מאגר הכתר שמות פרק כג עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק כג
(א) לא תשא - שיצא מפיך שמע שוא - להוציא דבה. וטעם אל תשת ידך עם רשע - להתחבר עמו בעדות שוא , לעשות חמס לנקי. אולי העני יעשה זה , בעבור חסרונו. (ב) לא. אם ראית רבים יעידו על דבר שלא ידעתו , לא תאמר בלבבך: אֵילו לא יכזבו! אמר הגאון (רס"ג שמות ע' קט - קי) , כי שתים מצות יש בפסוק הזה: האחת מצות 'לא תעשה' , והשנית מצות 'עשה'; כי אמר: חייב אתה אחרי רבים להטות; כי חשב , כי מלת להטות - כמו לנטות. ואינה כן , רק הוא מהבניין 'הכבד' , כמו "ארור מטה משפט" (דב' כז , יט); והנה כתוב בלא 'משפט': "ומטי גר" (מל' ג , ה). רק נוכל ללמֹד , כי אחר שהוא כתוב לא תהיה אחרי רבים לרעות , הנה חייב אדם להיותו אחרי רבים לטובה. (ג) ודל לא - גם זה דבק: שתחשב , כי טוב תעשה בעזרך הדל. ובמקום אחר: "לא תהדר פני גדול" (וי' יט , טו). (ד) כי. שור אויבך - בחירק תחת היו"ד , והוא פּוֹעַל; כי מלת "ואיבתי" (להלן , כב) - מהפעלים היוצאים. והטעם: אע"פ שתדע , כי הוא אויבך; וככה "שונאך" (להלן , ה). ולא אמר 'אויְבְך' , כי נכון לדבר ככה; גם כך "שונַאֲך". אולי באה זאת הפרשה: אם היה השור והחמור לעני , יהיה שכרך הרבה מאד (ע"פ בר' טו , א) , שעשית מצות השם , וגמלת חסד עם העני. (ה) כי. וחדלת - פירושו: חדל לך מעזוב הדבר לו לבדו; רק תתיר עמו הקשרים ותעזב המשא , ויפל מזה הצד ומזה הצד , ויקום החמור. ויש אומרים (ראה השרשים: 'עזב'): כמו "ויעזבו את ירושלם" (ראה נחמ' ג , ח) - לטעון המשא; בדרך רחוקה (ע"פ במ' ט , י). (ו) לא. עם הדיין ידבר. וכמוהו: "לפני יי' אלהיך תאכלנו" (דב' טו , כ) - הראוי לאכלו; כאילו מדבר לכהן , ויבדילנו מכל ישראל שידבר עמהם. והאומר , כי הוא בכור עדר (ראה שם , יט) - הבל הוא. (ז) מדבר. עם הדיין ידבר , שלא ידין דין שקר; וכמוהו "צדק צדק תרדוף" (דב' טז , כ). ונקי וצדיק - בַּדָּבָר; אם ידעת שהוא רשע בְּדבר אחר , שלא תאמר: הואיל וכבר עשה רֶשַע אַחֵר קשה , אהרגנו ואסיר המכשול מן הדרך; כי אני אקח הדין ממנו , ולא ימלט מידי. (ח) ושחד - גם הזכיר זה , כי העשיר יתן שחד לדיין להטות הדין. והגאון אמר (ראה רס"ג תורה) , כי צדיקים - תאר לדברי; ולא יתכן , כי דברי - סמוך. וטעם צדיקים - בדין , ולא צדיקים במצות. (י) ושש שנים - הזכיר זה גם בעבור "ואכלו אביוני עמך" (להלן , יא). (יא) והשביעית תשמטנה - והוא , שתקרא שמטה לשם , ולא יִגֹּשׂ את רעהו העני (ראה דב' טו , ב). ונטשתה - שלא תזרע; וכמוהו "ונטוש את השנה השביעית" (נחמ' י , לב). (יב) ששת - גם הזכיר זה בעבור וינפש בן אמתך והגר אשר בשעריך (ע"פ שמ' כ , י) , שהוא עני ושכיר לך. (יג) ובכל. עתה הזכיר עבודה זרה; והטעם: כל מה שאמרתי הם מצותי ומשפטי , ולא כן משפטי אלהים אחרים. והזכיר