מאגר הכתר שמות פרק כא עם פירוש רשב"ם

פרק כא
{פרשת משפטים} [א] וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם:
[ב] כִּ֤י תִקְנֶה֙ עֶ֣בֶד עִבְרִ֔י שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים יַעֲבֹ֑ד וּבַ֨שְּׁבִעִ֔ת יֵצֵ֥א לַחָפְשִׁ֖י חִנָּֽם:
[ג] אִם־בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ:
[ד] אִם־אֲדֹנָיו֙ יִתֶּן־ל֣וֹ אִשָּׁ֔ה וְיָלְדָה־ל֥וֹ בָנִ֖ים א֣וֹ בָנ֑וֹת הָאִשָּׁ֣ה וִילָדֶ֗יהָ תִּֽהְיֶה֙ לַֽאדֹנֶ֔יהָ וְה֖וּא יֵצֵ֥א בְגַפּֽוֹ:
[ה] וְאִם־אָמֹ֤ר יֹאמַר֙ הָעֶ֔בֶד אָהַ֙בְתִּי֙ אֶת־אֲדֹנִ֔י אֶת־אִשְׁתִּ֖י וְאֶת־בָּנָ֑י לֹ֥א אֵצֵ֖א חָפְשִֽׁי:
[ו] וְהִגִּישׁ֤וֹ אֲדֹנָיו֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְהִגִּישׁוֹ֙ אֶל־הַדֶּ֔לֶת א֖וֹ אֶל־הַמְּזוּזָ֑ה וְרָצַ֨ע אֲדֹנָ֤יו אֶת־אָזְנוֹ֙ בַּמַּרְצֵ֔עַ וַעֲבָד֖וֹ לְעֹלָֽם: ס
[ז] וְכִֽי־יִמְכֹּ֥ר אִ֛ישׁ אֶת־בִּתּ֖וֹ לְאָמָ֑ה לֹ֥א תֵצֵ֖א כְּצֵ֥את הָעֲבָדִֽים:
[ח] אִם־רָעָ֞ה בְּעֵינֵ֧י אֲדֹנֶ֛יהָ אֲשֶׁר־לֹ֥א ל֥וֹ יְעָדָ֖הּ וְהֶפְדָּ֑הּ לְעַ֥ם נָכְרִ֛י לֹא־יִמְשֹׁ֥ל לְמָכְרָ֖הּ בְּבִגְדוֹ־בָֽהּ:
[ט] וְאִם־לִבְנ֖וֹ יִיעָדֶ֑נָּה כְּמִשְׁפַּ֥ט הַבָּנ֖וֹת יַעֲשֶׂה־לָּֽהּ:
[י] אִם־אַחֶ֖רֶת יִֽקַּֽח־ל֑וֹ שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ לֹ֥א יִגְרָֽע:
[יא] וְאִ֨ם־שְׁלָשׁ־אֵ֔לֶּה לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה לָ֑הּ וְיָצְאָ֥ה חִנָּ֖ם אֵ֥ין כָּֽסֶף: ס
[יב] מַכֵּ֥ה אִ֛ישׁ וָמֵ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת:
[יג] וַֽאֲשֶׁר֙ לֹ֣א צָדָ֔ה וְהָאֱלֹהִ֖ים אִנָּ֣ה לְיָד֑וֹ וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה: ס
[יד] וְכִי־יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ לְהָרְג֣וֹ בְעָרְמָ֑ה מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת: ס
[טו] וּמַכֵּ֥ה אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת: ס
[טז] וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת: ס
[יז] וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת: ס
[יח] וְכִֽי־יְרִיבֻ֣ן אֲנָשִׁ֔ים וְהִכָּה־אִישׁ֙ אֶת־רֵעֵ֔הוּ בְּאֶ֖בֶן א֣וֹ בְאֶגְרֹ֑ף וְלֹ֥א יָמ֖וּת וְנָפַ֥ל לְמִשְׁכָּֽב:
[יט] אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא: ס
[שני] [כ] וְכִֽי־יַכֶּה֩ אִ֨ישׁ אֶת־עַבְדּ֜וֹ א֤וֹ אֶת־אֲמָתוֹ֙ בַּשֵּׁ֔בֶט וּמֵ֖ת תַּ֣חַת יָד֑וֹ נָקֹ֖ם יִנָּקֵֽם:
[כא] אַ֥ךְ אִם־י֛וֹם א֥וֹ יוֹמַ֖יִם יַעֲמֹ֑ד לֹ֣א יֻקַּ֔ם כִּ֥י כַסְפּ֖וֹ הֽוּא: ס
[כב] וְכִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ כַּאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים:
[כג] וְאִם־אָס֖וֹן יִֽהְיֶ֑ה וְנָתַתָּ֥ה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ:
