מאגר הכתר שמות פרק כ עם פירוש רלב"ג ביאור המילות

פרק כ
(הקדמה) (חלק שלישי:) "אנכי יי' אלהיך" וגו' (כ , ב) עד סוף הפרשה (כ , כג). (ג) על פני - רוצה לומר: על עצמוּתִי; והרצון בזה , [*104] שלא תשתף עמי אלהים אחרים , לתת להם חלק באלהות. או יהיה הרצון בזה: על השגחתי; וירצה בזה , שלא תאמין שיהיה לך מנהיג אחר זולת השגחת השם יתעלה. וזה , כי מה שיסודר באמצעות הגרמים השמימיים הוא מהשם יתעלה , והוא שליט להמיר הסדור ההוא כאשר יקרה ממנו רע לדבקים בו , כמו שנתבאר מענין יציאת מצרים; ולזה אין ראוי להאמין ההנהגה והממשלה על הנמצאות כי אם לשם יתעלה. (ד) אשר בשמים ממעל - הם הכוכבים. והנה אמר זה לפי שרבים טעו בהם וחשבו שיהיו אלוהות , מפני מה שראו מהפעולות השופעות מהם בזה העולם השפל , ולא השגיחו כי גבוה עליהם (ע"פ קה' ה , ז) הוא אשר נאצלו ממנו אלו הפעולות באמצעותם , כמו שהתבאר ב'טבעיות' וב'אלהיות'. ואשר בארץ מתחת - הם הבעלי חיים ההולכים והמעופפים , ונכללו עמהם בזה המאמר הצמחים אשר על הארץ. ואשר במים מתחת לארץ - הם הדגים ושרצי המים והצמחים הצומחים במים. והנה בא זה הענין בהדרגה , בגדול החל ובקטון כלה (ע"פ בר' מד , יב); וזה , כי הכוכבים הם יותר נכבדים מהבעלי חיים אשר בארץ על מדרגותיהם , והבעלי חיים אשר בארץ הם יותר נכבדים מהבעלי חיים המימיים , כמו שהתבאר ב'ספר בעלי חיים' , וכן ההקש מהצמחים אשר בארץ עם צמחי המים; ולזה תמצא בצמחי המים מה שהוא כמו אמצעי בין הדומם והצומח , כמו האלמוג. ולפי שאמר כל תמונה , הנה נכללו בזה גם כן שאר הדברים הנמצאים בארץ ובמים אשר להם תמונה , מצד המלאכה או מצד הטבע. (ה) אל קנא - אמר זה כלשון בני אדם , כאלו השם יתעלה מקנא אם יתנו האלהוּת לזולתו כמו שיקנא המלך אם יתנו המלוכה לזולתו. (ז) לשוא - הנה שם שוא יפול על הכזב ועל הדבר שהוא לבטלה. משל מה שהוא נופל על הדבר שהוא לבטלה: אמרוֹ "שוא לכם משכימי קום" (תה' קכז , ב); משל מה שהוא נופל על הדבר הכוזב: אמרוֹ "שוא ודבר כזב" (מש' ל , ח). והנה ישתתפו שני אלו הענינים שהם לבטלה , ולזה נכללו שניהם במלת שוא והיתה האזהרה בהם יחד , אחת במספר. (ח) זכור את יום השבת לקדשו - הוא זכירה בפה לקדש אותו. וזה הקידוש ראוי שיהיה אצל כניסתו ויציאתו , להבדילו משאר ימי השבוע (ראה מש"ת שבת כט , א). ובזאת הזכירה תועלת לשמור האנשים שלא יחללו את השבת , ולזה צותה התורה בזאת הזכירה [*105]. (יא) וינח ביום השביעי - רוצה לומר , שלא חדש בו דבר על דרך המופת על האופן שעשה בששת ימי בריאת העולם , אבל נמשך המציאות על ענינו לפי הטבע שהטביעוֹ עליו ביום הבראו; ולזה פרשו רבותינו ז"ל (ראה ב"ר י , ט) וינח 'פועל יוצא' , והרצון בו: שהניח לעולמו. (טו) רואים את הקולות - הוא כמו 'שומעים' , כי