פרק כ
[א]
וַיְדַבֵּ֣ר
אֱלֹהִ֔ים
אֵ֛ת
כָּל־הַדְּבָרִ֥ים
הָאֵ֖לֶּה
לֵאמֹֽר:
ס
[ב]
אָֽנֹכִ֖י֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑֔יךָ
אֲשֶׁ֧ר
הוֹצֵאתִ֛יךָ
מֵאֶ֥רֶץ
מִצְרַ֖יִם
מִבֵּ֣֥ית
עֲבָדִֽ֑ים:
[ג]
לֹ֣א־יִהְיֶֽ֥ה־לְךָ֛֩
אֱלֹהִ֥֨ים
אֲחֵרִ֖֜ים
עַל־פָּנַָֽ֗י:
[ד]
לֹ֣א־תַעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣
פֶ֣֙סֶל֙
׀
וְכָל־תְּמוּנָ֔֡ה
אֲשֶׁ֤֣ר
בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙
׀
מִמַּ֔֡עַל
וַאֲשֶׁ֥ר֩
בָּאָ֖֨רֶץ
מִתַָּ֑֜חַת
וַאֲשֶׁ֥ר
בַּמַּ֖֣יִם׀
מִתַּ֥֣חַת
לָאָֽ֗רֶץ:
[ה]
לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה
לָהֶ֖ם֘
וְלֹ֣א
תָעָבְדֵ֑ם֒
כִּ֣י
אָנֹכִ֞י
יְהוָ֤ה
אֱלֹהֶ֙יךָ֙
אֵ֣ל
קַנָּ֔א
פֹּ֠קֵד
עֲוֺ֨ן
אָבֹ֧ת
עַל־בָּנִ֛ים
עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים
וְעַל־רִבֵּעִ֖ים
לְשֹׂנְאָֽ֑י:
[ו]
וְעֹ֥֤שֶׂה
חֶ֖֙סֶד֙
לַאֲלָפִ֑֔ים
לְאֹהֲבַ֖י
וּלְשֹׁמְרֵ֥י
מִצְוֺתָֽי:
ס
[ז]
לֹ֥א
תִשָּׂ֛א
אֶת־שֵֽׁם־יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
לַשָּׁ֑וְא
כִּ֣י
לֹ֤א
יְנַקֶּה֙
יְהוָ֔ה
אֵ֛ת
אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א
אֶת־שְׁמ֖וֹ
לַשָּֽׁוְא:
פ
[ח]
זָכ֛וֹר֩
אֶת־י֥֨וֹם
הַשַּׁבָּ֖֜ת
לְקַדְּשֽׁ֗וֹ:
[ט]
שֵׁ֤֣שֶׁת
יָמִ֣ים֙
תַּעֲבֹ֔ד֘
וְעָשִׂ֖֣יתָ
כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒:
[י]
וְי֨וֹם֙
הַשְּׁבִיעִ֔֜י
שַׁבָּ֖֣ת׀
לַיהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑֗יךָ
לֹ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה
כָל־מְלָאכָ֜֡ה
אַתָּ֣ה׀
וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ
עַבְדְּךָ֤֨
וַאֲמָֽתְךָ֜֙
וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ
וְגֵרְךָ֖֙
אֲשֶׁ֥֣ר
בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ:
[יא]
כִּ֣י
שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩
עָשָׂ֨ה
יְהוָ֜ה
אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם
וְאֶת־הָאָ֗רֶץ
אֶת־הַיָּם֙
וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם
וַיָּ֖נַח
בַּיּ֣וֹם
הַשְּׁבִיעִ֑י
עַל־כֵּ֗ן
בֵּרַ֧ךְ
יְהוָ֛ה
אֶת־י֥וֹם
הַשַּׁבָּ֖ת
וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ:
ס
[יב]
כַּבֵּ֥ד
אֶת־אָבִ֖יךָ
וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ
לְמַ֙עַן֙
יַאֲרִכ֣וּן
יָמֶ֔יךָ
