מאגר הכתר שמות פרק כא עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק כא
{פרשת משפטים} [א] וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם:
[ב] כִּ֤י תִקְנֶה֙ עֶ֣בֶד עִבְרִ֔י שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים יַעֲבֹ֑ד וּבַ֨שְּׁבִעִ֔ת יֵצֵ֥א לַחָפְשִׁ֖י חִנָּֽם:
[ג] אִם־בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ:
[ד] אִם־אֲדֹנָיו֙ יִתֶּן־ל֣וֹ אִשָּׁ֔ה וְיָלְדָה־ל֥וֹ בָנִ֖ים א֣וֹ בָנ֑וֹת הָאִשָּׁ֣ה וִילָדֶ֗יהָ תִּֽהְיֶה֙ לַֽאדֹנֶ֔יהָ וְה֖וּא יֵצֵ֥א בְגַפּֽוֹ:
[ה] וְאִם־אָמֹ֤ר יֹאמַר֙ הָעֶ֔בֶד אָהַ֙בְתִּי֙ אֶת־אֲדֹנִ֔י אֶת־אִשְׁתִּ֖י וְאֶת־בָּנָ֑י לֹ֥א אֵצֵ֖א חָפְשִֽׁי:
[ו] וְהִגִּישׁ֤וֹ אֲדֹנָיו֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְהִגִּישׁוֹ֙ אֶל־הַדֶּ֔לֶת א֖וֹ אֶל־הַמְּזוּזָ֑ה וְרָצַ֨ע אֲדֹנָ֤יו אֶת־אָזְנוֹ֙ בַּמַּרְצֵ֔עַ וַעֲבָד֖וֹ לְעֹלָֽם: ס
[ז] וְכִֽי־יִמְכֹּ֥ר אִ֛ישׁ אֶת־בִּתּ֖וֹ לְאָמָ֑ה לֹ֥א תֵצֵ֖א כְּצֵ֥את הָעֲבָדִֽים:
[ח] אִם־רָעָ֞ה בְּעֵינֵ֧י אֲדֹנֶ֛יהָ אֲשֶׁר־לֹ֥א ל֥וֹ יְעָדָ֖הּ וְהֶפְדָּ֑הּ לְעַ֥ם נָכְרִ֛י לֹא־יִמְשֹׁ֥ל לְמָכְרָ֖הּ בְּבִגְדוֹ־בָֽהּ:
[ט] וְאִם־לִבְנ֖וֹ יִיעָדֶ֑נָּה כְּמִשְׁפַּ֥ט הַבָּנ֖וֹת יַעֲשֶׂה־לָּֽהּ:
[י] אִם־אַחֶ֖רֶת יִֽקַּֽח־ל֑וֹ שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ לֹ֥א יִגְרָֽע:
[יא] וְאִ֨ם־שְׁלָשׁ־אֵ֔לֶּה לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה לָ֑הּ וְיָצְאָ֥ה חִנָּ֖ם אֵ֥ין כָּֽסֶף: ס
[יב] מַכֵּ֥ה אִ֛ישׁ וָמֵ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת:
[יג] וַֽאֲשֶׁר֙ לֹ֣א צָדָ֔ה וְהָאֱלֹהִ֖ים אִנָּ֣ה לְיָד֑וֹ וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה: ס
[יד] וְכִי־יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ לְהָרְג֣וֹ בְעָרְמָ֑ה מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת: ס
[טו] וּמַכֵּ֥ה אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת: ס
[טז] וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת: ס
[יז] וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת: ס
[יח] וְכִֽי־יְרִיבֻ֣ן אֲנָשִׁ֔ים וְהִכָּה־אִישׁ֙ אֶת־רֵעֵ֔הוּ בְּאֶ֖בֶן א֣וֹ בְאֶגְרֹ֑ף וְלֹ֥א יָמ֖וּת וְנָפַ֥ל לְמִשְׁכָּֽב:
[יט] אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא: ס
[שני] [כ] וְכִֽי־יַכֶּה֩ אִ֨ישׁ אֶת־עַבְדּ֜וֹ א֤וֹ אֶת־אֲמָתוֹ֙ בַּשֵּׁ֔בֶט וּמֵ֖ת תַּ֣חַת יָד֑וֹ נָקֹ֖ם יִנָּקֵֽם:
[כא] אַ֥ךְ אִם־י֛וֹם א֥וֹ יוֹמַ֖יִם יַעֲמֹ֑ד לֹ֣א יֻקַּ֔ם כִּ֥י כַסְפּ֖וֹ הֽוּא: ס
[כב] וְכִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ כַּאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים:
[כג] וְאִם־אָס֖וֹן יִֽהְיֶ֑ה וְנָתַתָּ֥ה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ:
[כד] עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל:
[כה] כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה: ס
[כו] וְכִֽי־יַכֶּ֨ה אִ֜ישׁ אֶת־עֵ֥ין עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־אֶת־עֵ֥ין אֲמָת֖וֹ וְשִׁחֲתָ֑הּ לַחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת עֵינֽוֹ:
[כז] וְאִם־שֵׁ֥ן עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־שֵׁ֥ן אֲמָת֖וֹ יַפִּ֑יל לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת שִׁנּֽוֹ: פ
[כח] וְכִֽי־יִגַּ֨ח שׁ֥וֹר אֶת־אִ֛ישׁ א֥וֹ אֶת־אִשָּׁ֖ה וָמֵ֑ת סָק֨וֹל יִסָּקֵ֜ל הַשּׁ֗וֹר וְלֹ֤א יֵֽאָכֵל֙ אֶת־בְּשָׂר֔וֹ וּבַ֥עַל הַשּׁ֖וֹר נָקִֽי:
[כט] וְאִ֡ם שׁוֹר֩ נַגָּ֨ח ה֜וּא מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֗ם וְהוּעַ֤ד בִּבְעָלָיו֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְרֶ֔נּוּ וְהֵמִ֥ית אִ֖ישׁ א֣וֹ אִשָּׁ֑ה הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם־בְּעָלָ֖יו יוּמָֽת:
[ל] אִם־כֹּ֖פֶר יוּשַׁ֣ת עָלָ֑יו וְנָתַן֙ פִּדְיֹ֣ן נַפְשׁ֔וֹ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יוּשַׁ֖ת עָלָֽיו:
[לא] אוֹ־בֵ֥ן יִגָּ֖ח אוֹ־בַ֣ת יִגָּ֑ח כַּמִּשְׁפָּ֥ט הַזֶּ֖ה יֵעָ֥שֶׂה לּֽוֹ:
[לב] אִם־עֶ֛בֶד יִגַּ֥ח הַשּׁ֖וֹר א֣וֹ אָמָ֑ה כֶּ֣סֶף׀ שְׁלֹשִׁ֣ים שְׁקָלִ֗ים יִתֵּן֙ לַֽאדֹנָ֔יו וְהַשּׁ֖וֹר יִסָּקֵֽל: ס
[לג] וְכִֽי־יִפְתַּ֨ח אִ֜ישׁ בּ֗וֹר א֠וֹ כִּֽי־יִכְרֶ֥ה אִ֛ישׁ בֹּ֖ר וְלֹ֣א יְכַסֶּ֑נּוּ וְנָֽפַל־שָׁ֥מָּה שּׁ֖וֹר א֥וֹ חֲמֽוֹר:
[לד] בַּ֤עַל הַבּוֹר֙ יְשַׁלֵּ֔ם כֶּ֖סֶף יָשִׁ֣יב לִבְעָלָ֑יו וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ: ס
[לה] וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ אֶת־שׁ֥וֹר רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת וּמָ֨כְר֜וּ אֶת־הַשּׁ֤וֹר הַחַי֙ וְחָצ֣וּ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְגַ֥ם אֶת־הַמֵּ֖ת יֶחֱצֽוּן:
[לו] א֣וֹ נוֹדַ֗ע כִּ֠י שׁ֣וֹר נַגָּ֥ח הוּא֙ מִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם וְלֹ֥א יִשְׁמְרֶ֖נּוּ בְּעָלָ֑יו שַׁלֵּ֨ם יְשַׁלֵּ֥ם שׁוֹר֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ: ס
