מאגר הכתר שמות פרק כ עם פירוש רשב"ם

פרק כ
(ג) לא יהיה לך וגו' - שאני לבדי "הוצאתיך" (לעיל , ב). (ה) לשנאי - אִם הבנים שֹנאַי. (ו) ועושה חסד לאלפים - לבנים שִלֵּשִים , רִבֵּעִים , חִמֵשִיִים , עֲשִרִיִים , מאות ואלפים. בנים אלפים הם "אלף דור" (דב' ז , ט) , ולא קשו קראי אהדדי לפי הפשט (וראה סוטה לא , א): בכאן מדבר בבנים ובני בנים ובבני בני בנים - וכל 'בנים' דור אחד , ובני בניהם דור שני - והבנים של דור אחרון אחרון , של אלף , קרואים 'בנים אלפים' , אבל ב'משנה תורה' , שאינו מזכיר לא בנים ולא שילשים ולא רבעים , הוא אומר "וידעת כי יי' אלהיך" וגו' "לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור" , ואותו 'אלף' הוא 'בנים אלפיים'. (ז) לא תשא וגו' - כל זה מכבודו של הקדוש ברוך הוא; וגם שמירת שבת שאחריו (פס' ח - יא) , וגם כיבוד אב ואם (פס' יב) - שהוקש (ראה קידושין ל , ב) כבודם לכבוד של מקום , כדכתיב "כבד... יי' מהונך" (מש' ג , ט). (ח) זכור את יום השבת - כל 'זכירה' עונה על ימים שעברו: "זכור ימות עולם" וגו' (דב' לב , ז) - "בהנחל עליון גוים" (שם , ח); "זכור את היום הזה" (שמ' יג , ג) לעולם , כי לשעבר ביום הזה "יצאתם ממצרים" (שם); "זכור אל תשכח את אשר הקצפת את יי' אלהיך... בחורב" (ראה דב' ט , ז , ח); "זכור רחמיך יי' וחסדיך כי מעולם המה" (תה' כה , ו). אף כאן: זכור את יום השבת של ששת ימי בראשית , כמו שמפרש והולך "כי ששת ימים עשה יי'" וגו' (להלן , יא) , כמו שכתוב כאן; ולפיכך נכתב כאן: זכור כדי לקדשו - להיות שובת ממלאכה. (יא) על כן ברך יי' את יום השבת - כמו שפירשתי בבראשית (ב , ג; לא נמצא בידינו) , כי על כן אשר ברך יי' את יום השבת , שכשהגיע עת יום השבת , כבר ברא הקדוש ברוך הוא כל צורכי הבריות ומזונותם , ונמצא השבת מבורך מכל טוב; ולכן ויקדשהו - לשבות בו לעדות , כמו ששבת הקדוש ברוך הוא , שברא תחילה את הכל ואחר כך שָבַת. (יג) לא תרצח - כל 'רציחה' , הריגה בחינם היא בכל מקום: "מות יומת הרוצח" (במ' לה , טז - יח); "הרצחת וגם ירשת" (מ"א כא , יט); "צדק ילין בה ועתה מרצחים" (יש' א , כא). אבל 'הריגה' ו'מיתה' , יש בחינם , כמו "ויהרגהו" דקין (בר' ד , ח) , ויש בדין , כמו "והרגת את האשה" (וי' כ , טז). ומה שכתוב "אשר ירצח את רעהו בבלי דעת" (דב' ד , מב) - לפי שמדבר בעניין רוצח במזיד , לכך הוא אומר: ואם רציחה זו בבלי דעת , פטור. תשובה למינים - והודו לי; ואף על פי שיש בספריהם "אני אמית ואחיה" (דב' לב , לט) בלשון לטין של 'לא תרצח' , הם לא דיקדקו. (טו) רואים את הקולות - הברד והאבנים; כדכתיב "קולות אלהים וברד" (שמ' ט , כח). (טז) ויאמרו אל משה - לאחר ששמעו עשרת הדברים: דבר אתה עמנו. ואילמלא שאמרו כך , יש לומר שהיה אומר להם הקדוש ברוך הוא כל המצות מפיו. (יז) נסות - להוכיח אתכם. (כ) אלהי כסף ואלהי זהב - אפילו לזכרון שמים לא תעשו , שיש טועים וסבורים שיש בהם ממש. ואע"פ שציוה הקדוש ברוך הוא לעשות כרובים על הארון - לישיבתו נעשו , דוגמת כרובי כסא של מעלה , ולא להשתחוות להם. (כא) מזבח אדמה תעשה לי - לפי שהאומות עושים אשריהם על המזבחות , כדכתיב בגדעון "ואת האשרה אשר עליו תכרת" (שו' ו , כה); וכתיב "כזכר בניהם מזבחותם ואשריהם" וגו' (יר' יז , ב); "לא תטע לך אשֵירה כל עץ אצל מזבח" (דב' טז , כא); לכך אומר הקדוש ברוך הוא: ואפילו אם תעשה לי מזבח , לא תעשהו אלא מאדמה , שאין רגילים לעשות ציורים וצלמים , כי אם מלאכה חלקה. ואף אם תרצה לעשות מזבח אבנים - אבנים שלימות תבנה את המזבח של יי' אלהיך (ראה דב' כז , ו) , מזבח אבנים , ו"לא תניף עליהם ברזל" כדכתיב ב'משנה תורה' (שם , ה). ולא תבנה אתהן גזית - כי כשבונין אותן גזית , בכלי ברזל , רגילין המסתתין לעשות בהם ציורים וצלמים , כדכתיב בישעיה גבי צלמים "חרש ברזל מעצד ופעל בפחם ובמקבות יצרהו... יתארהו בשרד יעשהו במקצועות ובמחוגה יתארהו" (מד , יב - יג). (כג) לא (בנוסחנו: ולא) תעלה במעלות - לפיכך הכבש עשוי של אבנים משופע , גבוה עשר וארכו של שלשים , וגם מלח משליכים עליו , שלא יחליקו כהנים בעלותם בו (ראה משנה עירובין י , יד).