עַ֚ל
הָאֲדָמָ֔ה
אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
נֹתֵ֥ן
לָֽךְ:
ס
[יג]
לֹ֥֖א
תִּרְצָֽ֖ח
ס
לֹ֣֖א
תִּנְאָֽ֑ף
ס
לֹ֖֣א
תִּגְנֹֽ֔ב
ס
לֹא־תַעֲנֶ֥ה
בְרֵעֲךָ֖
עֵ֥ד
שָֽׁקֶר:
ס
[יד]
לֹ֥א
תַחְמֹ֖ד
בֵּ֣ית
רֵעֶ֑ךָ
ס
לֹֽא־תַחְמֹ֞ד
אֵ֣שֶׁת
רֵעֶ֗ךָ
וְעַבְדּ֤וֹ
וַאֲמָתוֹ֙
וְשׁוֹר֣וֹ
וַחֲמֹר֔וֹ
וְכֹ֖ל
אֲשֶׁ֥ר
לְרֵעֶֽךָ:
פ
[שביעי]
[טו]
וְכָל־הָעָם֩
רֹאִ֨ים
אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת
וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם
וְאֵת֙
ק֣וֹל
הַשֹּׁפָ֔ר
וְאֶת־הָהָ֖ר
עָשֵׁ֑ן
וַיַּ֤רְא
הָעָם֙
וַיָּנֻ֔עוּ
וַיַּעַמְד֖וּ
מֵֽרָחֹֽק:
[טז]
וַיֹּֽאמְרוּ֙
אֶל־מֹשֶׁ֔ה
דַּבֵּר־אַתָּ֥ה
עִמָּ֖נוּ
וְנִשְׁמָ֑עָה
וְאַל־יְדַבֵּ֥ר
עִמָּ֛נוּ
אֱלֹהִ֖ים
פֶּן־נָמֽוּת:
[יז]
וַיֹּ֨אמֶר
מֹשֶׁ֣ה
אֶל־הָעָם֘
אַל־תִּירָאוּ֒
כִּ֗י
לְבַֽעֲבוּר֙
נַסּ֣וֹת
אֶתְכֶ֔ם
בָּ֖א
הָאֱלֹהִ֑ים
וּבַעֲב֗וּר
תִּהְיֶ֧ה
יִרְאָת֛וֹ
עַל־פְּנֵיכֶ֖ם
לְבִלְתִּ֥י
תֶחֱטָֽאוּ:
[יח]
וַיַּעֲמֹ֥ד
הָעָ֖ם
מֵרָחֹ֑ק
וּמֹשֶׁה֙
נִגַּ֣שׁ
אֶל־הָעֲרָפֶ֔ל
אֲשֶׁר־שָׁ֖ם
הָאֱלֹהִֽים:
ס
[מפטיר]
[יט]
וַיֹּ֤אמֶר
יְהוָה֙
אֶל־מֹשֶׁ֔ה
כֹּ֥ה
תֹאמַ֖ר
אֶל־בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֑ל
אַתֶּ֣ם
רְאִיתֶ֔ם
כִּ֚י
מִן־הַשָּׁמַ֔יִם
דִּבַּ֖רְתִּי
עִמָּכֶֽם:
[כ]
לֹ֥א
תַעֲשׂ֖וּן
אִתִּ֑י
אֱלֹ֤הֵי
כֶ֙סֶף֙
וֵאלֹהֵ֣י
זָהָ֔ב
לֹ֥א
תַעֲשׂ֖וּ
לָכֶֽם:
[כא]
מִזְבַּ֣ח
אֲדָמָה֘
תַּעֲשֶׂה־לִּי֒
וְזָבַחְתָּ֣
עָלָ֗יו
אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙
וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ
אֶת־צֹֽאנְךָ֖
וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ
בְּכָל־הַמָּקוֹם֙
אֲשֶׁ֣ר
אַזְכִּ֣יר
אֶת־שְׁמִ֔י
אָב֥וֹא
אֵלֶ֖יךָ
וּבֵרַכְתִּֽיךָ:
[כב]
וְאִם־מִזְבַּ֤ח
אֲבָנִים֙
תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י
לֹא־תִבְנֶ֥ה
אֶתְהֶ֖ן
גָּזִ֑ית
כִּ֧י
חַרְבְּךָ֛
הֵנַ֥פְתָּ
עָלֶ֖יהָ
וַתְּחַֽלְלֶֽהָ:
[כג]
וְלֹא־תַעֲלֶ֥ה
בְמַעֲלֹ֖ת
עַֽל־מִזְבְּחִ֑י
אֲשֶׁ֛ר
לֹא־תִגָּלֶ֥ה
עֶרְוָתְךָ֖
עָלָֽיו:
פ
פרק כ
(א)
מספּר
עשרת
הדברים
על
דעת
כל
המפרשים
,
שהוא
הראשון
דיבור
"אנכי"
(להלן
,
ב)
,
והשיני
"לא
יהיה
לך"
(להלן
,
ג);
ואני
אגלה
לך
דעתי
בפרשת
'ואתחנן'
(דב'
ה
,
טז).
ואלה
הדברים
כולן
'לאוין'
,
חוץ
מהדיבור
הראשון
והחמישי
,
כי
עיקר
הרביעי
"לא
תעשה
כל
מלאכה"
(להלן
,
י).