שלא יזכירום - שלא יזכיר שמותם להשבע בהם. גם שלא ישביע בהם עובדיהם , וזהו ולא (בנוסחנו: לא) ישמע שם עבודה זרה - שתאמר לגוי: השבעה לי באלהיך (ע"פ בר' כא , כג). (יד) שלש. לי לבדי תהיה עבד , שתעבד שלש רגלים בשנה , ותבא לפני כעבד שיביא דורון לאדוניו; על כן כתוב אחרי כן: "האדון יי'" (להלן , יז); וכן "לא יראו פני ריקם" (להלן , טו). והזכיר זה , בעבור כי יש ימים ידועים הולכים עובדי אלילים להבליהם; על כן כתוב: תחג לי - לבדי. ומלת תחוג - תזבח; כמו "אסרו חג בעבותים" (תה' קיח , כז). רגלים - מגזרת "רגלי" (שמ' יב , לז) , כי רובם "רַגְלִים" (יר' יב , ה) הם. (טו) את. החל ממנו , כי הוא ראשון לחדשי השנה (ראה שמ' יב , ב). והנה כתוב שבעת ימים תאכל מצות , כמו "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים" (דב' טז , יג); והנה הוא חיוב. ואין כמוהו "ששת ימים תעשה מעשיך" (לעיל , יב) , כי אחריו כתוב שתשבות ביום השביעי; ואין ככה שבעת ימים תאכל מצות. ועוד , למה לא כתב 'שבעת ימים לא תאכל חמץ'?! חדש האביב - פרשתיו (שמ' יג , ד). רבים חשבו , כי לא יראו פני ריקם - כמו "ופני לא יראו" (שמ' לג , כג). וזה אינו נכון; כי הבאים אל בית השם , הם הנראים; והעד: "ונראה את פני יי'" (ש"א א , כב) , גם "יֵרָאה כל זכורך את פני יי" (דב' טז , טז) - כמו 'לפני השם'. (טז) וחג. הנה "חג המצות" לעולם יהיה בו "אביב" (לעיל , טו) , שהוא בכורי שעורים. והמנהג: בין בכורי שעורים ובין בכורי חטים - כמו שבעה שבועות (ראה דב' טז , ט). וחג האסיף בצאת השנה - ותכנס שנה אחרת. (יז) שלש. ואלה השלש פעמים שאמרתי לך "לא יראו פני ריקם" (לעיל , טו) - הזכרים לבדם , שהם בני מצוה , ואינם חולים שלא יוכלו לבוא. (יח) לא. דם זבחי - הוא "זבח חג הפסח" (שמ' לד , כה) , הנאכל על מצות ומרורים (ראה שמ' יב , ח). חלב חגי - הוא "שה תמים" (שם , ה) , שהוא חיוב; וכן כתוב "ובהעלות העולה והחלבים עד הבקר" (ראה דה"ב לה , יד). (יט) ראשית - זהו "תקריב מנחת בכורים" (וי' ב , יד); כי עִם היחיד מדבר , כאשר אפרש במקומו. והזכיר זה אחר "לא תשחט על חמץ דם זבחי" (ראה לעיל , יח; שמ' לד , כה) , כי משם יחלו הבכורים. אמרו חסירי דעת , כי גדי - מגזרת "מגד" (דב' לג , יג). ולא יתכן; כי מ"ם 'מגד' - שרש , והעד הנאמן: "עם פרי מגדים" (שה"ש ד , יג); כי ככה לא ימצא בלשון הקדש. ועוד: מה טעם לא תבשל , ואין כח ביד אדם לבשל המגד , וכתוב "וממגד תבואות שמש" (דב' לג , יד)? ומה טעם לומר בחלב , ואנה מצאנו כלשון הזה? ועוד: מה טעם אמו? ואנה נקרא העץ 'אֵם המגד'? וכל זה חשבו , בעבור שמצאו זאת המצוה עם ראשית בכורי אדמתך. והנה גם הוא במקום אחר עם הבשר: "לא תאכלו כל נבלה" (דב' יד , כא) , והיא הישר; רק הזכירה עם הבִּכּוּרים , כי אז ירבו ויגדלו הגדיים. ויש