מאגר הכתר שמות פרק כב עם פירוש רשב"ם

פרק כב
(א) אם במחתרת ובלילה - או להרוג או ליהרג בא; לפיכך אין לו דמים - תשלומי דמים , אלא פטור ההורגו. (ב) אם זרחה השמש - שהיה גונב ביום. (ג) אם המצא תמצא בידו - שלא מכרו (ראה שמ' כא , לז) , חיים - שלא טבחו (ראה שם) , אז שנים ישלם , ולא ארבעה וחמשה (ראה שם). (ד) כי יבער - מאכיל את בעירו (בנוסחנו: בעירה) בשדה אחר. מיטב שדהו וגו' - מעידית שבנכסיו ישלם לו קרקע או שוה כסף; כך פירשו רבותינו (ב"ק ו , ב). ולפי פשוטו משמע: לפי מיטב שדהו וכרמו של זה הניזק ישלם , כי שמא מן מיטב אכלוּ בהמותיו של מזיק. (ה) כי תצא אש - שלא שמר בעל האש את אשו יפה , והזיק על ידי הרוח המצוי גדיש - שנקצר כבר , או אפילו הקמה - מחוברת , או אפילו השדה ליחכה וסיכסכה אבניו (ראה ב"ק ו , א). (ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים וגו' - בפרשה זו פוטר את השומר מגנבה ואבידה , ובפרשה שנייה (להלן , ט - יב) מחייבו בגניבה ואבידה , ופירשו רבותינו (ב"מ צד , ב): ראשונה - בשומר חנם , שנייה - בשומר שכר. ולפי פשוטו של מקרא: פרשה ראשונה , שכתוב בה כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור - מטלטלין הם , ולשומרם בתוך ביתו כשאר חפציו נתנן לו , לפיכך אם נגנבו בביתו פטור , כי שמרן כשמירת חפציו; אבל פרשה שנייה , שכתוב בה "כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור" (להלן , ט) , ודרך בהמות לרעות בשדה , ודאי כשהפקידם , על מנת לשומרם מגנבים הפקידם לו , ולכן אם נגנבו חייב. (ז-ח) אם לא ימצא הגנב ונקרב וגו' - פירשו רבותינו (ב"ק סג , ב): אם לא ימצא כמו שאמר השומר 'נגנב ממני' , אבל הוא עצמו גנבו; ואם נקרב ונשבע בפני הדיינין , ישלם הוא כפל כשירשיעון אותו הדיינין , וישלם שנים לרעהו. ואני לפי הפשט אפרשנו: אם לא ימצא הגנב , ונקרב בעל הבית - הוא השומר , שלא שלח ידו במלאכת רעהו אלא נגנבה הימנו , ויפטר; על כל דבר פשע... אבידה - שנגנב הפיקדון , בין שור בין שה בין שלמה בין כל אבידה , שיאמר המפקיד כי הוא זה הממון שנגנב הימנו , או הגנב או השומר , אשר ירשיעון הדיינין על ידי עדים , ישלם שנים לרעהו. (ט-י) ומת או נשבר - שטרפו ארי או חיה רעה; שכשם שמת או נשבה מְדַבֵּר שאָבדה כל הבהמה , הוא הדין לנשבר , שכל הבהמה הופסדה , שהרָגהּ ארי או חיה רעה; שכן מצינו בנביא שהרגו האריה: "וחמור והאריה עומדים אצל הנבילה ולא אכל האריה את הנבילה ולא שבר את החמור" (מ"א יג , כח). אין רואה... שבועת יי' - ופטור באונסים. (י) ולקח בעליו - השבועה. (יב) יביאהו עד - קצת מאיברי הטרפה לעדות , כדכתיב "כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או בדל אוזן" (עמ' ג , יב). (יג) וכי ישאל בהמה לעשות בה מלאכתו , ונשבר או מת - טרפה או מתה. בעליו אין עמו - במלאכת אותה הבהמה , לפי הפשט. ובמדרש חכמים (ב"מ צה , ב): אפילו במלאכה אחרת , אם הוא עמו במלאכה - פטור השואל מונשבר או מת. (יד) אם שכיר הוא - ששכר בהמת חבירו לעשות בה מלאכתו. בא בשכרו - כלומר: שכר הוא נותן לו; ואינו דומה לשואל , לפיכך פטור מאונסין , אבל בגניבה ואבידה הוא חייב כשומר שכר. ויש מי שאומר , שאף מגניבה ואבידה הוא פטור ואינו חייב , אבל בפשיעה - כשומר חנם. מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה בבבא קמא (מה , ב). (טו) אשר לא ארשה - שאם ארשָה , חייב