וטעם
זה
הדיבור
הראשון
,
שתהיה
אמונתו
בלבו
,
ויאמין
כי
הוא
,
וזה
"אנכי";
ויהיה
אלהיו
שיעבדהו
,
כי
הוא
הוציאו
מארץ
מצרים.
ודיבור
"אנכי"
הוא
השורש
,
וטעמו
,
שישימנו
לאלהים
,
דבק
בו
,
וכן
שיודה
שהוציאו
ממצרים.
ודיבור
"לא
יהיה
לך"
(להלן
,
ג)
-
שיני
,
בעבור
שישים
שותף
עם
השם
,
והנה
הוא
מודה
כי
יש
שם
,
גם
לו
יש
שותף;
על
כן
אמרתי
שדיבור
"אנכי"
הוא
השורש
,
והוא
כנגד
העצם
הנושא
את
התשעה
המקרים
,
וכדמות
ה'אחד'
בחכמת
הספירות.
והדיבור
השלישי
-
נשיאת
השם
לשוא
(ראה
להלן
,
ז);
והנה
הוא
קרוב
ממעלת
הדיבור
השני
,
ואם
הוא
תחתיו.
וזאת
דרך
חכמי
הודו
,
האומרים
כי
השם
לא
ידע
החלקים;
כי
אלו
היה
יודע
הנשבע
בשם
לשקר
כי
השם
שומעו
,
היה
ירא
ממנו.
והדיבור
הרביעי
-
שביתת
יום
שביעי
(ראה
להלן
,
ח
-
יא)
,
והוא
קרוב
ממעלת
נשיאת
השם
לשוא
(ראה
להלן
,
ז);
והטעם
,
שחכמי
יון
אמרו
כי
לעולם
הוא
השם
בורא;
והנה
כל
עושה
מלאכה
בשבת
מכחש
בריאת
בראשית.
והדיבור
החמישי
-
כּבוד
הורים
,
בעבור
שכבודם
תלוי
בכבוד
שמים
,
כי
הם
הולידוהו
בכח
השם
והאכילוהו
והלבישוהו;
ודעה
בלב
נטועה
,
שחייב
אדם
לתת
גמול
טוב
למטיבים
לו.
על
כן
באלה
הדיבורים
החמשה
יש
זכר
השם
,
ובחמשה
הנותרים
אין
שם
,
בעבור
שאלה
החמשה
הם
בין
אדם
לבורא
,
והאחרים
בין
אדם
לחבירו.
והחל
מדיבור
"לא
תרצח"
(להלן
,
יג)
,
שהוא
להשחית
הגוף;
ואחר
כן
"לא
תנאף"
(שם)
-
אונס
בגוף;
ואחר
כן
"לא
תגנוב"
(שם)
-
והוא
בממון
,
"ועד
שקר"
(שם)
-
בפה;
ו"לא
תחמוד"
-
בלב
(להלן
,
יד)
,
והוא
הקל
כנגד
האחרים.
והגאון
חבר
אזהרות
(ראה
רס"ג
סדור
ע'
קפד
-
רטז)
,
והכניס
כל
המצות
בכלל
אלה
דברי
הברית
(ע"פ
דב'
כח
,
סט).
ואני
אומר
לך
ברמז
,
כי
הדבר
הקל
מאמונת
האדם
עם
בוראו
,
קשה
מכל
דבר
בינו
ובין
נברא
כמוהו;
כי
כל
נברא
ימות.
וההפרש
בשכיבה
המותרת
-
להיותה
בגלוי
ולא
בסתר.
והממון
-
עשה
יעשה
לו
כנפים
(ע"פ
מש'
כג
,
ה).
ואין
אדם
שלא
יחטא
בלשונו
,
להוסיף
או
לגרוע.
וכל
לב
חומד
ומתאוה
,
חוץ
מלבות
אמונים.
וטעם
דיבור
"אנכי"
-
שידענו
ויאהבנו
בכל
לבו
וידבק
בו
,
ויהי
לנגדו
תמיד
(ע"פ
תה'
טז
,
ח)
ולא
תסור
יראתו
מעל
פניו.
וטעם
"לא
יהיה
לך
אלהים
אחרים"
(להלן
,
ג)
-
שלא
יאמין
באומרים
,
שמלאך
הכבוד
הפקיד
השם
על
העולם;
ולא
יעשה
צורות
להוריד
כח
עליונים.
וטעם
"לא
תשא"
(להלן
,
ז)
-
בעבור
שכל
שם
הוא
מקרה;
ו'נושאו'
-
הוא
המזכירו
בפה.
וטעם
זכירת
יום
השבת
(ראה
להלן
,
ח)
-
שהוא
אות
,
כי
יש
לעולם
תחילה
(ראה
שמ'
לא
,
יז).
וטעם
כבוד
אבות
(ראה
להלן
,
יב)
-
שכבוד
אתה
עושה
לשם.
