מאגר הכתר שמות פרק כג עם פירוש רש"י

פרק כג
[א] לֹ֥א תִשָּׂ֖א שֵׁ֣מַע שָׁ֑וְא אַל־תָּ֤שֶׁת יָֽדְךָ֙ עִם־רָשָׁ֔ע לִהְיֹ֖ת עֵ֥ד חָמָֽס:
[ב] לֹא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת:
[ג] וְדָ֕ל לֹ֥א תֶהְדַּ֖ר בְּרִיבֽוֹ: ס
[ד] כִּ֣י תִפְגַּ֞ע שׁ֧וֹר אֹיִבְךָ֛ א֥וֹ חֲמֹר֖וֹ תֹּעֶ֑ה הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֶ֖נּוּ לֽוֹ: ס
[ה] כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ: ס
[חמישי] [ו] לֹ֥א תַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט אֶבְיֹנְךָ֖ בְּרִיבֽוֹ:
[ז] מִדְּבַר־שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק וְנָקִ֤י וְצַדִּיק֙ אַֽל־תַּהֲרֹ֔ג כִּ֥י לֹא־אַצְדִּ֖יק רָשָֽׁע:
[ח] וְשֹׁ֖חַד לֹ֣א תִקָּ֑ח כִּ֤י הַשֹּׁ֙חַד֙ יְעַוֵּ֣ר פִּקְחִ֔ים וִיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽים:
[ט] וְגֵ֖ר לֹ֣א תִלְחָ֑ץ וְאַתֶּ֗ם יְדַעְתֶּם֙ אֶת־נֶ֣פֶשׁ הַגֵּ֔ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[י] וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְרַ֣ע אֶת־אַרְצֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ:
[יא] וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ וְאָֽכְלוּ֙ אֶבְיֹנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְיִתְרָ֕ם תֹּאכַ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְכַרְמְךָ֖ לְזֵיתֶֽךָ:
[יב] שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מַעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָתְךָ֖ וְהַגֵּֽר:
[יג] וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם תִּשָּׁמֵ֑רוּ וְשֵׁ֨ם אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ לֹ֣א תַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א יִשָּׁמַ֖ע עַל־פִּֽיךָ:
[יד] שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֔ים תָּחֹ֥ג לִ֖י בַּשָּׁנָֽה:
[טו] אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֘ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֣ת יָמִים֩ תֹּאכַ֨ל מַצּ֜וֹת כַּאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֗ךָ לְמוֹעֵד֙ חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב כִּי־ב֖וֹ יָצָ֣אתָ מִמִּצְרָ֑יִם וְלֹא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם:
[טז] וְחַ֤ג הַקָּצִיר֙ בִּכּוּרֵ֣י מַעֲשֶׂ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּזְרַ֖ע בַּשָּׂדֶ֑ה וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן־הַשָּׂדֶֽה:
[יז] שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵֽרָאֶה֙ כָּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶל־פְּנֵ֖י הָאָדֹ֥ן ׀ יְהוָֽה:
[יח] לֹא־תִזְבַּ֥ח עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י וְלֹא־יָלִ֥ין חֵֽלֶב־חַגִּ֖י עַד־בֹּֽקֶר:
[יט] רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ: פ
[ששי] [כ] הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י שֹׁלֵ֤חַ מַלְאָךְ֙ לְפָנֶ֔יךָ לִשְׁמָרְךָ֖ בַּדָּ֑רֶךְ וְלַהֲבִ֣יאֲךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר הֲכִנֹֽתִי:
[כא] הִשָּׁ֧מֶר מִפָּנָ֛יו וּשְׁמַ֥ע בְּקֹל֖וֹ אַל־תַּמֵּ֣ר בּ֑וֹ כִּ֣י לֹ֤א יִשָּׂא֙ לְפִשְׁעֲכֶ֔ם כִּ֥י שְׁמִ֖י בְּקִרְבּֽוֹ:
[כב] כִּ֣י אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקֹל֔וֹ וְעָשִׂ֕יתָ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֑ר וְאָֽיַבְתִּי֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ וְצַרְתִּ֖י אֶת־צֹרֲרֶֽיךָ:
[כג] כִּֽי־יֵלֵ֣ךְ מַלְאָכִי֘ לְפָנֶיךָ֒ וֶהֱבִיאֲךָ֗ אֶל־הָאֱמֹרִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהַפְּרִזִּי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י וְהִכְחַדְתִּֽיו:
[כד] לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֤ה לֵאלֹֽהֵיהֶם֙ וְלֹ֣א תָֽעָבְדֵ֔ם וְלֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה כְּמַעֲשֵׂיהֶ֑ם כִּ֤י הָרֵס֙ תְּהָ֣רְסֵ֔ם וְשַׁבֵּ֥ר תְּשַׁבֵּ֖ר מַצֵּבֹתֵיהֶֽם:
[כה] וַעֲבַדְתֶּ֗ם אֵ֚ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם וּבֵרַ֥ךְ אֶֽת־לַחְמְךָ֖ וְאֶת־מֵימֶ֑יךָ וַהֲסִרֹתִ֥י מַחֲלָ֖ה מִקִּרְבֶּֽךָ: ס
[שביעי] [כו] לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה וַעֲקָרָ֖ה בְּאַרְצֶ֑ךָ אֶת־מִסְפַּ֥ר יָמֶ֖יךָ אֲמַלֵּֽא:
[כז] אֶת־אֵֽימָתִי֙ אֲשַׁלַּ֣ח לְפָנֶ֔יךָ וְהַמֹּתִי֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖א בָּהֶ֑ם וְנָתַתִּ֧י אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ עֹֽרֶף:
[כח] וְשָׁלַחְתִּ֥י אֶת־הַצִּרְעָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְגֵרְשָׁ֗ה אֶת־הַחִוִּ֧י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֛י וְאֶת־הַחִתִּ֖י מִלְּפָנֶֽיךָ:
[כט] לֹ֧א אֲגָרֲשֶׁ֛נּוּ מִפָּנֶ֖יךָ בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת פֶּן־תִּהְיֶ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֔ה וְרַבָּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה:
[ל] מְעַ֥ט מְעַ֛ט אֲגָרֲשֶׁ֖נּוּ מִפָּנֶ֑יךָ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תִּפְרֶ֔ה וְנָחַלְתָּ֖ אֶת־הָאָֽרֶץ:
[לא] וְשַׁתִּ֣י אֶת־גְּבֻלְךָ֗ מִיַּם־סוּף֙ וְעַד־יָ֣ם פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמִמִּדְבָּ֖ר עַד־הַנָּהָ֑ר כִּ֣י׀ אֶתֵּ֣ן בְּיֶדְכֶ֗ם אֵ֚ת יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְגֵרַשְׁתָּ֖מוֹ מִפָּנֶֽיךָ:
[לב] לֹא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם וְלֵאלֹהֵיהֶ֖ם בְּרִֽית:
[לג] לֹ֤א יֵֽשְׁבוּ֙ בְּאַרְצְךָ֔ פֶּן־יַחֲטִ֥יאוּ אֹתְךָ֖ לִ֑י כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי־יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ לְמוֹקֵֽשׁ: פ

פרק כג
(א) לא תשא שמע שוא - כתרגומו: "לא תקבל שמע דשקר" - אזהרה למקבלי לשון הרע , ולדיין , שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבא בעל דין חבירו (ראה מכיל' משפטים כספא כ). אל תשת ידך עם רשע - הטוען את חבירו תביעת שקר , שתבטיחהו להיות לו עד חמס. (ב) לא תהיה אחרי רבים לרעות - יש במקרא זה מדרשי חכמי ישראל , אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אפניו. מכאן דרשו (ראה סנה' ב , א) , שאין מטין לחובה בהכרעת דיין אחד , וסוף המקרא