מאגר הכתר שמות פרק כב עם פירוש רש"י

פרק כב
(א) אם במחתרת - כשהיה חותר את הבית. אין לו דמים - אין זו רציחה; הרי הוא כמת מעיקרו. כאן לימדתך תורה: אם בא להורגך השכם להורגו; וזה להורגך בא , שהרי יודע הוא שאין אדם מעמיד עצמו ורואה שנוטלין ממונו בפניו , לפיכך על מנת כן בא , שאם יעמוד בעל הממון כנגדו יהרגנו. (ב) ואם (בנוסחנו: אם) זרחה השמש עליו - אין זה אלא כמין משל: אם ברור לך הדבר שיש לו שלום עמך כשמש הזה , שהוא שלום בעולם , כך פשוט לך שאינו בא להרוג אפילו יעמוד בעל הממון כנגדו (ראה מכיל' משפטים נזיקין יב); כגון אב החותר לגנוב ממון הבן , בידוע שרחמי האב על הבן ואינו בא על עסקי נפשות. דמים לו - כחי הוא חשוב , ורציחה היא , אם יהרגנו בעל הבית. שלם ישלם הגנב ממון שגנב , ואינו חייב מיתה. ואונקלוס , שתרגם: "אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי" , לקח לו שטה אחרת , לומר: שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית , וכשבא בעל הבית כנגדו התרו בו שלא יהרגהו , דמים לו - חייב עליו אם הרגו , שמאחר שיש רואים להם - אין הגנב הזה בא על עסקי נפשות ולא יהרוג את בעל הממון. (ג) ואם (בנוסחנו: אם) המצא תמצא בידו - ברשותו (ראה מכיל' משפטים נזיקין יג) , שלא טבח ולא מכר. משור ועד (בנוסחנו: עד) חמור - כל דבר בכלל תשלומי כפל , בין שיש בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים , שהרי נאמר מקרא אחר: "על שה ועל (בנוסחנו: על) שלמה ועל (בנוסחנו: על) כל אבדה... ישלם שנים לרעהו" (להלן , ח; ראה ב"ק סב , ב). חיים שנים ישלם - ולא ישלם לו מתים (ראה מכילתא שם) , אלא חיים או דמי חיים. (ד) כי יבער , את בעירֹה , ובער - כולן לשון בהמה הן , כמו "אנחנו ובעירנו" (במ' כ , ד). כי יבער - יוליך בהמותיו בשדה או בכרם של חברו , ויזיק אותה באחת משתי אלה: או בשילוח בעירֹה , או בביעור. ופרשו רבותינו (ראה ב"ק ב , ב): 'שילוח' הן נזקי מדרך כף רגל , ובער הוא נזקי שן האוכלת ומבערת. בשדה אחר - בשדה של איש אחר. מיטב שדהו... ישלם - שמין את הנזק , ואם בא לשלם לו קרקע בדמי נזקו , ישלם לו ממיטב שדותיו: אם היה נזקו סלע , יתן לו שוה סלע מעידית שיש לו; למדך הכתוב שהניזקין שָׁמין להם בעדית (ראה ב"ק ו , ב). (ה) כי תצא אש - אפילו מעצמה (ראה ב"ק כב , ב). ומצאה קוצים - 'קרדונש' בלעז. ונאכל גדיש - שליחכה בקוצים עד שהגיעה לגדיש או לקמה המחוברת לקרקע. או השדה - שליחכה את נירו (ראה ב"ק ס , א) , וצריך לָנִיר אותה פעם שנייה. שלם ישלם המבעיר - אע"פ שהדליק בתוך שלו והיא יצאה מעצמה על ידי קוצים שמצאה , חייב לשלם , לפי שלא שימר את גחלתו שלא תצא ותזיק (ראה ב"ק כג , א). (ו) וגנב מבית האיש - לפי דבריו. אם ימצא הגנב , ישלם הגנב שנים - לבעלים. (ז) ואם (בנוסחנו: אם) לא ימצא הגנב , ובא השומר הזה שהוא בעל הבית , ונקרב אל הדיינין לדון עם זה ולישבע לו שלא שלח ידו בשלו (ראה ב"ק קז , ב). (ח) על כל דבר פשע - שיִמָּצֵא שקרן בשבועתו , שיעידו עדים שהוא עצמו גנבהּ , וירשיעוהו אלהים על פי העדים. ישלם שנים לרעהו - למדך הכתוב , שהטוען בפקדון לומר: נגנב הימנו , ונמצא שהוא עצמו גנבו , משלם כפל; ואימתי? בזמן שנשבע ואחר כך באו עדים; [שכך דרשו רבותינו (ב"ק סג , ב):] "ונקרב בעל הבית" (לעיל , ז) - 'קריבה' זו שבועה היא; אתה אומר לשבועה , או אינו אלא לדין , שכיון שבא לדין עמו וכפר לומר: נגנבה , מיד יתחייב כפל אם באו עדים שהוא בידו? נאמר כאן 'שליחות יד' ונאמר למטה 'שליחות יד': "שבועת יי' תהיה... אם לא שלח ידו" (להלן , י) - מה להלן שבועה , אף כאן שבועה. אשר יאמר כי הוא זה - לפי פשוטו: אשר יאמר העד כי הוא זה שנשבעת עליו , הרי הוא אצלך; עד הדיינין יבא דבר שניהם , ויחקרו את העדות , ואם כשרים הם וירשיעוהו לשומר זה , ישלם שנים , ואם ירשיעו את העדים שנמצאו זוממין , ישלמו שנים לשומר. ורבותינו דרשו (ראה ב"ק קז , א): כי הוא זה - ללמד שאין מחייבין אותו שבועה אלא אם כן הודה במקצת , לומר: כך וכך אני חייב לך , והמוֹתר נגנב ממני. (ט) כי יתן איש אל רעהו חמור או שור - פרשה עליונה נאמרה בשומר חנם (ראה ב"מ צד , ב) , לפיכך פטר בו את הגנבה , כמו שכתוב "וגנב מבית האיש... אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית" (לעיל , ו - ז) - לשבועה , למדת שפטר עצמו בשבועה זו; ופרשה זו תחתונה אמורה בשומר שכר , לפיכך אינו פטור אם נגנבה , כמו שכתוב "ואם גנב יגנב מעמו ישלם" (להלן , יא); אבל על האונס , כגון מת מעצמו , או נשבר או נשבה בחזקה על ידי ליסטין , ואין רואה שיעיד בדבר , (י) שבועת יי' תהיה - ישבע שכן הוא כדבריו , והוא לא שלח בה יד להשתמש בה לעצמו , שאם שלח בה יד ואחר כך נאנסה , חייב באונסיה. ולקח בעליו - השבועה ולא ישלם - לו השומר כלום. (יב) ואם (בנוסחנו: אם) טרף יטרף - על ידי חיה רעה. יביאהו עד - יביא עדים שנטרפה באונס ופטור. הטרפה לא ישלם - אינו אומר 'טרפה לא ישלם' , אלא הטרפה - יש טרפה שהוא משלם , ויש טרפה שאינו משלם: טרפת חתול ושועל ונמיה משלם , טרפת ארי ודוב וזאב ונחש אינו משלם. ומי לְחָשְךָ לדון כך? שהרי כתוב "ומת או נשבר או נשבה" (לעיל , ט) - מה מיתה שאין יכול להציל , אף שבר ושביה שאין יכול להציל (ראה מכיל' משפטים נזיקין טז). (יג) וכי ישאל - בא ולמד על השואל שחייב באונסין. בעליו אין עמו - אם בעליו של שור אינו עם השואל במלאכתו. (יד) ואם (בנוסחנו: אם) בעליו עמו - בין שהוא באותה מלאכה בין שהוא במלאכה אחרת. היה עמו בשעת שאלה , אינו צריך להיות עמו בשעת שבירה ומיתה (ראה ב"מ צה , ב). אם שכיר הוא - אם השור אינו שאול אלא שכור , בא בשכרו ליד השוכר , ולא בשאלה , ואין כל הנאה שלו , שהרי על ידי שכרו נשתמש בו , ואין לו משפט שואל להתחייב באונסין. ולא פירש מה דינו , אם כשומר חנם אם כשומר שכר , לפיכך נחלקו בו חכמי ישראל (ראה ב"מ צג , א): שוכר כיצד משלם? רבי מאיר אומר: כשומר חנם; רבי יהודה אומר: כשומר שכר. (טו) וכי יפתה - מדבר על לבה עד ששומעת לו , וכן תרגומו: "ארי ישדל"; 'שידול' בלשון ארמי כ'פיתוי' בלשון עברית. מהר ימהרנה - יפסוק לה מוהר כמשפט איש לאשתו , שכותב לה כתובה וישאנה. (טז) כמוהר הבתולות - שהוא קצוב חמשים כסף אצל התופש את הבתולה ושוכב עמה באונס , שנאמר "ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף" (דב' כב , כט). (יז) מכשפה לא תחיה - אלא יומת בבית דין; אחד הזכרים ואחד הנקבות (ראה מכיל' משפטים נזיקין יז) , אלא דבר הכתוב בהווה , שהנשים מצויות בכשפים. (יח) [כל שכב עם בהמה מות יומת - בסקילה (ראה סנה' נג , א) , רובע