וטעם
"לא
תרצח"
(להלן
,
יג)
-
על
בן
אדם
,
שלא
תשחית
צורה
,
לא
מלאו
עוד
ימיה
להתבונן
למה
נבראה;
ולא
כן
הבהמות
,
כי
אין
מקוה
להן.
וטעם
"לא
תנאף"
(שם)
-
להאניס
מה
שיש
ברשות
אחר
,
או
ברשות
העצם
,
ושאינו
ממינך
וחוץ
לתולדת
ומפסיד
הזרע.
וטעם
"לא
תגנוב"
(שם)
-
לב
,
גם
ממון.
וטעם
"לא
תענה"
(שם)
-
שתרחק
מהכזב.
וטעם
"לא
תחמוד"
(להלן
,
יד)
-
כמו
גזל
ועושק
ומרמה
,
בעבור
חימוד
הלב.
וכל
המצות
מבוארות
הנה
באר
היטב
במשנה
ובתלמוד
ובתוספתות.
(ב)
וטעם
מבית
עבדים
-
שהייתם
כעבד
דר
בבית
העבדות.
והראיה
כי
כן
פירושו:
"מהיות
להם
עבדים"
(וי'
כו
,
יג).
(ג)
וטעם
על
פני
-
אחר
שתדע
שאנכי
בראתי
הכל
וכבודי
מלא
הכל
,
לא
יהיה
לך
אלהים
זולתי.
וטעם
על
פני
-
כמו
"על
פני
אהרן
אביהם"
(במ'
ג
,
ד).
וזה
כדברי
אחד
מנבוני
הלב:
אל
תכעיס
את
אדניך
למרות
את
פיו
,
והוא
רואך!
(ד)
פסל
-
מגזרת
"פסל
לך"
(שמ'
לד
,
א)
-
פסל
אבן
או
עץ
,
או
תעבוד
כל
תמונה
,
כאשר
היא
אשר
בשמים
ממעל
-
הם
הכוכבים
,
המזלות
והמאורות;
ואשר
בארץ
מתחת
-
תבנית
כל
בהמה
ורמש
ועוף
(ע"פ
דב'
ד
,
יז
-
יח)
,
כי
כן
כתוב
"והעוף
ירב
בארץ"
(במ'
א
,
כב);
ואשר
במים
-
תבנית
כל
דגה
(ע"פ
דב'
ד
,
יח)
-
והוא
שם
כלל
לכל
הנולדים
מהמים
וגידולם
בם.
והנה
דיבור
"לא
יהיה
לך"
(לעיל
,
ג)
-
באמונת
הלב
,
ולא
תעשה
פסל
-
להיות
בלבך
לאלהים.
גם
"לא
תשתחוה"
לו
(להלן
,
ה)
-
אם
יכריחך
אדם
,
ולא
תעשה
דבר
שהוא
מעבודתו
(ראה
שם).
(ה)
וטעם
אל
קנא:
כי
בני
האדם
-
בראתים
שיעבדוני;
וכן
הכתוב
אומר
"ולכבודי
בראתיו"
(יש'
מג
,
ז);
ואם
הוא
עזבני
ועבד
אחד
מבריאוֹתַי
,
הנה
עשה
הפך
רצוני.
גם
אני
אקח
נקמה
ממנו
ולא
אנקנו
,
וזה
טעם
אל
קנא.
וכדרך
בן
אדם
דִבר
הכתוב
,
עד
שיבינו
השומעים.
וכן
אמר
"ושמתי
אני
את
פני...
והכרַתי
אותו"
(וי'
כ
,
ה).
גם
אם
היה
בנוֹ
רע
,
אפקוד
עון
אביו
עליו.
וטעם
על
רבעים
-
שלא
אאריך
להם
יותר.
ואין
במקום
הזה
מה
שישאל
השואל
,
איך
יפקוד
עון
אב
על
בן?
כי
הנה
מפורש
הוא:
לשונאי
-
כי
אם
היה
הבן
מאוהבי
השם
,
לא
יפקוד
עליו
עון
האב.
והטעם
הוא
,
שהשם
לא
יאריך
אפו
אם
יהיו
עד
ארבעה
דורות
שֹנאי
השם
כולם;
ויש
מהם
שיכרת
הראשון
,
גם
יש
השני
,
גם
השלישי.
ואין
טעם
פֹּקד
-
שיחבר
,
כי
אם
'זכירה'
,
כמו
"פקדתי"
(ש"א
טו
,
ב).
ואחר
שיזכור
כל
אשר
עשה
האב
,
לא
יאריך
לבן.
