מאגר הכתר שמות פרק כג עם פירוש רשב"ם

פרק כג
[א] לֹ֥א תִשָּׂ֖א שֵׁ֣מַע שָׁ֑וְא אַל־תָּ֤שֶׁת יָֽדְךָ֙ עִם־רָשָׁ֔ע לִהְיֹ֖ת עֵ֥ד חָמָֽס:
[ב] לֹא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת:
[ג] וְדָ֕ל לֹ֥א תֶהְדַּ֖ר בְּרִיבֽוֹ: ס
[ד] כִּ֣י תִפְגַּ֞ע שׁ֧וֹר אֹיִבְךָ֛ א֥וֹ חֲמֹר֖וֹ תֹּעֶ֑ה הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֶ֖נּוּ לֽוֹ: ס
[ה] כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ: ס
[חמישי] [ו] לֹ֥א תַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט אֶבְיֹנְךָ֖ בְּרִיבֽוֹ:
[ז] מִדְּבַר־שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק וְנָקִ֤י וְצַדִּיק֙ אַֽל־תַּהֲרֹ֔ג כִּ֥י לֹא־אַצְדִּ֖יק רָשָֽׁע:
[ח] וְשֹׁ֖חַד לֹ֣א תִקָּ֑ח כִּ֤י הַשֹּׁ֙חַד֙ יְעַוֵּ֣ר פִּקְחִ֔ים וִיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽים:
[ט] וְגֵ֖ר לֹ֣א תִלְחָ֑ץ וְאַתֶּ֗ם יְדַעְתֶּם֙ אֶת־נֶ֣פֶשׁ הַגֵּ֔ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[י] וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְרַ֣ע אֶת־אַרְצֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ:
[יא] וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ וְאָֽכְלוּ֙ אֶבְיֹנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְיִתְרָ֕ם תֹּאכַ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְכַרְמְךָ֖ לְזֵיתֶֽךָ:
[יב] שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מַעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָתְךָ֖ וְהַגֵּֽר:
[יג] וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם תִּשָּׁמֵ֑רוּ וְשֵׁ֨ם אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ לֹ֣א תַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א יִשָּׁמַ֖ע עַל־פִּֽיךָ:
[יד] שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֔ים תָּחֹ֥ג לִ֖י בַּשָּׁנָֽה:
[טו] אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֘ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֣ת יָמִים֩ תֹּאכַ֨ל מַצּ֜וֹת כַּאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֗ךָ לְמוֹעֵד֙ חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב כִּי־ב֖וֹ יָצָ֣אתָ מִמִּצְרָ֑יִם וְלֹא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם:
[טז] וְחַ֤ג הַקָּצִיר֙ בִּכּוּרֵ֣י מַעֲשֶׂ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּזְרַ֖ע בַּשָּׂדֶ֑ה וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן־הַשָּׂדֶֽה:
[יז] שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵֽרָאֶה֙ כָּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶל־פְּנֵ֖י הָאָדֹ֥ן ׀ יְהוָֽה:
[יח] לֹא־תִזְבַּ֥ח עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י וְלֹא־יָלִ֥ין חֵֽלֶב־חַגִּ֖י עַד־בֹּֽקֶר:
[יט] רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ: פ