[כד] עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל:
[כה] כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה: ס
[כו] וְכִֽי־יַכֶּ֨ה אִ֜ישׁ אֶת־עֵ֥ין עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־אֶת־עֵ֥ין אֲמָת֖וֹ וְשִׁחֲתָ֑הּ לַחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת עֵינֽוֹ:
[כז] וְאִם־שֵׁ֥ן עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־שֵׁ֥ן אֲמָת֖וֹ יַפִּ֑יל לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת שִׁנּֽוֹ: פ
[כח] וְכִֽי־יִגַּ֨ח שׁ֥וֹר אֶת־אִ֛ישׁ א֥וֹ אֶת־אִשָּׁ֖ה וָמֵ֑ת סָק֨וֹל יִסָּקֵ֜ל הַשּׁ֗וֹר וְלֹ֤א יֵֽאָכֵל֙ אֶת־בְּשָׂר֔וֹ וּבַ֥עַל הַשּׁ֖וֹר נָקִֽי:
[כט] וְאִ֡ם שׁוֹר֩ נַגָּ֨ח ה֜וּא מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֗ם וְהוּעַ֤ד בִּבְעָלָיו֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְרֶ֔נּוּ וְהֵמִ֥ית אִ֖ישׁ א֣וֹ אִשָּׁ֑ה הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם־בְּעָלָ֖יו יוּמָֽת:
[ל] אִם־כֹּ֖פֶר יוּשַׁ֣ת עָלָ֑יו וְנָתַן֙ פִּדְיֹ֣ן נַפְשׁ֔וֹ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יוּשַׁ֖ת עָלָֽיו:
[לא] אוֹ־בֵ֥ן יִגָּ֖ח אוֹ־בַ֣ת יִגָּ֑ח כַּמִּשְׁפָּ֥ט הַזֶּ֖ה יֵעָ֥שֶׂה לּֽוֹ:
[לב] אִם־עֶ֛בֶד יִגַּ֥ח הַשּׁ֖וֹר א֣וֹ אָמָ֑ה כֶּ֣סֶף׀ שְׁלֹשִׁ֣ים שְׁקָלִ֗ים יִתֵּן֙ לַֽאדֹנָ֔יו וְהַשּׁ֖וֹר יִסָּקֵֽל: ס
[לג] וְכִֽי־יִפְתַּ֨ח אִ֜ישׁ בּ֗וֹר א֠וֹ כִּֽי־יִכְרֶ֥ה אִ֛ישׁ בֹּ֖ר וְלֹ֣א יְכַסֶּ֑נּוּ וְנָֽפַל־שָׁ֥מָּה שּׁ֖וֹר א֥וֹ חֲמֽוֹר:
[לד] בַּ֤עַל הַבּוֹר֙ יְשַׁלֵּ֔ם כֶּ֖סֶף יָשִׁ֣יב לִבְעָלָ֑יו וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ: ס
[לה] וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ אֶת־שׁ֥וֹר רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת וּמָ֨כְר֜וּ אֶת־הַשּׁ֤וֹר הַחַי֙ וְחָצ֣וּ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְגַ֥ם אֶת־הַמֵּ֖ת יֶחֱצֽוּן:
[לו] א֣וֹ נוֹדַ֗ע כִּ֠י שׁ֣וֹר נַגָּ֥ח הוּא֙ מִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם וְלֹ֥א יִשְׁמְרֶ֖נּוּ בְּעָלָ֑יו שַׁלֵּ֨ם יְשַׁלֵּ֥ם שׁוֹר֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ: ס
[לז] כִּ֤י יִגְנֹֽב־אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־שֶׂ֔ה וּטְבָח֖וֹ א֣וֹ מְכָר֑וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְאַרְבַּע־צֹ֖אן תַּ֥חַת הַשֶּֽׂה:

פרק כא