כנרבעת , שכתוב בהם "דמיהם בם" (וי' כ , טז)]. (יט) לאלהים - לעבודה זרה. אילו היה נקוד לֵאלהים , היה צריך לפרש ולכתוב 'אחרים' , עכשיו שנאמר לָאלהים , אין צריך לפרש 'אחרים'; שכל למ"ד או בי"ת המשמשת בראש התיבה , אם נקודה בחטף , כגון לְמלך , לְמדבר , לְעיר , צריך לפרש לאיזה מלך , לאיזה מדבר , לאיזה עיר , וכן: לִמלכים , לִרגלים , לִבקרים , צריך לפרש לאיזה , ואם אינו מפרש , כל מלכים במשמע; וכן: לֵאלהים - כל אלהים במשמע , ואפילו קודש. אבל כשהיא נקודה בפתח , כגון: לַמלך , לַמדבר , לָעיר , נודע באיזה מלך מְדַבֵּר , וכן לָעיר - נודע באיזה עיר הוא מדבר , וכן לַמלכים , לָרגלים; וכן לָאלהים - לאותן שהוזהרתם עליהם במקום אחר. כיוצא בו: "אין כמוך בָאלהים" (תה' פו , ח) - לפי שלא פירש הוצרך לינקד פתח. יחרם - יומת. ולמה נאמר , והלא נאמרה בו מיתה במקום אחר: "והוצאת את האיש ההוא [או את האשה ההיא]" וגו' (דב' יז , ה)? אלא לפי שלא פירש על איזו עבודה חייבו מיתה , שלא תאמר: כל עבודות במיתה , בא ופירש כאן: זבח לאלהים - מה 'זביחה' עבודה הנעשית בפנים לשמים , אף אני מְרַבֶּה המקטר והמנסך שהם עבודה בפנים , וחייבים עליהם לכל עבודה זרה , בין שדרכה לעובדה בכך בין שאין דרכה לעובדה בכך (ראה מכיל' משפטים נזיקין יז) , אבל שאר עבודות , כגון המכבד , המרבץ , המגפף והמנשק , אינו במיתה. (כ) וגר לא תונה - אונאת דברים (ראה מכיל' משפטים נזיקין יח) , 'קונטרליאייר' (בלעז) , וכן "והאכלתי את מוניך את בשרם" (יש' מט , כו). ולא תלחצנו - בגזילת ממון (ראה מכיל' משפטים נזיקין יח). כי גרים הייתם - אם הוניתו , אף הוא יכול להונותך ולומר: אף אתה מגרים באתה; מום שבך אל תאמר לחברך (ראה מכיל' משפטים נזיקין יח). כל לשון 'גר' - אדם שלא נולד במדינה , אלא בא מארץ אחרת לגור פה. (כא) כל אלמנה ויתום לא תענון - הוא הדין לכל אדם , אלא דבר הכתוב בהווה: לפי שהם תשושי כח , דבר מצוי לענותם (ראה מכיל' משפטים נזיקין יח). (כב) אם ענה תענה אותו - הרי זה מקרא קצר , גיזם ולא פירש עונשו; כמו "לכן כל הורג קין" (בר' ד , טו) ולא פירש עונשו , אף כאן: אם ענה תענה אתו - לשון גיזום , כלומר: סופך ליטול את שלך; למה? כי אם צעק יצעק וגו'. (כג) והיו נשיכם אלמנות - ממשמע שנאמר והרגתי אתכם , יודע אני שנשיכם אלמנות ובניכם יתומים!? אלא הרי זו קללה אחרת: שיהו הנשים צרורות כאלמנות , שלא יהו עדים למיתת בעליהן ותהיינה אסורות לינשא , והבנים יהיו יתומים - שלא יניחום בית דין לירד לנכסי אביהם , לפי שאין יודעין אם מתו אם נשבו (ראה ב"מ לח , ב). (כד) אם כסף תלוה - רבי ישמעאל אומר (מכיל' משפטים כספא יט): כל 'אם' ו'אם' שבתורה רשות , חוץ משלשה , וזה אחד מהם. את עמי. עמי וגוי - עמי קודם; עני ועשיר - עני קודם; ענייך ועניי עירך - ענייך קודמין; עניי עירך ועניי עיר אחרת - עניי עירך קודמין. וכן משמעו: אם כסף תלוה , את עמי תַלוהו , ולא לגוי; ולאיזה מעמי? את העני; ולאיזה עני? לאותו שעמך (ראה מכיל' משפטים כספא יט). [דבר אחר (תנח' משפטים טו): את עמי - שלא תנהג בו מנהג בזיון בהלוואה , שהוא עמי. את העני עמך - הוי מסתכל בעצמך כאלו אתה העני]. לא תהיה לו כנושה - לא תתבענו בחזקה; אם אתה יודע שאין לו , אל תהי דומה עליו כאילו הלויתו , אלא כאילו לא