[ששי] [כ] הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י שֹׁלֵ֤חַ מַלְאָךְ֙ לְפָנֶ֔יךָ לִשְׁמָרְךָ֖ בַּדָּ֑רֶךְ וְלַהֲבִ֣יאֲךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר הֲכִנֹֽתִי:
[כא] הִשָּׁ֧מֶר מִפָּנָ֛יו וּשְׁמַ֥ע בְּקֹל֖וֹ אַל־תַּמֵּ֣ר בּ֑וֹ כִּ֣י לֹ֤א יִשָּׂא֙ לְפִשְׁעֲכֶ֔ם כִּ֥י שְׁמִ֖י בְּקִרְבּֽוֹ:
[כב] כִּ֣י אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקֹל֔וֹ וְעָשִׂ֕יתָ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֑ר וְאָֽיַבְתִּי֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ וְצַרְתִּ֖י אֶת־צֹרֲרֶֽיךָ:
[כג] כִּֽי־יֵלֵ֣ךְ מַלְאָכִי֘ לְפָנֶיךָ֒ וֶהֱבִיאֲךָ֗ אֶל־הָאֱמֹרִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהַפְּרִזִּי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י וְהִכְחַדְתִּֽיו:
[כד] לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֤ה לֵאלֹֽהֵיהֶם֙ וְלֹ֣א תָֽעָבְדֵ֔ם וְלֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה כְּמַעֲשֵׂיהֶ֑ם כִּ֤י הָרֵס֙ תְּהָ֣רְסֵ֔ם וְשַׁבֵּ֥ר תְּשַׁבֵּ֖ר מַצֵּבֹתֵיהֶֽם:
[כה] וַעֲבַדְתֶּ֗ם אֵ֚ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם וּבֵרַ֥ךְ אֶֽת־לַחְמְךָ֖ וְאֶת־מֵימֶ֑יךָ וַהֲסִרֹתִ֥י מַחֲלָ֖ה מִקִּרְבֶּֽךָ: ס
[שביעי] [כו] לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה וַעֲקָרָ֖ה בְּאַרְצֶ֑ךָ אֶת־מִסְפַּ֥ר יָמֶ֖יךָ אֲמַלֵּֽא:
[כז] אֶת־אֵֽימָתִי֙ אֲשַׁלַּ֣ח לְפָנֶ֔יךָ וְהַמֹּתִי֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖א בָּהֶ֑ם וְנָתַתִּ֧י אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ עֹֽרֶף:
[כח] וְשָׁלַחְתִּ֥י אֶת־הַצִּרְעָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְגֵרְשָׁ֗ה אֶת־הַחִוִּ֧י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֛י וְאֶת־הַחִתִּ֖י מִלְּפָנֶֽיךָ:
[כט] לֹ֧א אֲגָרֲשֶׁ֛נּוּ מִפָּנֶ֖יךָ בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת פֶּן־תִּהְיֶ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֔ה וְרַבָּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה:
[ל] מְעַ֥ט מְעַ֛ט אֲגָרֲשֶׁ֖נּוּ מִפָּנֶ֑יךָ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תִּפְרֶ֔ה וְנָחַלְתָּ֖ אֶת־הָאָֽרֶץ:
[לא] וְשַׁתִּ֣י אֶת־גְּבֻלְךָ֗ מִיַּם־סוּף֙ וְעַד־יָ֣ם פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמִמִּדְבָּ֖ר עַד־הַנָּהָ֑ר כִּ֣י׀ אֶתֵּ֣ן בְּיֶדְכֶ֗ם אֵ֚ת יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְגֵרַשְׁתָּ֖מוֹ מִפָּנֶֽיךָ:
[לב] לֹא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם וְלֵאלֹהֵיהֶ֖ם בְּרִֽית:
[לג] לֹ֤א יֵֽשְׁבוּ֙ בְּאַרְצְךָ֔ פֶּן־יַחֲטִ֥יאוּ אֹתְךָ֖ לִ֑י כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי־יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ לְמוֹקֵֽשׁ: פ

