מאגר הכתר שמות פרק כ עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק כ
(א) מספּר עשרת הדברים על דעת כל המפרשים , שהוא הראשון דיבור "אנכי" (להלן , ב) , והשיני "לא יהיה לך" (להלן , ג); ואני אגלה לך דעתי בפרשת 'ואתחנן' (דב' ה , טז). ואלה הדברים כולן 'לאוין' , חוץ מהדיבור הראשון והחמישי , כי עיקר הרביעי "לא תעשה כל מלאכה" (להלן , י). וטעם זה הדיבור הראשון , שתהיה אמונתו בלבו , ויאמין כי הוא , וזה "אנכי"; ויהיה אלהיו שיעבדהו , כי הוא הוציאו מארץ מצרים. ודיבור "אנכי" הוא השורש , וטעמו , שישימנו לאלהים , דבק בו , וכן שיודה שהוציאו ממצרים. ודיבור "לא יהיה לך" (להלן , ג) - שיני , בעבור שישים שותף עם השם , והנה הוא מודה כי יש שם , גם לו יש שותף; על כן אמרתי שדיבור "אנכי" הוא השורש , והוא כנגד העצם הנושא את התשעה המקרים , וכדמות ה'אחד' בחכמת הספירות. והדיבור השלישי - נשיאת השם לשוא (ראה להלן , ז); והנה הוא קרוב ממעלת הדיבור השני , ואם הוא תחתיו. וזאת דרך חכמי הודו , האומרים כי השם לא ידע החלקים; כי אלו היה יודע הנשבע בשם לשקר כי השם שומעו , היה ירא ממנו. והדיבור הרביעי - שביתת יום שביעי (ראה להלן , ח - יא) , והוא קרוב ממעלת נשיאת השם לשוא (ראה להלן , ז); והטעם , שחכמי יון אמרו כי לעולם הוא השם בורא; והנה כל עושה מלאכה בשבת מכחש בריאת בראשית. והדיבור החמישי - כּבוד הורים , בעבור שכבודם תלוי בכבוד שמים , כי הם הולידוהו בכח השם והאכילוהו והלבישוהו; ודעה בלב נטועה , שחייב אדם לתת גמול טוב למטיבים לו. על כן באלה הדיבורים החמשה יש זכר השם , ובחמשה הנותרים אין שם , בעבור שאלה החמשה הם בין אדם לבורא , והאחרים בין אדם לחבירו. והחל מדיבור "לא תרצח" (להלן , יג) , שהוא להשחית הגוף; ואחר כן "לא תנאף" (שם) - אונס בגוף; ואחר כן "לא תגנוב" (שם) - והוא בממון , "ועד שקר" (שם) - בפה; ו"לא תחמוד" - בלב (להלן , יד) , והוא הקל כנגד האחרים. והגאון חבר אזהרות (ראה רס"ג סדור ע' קפד - רטז) , והכניס כל המצות בכלל אלה דברי הברית (ע"פ דב' כח , סט). ואני אומר לך ברמז , כי הדבר הקל מאמונת האדם עם בוראו , קשה מכל דבר בינו ובין נברא כמוהו; כי כל נברא ימות. וההפרש בשכיבה המותרת - להיותה בגלוי ולא בסתר. והממון - עשה יעשה לו כנפים (ע"פ מש' כג , ה). ואין אדם שלא יחטא בלשונו , להוסיף או לגרוע. וכל לב חומד ומתאוה , חוץ מלבות אמונים. וטעם דיבור "אנכי" - שידענו ויאהבנו בכל לבו וידבק בו , ויהי לנגדו תמיד (ע"פ תה' טז , ח) ולא תסור יראתו מעל פניו. וטעם "לא יהיה לך אלהים אחרים" (להלן , ג) - שלא יאמין באומרים , שמלאך הכבוד הפקיד השם על העולם; ולא יעשה צורות להוריד כח עליונים. וטעם "לא תשא" (להלן , ז) - בעבור שכל שם הוא מקרה; ו'נושאו' - הוא המזכירו בפה. וטעם זכירת יום השבת (ראה להלן , ח) - שהוא אות , כי יש לעולם תחילה (ראה שמ' לא , יז). וטעם כבוד אבות (ראה להלן , יב) - שכבוד אתה עושה לשם. וטעם "לא תרצח" (להלן , יג) - על בן