דרשו: אחרי רבים להטות - שאם יש שנים במחייבין יותר מן המזכין , הטה הדין על פיהם לחובה; ובדיני נפשות הכתוב מדבר. ואמצע הפסוק דרשו (סנה' לו , א): לא (בנוסחנו: ולא) תענה על רב - שאין חולקין על מופלא שבבית דין; לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הצד: לקטנים שבהם שואלין תחילה שיאמרו את דעתם. ולפי דברי רבותינו כך פתרון המקרא: לא תהיה אחרי רבים לרעות - לחייב מיתה בשביל דיין אחד , שירבו מחייבין על המזכין , ולא תענה על הרב לנטות מדבריו; לפי שהוא חסר יו"ד דרשו בו כן. אחרי רבים להטות - ויש רבים שאתה נוטה אחריהם; ואימתי? בזמן שהם שנים המכריעים במחייבים יותר מן המזכים; וממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני: אבל הֳיה עמהם לטובה; מכאן אמרו (סנה' לו , א): דיני נפשות - מטין על פי אחד לזכות ועל פי שנים לחובה. ואונקלוס תרגם: "לא תתמנע מלאלפא מה דמתבעי לך על דינא" , ולשון העברי לפי התרגום כך הוא נדרש: לא תענה על ריב לנטות - אם ישאלוך דבר משפט , לא תענה לנטות לצד אחד ולסלק עצמך מן הריב , אלא הוי דן אותו לאמיתו. ואני אומר לישבו על אופניו כפשוטו; כך פתרונו: לא תהיה אחרי רבים לרעות - אם ראית רשעים מַטֵי משפט , אל תאמר: הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם , ולא תענה על רב לנטות אחרי וגו' - ואם ישאלך הנדון על אותו משפט , לא תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותם רבים להטות את המשפט מאמיתו , אלא אמור המשפט כאשר הוא , וקולר יהא תלוי בצואר הרבים. (ג) לא תהדר - לא תחלוק לו כבוד לזַכּוֹתוֹ בדין ולומר: דל הוא זה , אזכנו בו ואכבדנו. (ה) כי תראה חמור שנאך רובץ - הרי כי זה משמש בלשון 'דילמא' , שהוא מארבע לשונות של שימושי 'כי' , וכה פתרונו: שמא תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזב לו? - בתמיה. עזב תעזב עמו - 'עזיבה' זו לשון עזרה , וכן "עצור ועזוב" (דב' לב , לו) , וכן "ויעזבו ירושלם עד החומה" (נחמ' ג , ח) - מלאוה עפר לעזור ולסייע את חוזק החומה. כיוצא בו: "כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני" (דב' ז , יז) - שמא תאמר כן? בתמיה - "לא תירא מהם" וגו' (שם , יח). ומדרשו כך דרשו רבותינו (ראה מכיל' משפטים כספא כ): כי תראה... וחדלת - פעמים אתה חדל ופעמים אתה עוזר. הא כיצד? זקן ואינה לפי כבודו - וחדלת , או בהמת גוי ומשאוי ישראל - וחדלת. (מעזב לו) - "מלמשקל ליה" (ת"א) - מלטול משאו ממנו. עזב תעזב עמו - לפרק המשא. (ו) אביונך - לשון 'אובה' , שהוא מדולדל מאד ותאב לכל טובה. (ז) ונקי וצדיק אל תהרג - מניין ליוצא מבית דין חייב , ואמר אחד: יש לי ללמד עליו זכות , שמחזירים אותו? תלמוד לומר: ונקי אל תהרג , וזה , אע"פ שאינו צדיק , שלא נצטדק בבית דין , מכל מקום נקי הוא מדין מיתה , שהרי יש לזַכּוֹתוֹ. ומניין ליוצא מבית דין זכאי , ואמר אחד: יש לי עליו ללמד חובה להמיתו , מניין שאין מחזירין אותו לבית דין לחייבו? תלמוד לומר: וצדיק אל תהרג , וזה צדיק הוא , שנצטדק בדין (ראה מכיל' משפטים כספא כ). כי לא אצדיק רשע - אין עליך להחזירו , כי אני לא אצדיקנו בדיני; אם יצא מידך זכאי , יש לי הרבה שלוחים להמיתו במיתה שנתחייב בה. (ח) ושחד לא תקח - אפילו לשפוט אמת , [וכל שכן כדי להטות הדין] (ראה מכיל' משפטים כספא