פרק כג
(א) לא תשא שמע שוא - כמו שהעד מוזהר "לא תענה ברעך עד שקר" (שמ' כ , יג) , כמו כן הדיינין מוזהרין שלא לקבל עדות ולשמוע שקר , אלא "ודרשת וחקרת" (דב' יג , טו). ואפילו אם יש שני עידי שקר , אל תצטרף עמהם להעיד כמותם , ואעפ"י שיגמר , על פיהם כי אין מכחישם. (ב) לא תהיה אחרי רבים לרעות - אם הם דנים שלא כדין לפי דעתך , ואעפ"י שלא יאמינו לך כי אם למרובים. ולא תענה על דיברי ריב , לנטות אחרי רבים , להטות משפט; ואפילו כשהם מזכים אדם ופוטרין ממיתה. (ג) ודל לא תהדר - כדכתיב "ולא (בנוסחנו: לא) תשא פני דל ולא תהדר פני גדול" (וי' יט , טו) , אלא "בצדק תשפוט עמיתך" (שם). (ה) חמור שנאך - דיבר בהווה. עזוב תעזוב - לשון סיוע וחיזוק , כדכתיב "ויעזבו את (בנוסחנו ללא 'את') ירושלים עד החומה" (נח' ג , ח); "ואפס עצור ועזוב" (דב' לב , לו). (ז) מדבר שקר תרחק - אם נראה בעיניך דין מרומה ועדים רמאים , ואין אתה יכול להכחישן , התרחק מאותו הדין ואל תדין בו כלל; ואעפ"י כן , אם הוא נקי וצדיק בדין , שכבר נגמר הדין לזכות , אל תהרגהו עוד , מאחר שכבר קיבלת העדים וגמרתה הדין ולא נתתה לבך על זה עד לסוף; שאם אתה הצדקתו , אני לא אצדיקנו , וחייב מיתה , כדכתיב "והאלהים אינה לידו" (שמ' כא , יג). (ח) יעור פקחים - אצל 'פיקוח עין' נופל לשון 'עיורון' , ואצל 'צדק' - 'סילוף'. (י-יא) ואספת את תבואתה - בביתך , ולא תניחנה הפקר; אלא בשביעית תשמטנה - שלא תזרע , ונטשתה - שלא תאסוף תבואתה. לכרמך ולזיתך - כמו מן תבואה; דרך המקרא להזכיר דגן ותירוש ויצהר , והוא הדין לכל אוכלין שהן גידולי קרקע , כדכתיב בפרשת 'בהר סיני' (וי' כה , ז). (יג) ובכל אשר אמרתי אליכם מיום התחלת הדברות עד עכשיו - תשמרו; חוזר ושונה וכופל אזהרותיו. ורבותינו דרשו (שבת יח , א): לרבות שביתת כלים. (טז) וחג הקציר - [הוא חג השבועות שמקריבין בו] קרבנות הכתובים בפרשת 'שור או כשב' (וי' כג , יח - יט) , ושתי הלחם שהם "מנחה חדשה" (וי' כג , טז). בכורי מעשיך - להתיר חדש במקדש (ראה מנחות פג , ב ואי'). וחג האסיף - חג הסוכות , בשעת אסיף , אשר "מלאו הגרנות בר והיקבים תירוש ויצהר" (יואל ב , כד). וציוה הכתוב לישב בסוכות לזכרון , כי במדבר ישבו באהלים , ולא היה להם קרקע , ולא דגן ותירוש ויצהר כמו (שהיה להם אחרי כן בארץ , ויודו) על זאת להקדוש ברוך הוא. הרי שלשה רגלים תלוים כולם בפירות הארץ: "אביב" (לעיל , טו) וקציר ואסיף. (יז) האדון יי' - והארץ שלו. שלא יחמוד איש את ארצך בעלותך לֵרָאות , כמו שמפורש בפרשת כי 'תשא': "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון יי' אלהי ישראל" (שמ' לד , כג) , וסמיך ליה "כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות" וגו' (שם , כד). וכן בכל מקום - לפי עניין מעשה הקדוש ברוך שבפרשה , קורא את הקדוש ברוך הוא; וגם רבותינו דרשו (? וראה פר"כ טו , י): "הנה האדון יי' צבאות מסעף פאורה" (יש' י , לג) - בכל מקום שאתה מוצא את הלשון הזה , מוציא דיורין