כבר יחליף לשון הקדש החושים קצתם בקצת [*106] , כמו שזכרנו במה שקדם (שמ' יט , ט). והיה זה כן , לפי שבכאן חוש משותף לכל החושים החמשה , כמו שנתבאר ב'ספר הנפש'; ולזה: יִחס השגת הלפידים והקולות לכח אחד , ואעפ"י שהשגת הלפידים תהיה לחוש הראות והשגת הקולות לחוש השמע. והנה הקדים הקולות ללפידים , ואעפ"י שהלפידים הם סבה לחדוש הקולות , לפי שחדוש הקולות היה יותר מכוון בזה המקום מחדוש הלפידים , וכן אמר במה שקדם "ויהי קולות וברקים" (שמ' יט , טז). ועוד , שדרך התורה ברוב המקומות לזכור האחרון בַּסדר - ראשון , לפי שהוא יותר מכוון; ולזה הזכירה התורה עשרת הדברים בזה הסדור , כמו שנבאר אחר זה (ראה חקירה בענין סידור עשרת הדברים , בה"פ שמ' כ , יד). (טז) דבר אתה עמנו ונשמעה - רוצה לומר , שכבר נקבל דבריך ונלך בדרכיהם. ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות - רוצה לומר: באמצעות קול הדברים; כי עשרת הדברים שמעו אותם ישראל בזה האופן , והחריד אותם הקול ההוא הנפלא ושאר הנפלאות שהיו שם. (יז) לבעבור נסות אתכם - יתכן שיהיה מענין 'התנשאות' , ואעפ"י שהוא בסמ"ך; וכן אמרו במכילתא (מכיל' יתרו עמלק ט): בשביל לגדל אתכם בא האלהים. ורצה בזה , כי בקבולם התורה יהיה להם התנשאות ורוממות על שאר האומות , כמו שאמר במה שקדם "והייתם לי סגולה מכל העמים" (שמ' יט , ה). ועוד , כי בה יהיו "ממלכת כהנים" , כמו שקדם (שם , ו) , וזהו התנשאות ורוממות להולכים בדרכי התורה. והנה אמר בכאן: ובעבור תהיה יראתו על פניכם , תמורת מה שאמר במה שקדם כי בקבולם התורה יהיו "גוי קדוש" (שם). (יח) הערפל - הוא עב הענן אשר ירד בו הכבוד (ראה שמ' יט , ט). (כ) לא תעשון אתי - הנה , מפני שאמר לא תעשון אתי ואחר זה אמר לא תעשו לכם ― כמו שאמר בענין הקטורת "והקטרת אשר תעשו (לפנינו: תעשה) במתכונתה לא תעשו לכם" (שמ' ל , לז) , להורות שלא יעשוה כי אם לבית השם יתעלה ― הנה הוא מבואר , שהרצון בזה באמרו לא תעשון אתי הוא , שלא יעשו בבית המקדש אלהי כסף ואלהי זהב , ולא יעשו זה גם כן בבתיהם ובשאר המקומות. והעד גם כן על זה הפירוש , מה שאמר אחר זה הפסוק "מזבח אדמה תעשה לי" (להלן , כא) - רוצה לומר , שלא "תעשה" לי בביתי אלהי כסף ואלהי זהב , אבל תעשה שם "לי" מה שלא יתכן שיחשב בו האלהות , ושם תעבדני; והוא המזבח , שלא היתה בו תמונה תביא לחשֹב בה האלהות. וכאשר התישב זה הוא מבואר , שאין הרצון באמרו אלהי כסף ואלהי זהב - שיעשו מהם אלוהות , כי בזה לא תצטרך התורה להבדיל בין עשייתם אותם בבית המקדש ובין עשייתם אותם בבתיהם , כי הכל הולך אל מקום אחד (ע"פ קה' ג , כ). ועוד , שאם היה הענין כן , למה זכר כסף וזהב? הנה היה ראוי שימנע במוחלט עשיית האלהים , בשיאמר במוחלט שלא יעשו להם אלהים