אדם , שלא תשחית צורה , לא מלאו עוד ימיה להתבונן למה נבראה; ולא כן הבהמות , כי אין מקוה להן. וטעם "לא תנאף" (שם) - להאניס מה שיש ברשות אחר , או ברשות העצם , ושאינו ממינך וחוץ לתולדת ומפסיד הזרע. וטעם "לא תגנוב" (שם) - לב , גם ממון. וטעם "לא תענה" (שם) - שתרחק מהכזב. וטעם "לא תחמוד" (להלן , יד) - כמו גזל ועושק ומרמה , בעבור חימוד הלב. וכל המצות מבוארות הנה באר היטב במשנה ובתלמוד ובתוספתות. (ב) וטעם מבית עבדים - שהייתם כעבד דר בבית העבדות. והראיה כי כן פירושו: "מהיות להם עבדים" (וי' כו , יג). (ג) וטעם על פני - אחר שתדע שאנכי בראתי הכל וכבודי מלא הכל , לא יהיה לך אלהים זולתי. וטעם על פני - כמו "על פני אהרן אביהם" (במ' ג , ד). וזה כדברי אחד מנבוני הלב: אל תכעיס את אדניך למרות את פיו , והוא רואך! (ד) פסל - מגזרת "פסל לך" (שמ' לד , א) - פסל אבן או עץ , או תעבוד כל תמונה , כאשר היא אשר בשמים ממעל - הם הכוכבים , המזלות והמאורות; ואשר בארץ מתחת - תבנית כל בהמה ורמש ועוף (ע"פ דב' ד , יז - יח) , כי כן כתוב "והעוף ירב בארץ" (במ' א , כב); ואשר במים - תבנית כל דגה (ע"פ דב' ד , יח) - והוא שם כלל לכל הנולדים מהמים וגידולם בם. והנה דיבור "לא יהיה לך" (לעיל , ג) - באמונת הלב , ולא תעשה פסל - להיות בלבך לאלהים. גם "לא תשתחוה" לו (להלן , ה) - אם יכריחך אדם , ולא תעשה דבר שהוא מעבודתו (ראה שם). (ה) וטעם אל קנא: כי בני האדם - בראתים שיעבדוני; וכן הכתוב אומר "ולכבודי בראתיו" (יש' מג , ז); ואם הוא עזבני ועבד אחד מבריאוֹתַי , הנה עשה הפך רצוני. גם אני אקח נקמה ממנו ולא אנקנו , וזה טעם אל קנא. וכדרך בן אדם דִבר הכתוב , עד שיבינו השומעים. וכן אמר "ושמתי אני את פני... והכרַתי אותו" (וי' כ , ה). גם אם היה בנוֹ רע , אפקוד עון אביו עליו. וטעם על רבעים - שלא אאריך להם יותר. ואין במקום הזה מה שישאל השואל , איך יפקוד עון אב על בן? כי הנה מפורש הוא: לשונאי - כי אם היה הבן מאוהבי השם , לא יפקוד עליו עון האב. והטעם הוא , שהשם לא יאריך אפו אם יהיו עד ארבעה דורות שֹנאי השם כולם; ויש מהם שיכרת הראשון , גם יש השני , גם השלישי. ואין טעם פֹּקד - שיחבר , כי אם 'זכירה' , כמו "פקדתי" (ש"א טו , ב). ואחר שיזכור כל אשר עשה האב , לא יאריך לבן. (ו) וטעם לאלפים - לעולם ועד , וכן טעם "לאלף דור" (דב' ז , ט); והעד: "וחסד יי' מעולם ועד עולם" (תה' קג , יז). והוא סוד גדול ומופלא. לאוהבי - הם יודעי השם , ואין למעלה מהם. ולשומרי מצותיו - בעבור יראתו. אחריהם: (ז) לשוא - האל"ף שורש , כאל"ף "חֵטא" (וי' יט , יז). ויתכן היות הו"ו תחת אל"ף , והאל"ף תחת ה"א , מגזרת "שואה ומשואה" (איוב ל , ג) , כי אותיות יהו"א יתחלפו; ויהי טעמו: דבר בטל שאין בו ממש , וטעם: כ'שואה' , שאין שם יישוב. וכן "וגוה מגבר יכסה" (איוב לג , יז). וכבר הפרישו חכמינו ז"ל (ראה שבועות כא , א) בין שבועת שוא לשבועת שקר. גם יתכן שנקראה 'שבועה' מגזרת "שבעה" (בר' ז , ב) , והוא הסוד