(הקדמה:) ידעו ויבינו יודעי שכל , כי לא באתי לפרש הלכות , אעפ"י שהם עיקר , כמו שפירשתי בבראשית (לז , ב) , כי מיתור המקראות נשמעין ההגדות וההלכות , ומקצתן ימצאו בפירושי רבינו שלמה אבי אמי זצ"ל; ואני לפרש פשוטן של מקראות באתי , ואפרש הדינין וההלכות לפי דרך ארץ; ואע"פ כן ההלכות עיקר , כמו שאמרו רבותינו (ראה סוטה טז , א): הלכה עוקרת מקרא. (ב) כי תקנה עבד עברי - במכרוהו בית דין הכתוב מדבר (ראה מכיל' משפטים נזיקין א) , כדכתיב "ואם (בנוסחנו: אם) אין לו ונמכר בגנבתו" (שמ' כב , ב); אבל מוכר עצמו בעניותו , כתיב בפרשת 'בהר סיני' "כי ימוך אחיך ונמכר לך" וגו' (וי' כה , לט) , וכתיב בו "עד שנת היובל יעבוד עמך" (וי' כה , מ); ובכאן הוא אומר שש שנים יעבוד - במכרוהו בית דין. יש מרבותינו שמשוה דינם בגזירה שוה (ראה קידושין יד , ב) , ואם יובל קודם לשש שנים - ויצא ביובל; ויש שנותן חילוק ביניהם (ראה שם). ובשביעית - שביעית למכירתו , ולא שביעית לשמיטה. יצא לחפשי - פעולה; שאילו היה לשון 'אדם שהוא חפשי' , היה לו לינקד בחטף: לְחָפְשִי. (ג-ד) אם בגפו יבא בגפו יצא - כולל ואחר כך מפרש: אם בגפו - לבדו יכנס בבית אדוניו , שאין לו אשה עדיין שתיכנס עמו; או אפילו אדוניו יתן לו אשה , מכל מקום יצא בגפו , שהאשה שנתן לו אדוניו תהיה לאדוניה. ועתה מפרש כיצד: שאם בעל אשה הוא , אז לא יצא בגפו , אלא תצא אשתו עמו , אבל אם אדוניו יתן לו אשה וגו' , כמו שנכנס בגפו כן יצא בגפו. ובשפחה כנענית שמסר לו אדוניו מדבר (ראה מכיל' משפטים נזיקין ב). (ו) אל האלהים - דיינים. הדלת או אל המזוזה - לעין כל רוצע אזנו לסימן עבדות. ודלת ומזוזה , אפילו בבית אבנים - של עץ הם , ויכול לרצוע "באזנו ובדלת" (דב' טו , יז). לעולם - לפי הפשט (וראה מכיל' משפטים נזיקין ב): כל ימי חייו , כמו שנאמר בשמואל "וישב שם עד עולם" (ש"א א , כב). (ז) לא תצא כצאת העבדים - בשש שנים , אלא יקחנה לו לאשה , כמו שמפרש והולך. (ח) אם רעה בעיני אדוניה - שאינו רוצה לקיים "לא תצא כצאת העבדים" (לעיל , ז) , דמשמע: שיקחנה לאשה; אם רעה ומכוערת היא בעיני אדוניה , אשר אינו רוצה לייעדה לו לאשה. בבגדו בה - מאחר שהוא בוגד בה , שאינו מייעדה , כדכתיב במלאכי באשת נעורים: "אשר... בגדת (בנוסחנו: בגדתה) בה והיא חברתך ואשת בריתך" (מל' ב , יד). והפדה - מגרע פדיונה (ראה קידושין טז , א) , ויצאה בפדיון לפי מתר השנים הנותרות. (י) שארה - מזונות , כמו "ואשר אכלו שאר עמי" (מיכה ג , ג). כסותה - מלבושים. ועונתה - בית דירה לפי הפשט , לשון 'מעון'; כי המ"ם של 'מעון' - כמו מ"ם של 'מקום' ושל 'מלון' , שאינו עיקר. הרי: מזון וכסות ודירה. (יא) ואם שלש אלה - שלא יקחנה ולא לבנו ייעדנה ולא יניח לפדותה , ויצאה חנם - על ידי בית דין. וחכמים פירשו (ראה מכיל' משפטים נזיקין ג) , שתצא בסימני נערוּת , אעפ"י שלא הגיעו לא שש ולא יובל. (יג) ואשר לא צדה - כמו "ואתה צודה את נפשי לקחתה" (ש"א כד , יב): שלא הערים להרגו. אנה לידו - כי חייב מיתה בידי שמים היה. ושמתי לך מקום - כשיהיו לכם ערים לשבת. לפי שאמר להם כבר "לא תרצח" (שמ' כ , יג) , וגם "כבד... אביך" (שם , יב) , לפיכך פירש כאן עונשן. וגם "וגונב איש ומכרו" (להלן , טז) - לפי שאמר "לא תגנוב" (שמ' כ , יג) , ופירשוהו חכמים (סנה' פו , א) בגונב נפש , דבר למד מעניינו , שמדבר בחייבי מיתות בית דין. (טו) ומכה אביו - בעושה חבורה פירשו רבותינו (סנה' פה , ב). (יח) או באגרוף - לפי הפשט , כתרגומו: מין אבן או לבינה , שהרי בהשלכת אבן מדבר הפסוק. וכן מצאתי ב'תורת כהנים' בנגעי בתים אצל "וחלצו (בנוסחנו: וחלצו את) האבנים" (וי' יד , מ) - בלבנים או בכורמסין (ראה תו"כ מצורע פרשתא ו פרק ד , ג). וכן "להכות באגרוף רשע" (יש' נח , ד) - באבן גדולה אשר ימות (ע"פ במ' לה , יז) ויחבל בה. (יט) אם יקום והתהלך וגו' - ואם ימות , אפילו לזמן מרובה , מות יומת מכהו; אבל בעבדו אינו חייב אלא "מת תחת ידו" , אבל "אם יום או יומים יעמוד" (להלן , כ) , פטור. שבתו - בטל מלאכתו. (כ-כא) בשבט - בדבר שאדם רגיל להכות את עבדו להוכיחו; אבל בחרב , לפי הפשט , לאחר יום או יומים אם מת חייב מיתה , שאין זה דרך תוכיחה אלא דרך רציחה. ובעבד כנעני מדבר , אבל עבד עברי , ישראל , אינו כספו , אלא "כשכיר כתושב יהיה עמך" (וי' כה , מ) , ודינו כישראל לכל דבריו , אלא שמוסר לו רבו שפחה כנענית (ראה פירושו לעיל , ג - ד). כי כספו הוא - ודינו להכותו דרך תוכיחה. (כב) ולא יהיה אסון - באשה. בפלילים - בשומת הדיינין. (כג) ונתתה נפש תחת נפש , ופטור מדמי וולדות. (כד) עין תחת עין - דמי עין דכוָתה. ובכל אילו הדברים דרשו (ראה ב"ק פד , א) מה צורך עין תחת עין וגו'; פסוק זה - כולו בחסרון איברים. (כה) כויה תחת כויה - אע"פ שאין בכל אילו חסרון אבר , חייב דמי צער ובושת וריפוי (ראה משנה ב"ק ח , א). פצע - מכת חרב , וחבורה - בציפורניו , דבר מועט. (כו) תחת עינו - בעבד כנעני. (כח) סקול יסקל השור - לפי הפשט: ולא יאכל את בשרו לא לנכרי ולא לכלב לאחר שנסקל; ואעפ"י שהנבלה וטריפה כתיב בם "או מכור לנכרי" (דב' יד , כא) , "לכלב תשליכון אותו" (שמ' כב , ל) - אותם מותרים בהנאה. לאחר סקילה - וחכמים פירשו (ראה ב"ק מא , א): משנגמר דינו אסור; אפילו שחטו לאחר גמר דין. ובעל השור נקי - כל זמן שלא הועד בו. (כט-ל) וגם בעליו יומת - בידי שמים; ואם יתן כופר , פטור ממיתה בידי שמים. (לב) אם עבד כנעני יגח השור המועד - אבל שור תם פטור. (לג) כי יפתח איש בור - שהוא עמוק , ונגמרה מלאכתו כבר , ופשע ולא כיסהו. או אפילו כי יכרה איש בור , ולא יכסנו בכל יום לעתותי ערב בצאתו ממלאכתו , לפי שעדיין למחר צריך ליכנס בו ולחפור עוד , וטורח הוא לו לכסותו בכל יום - אעפ"י כן חייב הוא. (לד) בעל הבור - הפותח או הכורה. והמת יהיה לו - לפי הפשט: כיון שמשלם כל דמיו , בדין הוא שהמת יהיה למזיק; אבל חכמים פירשו (ב"ק י , ב): לניזק , כי פחת דנבילה דניזק הוא. (לה) וחצו את כספו - חכמים פירשו כל הפסוק (ב"ק לד , א) , כי עולה הכל לתשלומי חצי נזק , ופירשו: שוויו של חי ושל מת לפי עניין חצי נזק. (לז) חמשה בקר - אמרו חכמים (ב"ק עט , ב): שור , שביטלו ממלאכתו - חמשה.