(ו)
וטעם
לאלפים
-
לעולם
ועד
,
וכן
טעם
"לאלף
דור"
(דב'
ז
,
ט);
והעד:
"וחסד
יי'
מעולם
ועד
עולם"
(תה'
קג
,
יז).
והוא
סוד
גדול
ומופלא.
לאוהבי
-
הם
יודעי
השם
,
ואין
למעלה
מהם.
ולשומרי
מצותיו
-
בעבור
יראתו.
אחריהם:
(ז)
לשוא
-
האל"ף
שורש
,
כאל"ף
"חֵטא"
(וי'
יט
,
יז).
ויתכן
היות
הו"ו
תחת
אל"ף
,
והאל"ף
תחת
ה"א
,
מגזרת
"שואה
ומשואה"
(איוב
ל
,
ג)
,
כי
אותיות
יהו"א
יתחלפו;
ויהי
טעמו:
דבר
בטל
שאין
בו
ממש
,
וטעם:
כ'שואה'
,
שאין
שם
יישוב.
וכן
"וגוה
מגבר
יכסה"
(איוב
לג
,
יז).
וכבר
הפרישו
חכמינו
ז"ל
(ראה
שבועות
כא
,
א)
בין
שבועת
שוא
לשבועת
שקר.
גם
יתכן
שנקראה
'שבועה'
מגזרת
"שבעה"
(בר'
ז
,
ב)
,
והוא
הסוד
הכתוב
בספר
'יצירה'
(ד
,
ג):
והיכל
הקודש
מכוון
באמצע.
והנה
המזכיר
השם
על
דבר
ולא
יקימנו
,
כאילו
כחש
השם;
כי
טעם
הַזכירוֹ:
כאשר
הוא
השם
אמת
,
כן
יהיה
דברי!
ושבועת
השם
בכל
המקרא
היא
גזירה
שנגזרה
בלא
תניי.
וטעם
להזכיר
"בימינו"
(יש'
סב
,
ח)
וכסא
כבודו
(ראה
שמ'
יז
,
טז)
ושמים
עליונים
(ראה
דב'
לב
,
מ)
-
כל
דבר
שהוא
עומד.
וכן
טעם
"בחֵי
העולם"
(דנ'
יב
,
ז).
והנה
הנשבע
לשוא
ולשקר
הוא
מחלל
השם
,
ואין
אחר
עבודה
זרה
קשה
מהשבועה;
וכאשר
אמר
על
הדיבור
השיני
"אל
קנא"
(לעיל
,
ה)
,
כן
אמר:
כי
לא
ינקה
יי'.
וזאת
האזהרה
,
אלו
לא
היתה
כתובה
בתורה
,
ידועה
היא
וברורה
בדעת
,
שהיא
בלב
נטועה;
וחכמי
הלב
חִיְבו
מיתה
עליה.
והשבועה
-
על
דרכים
רבים;
והקשה
-
בזכירת
השם
הנכבד.
והנה
ראינו
נשיאי
העדה
נשבעו
לגבעונים
(ראה
יהו'
ט
,
טו)
,
והם
נשבעו
על
תניי
שהם
רחוקים;
ועברו
כל
ישראל
על
מצות
"לא
תחיה
כל
נשמה"
(דב'
כ
,
טז)
,
ולא
יחללו
הנשיאים
השם.
ואחר
שנים
רבות
,
קרובות
מארבע
מאות
שנה
,
לא
נקה
השם
את
שאול
שהמית
את
הגבעונים
,
בעבור
שנשבעו
להם
בני
ישראל
(ראה
ש"ב
כא
,
א
-
ט).
ובאמת
המיתם
שאול
,
כי
כל
הנמצא
בנוב
הרג
"מאיש
ועד
אשה"
,
כי
כן
כתוב
(ש"א
כב
,
יט)
,
והגבעונים
היו
חוטבי
עצים
ושואבי
מים
בבית
הכהן
הגדול
(ראה
יבמות
עח
,
ב).
והנה
השם
לא
נקה
בן
שלא
שמר
שבועת
האב
(ראה
ש"א
יד
,
כד
,
לז
-
מה)
,
אף
כי
הנשבע
בעצמו.
וכן
נשבעו
שנים
אנשים
מרגלים
לרחב
(ראה
יהו'
ב
,
יז
-
כ)
,
והיא
כנענית
,
והֶחיוהָ
בני
ישראל
(ראה
יהו'
ו
,
כג)
בעבור
שבועת
שנים
,
לא
ידענו
מי
הם.
ואם
בדרך
הדרש
(ראה
תנח'
שלח
א)
,
שהיה
האחד
מהם
כלב
-
לא
יתכן
,
בעבור
שהיה
בימים
ההם
קרוב
אל
שמונים
שנה
(ראה
יהו'
יד
,
י)
,
והכתוב
אמר
כי
אלה
המרגלים
היו
נערים
(ראה
יהו'
ו
,
כג).
