מאגר הכתר שמות פרק כא עם פירוש רלב"ג ביאור המילות

פרק כא
{פרשת משפטים} [א] וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם:
[ב] כִּ֤י תִקְנֶה֙ עֶ֣בֶד עִבְרִ֔י שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים יַעֲבֹ֑ד וּבַ֨שְּׁבִעִ֔ת יֵצֵ֥א לַחָפְשִׁ֖י חִנָּֽם:
[ג] אִם־בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ:
[ד] אִם־אֲדֹנָיו֙ יִתֶּן־ל֣וֹ אִשָּׁ֔ה וְיָלְדָה־ל֥וֹ בָנִ֖ים א֣וֹ בָנ֑וֹת הָאִשָּׁ֣ה וִילָדֶ֗יהָ תִּֽהְיֶה֙ לַֽאדֹנֶ֔יהָ וְה֖וּא יֵצֵ֥א בְגַפּֽוֹ:
[ה] וְאִם־אָמֹ֤ר יֹאמַר֙ הָעֶ֔בֶד אָהַ֙בְתִּי֙ אֶת־אֲדֹנִ֔י אֶת־אִשְׁתִּ֖י וְאֶת־בָּנָ֑י לֹ֥א אֵצֵ֖א חָפְשִֽׁי:
[ו] וְהִגִּישׁ֤וֹ אֲדֹנָיו֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְהִגִּישׁוֹ֙ אֶל־הַדֶּ֔לֶת א֖וֹ אֶל־הַמְּזוּזָ֑ה וְרָצַ֨ע אֲדֹנָ֤יו אֶת־אָזְנוֹ֙ בַּמַּרְצֵ֔עַ וַעֲבָד֖וֹ לְעֹלָֽם: ס
[ז] וְכִֽי־יִמְכֹּ֥ר אִ֛ישׁ אֶת־בִּתּ֖וֹ לְאָמָ֑ה לֹ֥א תֵצֵ֖א כְּצֵ֥את הָעֲבָדִֽים:
[ח] אִם־רָעָ֞ה בְּעֵינֵ֧י אֲדֹנֶ֛יהָ אֲשֶׁר־לֹ֥א ל֥וֹ יְעָדָ֖הּ וְהֶפְדָּ֑הּ לְעַ֥ם נָכְרִ֛י לֹא־יִמְשֹׁ֥ל לְמָכְרָ֖הּ בְּבִגְדוֹ־בָֽהּ:
[ט] וְאִם־לִבְנ֖וֹ יִיעָדֶ֑נָּה כְּמִשְׁפַּ֥ט הַבָּנ֖וֹת יַעֲשֶׂה־לָּֽהּ:
[י] אִם־אַחֶ֖רֶת יִֽקַּֽח־ל֑וֹ שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ לֹ֥א יִגְרָֽע:
[יא] וְאִ֨ם־שְׁלָשׁ־אֵ֔לֶּה לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה לָ֑הּ וְיָצְאָ֥ה חִנָּ֖ם אֵ֥ין כָּֽסֶף: ס
[יב] מַכֵּ֥ה אִ֛ישׁ וָמֵ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת:
[יג] וַֽאֲשֶׁר֙ לֹ֣א צָדָ֔ה וְהָאֱלֹהִ֖ים אִנָּ֣ה לְיָד֑וֹ וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה: ס
[יד] וְכִי־יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ לְהָרְג֣וֹ בְעָרְמָ֑ה מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת: ס
[טו] וּמַכֵּ֥ה אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת: ס
[טז] וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת: ס
[יז] וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת: ס
[יח] וְכִֽי־יְרִיבֻ֣ן אֲנָשִׁ֔ים וְהִכָּה־אִישׁ֙ אֶת־רֵעֵ֔הוּ בְּאֶ֖בֶן א֣וֹ בְאֶגְרֹ֑ף וְלֹ֥א יָמ֖וּת וְנָפַ֥ל לְמִשְׁכָּֽב:
[יט] אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא: ס
[שני] [כ] וְכִֽי־יַכֶּה֩ אִ֨ישׁ אֶת־עַבְדּ֜וֹ א֤וֹ אֶת־אֲמָתוֹ֙ בַּשֵּׁ֔בֶט וּמֵ֖ת תַּ֣חַת יָד֑וֹ נָקֹ֖ם יִנָּקֵֽם:
[כא] אַ֥ךְ אִם־י֛וֹם א֥וֹ יוֹמַ֖יִם יַעֲמֹ֑ד לֹ֣א יֻקַּ֔ם כִּ֥י כַסְפּ֖וֹ הֽוּא: ס
[כב] וְכִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ כַּאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים:
[כג] וְאִם־אָס֖וֹן יִֽהְיֶ֑ה וְנָתַתָּ֥ה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ:
[כד] עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל:
[כה] כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה: ס
[כו] וְכִֽי־יַכֶּ֨ה אִ֜ישׁ אֶת־עֵ֥ין עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־אֶת־עֵ֥ין אֲמָת֖וֹ וְשִׁחֲתָ֑הּ לַחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת עֵינֽוֹ:
[כז] וְאִם־שֵׁ֥ן עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־שֵׁ֥ן אֲמָת֖וֹ יַפִּ֑יל לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת שִׁנּֽוֹ: פ
[כח] וְכִֽי־יִגַּ֨ח שׁ֥וֹר אֶת־אִ֛ישׁ א֥וֹ אֶת־אִשָּׁ֖ה וָמֵ֑ת סָק֨וֹל יִסָּקֵ֜ל הַשּׁ֗וֹר וְלֹ֤א יֵֽאָכֵל֙ אֶת־בְּשָׂר֔וֹ וּבַ֥עַל הַשּׁ֖וֹר נָקִֽי:
[כט] וְאִ֡ם שׁוֹר֩ נַגָּ֨ח ה֜וּא מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֗ם וְהוּעַ֤ד בִּבְעָלָיו֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְרֶ֔נּוּ וְהֵמִ֥ית אִ֖ישׁ א֣וֹ אִשָּׁ֑ה הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם־בְּעָלָ֖יו יוּמָֽת:
[ל] אִם־כֹּ֖פֶר יוּשַׁ֣ת עָלָ֑יו וְנָתַן֙ פִּדְיֹ֣ן נַפְשׁ֔וֹ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יוּשַׁ֖ת עָלָֽיו:
[לא] אוֹ־בֵ֥ן יִגָּ֖ח אוֹ־בַ֣ת יִגָּ֑ח כַּמִּשְׁפָּ֥ט הַזֶּ֖ה יֵעָ֥שֶׂה לּֽוֹ:
[לב] אִם־עֶ֛בֶד יִגַּ֥ח הַשּׁ֖וֹר א֣וֹ אָמָ֑ה כֶּ֣סֶף׀ שְׁלֹשִׁ֣ים שְׁקָלִ֗ים יִתֵּן֙ לַֽאדֹנָ֔יו וְהַשּׁ֖וֹר יִסָּקֵֽל: ס
[לג] וְכִֽי־יִפְתַּ֨ח אִ֜ישׁ בּ֗וֹר א֠וֹ כִּֽי־יִכְרֶ֥ה אִ֛ישׁ בֹּ֖ר וְלֹ֣א יְכַסֶּ֑נּוּ וְנָֽפַל־שָׁ֥מָּה שּׁ֖וֹר א֥וֹ חֲמֽוֹר:
[לד] בַּ֤עַל הַבּוֹר֙ יְשַׁלֵּ֔ם כֶּ֖סֶף יָשִׁ֣יב לִבְעָלָ֑יו וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ: ס
[לה] וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ אֶת־שׁ֥וֹר רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת וּמָ֨כְר֜וּ אֶת־הַשּׁ֤וֹר הַחַי֙ וְחָצ֣וּ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְגַ֥ם אֶת־הַמֵּ֖ת יֶחֱצֽוּן:
[לו] א֣וֹ נוֹדַ֗ע כִּ֠י שׁ֣וֹר נַגָּ֥ח הוּא֙ מִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם וְלֹ֥א יִשְׁמְרֶ֖נּוּ בְּעָלָ֑יו שַׁלֵּ֨ם יְשַׁלֵּ֥ם שׁוֹר֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ: ס
[לז] כִּ֤י יִגְנֹֽב־אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־שֶׂ֔ה וּטְבָח֖וֹ א֣וֹ מְכָר֑וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְאַרְבַּע־צֹ֖אן תַּ֥חַת הַשֶּֽׂה:

פרק כא
(הקדמה) (חלק ראשון:) "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (כא , א) עד "מכה איש ומת" (כא , יב). (ג) בגפו - הרצון בו: בגופו , שבא יחידי. או יהיה בגפו - בכנפו , והרצון בו: כנף כסותו; כאלו יאמר , שבא יחידי , לא הביא עמו דבר זולת כסותו , כטעם "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" (בר' לב , יא). (ד) אם אדניו יתן לו אשה - רוצה לומר: שפחה כנענית; ולזה אמר: האשה וילדיה תהיה לאדניה , וזה לא יתכן שיהיה בבת ישראל (ראה מכיל' משפטים נזיקין ב). ואולם הותרה לו שפחה כנענית ואעפ"י שאינה ישראלית , לפי שהיא מחזקת ברוב מצות התורה (ראה חגיגה ד , א) , עד שכבר תראה שלא תֶחסר כי אם שחרור ואז תהיה ישראלית גמורה; כאמרו "בקורת תהיה לא יומתו כי לא חופשה" (וי' יט , כ) - מגיד שלא תחסר מהיות כישראל כי אם החופש , רוצה לומר: השחרור. ואולם הגר או הגיורת יצטרכו לדברים אחרים , כמו שיתבאר בזאת הפרשה (שמ' כד , ח). וכבר יתבאר גם כן שהעבד חייב בהרבה מהמצות , שהרי חייבה התורה