פרק כ
[א]
וַיְדַבֵּ֣ר
אֱלֹהִ֔ים
אֵ֛ת
כָּל־הַדְּבָרִ֥ים
הָאֵ֖לֶּה
לֵאמֹֽר:
ס
[ב]
אָֽנֹכִ֖י֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑֔יךָ
אֲשֶׁ֧ר
הוֹצֵאתִ֛יךָ
מֵאֶ֥רֶץ
מִצְרַ֖יִם
מִבֵּ֣֥ית
עֲבָדִֽ֑ים:
[ג]
לֹ֣א־יִהְיֶֽ֥ה־לְךָ֛֩
אֱלֹהִ֥֨ים
אֲחֵרִ֖֜ים
עַל־פָּנַָֽ֗י:
[ד]
לֹ֣א־תַעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣
פֶ֣֙סֶל֙
׀
וְכָל־תְּמוּנָ֔֡ה
אֲשֶׁ֤֣ר
בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙
׀
מִמַּ֔֡עַל
וַאֲשֶׁ֥ר֩
בָּאָ֖֨רֶץ
מִתַָּ֑֜חַת
וַאֲשֶׁ֥ר
בַּמַּ֖֣יִם׀
מִתַּ֥֣חַת
לָאָֽ֗רֶץ:
[ה]
לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה
לָהֶ֖ם֘
וְלֹ֣א
תָעָבְדֵ֑ם֒
כִּ֣י
אָנֹכִ֞י
יְהוָ֤ה
אֱלֹהֶ֙יךָ֙
אֵ֣ל
קַנָּ֔א
פֹּ֠קֵד
עֲוֺ֨ן
אָבֹ֧ת
עַל־בָּנִ֛ים
עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים
וְעַל־רִבֵּעִ֖ים
לְשֹׂנְאָֽ֑י:
[ו]
וְעֹ֥֤שֶׂה
חֶ֖֙סֶד֙
לַאֲלָפִ֑֔ים
לְאֹהֲבַ֖י
וּלְשֹׁמְרֵ֥י
מִצְוֺתָֽי:
ס
[ז]
לֹ֥א
תִשָּׂ֛א
אֶת־שֵֽׁם־יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
לַשָּׁ֑וְא
כִּ֣י
לֹ֤א
יְנַקֶּה֙
יְהוָ֔ה
אֵ֛ת
אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א
אֶת־שְׁמ֖וֹ
לַשָּֽׁוְא:
פ
[ח]
זָכ֛וֹר֩
אֶת־י֥֨וֹם
הַשַּׁבָּ֖֜ת
לְקַדְּשֽׁ֗וֹ:
[ט]
שֵׁ֤֣שֶׁת
יָמִ֣ים֙
תַּעֲבֹ֔ד֘
וְעָשִׂ֖֣יתָ
כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒:
[י]
וְי֨וֹם֙
הַשְּׁבִיעִ֔֜י
שַׁבָּ֖֣ת׀
לַיהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑֗יךָ
לֹ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה
כָל־מְלָאכָ֜֡ה
אַתָּ֣ה׀
וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ
עַבְדְּךָ֤֨
וַאֲמָֽתְךָ֜֙
וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ
וְגֵרְךָ֖֙
אֲשֶׁ֥֣ר
בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ:
[יא]
כִּ֣י
שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩
עָשָׂ֨ה
יְהוָ֜ה
אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם
וְאֶת־הָאָ֗רֶץ
אֶת־הַיָּם֙
וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם
וַיָּ֖נַח
בַּיּ֣וֹם
הַשְּׁבִיעִ֑י
עַל־כֵּ֗ן
בֵּרַ֧ךְ
יְהוָ֛ה
אֶת־י֥וֹם
הַשַּׁבָּ֖ת
וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ:
ס
[יב]
כַּבֵּ֥ד
