ולא בשביל שאפרע מן הבן עונותיו של אב , כי "איש בחטאו יומתו" (דב' כד , טז) ולא ימות הבן בעון האב , אלא כך היא המידה: אם אדם חוטא , הקדוש ברוך הוא ממתין לו , אולי ישוב , או שמא בנו יהיה צדיק , ואינו נפרע ממנו; ואם יהיה בנו רע , הקדוש ברוך הוא ממתין גם לו , אולי ישוב , או שמא יהיה הבן טוב , וכן השלישי; ואם הרביעי רע , מכחידו מן העולם בעונותיו של עצמו , שכבר הוחזקו אבותיו; ולא גרמו לו עונות אבותיו , אלא שאין הקדוש ברוך הוא ממתין לו. ומכל מקום , אין הקדוש ברוך הוא פורע ממנו אלא מה שהוא עצמו חוטא; וזה פוקד עון אבות - שאם לא היו אבותיו חטאים , לא היה פורע ממנו. (ו) ועושה חסד לאלפים - לכמה אלפים שבניהם צדיקים ועובדין את הקדוש ברוך הוא זה אחר זה , הוא מוסיף עליהם אהבה , שעובדין אותו דור אחר דור , לעולם , באין קץ; אבל הרשעים לא יעברו דור רביעי , ולפיכך אינו אומר על חמישי ושישי , שלא יבאו לעולם. וכן מצינו ביהוא , כי כשהרשיע אמר לו הקדוש ברוך הוא: "בנים רביעים ישבו לך על כסא ישראל" (ראה מ"ב טו , יב); וכן "ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם" (בר' טו , טז). (ז) לא תשא - שלא תאמר: מאחר שאין הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה לנו אדון אלא הוא , בשמו אשבע , הן לאמת הן לשקר , כי לא אוכל לישבע בשום אלוה אחר! לכך נאמר: לא תשא את שם - כי הקדוש ברוך הוא אמת , ואין נשבעין בו , רק באמת; אבל באמת נשבעין בו , כדכתיב "ובשמו תשבע" (דב' ו , יג). לשוא - 'שוא' הוא דבר שלא היה ולא נברא , כגון: על עמוד של אבן - שהוא של זהב (ראה משנה שבועת ג , ח). ו'שקר' - דבר שישנו , אבל אינו כן , ועל זאת הזהיר במקום אחר: "ולא תשבעו בשמי לשקר" (וי' יט , יב). כי לא ינקה - לשון 'ניקוי' שייך בשבועה , כמו "אז תנקה מאלתי" (בר' כד , מא); "והיינו נקיים משבועתך הזה אשר השבעתנו" (צירוף של יהו' ב , כ ויז); ולכך כתב: לא ינקה - כי גוזל וחומס יכול לנקות עצמו על ידי השבת ממון , אבל נשבע לשקר אינו יכול לנקות עצמו; ולכך הוא אומר "לא תגנובו ולא תכחשו... ולא תשבעו בשמי לשקר" (וי' יט , יא - יב) , כי הגניבה והשקר מביא את האדם לשבועת שוא , ושוב לא ניתן להִשבון וניקוי; וכן אמרו רבותינו (ב"מ ו , א): פרשי אינשי מספק שבועה , ולא פרשי אנשי מספק ממונא , שזה ניתן להישבון , וזה לא ניתן להישבון; ולכך כתב בשבועה: לא ינקה [הגה"ה]. (ח) זכור את יום השבת - הוו זהירים לזכור את יום השבת: שתשמרו למנות ימי השבוע , שלא תחליפו שבת ביום אחר; ואע"פ שעכשיו אין אתם צריכין , שהמן מודיעכם את יום השבת (ראה שמ' טז , כב - כז) , כשתהיו בארץ הוו זהירין בו , שלא יודיעכם המן. ולפי שאמר שלא יכבד אדם אלא הקדוש ברוך הוא - אבל שבת תכבדו , שזהו כבודו; שבזאת אתם מעידים שבראתי העולם ונחתי בשבת , כדפריש ואזיל. (ט) ששת ימים תעבוד - לשון 'לבורש' (בלעז). (י-יא) ויום השביעי שבת ליי' אלהיך - לכבוד יי' אלהיך. ובהמתך - בדברות האחרונות נותן טעם למה צוה על שביתת הבהמה , דכתיב שם "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך" (דב' ה , יא) - שאם היתה הבהמה מותרת במלאכה , יבא העבד או האמה להנהיג את הבהמות ולעשות בהן מלאכה. וכָן כתב: כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ - ובכך תעידו כי כן הוא , ועל כן ברכו הקדוש ברוך הוא וקדשו. ובדברות האחרונות כתב "וזכרת כי עבד היית במצרים , ויוציאך יי' אלהיך" (דב' ה , טו) - וכשתנוח בשבת , יזָכֵר לך עבדות מצרים , שלא היית יכול לנוח , ועתה הנח בשבת , ותדע שאתה בן חורין מן העבודה ותזכור החסד שעשה לך הקדוש ברוך הוא. ולכך בדברות הראשונות כתב "זכור" (לעיל , ח) - שנאמר על מעשה בראשית , שכן דרך לומר על דבר ישן 'זכור'; כמו "אל תזכרו ראשונות" (יש' מג , יח); "אל תזכור לנו עונות ראשונים" (תה' עט , ח); ובדברות אחרונות , שמדבר על יציאת מצרים , שהיה מעשה חדש , לא שייך לומר 'זכור' , אלא "שמור" (דב' ה , יב); ולכך