מאגר הכתר שמות פרק כב עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק כב
(א) אם במחתרת ימצא הגנב - בלילה , כי ביום לא יחתור. והכתוב הבא אחריו לעד: "אם זרחה השמש" (להלן , ב). ופירוש אין לו דמים - אין על הורגו שפיכות דמים. ויש לתמוה מן המפרשים דמים - 'חיים': אם כן , מה הוא "איש דמים" (ש"ב טז , ח); "דמיו בו" (וי' כ , ט); "דמו בראשו" (יהו' ב , יט)? (ב) אם זרחה. שלם ישלם - שב אל הכתוב למעלה "חמשה בקר ישלם תחת השור" (שמ' כא , לז); כמו "לעם נכרי" (שם , ח; ראה פירושו); "ואף לאמתך תעשה כן" (דב' טו , יז) - כי הוא שב לפסוק העליון: "הענק תעניק לו" (שם , יד). ונמכר בגניבתו - בעבור גניבתו. (ג) אם. זה הפסוק כולל כל בהמה. וחכמים (ראה ב"ק סז , ב) קבלו גזירת הכתוב לתשלומי ארבעה וחמשה בשור ושה לבדם. (ד) כי. גם זה דבק באשר למעלה , שהזכיר שיבא נזק על יד השור (ראה שמ' כא , לה - לו). ואָמְרוֹ כי יבער איש - מגזרת "אנחנו ובעירנו" (במ' כ , ד) , והוא מהבניין 'הכבד'. וטעם ובער בשדה אחר - כמוהו , רק מהבניין 'הדגוש'; וכמוהו "ואתם בערתם הכרם" (יש' ג , יד). (ה) כי. גם זה דבק , כי ידבר על נזק שדה. וטעם המבעיר אינו כמו "כי יבער איש" (לעיל , ד) , אע"פ שהוא מבניין אחד; כי מלת אש תורה עליה. וזאת הדרך צחות בלשון הקדש , לומר מלה שוה והיא משני טעמים; כמו "בלחי החמור חמור חמורתים" (שו' טו , טז); "רוכבים על שלשים עירים ושלשים עירים להם" (שו' י , ד) - וזאת השנית: 'ערים' , והעד: "להם יקראו חוות יאיר" (שם). (ו) כי יתן - גם זה דבק; על דבר הגנבה ידבר , להשלים משפטי הגנבות. (ז-ח) אם לא שלח ידו - יורה , כי ונקרב בעל הבית - שבועה היא לפני הדיינין; על כן אחריו: על כל דבר פשע - שפשע הנשבע. ורבי ישועה אמר , כי פשע הוא שיצא מרשות; כמו "אז תפשע אדום מתחת יד יהודה" (ראה מ"ב ח , כב). והנה על כל דבר פשע - כולל כל הבא אחריו: כל דבר שיצא מרשות בעלים , בין שנגנב , בין שאבדה וכחש בה (ראה וי' ה , כב) ולא הודה. אשר יאמר - העד: כי הוא זה , אם ירשיעון אלהים השומר , כי הוא עצמו גנבו , או כחש האבדה שמצא , ונעשה גנב עליה. (ט) כי יתן - זה שומר שכר. (י) שבועת. במלאכת רעהו - כמו "לרגל המלאכה אשר לפני" (בר' לג , יד). ולא יקח ממנו , רק השבועה. (יא) ואם - על זה קבל שכרו. (יב) אם - על דרך "כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או בדל אוזן" (עמ' ג , יב). יביאהו עד - יביא קצה הנטרף להיות לו לעד. (יג) וכי ישאל. על דרך הפשט: בעליו אין עמו - ויוכל לטעון על השואל שהכביד על בהמתו. (יד) אם - שהוא ראה בעצמו איך נשבר או מת. וככה השכיר שבא עם השוכר בדרך אחד. (טו) וכי. השלים לדבר על גניבת