[לז] כִּ֤י יִגְנֹֽב־אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־שֶׂ֔ה וּטְבָח֖וֹ א֣וֹ מְכָר֑וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְאַרְבַּע־צֹ֖אן תַּ֥חַת הַשֶּֽׂה:

פרק כא
(א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם - רבותינו פירשו (ראה גיטין פח , ב): לפניהם - ולא לפני גוים; שכשם שאמר "מקרב אחיך תשים עליך מלך" ו"לא תוכל לתת עליך איש נכרי" (דב' יז , טו) , כך מזהיר כאן שלא תעשה גוי שופט על ישראל. ולפי הפשט , מאחר שעשה משה דיינין והעמיד שרי אלפים ושרי מאות (ראה שמ' יח , כח) , אמר לו הקדוש ברוך הוא: הרי העמדת שופטים , ואלה המשפטים אשר תשים לפני השופטים. (ב) כי תקנה עבד עברי - עבד שהוא עברי (ראה מכיל' משפטים נזיקין א). לפי שאמר "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמ' כ , ב) , להיות בני חורין , מפרש ואזיל שלא ימָכרו עוד ממכרת עבד (ע"פ וי' כה , מב); כי איני רוצה שיהיו עבדים עוד (ראה יל"ש תורה תרסז) , כי עבדיי הם , כדכתיב "כי לי בני ישראל עבדים" (וי' כה , נה) , וקדם שטרי לשטר אחרים. ובשביעית , שאינו חורש וזורע וקוצר ובוצר (כנגד מכיל' משפטים נזיקין א) , אינו צריך עבודה כל כך , ישלחנו חפשי חנם - שלא יתן לאדון כלום , אבל האדון מעניקו , כדכתיב "הענק תעניק לו" (דב' טו , יד); וכן האמה , דכתיב בה "ויצאה חנם" (להלן , יא) - שאינה נותנת לו כלום , אבל הוא מעניקה , כדברי רבנו שלמה: "ואף לאמתך תעשה כן" (דב' טו , יז) - להעניק [הגה"ה]. ואם יצטרך למכור עצמו מפני חסרונו (ראה וי' כה , לט) , או ימכרוהו בית דין מפני גניבתו (ראה שמ' כב , ב) , יוצא בשש , כי עד שש אני נותן להם רשות. (ג-ד) אם בגפו יבא - בגופו לבדו , בלא אשה; כמו "גופת שאול" (דה"א י , יב). בגפו יצא - כל עומת שבא , כך ילך (ע"פ קה' ה , טו); כדפריש ואזיל , שאם אדוניו יתן לו אשה - שימסור לו שפחה כנענית , שיוליד ממנה בנים שיעבדוהו , היא ובניה נשארים בעבדות האדון , והוא יצא כשבא. ואם בעל אשה הוא בשעת מכירה , שהיה לו אשה ישראלית כשנמכר , ונכנסו שניהם בעבודתו בשביל פרנסתם - לא היא ולא בניה תשאר , אלא כמו שנכנסה עמו כך תצא עמו. (ו) והגישו אדוניו אל האלהים - לעשות על פי בית דין (ראה מכיל' משפטים נזיקין ב). והגישו אל הדלת - לפי שדרך הבתים להיות של אבן , אין אדם יכול לנקוב כנגד האבן , שקשה האבן ואין המרצע יכול ליכנס , אמר לו שיגישו או אל הדלת או אל המזוזה , שהם של עץ , ושם ינקוב אותו יפה. ועוד: כדי לפרסם הדבר. ועבדו לעולם - פירשו רבותינו (ראה קידושין כא , ב): עד היובל. והרציעה סימן שהוא עבד עולם , ולא יצא בשביעיות הבאים [הגה"ה]. (ז-ח) לא תצא כצאת העבדים - כדרך שהעבדים יוצאים , בלא בניהם. היא לא תצא בלא בניה; שאם תרצה להבנות ממנה , אתה בעצמך תקחנה ויהיו לך בנים הימנה , ותהיה אשתך משם ולהבא , ולא תצא כי אם בגט וכתובה כשאר בנות ישראל; והכתוב שלאחריו מוכיח , דכתיב: אם רעה בעיני אדוניה - שאינו רוצה ליעדה , לעם נכרי - כלומר: אין לו ממשלה עליה למוסרה לעם נכרי - כלומר: לעבדו כנעני , כדי להוליד בנים ממנה , כדרך שמוסר לעבד עברי שפחה כנענית. בבגדו בה - כשהוא בוגד בה , שלא ישאנה; כמו "כאשר תבגוד אשה מריעה" (ראה יר' ג , כ); כי לשון 'בגידה' שייך כשאינו רוצה להתחבר בה. למוכרה - כמו 'למוסרה'; כמו "כי ביד אשה ימכור יי' את סיסרא" (שו' ד , ט) - ביד יעל. (ט) ואם לבנו ייעדנה - אם מייעד אותה לבנו ― כי זה בידו לעשות , ליעדה לו או לבנו בלא רשות אביה , מאחר שקנאה [הגה"ה] ― לא ינהג בה מנהג שפחות , אלא משפט בנות ישראל. (י) ואם (בנוסחנו: אם) אחרת יקח לו - בנו , או הוא בעצמו; ואם לקחה , שארה כסותה ועונתה לא יגרע מאחרת שיקח לו (ראה מכיל' משפטים נזיקין ג); שלא יאמר: זאת לקחתי בשפחוּת וזו דרך חירות , אכבד זו מזו. לכך נאמר: שארה כסותה ועונתה לא יגרע ממנה , מן האשה האחרת. יש מפרשים (ראה רשב"ם) עונתה - לשון 'מעון' ומדור , כמו "וענה איים באלמנותיו" (יש' יג , כב). (יא) ואם שלש אלה - כמו שפירשו רבותינו (ראה מכיל' משפטים נזיקין ג) , שלא יעדה לו ולבנו , או לא תצא בגירוע כסף. ויצאה חנם - כשתגיע לנערוּת , אין כסף. אם היא איילונית , אין לה נערוּת (ראה קידושין ד , א) - כשתגיע לזמן בגרות; וכל שכן אם תפגע בה שביעית. והא ליכא למימר: שלש אלה - שאר , כסות ועונה (ראה לעיל , י) , דמפני שעושה לה שלא כדין , יפטר הימנה בלא כסף מאחר ששכבה; ואם באת לומר , תוכל לומר: ואם שלש אלה - שאר , כסות ועונה , לא יעשה לה , ויצאה חנם - שלא תתן לו כלום בפדיונה , אלא הוא יתן גט וכתובה , כמו שאומר: "כמשפט הבנות יעשה לה" (לעיל , ט). ורבותינו דרשו (ראה קידושין כ , א): "לא תצא כצאת העבדים" (לעיל , ז) - בראשי אברים [הגה"ה]. (יד) מעם מזבחי - וכל שכן מערי מקלט , שהמקום מקודש קולט את השוגגים; אבל מזיד אין לו מקלט , אלא שאמרו רבותינו (יומא פה , א) , שהמזבח קולט אף מזיד , ודרשו: מעם מזבחי - ולא 'מעל מזבחי'. (טו-יז) ומכה אביו ואמו - אעפ"י שלא המיתם , ובלבד שיעשה בהם חבורה (ראה מכיל' משפטים נזיקין ה). ולפי שאמר "מכה איש ומת" (לעיל , יב) , הייתי סבור שלא יתחייב על מה שיעשה לאדם אלא אם כן המיתו; מפרש לך בכאן דברים שאינו ממית - ומת הוא , כגון: עושה חבורה