מאגר הכתר שמות פרק כ עם פירוש רש"י

פרק כ
(א) וידבר אלהים - אין אלהים אלא דיין (ראה מכיל' יתרו בחדש ד). לפי שיש פרשיות בתורה , שאם עשאן אדם מקבל שכר , ואם לא עשאן אינו מקבל פורענות , יכול אף בעשרת הדיברות כן? תלמוד לומר: וידבר אלהים - דיין ליפרע. את כל הדברים האלה - מְלַמֵד שאמר הקדוש ברוך הוא עשרת הדברות בדבור אחד , מה שאי איפשר לאדם לומר כן; אם כן מה תלמוד לומר "אנכי" ו"לא יהיה לך" (להלן , ב , ג)? - שחזר ופירש כל דיבור ודיבור בפני עצמו. לאמר - מלמד שהיו עונין על 'הֵין' - 'הֵין' ועל 'לאו' - 'לאו' (ראה מכיל' יתרו בחדש ד). (ב) אשר הוצאתיך וגו' - כְּדַי הוא ההוצאה , שתהיו משועבדים לי. דבר אחר (מכיל' יתרו בחדש ה): לפי שנגלה בים כגבור במלחמה , ונגלה כאן כזקן מלא רחמים , שנאמר "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמ' כד , י) - זו היתה לפניו בשעת שיעבוד , "וכעצם השמים" (שם) - משנגאלו; הואיל ואני משתנה במראות , אל תאמרו שתי רשויות הן , אנכי הוא אשר הוצאתיך מארץ מצרים ועל הים. דבר אחר: לפי שהיו שומעין קולות הרבה , שנאמר "את הקולות" (להלן , טו) - קולות באים מארבע רוחות ומן השמים ומן הארץ , אל תאמרו: רשויות הרבה הן. ולמה אמר בלשון יחיד אלהיך? ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל; וזהו שאמר: "למה יי' יחרה אפך בעמך" (שמ' לב , יא)? לא להם צויתה "לא יהיה לכם אלהים אחרים" (להלן , ג) , אלא לי לבדי! (ראה שמ"ר מג , ה). מבית עבדים - מבית פרעה שהייתם עבדים לו. או אינו אלא מבית עבדיו , שהיו עבדים לעבדים? תלמוד לומר: "ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים" (דב' ז , ח) , אמור מעתה: עבדים היו למלך , ולא עבדים לעבדים (ראה מכיל' יתרו בחדש ו). (ג) לא יהיה לך למה נאמר? לפי שנאמר "לא תעשה לך" (להלן , ד) , אין לי אלא שלא יעשה , העשוי כבר מניין שלא יקיים? תלמוד לומר: לא יהיה לך (ראה מכיל' יתרו בחדש ו). אלהים אחרים - שאינן אלהות , אלא אחרים עשאום אלהים עליהם. על פני - כל זמן שאני קיים; שלא תאמר: לא נצטוו על עבודה זרה אלא לאותו הדור (ראה מכיל' יתרו בחדש ו). ולא יתכן לפרש: אלהים אחרים - זולתי , שגנאי הוא כלפי מעלה לקרותן 'אלהות' אצלו (ראה שם). דבר אחר: אלהים אחרים - שהם אחרים לעובדיהם; צועקים אליהם ואינן עונין אותם , ודומה לו כאילו הוא אחר , שאינו מכירו מעולם (ראה שם). (ד) פסל - על שם שנפסל. כל (בנוסחנו: וכל) תמונת דבר אשר בשמים וגו'. (ה) אל קנא - מקנא ליפרע ואינו עובר על מדותיו למחול על עבודה זרה (ראה מכיל' יתרו בחדש ו). כל לשון 'קנאה' , 'אינפרינמנט' בלעז , נותן לב ליפרע. לשנאי - כתרגומו; כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. (ו) ונוצר (בנוסחנו: ועשה) חסד , שאדם עושה , לשלם שכר עד אלפַיִם דור; נמצאת מידה טובה יתירה על מדת פורענות אחת על חמש מאות , שזו לארבעה דורות (ראה לעיל , ה) וזו לאלפַיִם (ראה מכיל' יתרו בחדש ו). (ז) לשוא - חנם , להבל. ואיזו היא שבועת שוא? נשבע לשנות את הידוע , על העמוד של אבן שהוא של זהב (ראה שבועות כט , א). (ח) זכור ו"שמור" (דב' ה , יב) בדבור אחד נאמרו; וכן "מחלליה מות יומת" (שמ' לא , יד) - "וביום השבת שני כבשים בני שנה" (במ' כח , ט); וכן "לא תלבש שעטנז" (דב' כב , יא) - "גדילים תעשה לך" (שם , יב); וכן "ערות אשת אחיך" (וי' יח , טז) - "יבמה יבא עליה" (דב' כה , ה); הוא שנאמר "אחת דבר אלהים שתים זו שמענו" (תה' סב , יב; ראה מכיל' יתרו בחדש ז). זכור - לשון 'פָעוֹל' , כמו "אכול ושתה" (בנוסחנו: ושתו; יש' כב , יג); "הלוך ובכה" (ש"ב ג , טז); וכן פתרונו: תנו לב לזכור תמיד את יום השבת , שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת. (ט) ועשית כל מלאכתך - כשתבא שבת , יהי בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה (ראה מכיל' יתרו בחדש ז) , שלא תהרהר אחר מלאכה. (י) אתה ובנך ובתך - אילו קטנים. או אינן אלא גדולים? אמרת: הרי כבר מוזהרים הם , אלא לא בא הכתוב אלא להזהיר הגדולים על שביתת הקטנים (ראה מכיל' יתרו בחדש ז); וזו היא ששנינו (משנה שבת טז , ו): קטן שבא לכבות אין שומעין לו , מפני ששביתתו עליהם. (יא) וינח ביום השביעי - כביכול הכתיב בעצמו מנוחה , ללמוד הימנו קל וחומר לאדם שמלאכתו בעמל וביגיעה שיהא נח בשבת (ראה מכיל' יתרו בחדש ז). ברך , ויקדשהו - ברכו במן לכופלו בששי לחם משנה , וקדשו במן שלא היה יורד בו (ראה מכיל' יתרו בחדש ז). (יב) למען יאריכון ימיך - אם תכבד , יאריכון , ואם לאו , יקצרון; שדברי תורה נוטרייקון הן נדרשין: מכלל 'לאו' - 'הֵין' , ומכלל 'הין' - 'לאו'. (יג) לא תנאף - אין 'ניאוף' אלא באשת איש , שנאמר "מות יומת הנואף והנואפת" (וי' כ , י) , ואומר "האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים" (יח' טז , לב). לא תגנב - בגונב נפשות הכתוב מדבר; "לא תגנובו" (וי' יט , יא) - בגונב ממון; או אינו אלא זה בגונב ממון , ולהלן בגונב נפשות? אמרת: דבר הלמד מעניינו: לא תרצח , לא תנאף - מיתת בית דין , אף לא תגנב - דבר שחייבין עליו מיתת בית דין (ראה מכיל' יתרו בחדש ח). (טו) וכל העם רואים - מלמד שלא היה בהם אחד סומא. ומניין שלא היה בהם אִלֵם? תלמוד לומר: "ויענו כל העם" (שמ' יט , ח). ומניין שלא היה בהם חרש? תלמוד לומר: "נעשה ונשמע" (שמ' כד , ז; מכיל' יתרו בחדש ט) , רואים את הקולות - רואין את הנשמע , שאי אפשר לראות במקום אחר (ראה מכיל' יתרו בחדש ט). את הקולות - היוצאים מפי הגבורה (ראה שם). וינועו - אין 'נוע' אלא 'זיע' (ראה שם). ויעמדו מרחוק - היו נרתעים לאחוריהם שנים עשר מיל כאורך מחניהם , ומלאכי השרת באין ומסייעין אותם להחזירם , שנאמר "מלאכי צבאות ידודון ידודון" (תה' סח , יג; ראה מכיל' יתרו בחדש ט). (יז) לבעבור נסות אתכם - לגדל אתכם בעולם , שיצא לכם שם באומות , שהוא בכבודו נגלה עליכם. נסות - לשון הרמה וגדולה , כמו "הרימו נס" (יש' סב , י); "ארים נסי" (יש' מט , כב); "כנס על הגבעה" (יש' ל , יז) , שהוא זקוף. ובעבור תהיה יראתו - על ידי שראיתם אותו יראוי ומאויים , תדעו כי אין זולתו ותיראו מפניו. (יח) נגש אל הערפל - לפנים משלש מחיצות , חשך , ענן וערפל , שנאמר "וההר בער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל" (דב' ד , יא); ערפל הוא עב הענן שאמר לו: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן" (שמ' יט , ט). (יט) כה תאמר - בלשון הזה. אתם ראיתם - יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו , שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין (ראה מכיל' יתרו בחדש ט). כי מן השמים דברתי עמכם - וכתוב אחר אומר "וירד יי' על הר סיני" (שמ' יט , כ)!? בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם: "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו" (דב' ד , לו; ראה מכיל' יתרו בחדש ט) - כבודו בשמים , ואשו וגבורתו על הארץ. דבר אחר: הרכין שמים ושמי שמים והציען על ההר; וכן הוא אומר "ויט שמים וירד" (תה' יח , ו; ראה מכיל' יתרו בחדש ט). (כ) לא תעשון אתי - לא תעשון דמות שמשי המשמשין לפני במרום אלהי כסף (ראה