ממון , ועתה ידבר על גניבת הלב , הוא המפתה; כי ההוה לפתות הנערות , שאין דעתן שלימה. אשר לא אורשה - כי המאורסה , אע"פ שלא נבעלה , נקראת "אשת רעהו" (וי' כ , י). מהר ימהרנה - כמו "מוהר" (בר' לד , יב) , בעניין 'קישור'; כמו "אחר מהרו" (תה' טז , ד; וראה פירושו); כי גזרת "מְהֵרָה" (דב' יא , יז) לא תמצא בפעלים , רק מהבניין 'הדגוש' בכל המקרא (ראה בר' יט , כב). (טז) ואם (בנוסחנו: אם). כסף ישקול - בעבור שפִּתָהּ. (יז) מכשפה - טעם להזכיר זה אחר הבתולה , כי המתאוים יבקשו דרך כשפים למלאות תאותם. והזכיר הנקבה , כי היא הנמצאה בכשוף יותר מהזכרים. (יח) כל. הזכיר בתחלה פתוי הנערה שאין לה דעת (ראה לעיל , טו) , גם הזכיר הבהמה , שאין לה פה לצעוק כמו האשה. והזכיר האלמנה (ראה להלן , כא) , שיש לה פה לצעוק. (יט) זובח - על דרך הפשט אינו מדבר על ישראל , כי כבר הזכיר על זה בדבור שני (ראה שמ' כ , ה); רק בעבור הגר הכתוב אחריו (ראה להלן , כ) נאמר זה; גם בעבורו נאמר "כל שוכב עם בהמה" (לעיל , יח) , כי כן מנהג עַם נכרי. והנה על זה התנאי יגור בארץ ישראל , שלא ישכב עם בהמה ושלא יזבח לעבודה זרה ― ואמר לָאלהים - שהוא רגיל לעבדו מקדם; ומלת אלהים כוללת אף המלאכים שנקראו 'אלהים' ― רק לשם הנכבד לבדו , שהוא 'שם העצם' (ראה פירושו שמ' ג , טו) , ולא יתערב אחר עמו. (כ-כא) וגר - כאשר יקבל הגר שלא לעבד עבודה זרה , לא תוננו בארצך בעבור שיש לך כח רב ממנו; וזכור , כי גרים הייתם כמוהו. וכאשר הזכיר הגר שאין לו כח , ככה היתום והאלמנה שהם ישראלים , ואין להם כח. ולאחר שאמר לא תענון , לשון רבים , אמר "אם ענה תענה" (להלן , כב) - כי כל רואה אדם שהוא מענה יתום או אלמנה , ולא יעזרם , גם הוא יחשב 'מענה'. (כב-כג) אם ענה - והנה העונש: אם אחד יְענה ואין עוזר , העונש על כלם; על כן אמר: וחרה אפי והרגתי אתכם - כלכם. כי אם צעק יצעק אלי - על היתום , וכן דין אלמנה; רק היתום - יתכן שיהיה קטן , ולא ידע לדבר כמו האלמנה. (כד) אם כסף - אם נתן לך השם הון , שתוכל להלוות לעני. והזכיר זאת הפרשה , כי העני כמו הגר והיתום והאלמנה (ראה לעיל , כ - כא). וקרא העניים עמי , כי החסידים לא יבקשו עושר בעולם הזה; והעד: אליהו (ראה מ"א יז , א - יג); ואלישע שלא רצה לקבל מנחת נעמן (ראה מ"ב ה , טז); גם שמואל הרמתי (ראה ש"א יב , ג - ה). וטעם עמך - שהוא במקום שאתה דר בו. לא תהיה לו כנושה - שישא לך פנים בעבור טובתך. ואמר תשימון , כי המלוה והסופר והעדים - כולם עוברים (ראה שמ"ר לא , ו). (כה) אם. אחר שאמר שלמת רעך , שהוא לשון נקבה , וככה אמר "כי היא כסותה לבדה" (להלן , כו) , אמר תשיבנו?! והטעם - על הֶחָבוֹל , שהוא לשון זכר. אמר