הכתוב בספר 'יצירה' (ד , ג): והיכל הקודש מכוון באמצע. והנה המזכיר השם על דבר ולא יקימנו , כאילו כחש השם; כי טעם הַזכירוֹ: כאשר הוא השם אמת , כן יהיה דברי! ושבועת השם בכל המקרא היא גזירה שנגזרה בלא תניי. וטעם להזכיר "בימינו" (יש' סב , ח) וכסא כבודו (ראה שמ' יז , טז) ושמים עליונים (ראה דב' לב , מ) - כל דבר שהוא עומד. וכן טעם "בחֵי העולם" (דנ' יב , ז). והנה הנשבע לשוא ולשקר הוא מחלל השם , ואין אחר עבודה זרה קשה מהשבועה; וכאשר אמר על הדיבור השיני "אל קנא" (לעיל , ה) , כן אמר: כי לא ינקה יי'. וזאת האזהרה , אלו לא היתה כתובה בתורה , ידועה היא וברורה בדעת , שהיא בלב נטועה; וחכמי הלב חִיְבו מיתה עליה. והשבועה - על דרכים רבים; והקשה - בזכירת השם הנכבד. והנה ראינו נשיאי העדה נשבעו לגבעונים (ראה יהו' ט , טו) , והם נשבעו על תניי שהם רחוקים; ועברו כל ישראל על מצות "לא תחיה כל נשמה" (דב' כ , טז) , ולא יחללו הנשיאים השם. ואחר שנים רבות , קרובות מארבע מאות שנה , לא נקה השם את שאול שהמית את הגבעונים , בעבור שנשבעו להם בני ישראל (ראה ש"ב כא , א - ט). ובאמת המיתם שאול , כי כל הנמצא בנוב הרג "מאיש ועד אשה" , כי כן כתוב (ש"א כב , יט) , והגבעונים היו חוטבי עצים ושואבי מים בבית הכהן הגדול (ראה יבמות עח , ב). והנה השם לא נקה בן שלא שמר שבועת האב (ראה ש"א יד , כד , לז - מה) , אף כי הנשבע בעצמו. וכן נשבעו שנים אנשים מרגלים לרחב (ראה יהו' ב , יז - כ) , והיא כנענית , והֶחיוהָ בני ישראל (ראה יהו' ו , כג) בעבור שבועת שנים , לא ידענו מי הם. ואם בדרך הדרש (ראה תנח' שלח א) , שהיה האחד מהם כלב - לא יתכן , בעבור שהיה בימים ההם קרוב אל שמונים שנה (ראה יהו' יד , י) , והכתוב אמר כי אלה המרגלים היו נערים (ראה יהו' ו , כג). והנה משה נביא הנביאים , בעת התעסק כל ישראל לנצל את מצרים , ועיני כל ישראל עליו , אז התעסק בעצמות יוסף בעבור שהשביע את בני ישראל (ראה שמ' יג , יט); וכל זה בעבור חומר השבועה. ודוד אומר: "נשבע להרע ולא ימיר" (תה' טו , ד); גם שלמה בנו הרג את שמעי , וכן אמר לו , שהשביעו בשם (ראה מ"א ב , ח). והארכתי בדברים , למען ראותי את בני גלותינו במלכות ישמעאל ובאדום נשבעים בשם בכל רגע , עד שהיה להם לחוק ולא ירגישו שנשבעו; ואם יוכיחם מוכיח - ישבעו שלא נשבעו. והרוצח רצח פעם או שתים , גם הנואף ינאף פעמים ספורות; ואלה ישבעו בכל יום ובכל רגע , עד כי יחדל השומע לספור כי אין מספר (ע"פ בר' מא , מט); ואלו לא היה בישראל רק זאת הרעה לבדה , היא מעכבת ביאת הגואל! והלא יעורו משנתם אלה עִוְרי לב! כי הרוצח את אויבו השיג אל תאות נפשו להנקם , גם כן הנואף והגנב; ואלה יחללו השם חנם , והכתוב אמר: כי לא ינקה. (ח) וטעם זכור את יום השבת - שיזכור בכל יום חשבון ימי השבוע , עד שלא ישכח אי זה יום השביעי שהוא חייב לקדשו. ופירוש לקדשו - לעשות לו מעלה יתירה על כל הימים , שלא תֵעשה בו מלאכה , כטעם קידוש השם אותו (ראה בר' ב , ג). ודברי קדמונינו (ראה