מכיל' יתרו בחדש י). אתי אלהי כסף - בא להזהיר על הכרובים שאתה עושה לעמוד אתי , שלא יהיו של כסף , שאם שניתם לעשותם של כסף הרי הם לפני כאלהות (ראה שם). ואלהי זהב - בא להזהיר שלא יוסיף על שְנַיִם , שאם עשית ארבעה , הרי הם לפני כאלהי זהב (ראה שם). לא תעשון (בנוסחנו: תעשו) לכם - שלא תאמר: הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים , לכך נאמר: לא תעשון לכם (ראה שם). (כא) מזבח אדמה - מחובר באדמה , שלא יבננו על גבי עמודים או על גבי כיפים (ראה מכיל' יתרו בחדש יא). דבר אחר (ראה שם) , שהיה ממלא את חלל מזבח הנחשת אדמה בשעת חנייתם. תעשה לי - שתהא תחלת עשייתו לשמי (ראה שם). וזבחת עליו - אצלו , כמו "ועליו מטה מנשה" (במ' ב , כ). או אינו אלא עליו ממש? תלמוד לומר: "הבשר והדם על מזבח יי' אלהיך" (דב' יב , כז) , ואין שחיטה בראש המזבח (ראה מכיל' יתרו בחדש יא). את עלתיך ואת שלמיך - אשר מצאנך ומבקרך. את צאנך ואת בקרך - פירוש לאת עולתיך ואת שלמיך. בכל המקום אשר אזכיר את שמי - אשר אתן לך רשות להזכיר את שם המפורש שלי , שם אבא אליך - אשרה שכינתי , וברכתיך - מיכן אתה למד , שלא נתן רשות להזכיר שם המפורש , אלא במקום שהשכינה שורה שם , וזהו בית הבחירה , ושם ניתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאות כפים ולברך את העם. (כב) ואם מזבח אבנים וגו' - רבי ישמעאל אומר (מכיל' יתרו בחדש יא): כל 'אם' ו'אם' שבתורה רשות , חוץ משלשה: אם מזבח אבנים תעשה לי - הרי 'אם' משמש כמו 'כאשר': וכאשר תעשה לי מזבח אבנים , לא תבנה אתהן גזית; שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים , שנאמר "אבנים שלימות תבנה" (דב' כז , ו). וכן "אם כסף תלוה" (שמ' כב , כד) - חובה הוא , שנאמר "העבט תעביטנו" (דב' טו , ח). ואף זה משמש בלשון 'כאשר'. וכן "אם תקריב מנחת ביכורים" (ראה וי' ב , יד) - זו מנחת העומר שהיא חובה; ועל כרחך אין 'אם' הללו תלויין אלא ודאין , ובלשון 'כאשר' הן משמשין. גזית - לשון 'גזיזה' , שפוסלן ומסתתן בברזל. כי חרבך הנפת עליה - הרי כי זה משמש בלשון 'פן' , שהוא 'דלמא': פן תניף חרבך עליה. ותחלליה (בנוסחנו: ותחללה) - הא למדת שאם הנפת עליה ברזל , חללתה , שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם , והברזל נברא לקצר ימיו של אדם , אין זה בדין שיניף המקצר על המאריך. ועוד , שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים , לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל. והרי דברים קל וחומר: ומה אבנים , שאינן רואות ולא שומעות ולא מדברות , על ידי שמטילות שלום אמרה תורה "לא תניף עליהם ברזל" (דב' כז , ה) , המטיל שלום בין איש לאשתו , בין משפחה למשפחה , בין אדם לחברו , על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות (ראה מכיל' יתרו בחדש יא). (כג) לא (בנוסחנו: ולא) תעלה במעלות - כשאתה בונה כבש למזבח לא תעשהו מעלות מעלות , 'אשקיילונש' בלעז , אלא חלק יהי ומשופע. אשר לא תגלה ערותך עליו - שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך; ואע"פ שאינו גילוי ערוה ממש , שהרי כתיב "ועשה להם מכנסי בד" (שמ' כח , מב) , מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגילוי ערוה הוא , ואתה נוהג בהם מנהג בזיון. והרי דברים קל וחומר: ומה אבנים הללו , שאין בהן דעת להקפיד על בזיונן , אמרה תורה: הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון , חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו , על אחת כמה וכמה (ראה מכיל' יתרו בחדש יא).