אֶת־אָבִ֖יךָ
וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ
לְמַ֙עַן֙
יַאֲרִכ֣וּן
יָמֶ֔יךָ
עַ֚ל
הָאֲדָמָ֔ה
אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
נֹתֵ֥ן
לָֽךְ:
ס
[יג]
לֹ֥֖א
תִּרְצָֽ֖ח
ס
לֹ֣֖א
תִּנְאָֽ֑ף
ס
לֹ֖֣א
תִּגְנֹֽ֔ב
ס
לֹא־תַעֲנֶ֥ה
בְרֵעֲךָ֖
עֵ֥ד
שָֽׁקֶר:
ס
[יד]
לֹ֥א
תַחְמֹ֖ד
בֵּ֣ית
רֵעֶ֑ךָ
ס
לֹֽא־תַחְמֹ֞ד
אֵ֣שֶׁת
רֵעֶ֗ךָ
וְעַבְדּ֤וֹ
וַאֲמָתוֹ֙
וְשׁוֹר֣וֹ
וַחֲמֹר֔וֹ
וְכֹ֖ל
אֲשֶׁ֥ר
לְרֵעֶֽךָ:
פ
[שביעי]
[טו]
וְכָל־הָעָם֩
רֹאִ֨ים
אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת
וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם
וְאֵת֙
ק֣וֹל
הַשֹּׁפָ֔ר
וְאֶת־הָהָ֖ר
עָשֵׁ֑ן
וַיַּ֤רְא
הָעָם֙
וַיָּנֻ֔עוּ
וַיַּעַמְד֖וּ
מֵֽרָחֹֽק:
[טז]
וַיֹּֽאמְרוּ֙
אֶל־מֹשֶׁ֔ה
דַּבֵּר־אַתָּ֥ה
עִמָּ֖נוּ
וְנִשְׁמָ֑עָה
וְאַל־יְדַבֵּ֥ר
עִמָּ֛נוּ
אֱלֹהִ֖ים
פֶּן־נָמֽוּת:
[יז]
וַיֹּ֨אמֶר
מֹשֶׁ֣ה
אֶל־הָעָם֘
אַל־תִּירָאוּ֒
כִּ֗י
לְבַֽעֲבוּר֙
נַסּ֣וֹת
אֶתְכֶ֔ם
בָּ֖א
הָאֱלֹהִ֑ים
וּבַעֲב֗וּר
תִּהְיֶ֧ה
יִרְאָת֛וֹ
עַל־פְּנֵיכֶ֖ם
לְבִלְתִּ֥י
תֶחֱטָֽאוּ:
[יח]
וַיַּעֲמֹ֥ד
הָעָ֖ם
מֵרָחֹ֑ק
וּמֹשֶׁה֙
נִגַּ֣שׁ
אֶל־הָעֲרָפֶ֔ל
אֲשֶׁר־שָׁ֖ם
הָאֱלֹהִֽים:
ס
[מפטיר]
[יט]
וַיֹּ֤אמֶר
יְהוָה֙
אֶל־מֹשֶׁ֔ה
כֹּ֥ה
תֹאמַ֖ר
אֶל־בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֑ל
אַתֶּ֣ם
רְאִיתֶ֔ם
כִּ֚י
מִן־הַשָּׁמַ֔יִם
דִּבַּ֖רְתִּי
עִמָּכֶֽם:
[כ]
לֹ֥א
תַעֲשׂ֖וּן
אִתִּ֑י
אֱלֹ֤הֵי
כֶ֙סֶף֙
וֵאלֹהֵ֣י
זָהָ֔ב
לֹ֥א
תַעֲשׂ֖וּ
לָכֶֽם:
[כא]
מִזְבַּ֣ח
אֲדָמָה֘
תַּעֲשֶׂה־לִּי֒
וְזָבַחְתָּ֣
עָלָ֗יו
אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙
וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ
אֶת־צֹֽאנְךָ֖
וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ
בְּכָל־הַמָּקוֹם֙
אֲשֶׁ֣ר
אַזְכִּ֣יר
אֶת־שְׁמִ֔י
אָב֥וֹא
אֵלֶ֖יךָ
וּבֵרַכְתִּֽיךָ:
[כב]
וְאִם־מִזְבַּ֤ח
אֲבָנִים֙
תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י
לֹא־תִבְנֶ֥ה
אֶתְהֶ֖ן
גָּזִ֑ית
כִּ֧י
חַרְבְּךָ֛
הֵנַ֥פְתָּ
עָלֶ֖יהָ
וַתְּחַֽלְלֶֽהָ:
[כג]
וְלֹא־תַעֲלֶ֥ה
בְמַעֲלֹ֖ת
עַֽל־מִזְבְּחִ֑י
אֲשֶׁ֛ר
לֹא־תִגָּלֶ֥ה
עֶרְוָתְךָ֖
עָלָֽיו:
פ
פרק כ
(הקדמה)
(חלק
שלישי:)
"אנכי
יי'
אלהיך"
וגו'
(כ
,
ב)
עד
סוף
הפרשה
(כ
,
כג).