והנה
משה
נביא
הנביאים
,
בעת
התעסק
כל
ישראל
לנצל
את
מצרים
,
ועיני
כל
ישראל
עליו
,
אז
התעסק
בעצמות
יוסף
בעבור
שהשביע
את
בני
ישראל
(ראה
שמ'
יג
,
יט);
וכל
זה
בעבור
חומר
השבועה.
ודוד
אומר:
"נשבע
להרע
ולא
ימיר"
(תה'
טו
,
ד);
גם
שלמה
בנו
הרג
את
שמעי
,
וכן
אמר
לו
,
שהשביעו
בשם
(ראה
מ"א
ב
,
ח).
והארכתי
בדברים
,
למען
ראותי
את
בני
גלותינו
במלכות
ישמעאל
ובאדום
נשבעים
בשם
בכל
רגע
,
עד
שהיה
להם
לחוק
ולא
ירגישו
שנשבעו;
ואם
יוכיחם
מוכיח
-
ישבעו
שלא
נשבעו.
והרוצח
רצח
פעם
או
שתים
,
גם
הנואף
ינאף
פעמים
ספורות;
ואלה
ישבעו
בכל
יום
ובכל
רגע
,
עד
כי
יחדל
השומע
לספור
כי
אין
מספר
(ע"פ
בר'
מא
,
מט);
ואלו
לא
היה
בישראל
רק
זאת
הרעה
לבדה
,
היא
מעכבת
ביאת
הגואל!
והלא
יעורו
משנתם
אלה
עִוְרי
לב!
כי
הרוצח
את
אויבו
השיג
אל
תאות
נפשו
להנקם
,
גם
כן
הנואף
והגנב;
ואלה
יחללו
השם
חנם
,
והכתוב
אמר:
כי
לא
ינקה.
(ח)
וטעם
זכור
את
יום
השבת
-
שיזכור
בכל
יום
חשבון
ימי
השבוע
,
עד
שלא
ישכח
אי
זה
יום
השביעי
שהוא
חייב
לקדשו.
ופירוש
לקדשו
-
לעשות
לו
מעלה
יתירה
על
כל
הימים
,
שלא
תֵעשה
בו
מלאכה
,
כטעם
קידוש
השם
אותו
(ראה
בר'
ב
,
ג).
ודברי
קדמונינו
(ראה
פסחים
קו
,
א)
,
לזכרו
על
היין
,
גם
הוא
נכון
כדרך
אסמכתא
,
למי
שאיננו
נזיר.
והוא
-
במקום
שיִמָצא
שם;
כי
איננו
עובר
על
מצוה
הדר
בארץ
אין
יין
שם.
(ט)
ששת
ימים
תעבוד
-
מותר
לך
לעבוד;
ואיננה
מצוה.
(י)
וטעם
היסמך
שבת
לשם
-
בעבור
כי
בו
שבת
(ראה
בר'
ב
,
ג).
וטעם
בנך
-
הוא
הקטן;
כי
אם
היה
בר
מצוה
,
הוא
כמוך
במצות
אתה.
והנה
חייב
כל
ישראל
לשמר
בנו
או
בתו
שהם
קטנים
,
ולא
יעזבם
שיעשו
בשבת
מעשה
שהוא
אסור
עליו;
וכן
העבד
והאמה
והבהמה.
גם
הגֵר
שהוא
על
דתו
,
והוא
'גֵר
שער'
,
על
זה
התנאי
ידור
בארצך
-
שלא
יעשה
מלאכה
בשבת.
והנה
טעם
כל
אלה
הנזכרים:
אתה
וכל
מי
שהוא
ברשותך;
רק
הפרש
יש
ביניהם
בדין.
(יא)
והנה
פירש
למה
מצות
שבת.
ואת
כל
אשר
בם:
בשמים
-
כמו
המאורות
והכוכבים
,
ובארץ
-
כל
רומש
,
ובים
-
כל
שורץ.
וטעם
על
כן
ברך
-
פרשתיו
בפסוק
"ויכלו"
(בר'
ב
,
ג).
(יב)
ודרך
כּבּוד
האבות
-
פרשוה
מעתיקי
התורה
(ראה
קידושין
ל
,
ב
-
לב
,
ב).
וטעם
למען
יאריכון
ימיך
שב
אל
האבות
,
כי
מלת
'האריך'
-
מהפעלים
היוצאים.
והנה
שְׂכָרוֹ
אתו
(ע"פ
יש'
מ
,
י):
לחיות
שנים
רבות
,
כטעם
"יראת
יי'
תוסיף
ימים"
(מש'
י
,
כז)
,
ועוד
,
שלא
יגלה
מהארץ
הטהורה.