אחר שאמר , כי טעם לא תבשל - לא תאחר שיעמד עם אמו יותר משבעה ימים; ואם כן , מה טעם להזכיר זאת המצוה פעם אחרת (ראה שמ' לד , כו)? ועוד , כי ראייתם: "בשל קציר" (יואל ד , יג); ואיננו , רק 'בשול' , כי השמש 'מבשלת' כמו האש; וככה "הבשילו אשכלותיה" (בר' מ , י). ורבינו שלמה אמר , כי גדי הוא הקטן הרך , וזה השם יאמר לִקְטַן השור והכבש; וראייתו: "גדי עזים" (בר' לח , יז - כ) , כי מה צרך לסמכו? ואינו כן. כי 'גדי' לא יקרא , רק מה שהוא מן העזים; ובלשון ערבית הוא 'גדי' , ולא יאמר על מין אחר. רק יש הפרש בין 'גדי עזים' ובין 'גדי': כי 'גדי' גדול מ'גדי עזים' , כי עודנו צריך להיותו עם העזים. וככה "שעיר" (דנ' ח , כא) ו"שעיר עזים" (בר' לז , לא). וחכמינו קבלו (חולין טו , ב) , שלא יאכל ישראל בשר בחלב. ועתה אפרש: דע , כי מנהג התורה לדבר על ההוה; כמו "בת היענה" (וי' יא , טז): למה שִנה הכתוב לומר ככה , ותהיה הבת כוללת כל המין , וכזה לא מצאנו? ודע , כי בשר היענים יבש כעץ , ואין מנהג שיאכלנו אדם , כי אין בו לחה; ולא יאכל מכל המין כי אם נקבה , שיש בה מעט לחה; ולא כן הזכר הקטן. וככה אין אדם אוכל בשר בחלב , כי אינו מאכל ערב; והבשר לא יתבשל , רק בזמן רב , והחלב לא כן; כי אין מנהג עד היום בארץ ישמעאל , שיאכל אדם טלה מבושל עם חלב , בעבור שיש בטלה לחה רבה מאד , וככה בחלב , והנה הוא מזיק; על כן לא יאכל. ובעבור כי בשר הגדי אין בו לחה , וכשהוא קטן הוא חם , על כן יבשלו הגדי בחלב. ואל תתמה בעבור שלא נהגו אנשי אלה המקומות , כי כל הרופאים מודים , כי אין בשר כמוהו , ואפילו לחולים התירו שיאכלוהו. וכן אוכלים אותו בספרד ואפריקיא ומצרים וארץ ישראל ופרס ובבל. גם ככה היה מנהג הקדמונים: "שני גדיי עזים טובים" (בר' כז , ט); "ונעשה לפניך גדי עזים" (שו' יג , טו); והכהן אוכל גדי עזים אחד לחטאת (ראה וי' ו , יט). ובעבור שאין מנהג האדם לאכול בשר חי , אסור לבשל הגדי בחלב אמו. ויש אומרים , כי אין בישול כי אם באש; והלא כתוב "ובשל מבושל במים" (שמ' יב , ט)? ובדברי הימים: "ויבשלו... בסירות" (דה"ב לה , יג)? ואין לנו צרך מה טעם איסורו , כי נעלם לנבונים. אולי היה כן , כי אכזריות לב לבשל הגדי עם חלב אמו , כדרך "שור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ראה וי' כב , כח); גם "לא תקח האם על הבנים" (דב' כב , ו). ומנהג רוב האדם , שאין להם צאן , ויקנו החלב בשוק , והחלב יהיה מאוסף משיות רבות; אולי הקונה הגדי לא ידע אנה אמו , והנה אם קנה חלב , אולי יש בו מחלב אם הגדי שקנה , ויהיה עובר. וכל ספק שהוא מן התורה לחומרא. והנה גם הישמעאלים מודים , שאם יבושל הגדי בחלב אמו , שהתולדת שוה , אז הוא יהיה יותר ערב; והכתוב דבר על ההוה. והנה קדמונינו ז"ל (ראה קידושין נז , ב) החמירו להם להסיר כל הספק , ואסרו