הוקבע בקידוש של שבת לומר: 'זכר למעשה בראשית' , כמו שאומר בדברות הראשונות , ו'זכר ליציאת מצרים' , כמו שנאמר בדברות אחרונות. (יב) כבד את אביך ואת אמך - אע"פ שאמרתי לך שלא תכבד ותעבוד כי אם אותי , אביך ואמך כבד! ולא תשכח כל גמוליהם (ע"פ תה' קג , ב) , כי הם הביאוך לעולם וגמלוך עד שנעשית גדול , ועליך מצטערים , וכל טרחם אינו - רק לך; ואם תכבד אותם ותשלם להם גמולם , ידעתי כי תכבד אותי על כל החסד שעשיתי לך , להביאך לעולם הזה ולעולם הבא. למען יאריכון ימיך - כי בכך אתן לך אורך ימים; ועוד , שאם תחזיק במצות , יכבדוך בניך ויסמכו אותך לעת זקנה , ולא תמות בחוסר , בלא עתך (ע"פ קה' ז , יז). (יג-יד) לא תרצח - שלא תאמר: מאחר שאמר הקדוש ברוך הוא , שלא אכבד כי אם אותו ושבת ואבי ואמי , כל אדם שיעשה לי שלא כרצוני אכנו נפש , לכך נאמר: לא תרצח; דלא הזהרתיך על זאת , אלא אלהות , אבל לרצוח , עון כבד הוא. 'רציחה' - 'מורטרא' בלעז , והיא מיתה שלא כדין. ואין לשון 'רציחה' שייך אלא בשלא כדין , אבל 'מיתה' ו'הריגה' שייכי בין בדין בין שלא בדין , כדכתיב במיתת בית דין "כי הרוג תהרגנו" (דב' יג , י); "מות יומת... דמיו בו" (וי' כ , ט). ולפיכך אין צריך כאן פירוש אחר , כי לשון 'רציחה' מוכיח שאינו מזהיר אלא על שלא כדין. לא תנאף - לפי שאמר לא תרצח , דמשמע אסור למעט הבריות , הייתי אומר: אבל לגדל הבריות - שפיר דמי , ולפיכך כל אשה שימצא אדם , בין אשת איש בין שאר עריות , יבוא עליה כדי להוסיף על הבריות! לכך נאמר: לא תנאף , דניאוף משמע ביאה של ערוה , כגון הבא על אשת איש. ו'עריות' - 'אדולטירא' בלעז , וכן "זימה" (וי' יח , יז). לא תגנוב - שלא תאמר: על רציחתו ועל ניאוף אשתו אני נזהר , שמא אוליד ממזר , ונמצאתי לתת כל יגיעו ועמלו לממזר אחד שאינו בנו , אבל לגנוב אותו או ממונו כדי להשתכר - מותר , לכך נאמר: לא תגנוב. וב"לא תגזול" מזהיר במקום אחר (וי' יט , יג) , אבל כאן הזהיר על הגניבה , שהיא מצויה יותר; שגזילה אינה מצויה כל כך , שיכוהו על ראשו , וגם יִקְבלו עליו למושל. נראה דלא תגנוב דהכא - אזהרת דגונב נפש (ראה סנה' פו , א) , שיש בו חיוב מיתה , דומיא דלא תרצח ודלא תנאף; וכן לא תענה - אזהרה לעדים זוממין (ראה מכות ד , ב). לא תענה - שאפילו לגרום שימות או שיפסיד ממונו אי אתה רשאי. ואחר כך לא תחמוד - שתתן עליו לצדד שיבא שלו בידך , לא בדמים לא בשלא דמים , כי הנותן דמים בלא דעת הבעלים נקרא 'חמסן'; והחמדנות מביא את האדם לידי מעשה. (טו) וכל העם רואים את הקולות - מעשה נס; ויש לפרש , כי 'ידיעה' ו'שמיעה' ו'ראייה' אחת היא , כמו "הרואה אתה שובה העיר" (ש"ב טו , כז) , וזהו ראיית המחשבה. ויעמדו מרחוק - מפני הפחד. פן נמות - כמו שמפורש במשנה תורה: "כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו" (דב' ה , כב). (יז) אל תיראו - כי לא הראה הקדוש ברוך הוא כל אלה להזיקכם , כי אם לטובתכם , לנסות אם יכנע לבבכם לעבדו , ולתת יראתו על פניכם לבלתי תחטאו , וזהו טובתכם. (יט-כא) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם - ואין לדמותי בשום עניין , ולכך: לא תעשון אתי אלוהי כסף וזהב , כי כולם אַיִן; אבל אם תרצו לעבוד אותי , תעשו לי - לשמי , מזבח אדמה. ורבותינו דרשו (ראה סנה' ז , ב): אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב - שלא יעמידו שופט שאינו הגון בשביל עושרו [הגה"ה]. אזכיר - אצווה להזכיר שמי ולהשרות שכינתי; כגון בשילה , בנוב וגבעון (ראה יל"ש תורה תתקנז). (כב) כי חרבך הנפת עליה ותחלליה (בנוסחנו: ותחללה) - ותעשה אותו מזבח חולין לפני , וחללת הקדושה שבו; כי איני חפץ בשום דבר היזק. (כג) ולא תעלה במעלות - כלומר: "הצנע לכת עם אלהיך" (מי' ו , ח) , ולא בחוצפה וגילוי ערוה. אשר שם משטרו , יקבץ כרועה עדרו , וישכלל היכל דבירו , ומקדשו יבנה ועירו , ברוב חסדו והדרו , ואויבי יסכסך כגבר אשר יין עברו , ובו יסע גאונו ויתרו , בסיימי 'וישמע יתרו'.