למולו: אמר "וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו" (שמ' יב , מד); ומזה גם כן יתבאר שהעבד אינו זר גמור , שהרי הותר לאכול בקדשים קלים. ומצאנו גם כן בעבד כנעני שהוא אוכל בתרומה: אמר "וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו" (וי' כב , יא) - מגיד שמקנת כסף ויליד בית אוכלים בתרומה , והם עבדים כנענים (ראה תו"כ אמור פרשתא ה , א); אלא כי מפני שהם עבדים והם מחוייבים לשרת האדון , יחוייב שיהיו פטורים מן המצות שהנשים פטורות מהם לזאת הסבה בעינה , ולולא זה כבר היו ישראלים גמורים. וכבר נבאר במה שיבא (שמ' כד , ח) באי זה אופן יכנסו בגדר החיוב באלו המצות , והוא הטבילה לשם עבדות והמילה בזכרים . (ו) אל האלהים - רוצה לומר: אל השופטים (ראה מכיל' משפטים נזיקין ב). והגישו אל הדלת או אל המזוזה - רוצה לומר , שיעמוד העבד אצל הדלת או אצל המזוזה הסמוכה לו , באופן שיתכן לרצוע אזנו בדלת. (ח) לא (קרי: לו) יעדה - רוצה לומר , שלא יעדה לו לנשואין. לעם נכרי - ראוי שתדע , כי עם הוא שם נופל על הקבוץ , ולזה אמר "עמים הר יקראו" (דב' לג , יט) על השבטים , אעפ"י שהם כלם עם אחד . והרצון בזה המקום: קבוץ נכרי - רוצה לומר שלא ימכרנה לבית אחר ואעפ"י שהוא מישראל; וזה , כי בבית יתקבצו אנשי הבית; וכאלו אמר , שלא יוכל למכרה לאיש אחר. (י) שארה - רוצה לומר: מזונה , כטעם "וימטר עליהם כעפר שְאֵר" (תה' עח , כז). ועונתה - רוצה לומר: חקה הראוי לה מהמשגל. (התועלות לשמ' כא , א - יא , בקובץ תועלות לרלב"ג). (הקדמה) (חלק שני:) "מכה איש ומת" וגו' (כא , יב) עד "וכי יפתח איש בור" (כא , לג) (יג) צדה - הוא מענין ה'צדיה': להשתדל להמיתו במזיד , כטעם "ואתה צודה את נפשי" (ש"א כד , יא). והאלהים אנה לידו - רוצה לומר: הכין והזמין. וראוי שתדע , כי מה שבקרי - ייוחס אל השם יתעלה , כמו שזכר הרב המורה (מו"נ ב , מח): אמר "ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר יי'" (בר' כד , נא). או יהיה הרצון באמרו והאלהים אנה לידו , שהשם יתעלה סבב שיגיע הרע לאיש הנהרג לאחת מהסבות שיתכן שיביא השם יתעלה בעבורם הרע לרעים , לפי מה שבארנו ברביעי מ'ספר מלחמות יי'' ובבאורנו לספר איוב (באור דברי המענה לפרק לד). (יט) שבתו - הוא מה ששבת ממלאכתו בסבת ההכאה. (כ) נקום ינקם - רוצה לומר , שיקחו בית דין נקמתו ממנו. וה'נקמה' היא נפש תחת נפש , והיא בסיף , כמו שבארה התורה באמרה "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" (בר' ט , ו) - ושפיכת הדם הוא בחרב לפי הנהוג; ועוד , כי כבר מצאנו שם ה'נקמה' נופלת במכת חרב , שנאמר "חרב נוקמת נקם ברית" (וי' כו , כה; ראה סנה' נב , ב); "נקום נקמת בני ישראל" (במ' לא , ב). (כב) בפלילים - הרצון בו: דיינין , כטעם "ופללו אלהים" (ש"א ב , כה; ראה מכיל' משפטים נזיקין ח); "ואויבינו פלילים" (דב' לב , לא). (לב) שקלים - הם סלעים , והסלע הוא משקל שלש מאות ושמנים וארבעה מגרגרי השעורה מכסף נקי , לפי מה שהתבאר לקודמים מגדרו (ראה מש"ת שקלים א , ב). (התועלות לשמ' כא , יב - לב , בקובץ תועלות לרלב"ג). (הקדמה) (חלק שלישי:) "וכי יפתח איש בור" (כא , לג) עד "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים" (שמ' כב , ו). (בחלק זה אין ביאור המילות).