בשר בחלב; והשם שנתן להם חכמה , הוא יתן משכרתם שלמה. ועוד אדבר , למה הזכיר הכתוב זאת המצוה פעם שנית (ראה שמ' לד , כו) , גם שלישית (ראה דב' יד , כא) , במקום כל אחד מהם. (כ) הנה אנכי - אמר השם למשה , שיאמר גם זה לישראל , כי אם יקבלו כל המשפטים והדברים מתחילת "אתם ראיתם" (שמ' כ , יט) , אז יביאם אל הארץ. ורבים השתבשו , יש אומרים , כי המלאך - ספר תורה , בעבור "כי שמי בקרבו" (להלן , כא). ואחרים אמרו: ארון הברית; ופירשו "ושמע בקולו" (שם) - הכתוב בו; ואמרו: "לא ישא" השם "לפשעכם" (שם). וכל אלה דברי רוח , כי כל התורה והמקרא מלאים מזה הטעם: "הוא ישלח מלאכו" (בר' כד , ז); "המלאך הגואל אותי מכל רע" (בר' מח , טז); ומשה אמר "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים" (במ' כ , טז); "ומלאך פניו הושיעם" (יש' סג , ט); "ויצא מלאך יי'" (יש' לז , לו); "ויאמר יי' למלאך המשחית בעם" (ראה ש"ב כד , טז); "אלהי שלח מלאכה" (דנ' ו , כג); "דמי לבר אלהין" (ראה דנ' ג , כה); ורבים כאלה. ובספר דניאל: "שר יון ופרס" (ראה דנ' י , כ); "כי אם מיכאל שרכם" (שם , כא) - והוא הנקרא "הגדול" (דנ' יב , א) , כי הוא הנכבד מאחרים רבים; גם כתיב עליו "אחד מהשרים הראשונים בא לעזרני" (ראה שם , יג) , שפירושו: במעלה; כמו "היושבים ראשונה במלכות" (אס' א , יד); וזה המלאך הוא מיכאל. לשמרך בדרך - שלא יגע בך רע. אשר הכינותי - לך; כדרך "בהנחל עליון גוים" (דב' לב , ח) , כאשר אפרש. (כא) השמר - כל מלאך עושה דבר השם , לא יוסיף ולא יגרע. וככה שטן איוב (ראה איוב א - ב) מלאך היה; וככה מלאך היוצא לקראת בלעם לשטן לו (ראה במ' כב , כב). והנה השומע בקול המלאך הוא שומע בקול השם הנכבד. ומלת אל תמר בו - קשה. והנה נראה הטעם כמו "וימרו בי" (יח' כ , ח) , רק היה ראוי להיות 'תַמְרֶה'; על כן הוצרכו חכמי ספרד לאמר (השרשים: 'מרר') , כי הוא מפעלי הכפל , על דרך "ויסב אלהים את העם" (שמ' יג , יח). כי כל הגזרה הוא מפעלי הכפל , כי "ורחבה וְנָסְבָה" (יח' מא , ז) בניין 'נפעל'; וככה "וְנָבְלָה" (בר' יא , ז) - מגזרת "בלל" (בר' יא , ט); "וְנָבְקָה רוח מצרים" (יש' יט , ג). ואל תתמה בעבור שהם שנים שרשים והטעם אחד; כי הנה "שורר בביתו" (אס' א , כב) - "כי שרית עם אלהים" (בר' לב , כח); וכמוהו אל תמר בו: "וממר ליולדתו" (מש' יז , כה) - על משקל "מכס" (במ' לא , כח) , שהוא מגזרת "תָכֹסּו על השה" (שמ' יב , ד) , מפעלי הכפל. כי לא ישא לפשעכם - עם למ"ד , כמו "שא נא לפשע עבדי" (בר' נ , יז). ודע , כי שמי בקרבו - דבק עם השמר מפניו ושמע בקולו; כמו "ואף לאמתך תעשה כן" (דב' טו , יז). וכבר פרשתי (שמ' ג , טו; ו , ג) , כי השם הנכבד הוא 'שם העצם' , כי הוא לבדו; גם ימצא 'תאר השם' , כי הוא הכל ומאתו הכל. וטעם בקרבו - משל לעגול: הנקודה היא