פסחים קו , א) , לזכרו על היין , גם הוא נכון כדרך אסמכתא , למי שאיננו נזיר. והוא - במקום שיִמָצא שם; כי איננו עובר על מצוה הדר בארץ אין יין שם. (ט) ששת ימים תעבוד - מותר לך לעבוד; ואיננה מצוה. (י) וטעם היסמך שבת לשם - בעבור כי בו שבת (ראה בר' ב , ג). וטעם בנך - הוא הקטן; כי אם היה בר מצוה , הוא כמוך במצות אתה. והנה חייב כל ישראל לשמר בנו או בתו שהם קטנים , ולא יעזבם שיעשו בשבת מעשה שהוא אסור עליו; וכן העבד והאמה והבהמה. גם הגֵר שהוא על דתו , והוא 'גֵר שער' , על זה התנאי ידור בארצך - שלא יעשה מלאכה בשבת. והנה טעם כל אלה הנזכרים: אתה וכל מי שהוא ברשותך; רק הפרש יש ביניהם בדין. (יא) והנה פירש למה מצות שבת. ואת כל אשר בם: בשמים - כמו המאורות והכוכבים , ובארץ - כל רומש , ובים - כל שורץ. וטעם על כן ברך - פרשתיו בפסוק "ויכלו" (בר' ב , ג). (יב) ודרך כּבּוד האבות - פרשוה מעתיקי התורה (ראה קידושין ל , ב - לב , ב). וטעם למען יאריכון ימיך שב אל האבות , כי מלת 'האריך' - מהפעלים היוצאים. והנה שְׂכָרוֹ אתו (ע"פ יש' מ , י): לחיות שנים רבות , כטעם "יראת יי' תוסיף ימים" (מש' י , כז) , ועוד , שלא יגלה מהארץ הטהורה. ודע , כי שכר מצות 'עשה' כפול ממצות 'לא תעשה'; ובָעונש הדבר הפוך , כי עונש מצות 'לא תעשה' - רב. כי במצות 'עשה' יש טורח; ולא כן במצות 'לא תעשה' , רק יש לו שכר על אשר שמר את מצות אדניו , שלא רצח ונאף. ובמעשה - שנים שְׂכָרים: זה האחד , והשיני שכר על טרחו. ומה יקר דבר חכמינו ז"ל (ראה מכות כג , ב) , שהביאו ראיה מהדם: "לא תאכלנו למען ייטב לך" (דב' יב , כה). (יג) לא תרצח - והנה אנחנו צריכין לקבלה , בעבור שלא הזכיר בכתוב עם דיבור לא תרצח , גם לא תנאף גם לא תגנוב - 'רעך' , כאשר הזכיר בשנים הדיבורים הנשארים. והגאון (ראה רס"ג שמות ע' צט - ק) הזכיר מעלות הניאוף שהם שמונה , ודבריו קרובים אל האמת. ודקדוק לא תענה ברעך - לא תענה בו , ואתה עד שקר. גם יורה , שאסור הוא להשכיר עד שקר; ותהיה מלת תענה - 'יוצאת' , כטעם "אענה את השמים" (הו' ב , כג). (יד) ודיבור לא תחמוד - עוד אפרשנו (דב' ה , טז). (טו) וכל העם רואים - רבים כמוהו; כמו "ראה ריח בני" (בר' כז , כז); "אשר הבאשתם את ריחנו" (שמ' ה , כא); "ומתוק האור" (קה' יא , ז); וזה בעבור התחברות כל חמש הרגשות במקום אחד , שהוא על המצח. וטעם וכל העם רואים - שכולם ראו זה הפלא , אנשים ונשים וטף. וטעם וירא כל העם פעם שינית - כמשפט הלשון , כאשר הראיתיך (בר' יז , יב); כאשר ראה כל העם כן , אז נעו ממקומם ושבו אחור , כי כן מנהג כל ירא. ויעמדו מרחוק - מהמקום שהיה שם כל אחד כפי מערכתו. (יז) מלת לבעבור - בשנים משרתים; וכבר מצאנוה בשלשה: "כי למבראשונה" (דה"א טו , יג). נסות אתכם - אם יש את נפשכם (ע"פ בר' כג , ח) לשמוע דברו; אז עניתם: "נעשה" (שמ' יט , ח). ובעבור תהיה יראתו - שתזכרו זה המעמד המופלא. (יח) וטעם ויעמד העם מרחוק , וכבר הזכיר "ויעמדו מרחוק" (לעיל , טו) - להזכיר , כי