אחרים , לא שימנע עשייתם מכסף וזהב [*107]! ואמנם הרצון בזה הוא , שצורות מי שיתכן שיקָרא 'אלהים' לא יעשו לו לנוי בבית המקדש , ולא להם; ולזה זכר כסף וזהב , להורות כי לנוי יֵעָשו. והנה האדם תמצאהו שהוא נקרא 'אלהים': אמר "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע" (בר' ג , ה); "אמרתי אלהים אתם" (תה' פב , ו); "עד האלהים יבא דבר שניהם" (שמ' כב , ח). ובכלל , הנה האדם יתכן שיקָרא 'אלהים' להיותו בעל שכל , כי מפני זה יושפעו ממנו פעולות להשלים הדברים הטבעיים. וכן הכוכבים נקראים 'אלהים': אמר "ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים" (איוב ח , ז); ואיני צריך להביא ראיה שהשכלים הנפרדים נקראים 'אלהים': אמר "הודו לאלהי האלהים" (תה' קלו , ב). והנה מאלו שהם נקראים 'אלהים' הזהיר השם יתעלה מעשות לו צורות לנוי , כדי שלא יביא לחשֹב שיהיה להם האלהות האמתי (ראה מש"ת ע"ז ג , י - יא). (כא) וזבחת עליו - רוצה לומר: אצלו , כטעם "ועליו מטה מנשה" (במ' ב , כ); והראיה שלא היתה הזביחה על המזבח - שהרי נתבאר בפרשת 'ויקרא' ששחיטת השלָמים תהיה "אל פתח אהל מועד" (וי' א , ג) , ולזה הוא מבואר , שאין שחיטתם על המזבח ממש. אזכיר את שמי - הוא מעניין "אזכרתה" (וי' ב , ב); והרצון בו: בכל מקום אשר אריח שמי ועצמוּתִי , כטעם "והריחו ביראת יי'" (יש' יא , ג). והנה המקום אשר יריח בו השם יתעלה שמו , הוא המקום אשר יהיו בו החשובים הדבקים בו; כי הם משיגים מנימוס הנמצאות וסדרם וישרם דבר מה , ובזה האופן ידע השם יתעלה כי שמו הוא בקרבם. וזה , כי בשעור מה שישיגו מנימוס הנמצאות ישיגו מעצמותו יתעלה , כמו שיתבאר מדברינו למי שיתבונן בהם בראשון ובחמישי מ'ספר מלחמות יי''; והנה שם תדבק השגחתו יתעלה וברכתו , כמו שבארנו ברביעי מ'ספר מלחמות יי''. או יהיה אזכיר מענין 'זכרון' , ויהיה בית המקדש הוא המקום אשר יזכיר בו שמו השם יתעלה; כי כל עניניו הם מישירים להשיג סודות הנמצאות , כמו שנבאר במה שיבא (ראה התועלת בדעות בענין המקדש וכליו , בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' כה , א - כז , יט) , ולזה נתחייבו ישראל לראות המקדש שלש פעמים בשנה (ראה שמ' כג , יז). וירצה בזה , שבכל מקום שיהיה מקדשו , שם תדבק השגחתו ויברך ישראל; ואעפ"י שלא היה במקום הנבחר כי אם בסוף הענין , שהיה בהר המוריה. והנה הסבה בזה היא , כי המקדש הוא סבה אל קנין השלמות , אשר בעבורו יהיו מושגחים , אם מפני צורתו וצורת כליו אם מפני העבודה הנעשית בו , כמו שיתבאר מדברינו בגזרת השם במה שיבא [*108] (ראה התועלת בדעות בענין המקדש וכליו , בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' כה , א - כז , יט). (התועלות לשמ' כ , א - כג , בקובץ תועלות לרלב"ג).