באביו ובאמו , וגונב נפש , ומקלל אביו ואמו בשם. ושיטת הפסוקים - 'לא זו אף זו': בתחילה אומר "מכה איש ומת" (לעיל , יב) , ואף פעמים אפילו לא המית , כגון מכה אביו ואמו , ופעמים שאינו מכה ואינו חובל , כגון גונב , ופעמים שאינו גונב , לא מכה ולא נוגע בו , כגון מקלל אביו ואמו. וגם יש לפרש , שלכך כתב גונב אצל מקלל: שהגנב , כשטוענין עליו שהוא גנב , מקלל אביו ואמו אם גנב , כדי לנקות עצמו , ונמצא שהגניבה גורמת לו לקלל אביו ואמו. ומדרש אגדה (ראה במ"ר ט , ז): לכך ניתן גונב בין מכה ומקלל , שהגונב אדם - גורם לו שמכה ומקלל אביו ואמו; שכשגנב נער ומוליכו למקום רחוק , וגדל שם ואין מכיר אב ואם , וכשבא אצלם מכה ומקלל אותם , לפי שאינו מכירם. ונמצא בידו - הפשע , על ידי עדים (ראה מכיל' משפטים נזיקין ה); שנתגלה הדבר ונידון אל נכון , כאילו נמצא בידו. (יט) ונקה המכה - ממיתה; אבל אם היה מת מאותה המכה , חייב מיתה. (כ-כא) ועבדו - כנעני; אבל עבדו עברי - חייב אפילו לאחר יום או יומיים , שהרי הוא כישראל בן חורין לכל דבריו. ומה שאומר כי כספו הוא - מוכיח דבעבד כנעני מיירי. אך אם יום או יומיים יעמוד - כי מן הדין אדם רשאי לייסר את עבדו ולרדותו , אבל להמיתו אינו רשאי; והממיתו תחת ידו , שמכהו שם עד שמת , אין זה 'רידוי' אלא 'ממית בידים'. אבל אם יעמוד יום או יומיים , לא ינקם , שזהו דרך רדוי; אבל אם ממיתו תחת ידו היא רציחה , ואז צוה הקדוש ברוך הוא שבית דין ינקמו אותו; והנקימה פירשו רבותינו: בסייף , כדאמרינן (ראה סנה' נב , ב): נקימה זו , איני יודע מה היא. (כב) ונגפו אשה הרה - 'איצופיר' בלעז (להדוף); כמו "פן תגוף באבן רגליך" (תה' צא , יב). כאשר ישית - כאשר יוכל להשית בדין מדמי הוולדות חיה. ונתן בפלילים - כמו שיראו הדיינין בדין; פלילים - דיינין , כמו "ופללו אלהים" (ש"א ב , כה). (כג) ואם אסון יהיה - באשה , ונתת נפש תחת נפש , ופטור מן הממון; דמתחייב בנפשו פטור מן התשלומין (ראה כתובות ל , א). (כד-כה) עין תחת עין - דמי עין תחת עין , כך פירשו רבותינו , ונתנו טעם וראייה לדבריהם בבבא קמא (פג , ב , ואי'); וכן שורת הדין. והפסוקין מוכיחין שהוא דמי רגל: שכשאדם ממית אדם , אין לפייסו בממון , ומשום הכי - נהרג; אבל באיבריו - מה יועיל אם יַטִלו כמו כן מום בחבירו? מוטב לו שיתן לו ממון לפרנס את עצמו; כמו שאנו רואין בהדיא בהחובל בחבירו , שאינו אומר שיַחבלו לו כמו כן , "רק שבתו יתן ורפא ירפא" (לעיל , יט) , וכן חמשה דברים (ראה משנה ב"ק ח , א). ומינה שמעינן דכמו כן לראשי איברים - דיש אדם שאין לעשות בו , כגון סומא שסימא , וקיטע שקיטע - לא כל שכן. ובפירוש