הקרובה אל כל מרחק. על כן היה כבוד השם 'בקרב המחנה' (ראה דב' כג , טו) , ונוסע בתוך המחנות (ע"פ במ' ב , יז); וכן כתוב "כי אתה יי' בקרב העם הזה" (במ' יד , יד); וכתוב "ויוצר רוח אדם בקרבו" (זכ' יב , א). (כב) ואל תשתומם בעבור שהוא כתוב כי אם שמוע תשמע בקולו , ואחר כן ועשית כל אשר אדבר. והנה אתן לך משל: כל חכמי המדות הביאו ראיות גמורות , כי עצם הלבנה - גוף מקבל אור השמש , כי הוא בעצמו אין נוגה לו (ע"פ יש' נ , י); ובעבור זה תקדר השמש בהתחבר הלבנה עמה ביום , ושניהם בגלגלים הדומים לגלגל המזלות; ואין הקדרות , רק שתכנס הלבנה תחת גלגל השמש , ושתיהם עגולות. והנה פני הלבנה שהיא לצד השמש כולם אור , ופניה שהם למעלה ממנו - חשך ולא אור (ע"פ עמ' ה , יח). והנה תסתיר אור השמש גם במחצית חדש הלבנה: בהכנס צל הארץ בין השמש ובין הלבנה , לא יישאר ללבנה אור. והנה ידענו , כי אור הלבנה בלילה יאיר האויר; והנה אם אמר ראובן: זה אור הלבנה - יאמר אמת; ואם אמר שמעון: זה אור השמש - יאמר אמת. בעבור שמצאו חכמי ספרד (שלשה ס"ד ע' 41 'איב') "איבה" (בר' ג , טו) בהעלם היו"ד , וכתוב ואיבתי את אויביך; גם "ציד חיה" (וי' יז , יג) - אמרו: "צַיָּדִים" (יר' טז , טז); ו"דין" (מש' לא , ט) - וכתיב "והיה יי' לדיין" (ש"א כד , טו); על כן אמרו: אין פעל פחות משלש אותיות. על כן "איבה" מעלומי העי"ן. (כג) כי. צוה , כי בעת בואם אל הארץ יסירו כל עבודה זרה. והזכיר ששה גוים , ולא חשש להזכיר הקטן שבהם; או בעבורו אמר והכחדתיו - מיד , כי האחרים - מעט מעט יגרשם (ראה להלן , ל). או פירוש והכחדתיו - כל אחד ואחד מהם; כמו "בנות צעדה עלי שור" (בר' מט , כב). (כד) לא. זה הוא שהזכרתי (שמ' כא , א) , שתחלת ספר הברית הוא "אתם ראיתם" (שמ' כ , יט) , שיזהיר על עבודה זרה (ראה שם , כ) , וסוף הספר להזהיר על עבודה זרה , שהוא הסוף: "כי יהיה לך למוקש" (להלן , לג). רק יש הפרש: בתחלת הספר צוה שלא יעשון עם השם אלהי כסף (ראה שמ' כ , כ) , ובסוף ספר הברית - להכרית עבודה זרה הנמצאה בארץ כנען , שעשוה יושביה. כי העובד עבודה זרה , עובר על כל מצות 'לא תעשה'; ולא יועילוהו כל מצות 'עשה' בעולם הזה ובעולם הבא. (כה-כו) ועבדתם - הטעם: לא תעבדו - רק השם , שהוציאכם מבית עבדים , והביאכם אל ארץ הגוים שעבדו אלהים אחרים , לא יוכלו להצילם מידכם. ו'עבודת השם' - לעשות כל אשר צוה: לאהבה אותו ולדבקה בו (ראה דב' יא , כב) , ולהשבע בשמו (ראה דב' ו , יג) ולברך בשמו (ראה דב' י , ח) , ולהתפלל אליו , ולזבוח לפניו תמידין ומוספין , ולכבדו בתת המעשרות. והנה שכרו אתו (ע"פ יש' מ , י) , והם ארבעה דברים בעולם הזה: האחד - וברך את לחמך ואת מימיך; והשני - והסירותי מחלה מקרבך; והשלישי - לא תהיה משכלה ועקרה בארצך; והרביעי - את מספר ימיך אמלא. והנה כל אלה בגוף