ודע
,
כי
שכר
מצות
'עשה'
כפול
ממצות
'לא
תעשה';
ובָעונש
הדבר
הפוך
,
כי
עונש
מצות
'לא
תעשה'
-
רב.
כי
במצות
'עשה'
יש
טורח;
ולא
כן
במצות
'לא
תעשה'
,
רק
יש
לו
שכר
על
אשר
שמר
את
מצות
אדניו
,
שלא
רצח
ונאף.
ובמעשה
-
שנים
שְׂכָרים:
זה
האחד
,
והשיני
שכר
על
טרחו.
ומה
יקר
דבר
חכמינו
ז"ל
(ראה
מכות
כג
,
ב)
,
שהביאו
ראיה
מהדם:
"לא
תאכלנו
למען
ייטב
לך"
(דב'
יב
,
כה).
(יג)
לא
תרצח
-
והנה
אנחנו
צריכין
לקבלה
,
בעבור
שלא
הזכיר
בכתוב
עם
דיבור
לא
תרצח
,
גם
לא
תנאף
גם
לא
תגנוב
-
'רעך'
,
כאשר
הזכיר
בשנים
הדיבורים
הנשארים.
והגאון
(ראה
רס"ג
שמות
ע'
צט
-
ק)
הזכיר
מעלות
הניאוף
שהם
שמונה
,
ודבריו
קרובים
אל
האמת.
ודקדוק
לא
תענה
ברעך
-
לא
תענה
בו
,
ואתה
עד
שקר.
גם
יורה
,
שאסור
הוא
להשכיר
עד
שקר;
ותהיה
מלת
תענה
-
'יוצאת'
,
כטעם
"אענה
את
השמים"
(הו'
ב
,
כג).
(יד)
ודיבור
לא
תחמוד
-
עוד
אפרשנו
(דב'
ה
,
טז).
(טו)
וכל
העם
רואים
-
רבים
כמוהו;
כמו
"ראה
ריח
בני"
(בר'
כז
,
כז);
"אשר
הבאשתם
את
ריחנו"
(שמ'
ה
,
כא);
"ומתוק
האור"
(קה'
יא
,
ז);
וזה
בעבור
התחברות
כל
חמש
הרגשות
במקום
אחד
,
שהוא
על
המצח.
וטעם
וכל
העם
רואים
-
שכולם
ראו
זה
הפלא
,
אנשים
ונשים
וטף.
וטעם
וירא
כל
העם
פעם
שינית
-
כמשפט
הלשון
,
כאשר
הראיתיך
(בר'
יז
,
יב);
כאשר
ראה
כל
העם
כן
,
אז
נעו
ממקומם
ושבו
אחור
,
כי
כן
מנהג
כל
ירא.
ויעמדו
מרחוק
-
מהמקום
שהיה
שם
כל
אחד
כפי
מערכתו.
(יז)
מלת
לבעבור
-
בשנים
משרתים;
וכבר
מצאנוה
בשלשה:
"כי
למבראשונה"
(דה"א
טו
,
יג).
נסות
אתכם
-
אם
יש
את
נפשכם
(ע"פ
בר'
כג
,
ח)
לשמוע
דברו;
אז
עניתם:
"נעשה"
(שמ'
יט
,
ח).
ובעבור
תהיה
יראתו
-
שתזכרו
זה
המעמד
המופלא.
(יח)
וטעם
ויעמד
העם
מרחוק
,
וכבר
הזכיר
"ויעמדו
מרחוק"
(לעיל
,
טו)
-
להזכיר
,
כי
מרוב
פחדם
כאשר
שמעו
קול
השם
,
חזרו
לאחור
ועמדו
מרחוק;
ומשה
היה
עושה
הפך
מעשיהם
,
כי
הוא
היה
ניגש
אל
הערפל.
ומלת
ערפל
-
'מרובעת'
,
וטעמה:
חשך
רב
ועב.
וטעם
היות
השֵם
שם
-
שֶשָׂם
חשך
סתרו
(ע"פ
תה'
יח
,
יב)
,
כי
לא
יוכלו
עיני
אדם
לראותו;
כי
הנה
השמש
,
והיא
גוף
,
ילאו
לראותה
,
ואף
כי
עושה
השמש.
ובפרשת
'ואתחנן'
יתברר
לך
זה
הסוד
(ראה
דב'
ה
,
ה).
(יט)
ואל
תתמה
בעבור
שתמצא
"וירד
יי'
על
הר
סיני
אל
ראש
ההר"
(שמ'
יט
,
כ)
,
והוא
אומר:
כי
מן
השמים
דברתי
עמכם
,
וכן
אמר
גם
משה:
"מן
השמים
השמיעך
את
קולו"
(דב'
ד
,
לו)
-
כי
ה'כבוד'
(ראה
שמ'
טז
,
י)
הוא
היורד
,
ושמים
ושמי
השמים
לא
יכלכלוהו
(ע"פ
מ"א
ח
,
כז).