מרוב פחדם כאשר שמעו קול השם , חזרו לאחור ועמדו מרחוק; ומשה היה עושה הפך מעשיהם , כי הוא היה ניגש אל הערפל. ומלת ערפל - 'מרובעת' , וטעמה: חשך רב ועב. וטעם היות השֵם שם - שֶשָׂם חשך סתרו (ע"פ תה' יח , יב) , כי לא יוכלו עיני אדם לראותו; כי הנה השמש , והיא גוף , ילאו לראותה , ואף כי עושה השמש. ובפרשת 'ואתחנן' יתברר לך זה הסוד (ראה דב' ה , ה). (יט) ואל תתמה בעבור שתמצא "וירד יי' על הר סיני אל ראש ההר" (שמ' יט , כ) , והוא אומר: כי מן השמים דברתי עמכם , וכן אמר גם משה: "מן השמים השמיעך את קולו" (דב' ד , לו) - כי ה'כבוד' (ראה שמ' טז , י) הוא היורד , ושמים ושמי השמים לא יכלכלוהו (ע"פ מ"א ח , כז). וטעם כי מן השמים - אני השמעתי אתכם קולי ממקומי. וכבר פירשתי לך (בר' יא , ה) למה יקָרא השם "היושבי בשמים" (תה' קכג , א). (כ) ואחר שדברתי אני עמכם פנים בפנים (ראה דב' ה , ד) , בלא שליח , אין לכם צורך לעשות אתי אלהי כסף וזהב; כי רבים מעובדי הפסילים שהם אומרים עד היום , שזאת הצורה תליץ בעדי ותעזרני מול השם. וטעם לא תעשו לכם אחר אִתי - כי אני אין לי צורך שתעשו אלהי זהב , גם לכם אין צורך , כי הנה דברתי אתכם בלא שליח ובלא אלהים אמצעי ביני וביניכם. (כא) מזבח אדמה - וכבודי ידור עמכם ולא יזוז , על תנאי שתזבחו זבחים לי; ולא אבקש מזבח זהב וכסף , כי אם מזבח אדמה. וטעם את צאנך ואת בקרך - אלה הם המינים הקרֵיבים על גבי המזבח. בכל המקום אשר אזכיר את שמי - בכל מקום שאשים זכר לשמי שם , אם תבוא אל המקום הנזכר בשמי , גם אני אבוא אליך וברכתיך. וטעם אבוא אליך - כדרך בן אדם; והטעם: תמצאני במקום שאזכיר שמי עליו , והוא מקום הכבוד. (כב) ואם מזבח אבנים. אתהן - הם האבנים. גזית - הטעם: כמו "ומשרתו יהושע בן נון נער" (שמ' לג , יא) , ורבים כמוהו (ראה בר' מא , מ): לא תבנה אתהן בנין גזית ― והוא מגזרת "על גוזזי צאנו" (בר' לח , יב); "כי גז חיש" (תה' צ , י); כטעם הַכְרָתָה ― רק אבנים שלימות , כמו שהן נבראות. חרבך. דע , כי מלת 'חרב' - שם מין על כל דבר שיֵעָשה מהברזל לחתוך בו. ודקדוק עליה , גם ותחללה - על כל אבן ואבן , כמו "בנות צעדה עלי שור" (בר' מט , כב). הנפת - כי מנהג כורת האבן להניף ידו בגרזן , לכרות מהאבן מה שהוא צריך כדי להשוותה. וסוד לא תבנה אתהן גזית - אפרשנו בפרשת 'צו את אהרן' (ראה וי' ז , יח). (כג) במעלות. אחד הצדוקים פרש במעלות - מגזרת "ומעלה מעל ביי'" (וי' ה , כא); והוא באמת מועל בשם , שיפרש המצות כפי דעתו. גם אין לו דעת בדיקדוק הלשון , כי מ"ם "ומעלה מעל" - שורש , והוא על משקל "נעל" (בר' יד , כא); ומחברתו: "ונעלות בלות" (יהו' ט , ה) או "והדריך בנעלים" (יש' יא , טו); והנה גילה ערותו. רק פירוש במעלות - כמו "ומעלות שבע" (בנוסחנו: שבעה; יח' מ , כו). וטעם אשר לא תגלה ערוותך - ידוע , על כן קומת מזבח העולה שלש אמות (ראה שמ' כז , א) , לא יותר. וכבר העתיקו קדמונינו ז"ל (משנה מידות ג , ג; זבחים סב , ב) צורת הכבשׁ; וכל דבריהם אמת.