הוא אומר כאן: פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה , שאמרנו למעלה גבי חבורה ופצע "ונקה המכה רק שבתו יתן" (לעיל , יט); וכשם שאין חבורה תחת חבורה דווקא , אלא דמים , כך אין רגל תחת רגל דווקא , אלא דמים; וכאן שָנָה עליה , ליתן צער בְּמָקוֹם נזק , כמו שדרשו רבותינו (ראה ב"ק פה , א). (כו) עין עבדו - עין עבדו כנעני (ראה מכיל' משפטים נזיקין ט) , אבל עברי הרי הוא בן חורין לכל דבריו. לחפשי - להיות חפשי; ויש אומרים (ראה רקמה ע' שפה) שהוא כמו 'לחופש' , והיו"ד יתירה. ומשום הכי יוצא לחירות - שעינו עולה לו בפדיונו; שאין ליתן ממון תחת עינו , וכי מה יועיל לו? מה שקנה עבד קנה רבו! ואפילו על מנת שאין לרבו רשות בו , יכול רבו לייסרו ולדחקו עד שיתן לו על כרחו , ואין לו תקנה כי אם לחירות; ואעפ"י שגופו קנוי לו , אין הקדוש ברוך הוא חפץ שישחית באיבריו. עד כאן נזקי אדם באדם , ועתה מפרש נזקי שור באדם. (כח) ולא יאכל את בשרו - אפילו לגוי ואפילו לכלבים , שאסור בהנאה (ראה מכיל' משפטים נזיקין י); ורבותינו דרשו (ראה שם) , שאם שחטו לאחר שניגמר דינו - אסור , מדקאמר: את בשרו , דהוה ליה למימר: 'ולא יהנה ממנו אדם'. ובעל השור נקי - משום דלקמן שנאמר במוּעָד "וגם בעליו יומת" (להלן , כט) , אמר הכא: ובעל השור נקי. ורבותינו דרשו (ב"ק מא , ב): לאסור הנאת עורו; משום דלא אמר למעלה כי אם בשרו , וזה נקי מיותר הוא , דאם שתק הכתוב , פשיטא דהוא נקי , דלא הייתי מחייבו מה שלא חייבו הכתוב - אלא כאדם האומר: יצא זה פלוני נקי מנכסיו (ראה פסחים כד , ד). (כט) ואם שור נגח הוא מתמול שלשום - כגון שהוחזק נגח משתים או שלש פעמים , למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה (ראה משנה ב"ק ב , ד). והועד בבעליו - שהֻתרוּ והוּעדוּ לשמרו; והוא לא שמרו , והמית בפשיעתו. השור יסקל - כמו אותו שלמעלה. וגם בעליו יומת - לפי הפשט , פעמים שהוא חייב מיתה , כגון: הניח אותו לילך , לדעת , כדי שיהרוג אדם שהוא שונא , והורגו , אז חייב מיתה; דהוה ליה כמי שהרגו בידים , כמאן דאשקיל עליה בידקא דמיא (ראה סנה' עז , ב). ולפי הפשט נראה , שאם ירצו היורשים , ימות , ואם ירצו , יקחו דמים. (ל) ואם (בנוסחנו: אם) כופר יושת עליו - שידעו הבית דין שלא הניחו מדעת , ונתן פדיון נפשו. אי נמי: הכי קאמר: "יומת" (לעיל , כט) - כלומר: דין מיתה עליו , שלא נזהר ויודע בו שהוא נגחן; אלא מפני שלא עשה בידים , יכולין בית דין לשום עליו כופר. ורבותינו פירשו (ראה מכיל' משפטים נזיקין י): מאי "יומת" (לעיל , כט)? יומת בממון; שעל רציחתו אתה הורגו , ואי אתה הורגו על רציחת שורו. ואם