ומכניס דיורין. (יח) לא תזבח על חמץ - שתהא השבתת שׂאור קודמת לוא"ו שעות של ארבעה עשר , שהוא זמן שחיטת הפסח בין הערבים (ראה שמ' יב , ו; וי' כג , ה) משבע ולמעלה (ראה פסחים נח , א). חלב חגי - הפסח כתיב בו "ולא תותירו ממנו עד בוקר" (שמ' יב , י) , והוא הדין לאימורין. (יט) ראשית ביכורי אדמתך - משבעת המינין האמורים בפרשת 'כי תבא': "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" (דב' כו , ב); בעלותך ברגלים אז תביא ביכוריך. לא תבשל גדי בחלב אמו - דרך העזים ללדת שני גדיים יחד , ורגילים היו לשחוט אחד מהם , ומתוך שרוב חלב בעזים , כדכתיב "ודי חלב עזים ללחמך" וגו' (מש' כז , כז) , היו רגילים לבשלו בחלב האם; ולפי ההוה דבר הכתוב. וגנאי הוא הדבר , ובליעה ורעבתנות , לאכול חלב האם עם הבנים; ודוגמא זו ב"אותו ואת בנו" (וי' כב , כח) ו'שילוח הקן' (ראה דב' כב , ו - ז); וללמדך דרך תרבות צוה הכתוב. ולפי שברגל היו אוכלין בהמות הרבה , הזהיר בפרשת הרְגָלִים (כאן ושמ' לד כו ודב' יד , כא) שלא לבשל ולא לאכול גדי בחלב אמו , והוא הדין לכל בשר בחלב , כמו שפירשו רבותינו ב'שחיטת חולין' (משנה חולין ח , א). (כ) שולח מלאך וגו' - כדכתיב ביהושע: "כי אני שר צבא יי' עתה באתי" (ה , יד) - להושיע את ישראל. (כא) אל תמר בו - מגזרת "אם המר ימירנו" (וי' כז , לג); ואם הוא דגש , הרי הוא מגזרת "וריחו לא נמר" (יר' מח , יא) , כמו "אל תפל דבר" (אס' ו , י) מגזרת 'נפל'. אבל אינו מגזרת 'סרבנות' , מן "מרה מריתי" (איכה א , כ) , שאם כן היה לו לומר 'אל תמרה' , כמו "כל איש אשר ימרה את פיך" (יהו' א , יח). כי שמי בקרבו - בשמי הוא מצוה לכם , אבל לשאת לפשעכם אין בידו רשות. (כג) כי ילך - שהרי ילך. (כד) כי הרס תהרסם - ומדעתי הגהתיו: תְהָרְסֵם , משקל דגש , מנעוריי , ושיבשתי ספרי צרפת שנקוד בהם תַהַרְסֵם , והוא משקל רפי , כמו "הרג תַהַרְגֶנו" (דב' יג , י); אבל מאחר שהָרֵס - משקל דגש , צריך לומר כמו כן משקל דגש: תְהָרְסֵם , דוגמת שַבֵּר תְשַבֵּר. ושוב מצאתי בכל סיפרי אספמיא ואשכנז כמו שהגהתי , משקל דגש. (כה) והסירותי מחלה - שבאה על ידי מים רעים , כמו שפירשתי ב'מרה' (שמ' טו , כה - כו). (כו) לא תהיה משכלה - ואפילו בגודלו לא ימות , אלא את מספר ימיך אמלא - לבא בכלח אלי קבר (ע"פ איוב ה , כו). (כז) את אימתי - חתת אלהים על בעלי מלחמתך. והמותי - והממתי מהומת קולי; כדכתיב "וירעם יי' בקול גדול על פלשתים ויהומם" (ש"א ז , י) , וכן בברק: "ויהום" (שו' ד , טו). כמו מן 'סבב' - "סבותי" (ש"א כב , כב); אבל לשון 'מיתה' - יאמר: "וְהֵמַתִי" (יש' יד , ל). (לא) וְשַתִּי - כמו 'וְשַתְתִי'; וכן "כָּרַתִּי ברית" (תה' פט , ד) - כמו 'כָּרַתְתִי'. מים סוף - שהוא בתחילת מזרח ארץ ישראל , כמו שאוכיח בפרשת 'אלה הדברים' (ראה דב' א , א). עד ים פלשתים - שהוא במערב , כדכתיב "ופלשתים מאחור" (יש' ט , יא). וממדבר - שהלכו בו ישראל מדרום. עד הנהר - נהר פרת בצפון; כדכתיב "מצפון תפתח הרעה" (יר' א , יד) , כי בבל בצפון.