וטעם
כי
מן
השמים
-
אני
השמעתי
אתכם
קולי
ממקומי.
וכבר
פירשתי
לך
(בר'
יא
,
ה)
למה
יקָרא
השם
"היושבי
בשמים"
(תה'
קכג
,
א).
(כ)
ואחר
שדברתי
אני
עמכם
פנים
בפנים
(ראה
דב'
ה
,
ד)
,
בלא
שליח
,
אין
לכם
צורך
לעשות
אתי
אלהי
כסף
וזהב;
כי
רבים
מעובדי
הפסילים
שהם
אומרים
עד
היום
,
שזאת
הצורה
תליץ
בעדי
ותעזרני
מול
השם.
וטעם
לא
תעשו
לכם
אחר
אִתי
-
כי
אני
אין
לי
צורך
שתעשו
אלהי
זהב
,
גם
לכם
אין
צורך
,
כי
הנה
דברתי
אתכם
בלא
שליח
ובלא
אלהים
אמצעי
ביני
וביניכם.
(כא)
מזבח
אדמה
-
וכבודי
ידור
עמכם
ולא
יזוז
,
על
תנאי
שתזבחו
זבחים
לי;
ולא
אבקש
מזבח
זהב
וכסף
,
כי
אם
מזבח
אדמה.
וטעם
את
צאנך
ואת
בקרך
-
אלה
הם
המינים
הקרֵיבים
על
גבי
המזבח.
בכל
המקום
אשר
אזכיר
את
שמי
-
בכל
מקום
שאשים
זכר
לשמי
שם
,
אם
תבוא
אל
המקום
הנזכר
בשמי
,
גם
אני
אבוא
אליך
וברכתיך.
וטעם
אבוא
אליך
-
כדרך
בן
אדם;
והטעם:
תמצאני
במקום
שאזכיר
שמי
עליו
,
והוא
מקום
הכבוד.
(כב)
ואם
מזבח
אבנים.
אתהן
-
הם
האבנים.
גזית
-
הטעם:
כמו
"ומשרתו
יהושע
בן
נון
נער"
(שמ'
לג
,
יא)
,
ורבים
כמוהו
(ראה
בר'
מא
,
מ):
לא
תבנה
אתהן
בנין
גזית
―
והוא
מגזרת
"על
גוזזי
צאנו"
(בר'
לח
,
יב);
"כי
גז
חיש"
(תה'
צ
,
י);
כטעם
הַכְרָתָה
―
רק
אבנים
שלימות
,
כמו
שהן
נבראות.
חרבך.
דע
,
כי
מלת
'חרב'
-
שם
מין
על
כל
דבר
שיֵעָשה
מהברזל
לחתוך
בו.
ודקדוק
עליה
,
גם
ותחללה
-
על
כל
אבן
ואבן
,
כמו
"בנות
צעדה
עלי
שור"
(בר'
מט
,
כב).
הנפת
-
כי
מנהג
כורת
האבן
להניף
ידו
בגרזן
,
לכרות
מהאבן
מה
שהוא
צריך
כדי
להשוותה.
וסוד
לא
תבנה
אתהן
גזית
-
אפרשנו
בפרשת
'צו
את
אהרן'
(ראה
וי'
ז
,
יח).
(כג)
במעלות.
אחד
הצדוקים
פרש
במעלות
-
מגזרת
"ומעלה
מעל
ביי'"
(וי'
ה
,
כא);
והוא
באמת
מועל
בשם
,
שיפרש
המצות
כפי
דעתו.
גם
אין
לו
דעת
בדיקדוק
הלשון
,
כי
מ"ם
"ומעלה
מעל"
-
שורש
,
והוא
על
משקל
"נעל"
(בר'
יד
,
כא);
ומחברתו:
"ונעלות
בלות"
(יהו'
ט
,
ה)
או
"והדריך
בנעלים"
(יש'
יא
,
טו);
והנה
גילה
ערותו.
רק
פירוש
במעלות
-
כמו
"ומעלות
שבע"
(בנוסחנו:
שבעה;
יח'
מ
,
כו).
וטעם
אשר
לא
תגלה
ערוותך
-
ידוע
,
על
כן
קומת
מזבח
העולה
שלש
אמות
(ראה
שמ'
כז
,
א)
,
לא
יותר.
וכבר
העתיקו
קדמונינו
ז"ל
(משנה
מידות
ג
,
ג;
זבחים
סב
,
ב)
צורת
הכבשׁ;
וכל
דבריהם
אמת.