כופר יושת עליו - כלומר: אם ירצו היורשין ליקח ממנו כופר. דרוב בני אדם זילא הוא ליקח דמים וממון על מיתת אביהם , אפילו למאן דאמר 'דמי ניזק' , וכל שכן למאן דאמר 'דמי מזיק' (ראה ב"ק כז , א). שאביהם נישום כעבד , כדאמרינן (ראה ב"ק פד , א) גבי ההוא חמרא דאלס ידא דינוקא וכו'; ומסקנא דאמר אבוה דינוקא: הואיל ונישום כעבדא , לא בעינא , דזילא בי מילתא; ומכל שכן על אביהם; ומשום הכי כתיב: ואם. (לא) או בן יגח או בת - לפי שניתן חילוק בין עבד לבן חורין (ראה לעיל , יב - כא) , אומר שאין חילוק בין גדול לקטון (ראה ב"ק מג , ב) , כמו שכתוב "מכה כל נפש אדם" (ראה וי' כד , יז). (לב) אם עבד יגח השור - ואין חילוק בין נוקב מרגלית (ראה ב"מ יב , ב) למרקד בי קובי (ראה ב"מ סד , ב). וזהו מידה בתורה , שלעניין מיתה אין חילוק בין קטן לגדול , כמו שכתוב "מכה כל נפש אדם" (ראה וי' כד , יז) - כל דהו 'נפש' (ראה מכיל' משפטים נזיקין ד); לא שנא מוכה שחין שהרג נשיא ישראל , ולא שנא נשיא ישראל שהרג מוכה שחין , שדינם שוה. ונתן להם לעבדים הכתוב כפי ערך נקיבה מעשרים ועד ששים (ראה וי' כז , ג - ד) , דאשה ועבד כי הדדי נינהו , דגמר 'לה' 'לה' מאשה (ראה חגיגה ד , א). ורבותינו פירשו (ראה ב"ק מג , א) , שהוא לשון קנס. אבל הא תימא לי , שנותן בשביל עבד יותר מבן חורין; דבן חורין - דמי ניזק או דמי מזיק (ראה ב"ק כז , א) , ופעמים שהוא זקן ואין דמיו רק דבר מועט , ועבד , אפילו זקן - שלשים; איכא למימר: פעמים נמי שהוא מחמיר בבן חורין יותר מעבד , כשהוא שוה יותר; דעבד , אפילו שוה מאה מנה , אין לו אלא שלשים. נראה דלכך נתן הקדוש ברוך הוא קיצבה בעבד - שהוא רגיל בין הבהמות לשמרן וליתן להם מספוא , וממיתות אותם , ואתו לאינצויי , שזה יאמר: עבדי שוה כך וכך , וזה יאמר: אינו שוה כי אם כך; ונתן הקדוש ברוך הוא קיצבה , דלא אתי לאינצויי. אבל בן חורין , מילתא דלא שכיחה הוא. (לג) ונפל שמה שור או חמור: שור - ולא אדם (ראה ב"ק כח , ב); דאדם בן דעת הוא , ואיבעי ליה לעיוני ומיזל (ראה שם כז , ב) , ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה אם נפל. חמור - ולא כלים (ראה שם) , דאין דרך כלים לילך בלא שמירת האדם , והיה לו לשמרם; ומדלא שמרם , איהו הוא אפסיד אנפשיה. ומיהו בנזקי אדם חייב , דנזק שייך אפילו בבור שאין בו אלא טפח או טפחיים , דליכא למימר ביה דמבעי ליה לעיוני ומיזל , דאין כל הדרך לקוט במלקט ורהיטני (ראה שבת צז , א); וכיון דמחייב בנזק , לא פליג רחמנא , ואפילו בבור עשרה מחייב בנזק (ראה משנה ב"ק ה , ה). (לד) בעל הבור - שפתחו או כרהו , שהתקלה באה על ידו. כסף ישיב - ושוה