(ג)
על
פני
-
רוצה
לומר:
על
עצמוּתִי;
והרצון
בזה
,
[*104]
שלא
תשתף
עמי
אלהים
אחרים
,
לתת
להם
חלק
באלהות.
או
יהיה
הרצון
בזה:
על
השגחתי;
וירצה
בזה
,
שלא
תאמין
שיהיה
לך
מנהיג
אחר
זולת
השגחת
השם
יתעלה.
וזה
,
כי
מה
שיסודר
באמצעות
הגרמים
השמימיים
הוא
מהשם
יתעלה
,
והוא
שליט
להמיר
הסדור
ההוא
כאשר
יקרה
ממנו
רע
לדבקים
בו
,
כמו
שנתבאר
מענין
יציאת
מצרים;
ולזה
אין
ראוי
להאמין
ההנהגה
והממשלה
על
הנמצאות
כי
אם
לשם
יתעלה.
(ד)
אשר
בשמים
ממעל
-
הם
הכוכבים.
והנה
אמר
זה
לפי
שרבים
טעו
בהם
וחשבו
שיהיו
אלוהות
,
מפני
מה
שראו
מהפעולות
השופעות
מהם
בזה
העולם
השפל
,
ולא
השגיחו
כי
גבוה
עליהם
(ע"פ
קה'
ה
,
ז)
הוא
אשר
נאצלו
ממנו
אלו
הפעולות
באמצעותם
,
כמו
שהתבאר
ב'טבעיות'
וב'אלהיות'.
ואשר
בארץ
מתחת
-
הם
הבעלי
חיים
ההולכים
והמעופפים
,
ונכללו
עמהם
בזה
המאמר
הצמחים
אשר
על
הארץ.
ואשר
במים
מתחת
לארץ
-
הם
הדגים
ושרצי
המים
והצמחים
הצומחים
במים.
והנה
בא
זה
הענין
בהדרגה
,
בגדול
החל
ובקטון
כלה
(ע"פ
בר'
מד
,
יב);
וזה
,
כי
הכוכבים
הם
יותר
נכבדים
מהבעלי
חיים
אשר
בארץ
על
מדרגותיהם
,
והבעלי
חיים
אשר
בארץ
הם
יותר
נכבדים
מהבעלי
חיים
המימיים
,
כמו
שהתבאר
ב'ספר
בעלי
חיים'
,
וכן
ההקש
מהצמחים
אשר
בארץ
עם
צמחי
המים;
ולזה
תמצא
בצמחי
המים
מה
שהוא
כמו
אמצעי
בין
הדומם
והצומח
,
כמו
האלמוג.
ולפי
שאמר
כל
תמונה
,
הנה
נכללו
בזה
גם
כן
שאר
הדברים
הנמצאים
בארץ
ובמים
אשר
להם
תמונה
,
מצד
המלאכה
או
מצד
הטבע.
(ה)
אל
קנא
-
אמר
זה
כלשון
בני
אדם
,
כאלו
השם
יתעלה
מקנא
אם
יתנו
האלהוּת
לזולתו
כמו
שיקנא
המלך
אם
יתנו
המלוכה
לזולתו.