הגאון: מה טעם לקחת החבול ביום וישיבנו בלילה? והוא השיב: בעבור שירא שלא ילוה מאחר , ויתננו לו חבול תחתיו. (כו) כי הוא - הטעם: יש לך לחמול עליו. וטעם כי חנון אני על דעת הגאון , שהוא כמו "חנונו אותם" (שו' כא , כב); והטעם , כי אני אתן לו ממון ואסיר את שלך. ולפי דעתי , כי מלת 'חנינה' איננה כן , כי מה יבקש דוד לאמר "חנני אלהים כחסדך" (תה' נא , ג)? רק הוא כמו "רחום" (שמ' לד , ו) , אע"פ שיש ביניהם הפרש , כאשר אפרש בפרשת 'כי תשא' (שם). והנה ושמעתי , שהוא אַחַר והיה כי יצעק אלי - כמו הכתוב למעלה "כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו. וחרה אפי" (לעיל , כב - כג); ובמה יוָדע , כי "שמוע אשמע צעקתו"? בחרון אפו , ככתוב אחריו. (כז) אלהים - הם הדיינים (ראה לעיל , ח) , הם הכהנים בני לוי שבידם התורה (ראה דב' לא , ט). ונשיא בעמך - המלך , שכתב לו משנה התורה (ראה דב' יז , יח). וכאשר הסתכלנו בפסוקים הבאים אחר זה , עד "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו" (שמ' כג , יג) , מצאנו רובם בדברי העניים , כאילו הם דבקים עם פרשת "אם כסף תלוה את עמי" (לעיל , כד). אמר יפת: טעם להזכיר אלהים לא תקלל - אולי העני , ברוב צערו בלילה ― אם יעבור המלוה ולא ישיב העבוט ― יקלל העני הדיין , שדן שיוקח עבוטו. (כח) מלאתך - פירוש זה קשה. והגאון רב סעדיה כתב (ראה רס"ג תורה) , כי מלת מלאתך כוללת "המלאה הזרע" (דב' כב , ט) והמלאה מן היקב (ראה במ' יח , כז). ואמר , כי דמעך - רמז ליצהר , כי כאשר יִדָּרֵךְ הזית הוא יורד טפות , כמו הדמע. והנה פירוש זה הפסוק במקום אחר , והוא "ראשית דגנך תירושך ויצהרך" (דב' יח , ד) , על כן עמו: בכור בניך , כי הוא ראשית אונו (ע"פ דב' כא , יז). ובן זיטא אמר , כי מלאתך - על ההריון , ודמעך - על הטפה; ואמר לא תאחר - שלא יעכב לקחת לו אשה , על כן אחריו: בכור בניך תתן לי; וזה שגעון: למה הזכיר מלאתך לפני דמעך? כי דמעך , לפי דעתו - לשפוך זרע באשה , ואחר כן תבא לידי הריון! ועוד , כי דבר ההריון אינו ביד בני אדם רק ביד השם לבדו. אמר יפת: הזכיר הפסוק הזה , שלא יאחר העני מה שהוא חייב. (כט) כן תעשה - לתת הבכור לכהן. (ל) ואנשי קדש - בעבור שהזכיר "שורך" ו"צאנך" (לעיל , כט) , שהם מותרים לאכילה , הזהיר על הבשר הנטרף; אולי העני יאכלנו בעבור עניו. והזהיר בשדה - ההוה יותר; וככה הדין בנטרף בתוך העיר; וכמוהו "מקרה לילה" (דב' כג , יא). וטעם לַכּלב , בפתיחת הלמ"ד - שהוא שומר שורך וצאנך. ורבי משה הכהן אמר , כי הטרפה קשה מן ה'נבלה' , כי יש בטרפה כדמות סם רע שיזיק תולדת האדם; על כן לא תנתן לגר אשר בשער או תמכר לנכרי כמו הנבלה (ראה דב' יד , כא).