כסף ככסף (ראה ב"ק ז , א). והמת יהיה לו - לבעלים (ראה ב"ק נג , ב) , שהרי אם היתה הנבילה לבעל הבור , היה משלמה לו; דכל מידי - "מיטב" (שמ' כב , ד) הוא , דאי לא מזדבן הכא , מיזדבן במתא אחריתי (ראה ב"ק ז , ב). ונראה דמשום הכי אמר רחמנא: נזקין במיטב (ראה גיטין מח , ב) , דאדם רוצה בקב שלו מקביים של חבירו (ראה ב"מ לח , א); וסברא הוא , וגם שלו מזומן לו. ועוד , דאדם היה לו להזהר שלא יזיק את חבירו , ולפיכך אמר רחמנא שישלם מידי דקפצו עלויה זבינה , כדי שיהא מה שישלם לו מזומן לו לעשות בו כרצונו. אבל מִלוה , אין דרך להלוֹת לו דבר שהוא צריך לו תדיר , ולכך דיי שישלם לו זיבורית , שהרי גם זה לא נתכווין להזיקו , אלא מתוך דחקו אינו יכול לשלם; ורבותינו פירשו (ראה גיטין מט , ב) , שלא יראה אדם בית נאה וכרם נאה לחבירו ויקפוץ להלוותו. אבל רבותינו אמרו (ראה ב"ק ח , א): בבינונית , מפני תקנת העניים , שלא תנעול דלת בפני לוין. וכתובת אשה - בזיבורית (ראה ב"ק ז , ב) , דלא מידי אפסדה , כדאמרינן גבי ערב , וכתובה - 'טב למיתב טן דו' (ראה קידושין ז , א). (לה) ומכרו את השור החי , וגם המת ימכרו וחצו את כספו - לפי שהיה תם ולא דרכו להזיק , ולא היה על הבעל להזהר בו ולא פשע; ומזלא דתרווייהו גרים , לפיכך תרוייהו שוים בהיזק. ובסתמא דבר הכתוב , דמסתמא שור כשור , ושוה זה כזה , וכשחולקין אותן נמצא ההיזק שוה ביניהם. ומתוך כך יש להבין , שאם אינם שוים , שיהיה חצי היזק על המזיק וחציו על הניזק , ובלבד שיהא שוה שור המזיק חצי הנזק , שאם אינם שוים רק חצי הנזק שעשה , יקחנו הניזק כולו; ואם אינו שוה חצי נזק , יקח מי שהזיקו ותו לא , דכיון שלא פשעו הבעלים בדבר , לא ישלם לו , רק מי שעשה לו הנזק , אותו יקח. וכן אמרו רבותינו (משנה ב"ק א , ד) , דתם אינו משלם , רק מגופו. (לו) או נודע - או פשעו הבעלים שלא נזהרו בו , וחייבין לשלם כל הנזק ולהעמיד לו שור אחר במקום שורו , חשוב כמותו , או שויו. וזה הדין אפילו ברשות הרבים , דדרך שוורים לילך ברשות הרבים ונגחי והדרי; ובכל מקום חייבין חוץ מרשות המזיק , דאי הלך שור הניזק ברשות המזיק , שם פטור , דאמר ליה: תורך ברשותי מאי בעי (ראה ב"ק יג , ב)? (לז) חמשה בקר - לפי שעמל בו וגדלו וטרח בו , ומבטלו ממלאכתו , קנסו הכתוב כל כך; ועוד , דאדם ניחא ליה במה שגידל טפי מדבר אחר הרבה. וכן צאן , אלא שאין בו ביטול מלאכה , פיחת אחת , וכן אמרו רבותינו (ראה ב"ק עט , ב); וגם לפי שנשא הצאן על כתיפו , מה שאין בשור כן , פיחת אחת. ואפילו לא גדלו , שקנאו היום או אתמול , לא חילק הכתוב; וגם דבר זה , שעושה אחת , ומן האחת יעמוד ארבעה או חמשה.