הלויתו; כלומר: לא תכלימהו. נשך - רבית; שהוא כנשיכת נחש , שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש , ופתאום הוא מבטבט ונופח עד קדקדו; כך רבית , אינו מרגיש ואינו נזכר עד שהרבית עולה , ומחסרו ממון הרבה. (כה) אם חבל תחבל - כל לשון 'חבלה' אינו משכון שבשעת הלואה , אלא שממשכנין את הלוה כשמגיע זמן ואינו פורע (ראה ב"מ קיד , ב). [חבל תחבל - כפל לך בחבלה עד כמה פעמים; אמר הקדוש ברוך הוא: כמה אתה חייב לי! והרי נפשך עולה אצלי בכל לילה ולילה , ונותנת דין וחשבון ומתחייבת לפני , ואני מחזירה לך; אף אתה טול והשב , טול והשב]. עד בא השמש תשיבנו לו - כל היום תשיבנו לו , עד בא השמש , וכבא השמש תחזור ותטלנה עד שיבא בקר של מחר; ובכסות יום הכתוב מדבר , שאין צריך לה בלילה (ראה שם). (כו) כי היא כסותה - זו טלית. שמלתו - זו חלוק. במה ישכב - לרבות את המצע (ראה מכיל' משפטים כספא יט). (כז) אלהים לא תקלל - הרי זו אזהרה לברכת השם , ואזהרה לקללת דיין (ראה סנה' סו , א). (כח) מלאתך - חובה שמוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל , והם בכורים (ראה מכיל' משפטים כספא יט). ודמעך - היא תרומה (ראה שם); ואיני יודע מה לשון 'דמע'. לא תאחר - לא תשנה סדר הפרשתן , לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר; שלא יקדים תרומה לבכורים ומעשר לתרומה (ראה שם). בכור בניך תתן לי - לפדותו חמש סלעים מן הכהן. והלא כבר צוה עליו במקום אחר (במ' יח , טז)? אלא כדי לסמוך לו "כן תעשה לשורך" (להלן , כט) - מה בכור אדם לאחר שלשים יום פודהו , שנאמר "ופדויו מבן חדש תפדה" (במ' יח , טז) , אף בכור בהמה גסה מיטפל בו שלשים יום ואחר כך נותנו לכהן (ראה מכיל' משפטים כספא יט). (כט) שבעת ימים יהיה עם אמו - זו אזהרה לכהן , שאם בא למהר הקרבתו , לא ימהר קודם שמונה , לפי שהוא מחוסר זמן (ראה מכיל' משפטים כספא יט). וביום (בנוסחנו: ביום) השמיני תתנו לי - יכול חובה לְבו ביום? נאמר כאן שמיני , ונאמר להלן "ומיום השמיני והלאה ירצה" (וי' כב , כז) - מה "שמיני" האמור להלן - להכשיר משמיני ולהלן , אף שמיני האמור כאן - להכשיר משמיני ולהלן , וכן משמעו: וביום השמיני אתה רשאי ליתנו לי. (ל) ואנשי קדש תהיון לי - אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות , הרי אתם שלי (ראה מכיל' משפטים כספא כ) , ואם לאו , אינכם שלי. ובשר בשדה טרפה - אף בבית כן , אלא דבר הכתוב בהווה (ראה שם): מקום שדרך בהמות ליטרף; וכן "כי בשדה מצאה" (דב' כב , כז; ראה מכיל' משפטים כספא כ); וכן "אשר לא יהיה טהור מקרה לילה" (דב' כג , יא; ראה ספ"ד רנה) - הוא הדין למקרה יום , אלא דבר הכתוב בהווה. "ובשר תליש מן חֵיוָא חיא" (ת"א) - בשר שנתלש על ידי טרפת זאב או ארי מן חיה כשירה או מן בהמה כשרה בחייה. לכלב תשלכון אותו - אף הגוי ככלב. או אינו אלא כלב כמשמעו? תלמוד לומר בנבלה: "או מכור לנכרי" (דב' יד , כא) - קל וחומר לטרפה , שמותרת בכל הנאות. אם כן מה תלמוד לומר לכלב? לימדך שהכלב נכבד מן הגוי , שהנבלה לגוי והטרפה לכלב; ולמדך שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה , שנאמר "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" (שמ' יא , ז) - אמר הקדוש ברוך הוא: תנו לו שכרו (ראה מכיל' משפטים כספא כ).