האדם. ועוד , כי הפך אלה הברכות אעשה בכל אויביך , והוא: "את אימתי" (להלן , כז); "וגם את הצרעה" (ראה להלן , כח; דב' ז , כ). אמר אברהם המחבר: יש חכמים גדולים , חכמי השתי תורות , ולא התעסקו בחכמת התולדת; על כן לא יכולתי לפרש אילו הברכות , אם לא אזכיר מעט מן החכמות. בעבור שהוא , גוף האדם , מהעולם השפל , והנשמה העליונה קשורה בו; ויש אמצעיים בין הנשמה והגוף , והֵנָה שני כחות , ובלשון הקדש יקראו על הרוב 'רוח' , 'נפש'. כי הנשמה היא החכמה , ומושבה במוח הראש , וממנה יצא כח כל ההרגשות ותנועת החפץ. והרוח - בלב , וכן חיי האדם; והיא המבקשת שררה להתגבר על כל העומד כנגדה , והיא בעלת הכעס; וכן אמר שלמה: "אל תבהל ברוחך לכעוס" (קה' ז , ט); "כל רוחו יוציא כסיל" (מש' כט , יא). והנפש - בכבד; והיא המתאוה לאכול , וככה כתוב: "כי תאוה נפשך לאכול בשר" (דב' יב , כ). ותאות המשגל ממנה. והנה יש אדם שנברא שתהיינה השלש הנזכרות חזקות , או כלם רפות , או זאת חזקה וזאת רפה , או לא חזקה ולא רפה; והנה בני אדם על שבעה ועשרים מינים משונים. והשם הנכבד נתן התורה , לחזק ולהגביר הנשמה העליונה; אז לא ימשל הגוף עליה. ואם לא תהיה התורה נשמרת , אז יגבר הגוף על הנשמה. והנה אתן לך משל: ידענו כפי חכמת התולדת , כי כל אדם שגברה על תולדתו המרה האדומה , יהיה בעל אף; כי כן תולדת האש , כי המרה האדומה דומה לו. והנה הנשמה רודפת אחרי הגוף , כאשר איננה חכמה שתוכל לסבול. גם נחשֹב אדם אין חום בגופו , ובא אחר וחרפו וקללו עד שכעס - והנה הוליד חום בגופו , שלא היה שם לפני כעסו. והשם למען חסדיו בחר בישראל והורם תורתו; וכאשר ישמרוה , יְאַמֵּץ חכמתם וידריכם בדרך ישרה לכל דבר , שלא יזיק להם. והכלל , שיהיה גופם סר אל משמעת הנשמה , ולא הפך הדבר. ובהתאמץ הנשמה , יתאמץ הכח השומר הגוף , שקבל האדם מן השמים , והוא הנקרא 'תולדת'. והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה; כי יש מארה באה לחַסֵּר כח התולדת , כדרך "אתה תאכל ולא תשבע" (מי' ו , יד). והנה כל התחלואים באים בעבור כל הנכנס בגוף , והנה לא יפחד שומר התורה מהם; וזהו וברך את לחמך. ויש תחלואים באים מחוץ הגוף , בעבור שינוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים; ועל זה כתוב: והסירותי מחלה מקרבך. והנה שומר התורה אין לו צרך לרופא עם השם הנכבד , על כן כתוב "וגם בחליו לא דרש את יי' כי אם ברופאים" (ראה דה"ב טז , יב). והנה דברתי על הרפואות. ועתה אדבר על חכמת המזלות. דע , כי כל נולד , יקרוהו מקרים כדרך מה שיורו מערכות המשרתים רגע הולדו וערך אלה על אלה. והדבר עמוק מאד. והנה יהיה כפי מולד האשה שתהיה מְשַׁכֵּלָה , כי תולדת הרחם להַשְׁכִּיל הילודים; או שתהיה עקרה ולא תלד; והנה , אם היה הדָּבֵק בשם במולדו וכפי תולדתו שלא יוליד בנים , השם הנכבד - אם יהיה דבק בו - יאמץ כח תולדת הכליות , ויתכן עלילות (ע"פ ש"א ב , ג) הזרע , עד שיוליד בנים; על כן אמר השם לאברהם: "אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים" (בר' יז , א). וזהו שאמרו קדמונינו ז"ל (שבת קנו , א): צא מאצטגנינות שלך! ואם תכרות ברית עמי שתעבדני , אני "ארבה אותך במאד מאד" (בר' יז , ב) , כי אנצח התולדת. ואין זה 'ניצוח' במערכת הכוכבים , כי לא נבראו להיטיב או להרע לעולם השפל , רק הולכים תמיד לעבד השם לצרכם; ובמרוצתם יקבלו בני העולם השפל דבר והפכו על ידם. והנה אם נשמַר , לא יקבל. ועוד אדבר על זה בפרשת כי תשא (שמ' לג , כא). והנה הברכה השלישית , שיהיה כל אחד מוליד בנים , ולא ימותו בחיי אביהם; ומלת עקרה - כוללת אשת איש ובהמתו (ראה דב' ז , יד). והרביעית , שגם הוא יחיה שנים רבות. והנה ידענו , כי כל איש יש לו קצב וזמן ידוע , שיוכל לחיות כפי רוב החום וליחת התולדת; לא אש זרה ולחה נכריה , כי היא הפך התולדת. והדבק בשם - יחזק החום והלֵחַ בכח הנשמה , אז יחיה אדם יותר מהזמן הקצוב; וכן כתוב "יראת יי' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה" (מש' י , כז) , וכתוב "בחצי ימיו יעזבנו" (יר' יז , יא) , וכתוב "כי אם יי' יגפנו או יומו יבא" (ש"א כו , י). והנה המת במגפה או מת במלחמה - לא מת ביומו , בזמן הקצוב לו כפי תולדת החום והלֵחַ , כי מחוץ באו לו מקרים. והנה הוא יצילנו מכולם. ובתורה: "פן ימות במלחמה" (דב' כ , ה); ואמר שלמה "למה תמות בלא עתך" (קה' ז , יז). ואין זה הפך חכמת המזלות , כי דבר המזל תלוי בדברים רבים , כאשר אפרש בפסוק "ונפלינו אני ועמך" (שמ' לג , טז; ראה שם , כא). על כן: "הנני יוסיף על ימיך" (יש' לח , ה). ומה אוסיף עוד להאריך? (כז) את אימתי - פחד בנשמה. והנה תבוא לגוים חלושה מיד , וזהו ונתתי את כל אויביך - שיתנו לך את ערפם. והטעם , שיברחו מפניך בראותם אותך. (כח) ושלחתי - מכה בגוף , מגזרת "צרעת" (וי' יג , ב) , שתחלֹש כח הגוף. והזכיר מהשבעה (ראה דב' ז , א) שלשה , והוא הדין לכלם. גם יתכן להיות זאת המכה יותר היתה קשה בנזכרים מהאחרים. (כט) לא. אמר הגאון: זהו לסימן: כאשר תראה כי פרית ורבית , אז יכרתו כל השבעה עממים. ואין צרך , כי הזכיר הטעם למה לא יגרשם בשנה אחת , וזהו פן תהיה הארץ שממה; כי ארץ ישראל תהיה ארוכה מאד , ויוצאי מצרים לא יוכלו לישבה כלה; כמו "פן תקדש" (דב' כב , ט). (ל) מעט - עד שתפרה , שתוכל לישב כל הארץ. ועתה יפרש ארך הארץ ורחבה: (לא-לב) ושתי - וזהו "וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ" (תה' עב , ח); והנהר - הוא נהר פרת (ראה דב' יא , כד). ובין כך ובין כך לא תכרות להם ברית. וטעם אלהיהם - שתשחיתם. (לג) לא ישבו - כאשר תפרה , תכחיד כל השבעה עממים. עד כה "ספר הברית" (שמ' כד , ז).