סקילה , כדכתיב במשנה תורה (דב' כב , כג - כד). מהר ימהרנה - "כמוהר הבתולות" (להלן , טז) , חמשים כסף; באונס את הבתולה - "ונתן... לאבי הנערה חמשים כסף" (דב' כב , כט) , והוא הדין למפתה. (יז) מכשפה לא תחיה - לפי שדרך נשים מכשפניות לעשות מעשיהן בסתר , במחבואות , במערות , כמו שמצינו בשמונים נשים באשקלון שתלה שמעון בן שטח (ראה משנה סנה' ו , ד). לכן הוא אומר: לא תחייה - לא תתיאש מלחקור אחריהם , לא תניחם לחיות על ידי עצלות , אלא חקור אחריהן להורגן. (יט) זבח לָאלהים - פתח (לפנינו: קמץ) , אבל 'לֵאלהים' משמע: לשמו של הקדוש ברוך הוא. לָאלוהים - לאותם שאמרתי לך "לא יהיה לך אלהים אחרים" (שמ' כ , ג). (כ) לא תונה - בדברים , שהרי בממון כתיב "לא תונו איש את אחיו" (צירוף של וי' כה , יז ושם , יד). והוא הדין לכל ישראל; אלא שדיבר הכתוב בהווה , שיכול להונות את הגר במעשה אבותיו ועל מעשיו בַּגויות. ולא תלחצנו - לעשות מלאכתך , לפי שהוא בלא גואל; כדכתיב "וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים מעבידים , אותם" (צירוף של שמ' ג , ט ושמ' ו , ה). כי גרים הייתם - כמו שמפורש לפנינו "ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם" (שמ' כג , ט). ולפי שצרתו מרובה , עונשו מרובה. (כא) לא תענון - כמו "למען ענותו בסבלותם" (שמ' א , יא). ודיבר הכתוב בהווה. (כג) והיו נשיכם וגו' - מדה כנגד מדה. (כד-כה) לא תהיה לו כנושה - כשיגיע זמן הלואה לגבות , אל תדחק אותו לקחת משכון , כדכתיב "והנושה בא לקחת" וגו' (מ"ב ד , א); "או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו" (יש' נ , א); כל נושה - כשמגיע הזמן , בא לקחת משכון: אם חבל תחבל - על ידי בית דין; כדכתיב "בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא" אותו "החוצה" (דב' כד , יא) , אבל אתה "לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו" (שם , י); וזהו לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך - למען הרחיב את זמנו. עד בא השמש - כל היום השיבהו לו; כי חכמים פירשוהו (ראה ב"מ קיד , ב) בכסות יום. (כו) ושמעתי כי חנון אני - אע"פ שמן הדין יש לו משכון , ואינו חייב להחזירו אלא לפנים משורת הדין , ולא היה לי לשמוע צעקתו אם לא מפני שרחום וחנון אני; אבל למעלה , אצל "אלמנה ויתום לא תענון" , שכתוב "שמוע אשמע צעקתו" (פס' כב) - הואיל ומן הדין שומע הקדוש ברוך הוא צעקתו , לפיכך לא כתב שם 'כי חנון אני'. (כז) אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר - דבר הכתוב בהווה: לפי שהמלכים והדיינין דנין דיני ממונות ונפשות , רגילים בני אדם לקללם; וכן הוא אומר "גם במדעך מלך אל תקלל" (קה' י , כ); וכן הוא אומר "כי קללת אלהים תלוי" (דב' כא , כג) - כשרואין את האדם תלוי מקללין את הדיינין , לכך ציוה "לא תלין נבלתו" (שם). (כח-כט) מלאתך ודמעך לא תאחר - זהו שכתוב "ראשית דגנך תירושך ויצהרך" (דב' יח , ד). ה'מלאה' - תרומת התבואה , כדכתיב "המלאה הזרע" (דב' כב , ט); ודמעך - הוא התירוש ושמן זית יצהר , שהם צלולין כעין דמעה ומזוקקים. וכך פירש מנחם (מחברת: 'דמע'). לא תאחר - אלא ראשית ותחילה לכל המעשרות. בכור בניך... כן תעשה לשורך וגו' - כל אילו ענייני 'ראשית' הם. (ל) ואנשי קודש - שלא לאכול דבר טמא , כגון טריפה; וכן כתיב בו "לא תאכלו כל נבלה" וגו' , "כי עם קדוש אתה" (דב' יד , כא).