(ז)
לשוא
-
הנה
שם
שוא
יפול
על
הכזב
ועל
הדבר
שהוא
לבטלה.
משל
מה
שהוא
נופל
על
הדבר
שהוא
לבטלה:
אמרוֹ
"שוא
לכם
משכימי
קום"
(תה'
קכז
,
ב);
משל
מה
שהוא
נופל
על
הדבר
הכוזב:
אמרוֹ
"שוא
ודבר
כזב"
(מש'
ל
,
ח).
והנה
ישתתפו
שני
אלו
הענינים
שהם
לבטלה
,
ולזה
נכללו
שניהם
במלת
שוא
והיתה
האזהרה
בהם
יחד
,
אחת
במספר.
(ח)
זכור
את
יום
השבת
לקדשו
-
הוא
זכירה
בפה
לקדש
אותו.
וזה
הקידוש
ראוי
שיהיה
אצל
כניסתו
ויציאתו
,
להבדילו
משאר
ימי
השבוע
(ראה
מש"ת
שבת
כט
,
א).
ובזאת
הזכירה
תועלת
לשמור
האנשים
שלא
יחללו
את
השבת
,
ולזה
צותה
התורה
בזאת
הזכירה
[*105].
(יא)
וינח
ביום
השביעי
-
רוצה
לומר
,
שלא
חדש
בו
דבר
על
דרך
המופת
על
האופן
שעשה
בששת
ימי
בריאת
העולם
,
אבל
נמשך
המציאות
על
ענינו
לפי
הטבע
שהטביעוֹ
עליו
ביום
הבראו;
ולזה
פרשו
רבותינו
ז"ל
(ראה
ב"ר
י
,
ט)
וינח
'פועל
יוצא'
,
והרצון
בו:
שהניח
לעולמו.
(טו)
רואים
את
הקולות
-
הוא
כמו
'שומעים'
,
כי
כבר
יחליף
לשון
הקדש
החושים
קצתם
בקצת
[*106]
,
כמו
שזכרנו
במה
שקדם
(שמ'
יט
,
ט).
והיה
זה
כן
,
לפי
שבכאן
חוש
משותף
לכל
החושים
החמשה
,
כמו
שנתבאר
ב'ספר
הנפש';
ולזה:
יִחס
השגת
הלפידים
והקולות
לכח
אחד
,
ואעפ"י
שהשגת
הלפידים
תהיה
לחוש
הראות
והשגת
הקולות
לחוש
השמע.
והנה
הקדים
הקולות
ללפידים
,
ואעפ"י
שהלפידים
הם
סבה
לחדוש
הקולות
,
לפי
שחדוש
הקולות
היה
יותר
מכוון
בזה
המקום
מחדוש
הלפידים
,
וכן
אמר
במה
שקדם
"ויהי
קולות
וברקים"
(שמ'
יט
,
טז).
ועוד
,
שדרך
התורה
ברוב
המקומות
לזכור
האחרון
בַּסדר
-
ראשון
,
לפי
שהוא
יותר
מכוון;
ולזה
הזכירה
התורה
עשרת
הדברים
בזה
הסדור
,
כמו
שנבאר
אחר
זה
(ראה
חקירה
בענין
סידור
עשרת
הדברים
,
בה"פ
שמ'
כ
,
יד).
(טז)
דבר
אתה
עמנו
ונשמעה
-
רוצה
לומר
,
שכבר
נקבל
דבריך
ונלך
בדרכיהם.
ואל
ידבר
עמנו
אלהים
פן
נמות
-
רוצה
לומר:
באמצעות
קול
הדברים;
כי
עשרת
הדברים
שמעו
אותם
ישראל
בזה
האופן
,
והחריד
אותם
הקול
ההוא
הנפלא
ושאר
הנפלאות
שהיו
שם.
(יז)
לבעבור
נסות
אתכם
-
יתכן
שיהיה
מענין
'התנשאות'
,
ואעפ"י
שהוא
בסמ"ך;
וכן
אמרו
במכילתא
(מכיל'
יתרו
עמלק
ט):
בשביל
לגדל
אתכם
בא
האלהים.
ורצה
בזה
,
כי
בקבולם
התורה
יהיה
להם
התנשאות
ורוממות
על
שאר
האומות
,
כמו
שאמר
במה
שקדם
"והייתם
לי
סגולה
מכל
העמים"
(שמ'
יט
,
ה).
ועוד
,
כי
בה
יהיו
"ממלכת
כהנים"
,
כמו
שקדם
(שם
,
ו)
,
וזהו
התנשאות
ורוממות
להולכים
בדרכי
התורה.
והנה
אמר
בכאן:
ובעבור
תהיה
יראתו
על
פניכם
,
תמורת
מה
שאמר
במה
שקדם
כי
בקבולם
התורה
יהיו
"גוי
קדוש"
(שם).
(יח)
הערפל
-
הוא
עב
הענן
אשר
ירד
בו
הכבוד
(ראה
שמ'
יט
,
ט).
(כ)
לא
תעשון
אתי
-
הנה
,
מפני
שאמר
לא
תעשון
אתי
ואחר
זה
אמר
לא
תעשו
לכם
―
כמו
שאמר
בענין
הקטורת
"והקטרת
אשר
תעשו
(לפנינו:
תעשה)
במתכונתה
לא
תעשו
לכם"
(שמ'
ל
,
לז)
,
להורות
שלא
יעשוה
כי
אם
לבית
השם
יתעלה
―
הנה
הוא
מבואר
,
שהרצון
בזה
באמרו
לא
תעשון
אתי
הוא
,
שלא
יעשו
בבית
המקדש
אלהי
כסף
ואלהי
זהב
,
ולא
יעשו
זה
גם
כן
בבתיהם
ובשאר
המקומות.
והעד
גם
כן
על
זה
הפירוש
,
מה
שאמר
אחר
זה
הפסוק
"מזבח
אדמה
תעשה
לי"
(להלן
,
כא)
-
רוצה
לומר
,
שלא
"תעשה"
לי
בביתי
אלהי
כסף
ואלהי
זהב
,
אבל
תעשה
שם
"לי"
מה
שלא
יתכן
שיחשב
בו
האלהות
,
ושם
תעבדני;
והוא
המזבח
,
שלא
היתה
בו
תמונה
תביא
לחשֹב
בה
האלהות.
וכאשר
התישב
זה
הוא
מבואר
,
שאין
הרצון
באמרו
אלהי
כסף
ואלהי
זהב
-
שיעשו
מהם
אלוהות
,
כי
בזה
לא
תצטרך
התורה
להבדיל
בין
עשייתם
אותם
בבית
המקדש
ובין
עשייתם
אותם
בבתיהם
,
כי
הכל
הולך
אל
מקום
אחד
(ע"פ
קה'
ג
,
כ).
ועוד
,
שאם
היה
הענין
כן
,
למה
זכר
כסף
וזהב?
הנה
היה
ראוי
שימנע
במוחלט
עשיית
האלהים
,
בשיאמר
במוחלט
שלא
יעשו
להם
אלהים
אחרים
,
לא
שימנע
עשייתם
מכסף
וזהב
[*107]!
ואמנם
הרצון
בזה
הוא
,
שצורות
מי
שיתכן
שיקָרא
'אלהים'
לא
יעשו
לו
לנוי
בבית
המקדש
,
ולא
להם;
ולזה
זכר
כסף
וזהב
,
להורות
כי
לנוי
יֵעָשו.
והנה
האדם
תמצאהו
שהוא
נקרא
'אלהים':
אמר
"והייתם
כאלהים
יודעי
טוב
ורע"
(בר'
ג
,
ה);
"אמרתי
אלהים
אתם"
(תה'
פב
,
ו);
"עד
האלהים
יבא
דבר
שניהם"
(שמ'
כב
,
ח).
ובכלל
,
הנה
האדם
יתכן
שיקָרא
'אלהים'
להיותו
בעל
שכל
,
כי
מפני
זה
יושפעו
ממנו
פעולות
להשלים
הדברים
הטבעיים.
וכן
הכוכבים
נקראים
'אלהים':
אמר
"ברן
יחד
כוכבי
בקר
ויריעו
כל
בני
אלהים"
(איוב
ח
,
ז);
ואיני
צריך
להביא
ראיה
שהשכלים
הנפרדים
נקראים
'אלהים':
אמר
"הודו
לאלהי
האלהים"
(תה'
קלו
,
ב).
והנה
מאלו
שהם
נקראים
'אלהים'
הזהיר
השם
יתעלה
מעשות
לו
צורות
לנוי
,
כדי
שלא
יביא
לחשֹב
שיהיה
להם
האלהות
האמתי
(ראה
מש"ת
ע"ז
ג
,
י
-
יא).
(כא)
וזבחת
עליו
-
רוצה
לומר:
אצלו
,
כטעם
"ועליו
מטה
מנשה"
(במ'
ב
,
כ);
והראיה
שלא
היתה
הזביחה
על
המזבח
-
שהרי
נתבאר
בפרשת
'ויקרא'
ששחיטת
השלָמים
תהיה
"אל
פתח
אהל
מועד"
(וי'
א
,
ג)
,
ולזה
הוא
מבואר
,
שאין
שחיטתם
על
המזבח
ממש.
אזכיר
את
שמי
-
הוא
מעניין
"אזכרתה"
(וי'
ב
,
ב);
והרצון
בו:
בכל
מקום
אשר
אריח
שמי
ועצמוּתִי
,
כטעם
"והריחו
ביראת
יי'"
(יש'
יא
,
ג).
והנה
המקום
אשר
יריח
בו
השם
יתעלה
שמו
,
הוא
המקום
אשר
יהיו
בו
החשובים
הדבקים
בו;
כי
הם
משיגים
מנימוס
הנמצאות
וסדרם
וישרם
דבר
מה
,
ובזה
האופן
ידע
השם
יתעלה
כי
שמו
הוא
בקרבם.
וזה
,
כי
בשעור
מה
שישיגו
מנימוס
הנמצאות
ישיגו
מעצמותו
יתעלה
,
כמו
שיתבאר
מדברינו
למי
שיתבונן
בהם
בראשון
ובחמישי
מ'ספר
מלחמות
יי'';
והנה
שם
תדבק
השגחתו
יתעלה
וברכתו
,
כמו
שבארנו
ברביעי
מ'ספר
מלחמות
יי''.
או
יהיה
אזכיר
מענין
'זכרון'
,
ויהיה
בית
המקדש
הוא
המקום
אשר
יזכיר
בו
שמו
השם
יתעלה;
כי
כל
עניניו
הם
מישירים
להשיג
סודות
הנמצאות
,
כמו
שנבאר
במה
שיבא
(ראה
התועלת
בדעות
בענין
המקדש
וכליו
,
בקובץ
תועלות
לרלב"ג
,
שמ'
כה
,
א
-
כז
,
יט)
,
ולזה
נתחייבו
ישראל
לראות
המקדש
שלש
פעמים
בשנה
(ראה
שמ'
כג
,
יז).
וירצה
בזה
,
שבכל
מקום
שיהיה
מקדשו
,
שם
תדבק
השגחתו
ויברך
ישראל;
ואעפ"י
שלא
היה
במקום
הנבחר
כי
אם
בסוף
הענין
,
שהיה
בהר
המוריה.
והנה
הסבה
בזה
היא
,
כי
המקדש
הוא
סבה
אל
קנין
השלמות
,
אשר
בעבורו
יהיו
מושגחים
,
אם
מפני
צורתו
וצורת
כליו
אם
מפני
העבודה
הנעשית
בו
,
כמו
שיתבאר
מדברינו
בגזרת
השם
במה
שיבא
[*108]
(ראה
התועלת
בדעות
בענין
המקדש
וכליו
,
בקובץ
תועלות
לרלב"ג
,
שמ'
כה
,
א
-
כז
,
יט).
(התועלות
לשמ'
כ
,
א
-
כג
,
בקובץ
תועלות
לרלב"ג).