כ) , שהרי כדי להטות את הדין כבר נאמר "לא תטה משפט" (לעיל , ו). יעור עיני חכמים (בנוסחנו: יעור פקחים) - אפילו חכם בתורה ונוטל שוחד , סוף שתטרף דעתו , וישכח תלמודו , ויכהה מאור עיניו (ראה מכיל' משפטים כספא כ). ויסלף - כתרגומו: ויקלקל. דברי צדיקים - דברים המצודקים , משפטי אמת; וכן תרגומו: "פתגמין תריצין" - ישרים. (ט) וגר לא תלחץ - בהרבה מקומות הזהירה תורה על הגר , מפני שסורו רע (ראה ב"מ נט , ב). את נפש הגר - כמה קשה לו כשלוחצין אותו. (י) ואספת את תבואתה - לשון הכנסה לבית , כמו "ואספתו אל תוך ביתך" (דב' כב , ב). (יא) תשמטנה - מעבודה (ראה מכיל' משפטים כספא כ). ונטשתה - מאכילה אחר זמן הביעור (ראה שם). דבר אחר (ראה מו"ק ג , א): תשמטנה - מעבודה גמורה , כגון חריש וזירוע , ונטשתה - מלזבל ומלקשקש (ראה שם). ויתרם תאכל חית השדה - להקיש מאכל האביון למאכל החיה: מה חיה אוכלת בלא מעשר , אף אביונים אוכלים בלא מעשר; מכאן אמרו (מכיל' משפטים כספא כ): אין מעשר בשביעית. כן תעשה לכרמך - ותחלת המקרא בשדה הלבן , כמו שאמור למעלה הימנו: "תזרע את ארצך" (לעיל , י). (יב) וביום השביעי תשבת - אף בשנה השביעית לא תעקר שבת בראשית ממקומה , שלא תאמר: הואיל וכל השנה קרויה 'שבת' , לא תנהוג בה שבת בראשית (ראה מכיל' משפטים כספא כ). למען ינוח שורך וחמורך - תן לו נייח להתיר , שיהא תולש ואוכל עשבים מן הקרקע; או אינו אלא יחבשנו בתוך הבית? אמרת: אין זה נייח אלא צער (ראה שם). בן אמתך - בעבד ערל הכתוב מדבר. והגר - גר תושב. (יג) ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו - לעשות כל מצות 'עשה' באזהרה , שכל 'שמירה' שבתורה אזהרה היא במקום 'לאו'. לא תזכירו - שלא יאמר: שמור לי בצד עבודה זרה פלונית (ראה סנה' סג , ב) , תעמוד עמי ביום עבודה זרה פלוני (ראה מכיל' משפטים כספא כ). דבר אחר: ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו - ללמדך ששקולה עבודה זרה כנגד כל העברות , והנזהר בה כשומר את כולם. ולא (בנוסחנו: לא) ישמע מן הגוי על פיך - שלא תעשה שותפות עם הגוי וישבע לך בעבודה זרה שלו , נמצאת אתה גורם שתזכר על ידך (ראה סנה' סג , ב). (יד) רגלים - פעמים , וכן "כי הכיתני זה שלש רגלים" (במ' כב , כח). (טו) חדש האביב - שהתבואה מתמלאת בו באיביה. לשון אחר: אביב - לשון 'אב': בכיר וראשון לבשל פירות. ולא יראו פני לכם ריקם - כשתבאו לראות פני ברגלים , הביאו לי עולות (ראה מכיל' משפטים כספא כ). (טז) וחג הקציר - הוא חג השבועות (ראה שמ' לד , כב). ביכורי מעשיך - שהוא זמן הבאת ביכורים , ששתי הלחם הבאים בעצרת מתירין החדש למנחות , ולהביא בכורים למקדש (ראה מנחות סח , ב) , שנאמר "וביום הבכורים" וגו' "בשבעתיכם" (במ' כח , כו). וחג האסיף - הוא חג הסכות. באספך את מעשיך - שכל ימות החמה התבואה מתיבשת בשדות , ובחג אוספין אותה לבית מפני הגשמים. (יז) שלש פעמים וגו' - לפי שהעניין מדבר בשביעית , הוצרך ללמד שלא יסתרסו רְגָלִים ממקומם (ראה מכיל' משפטים כספא כ). כל זכורך - הזכרים שבך. (יח) לא תשחט (בנוסחנו: תזבח) על חמץ וגו' - לא תשחט את הפסח בארבעה עשר בניסן עד שתבער את החמץ (ראה מכיל' משפטים כספא כ). לא (בנוסחנו: ולא) ילין חלב חגי חוץ למזבח (ראה שם) עד בקר; יכול אף על המערכה יפסל בלינה? תלמוד לומר: "על מוקדה על המזבח כל הלילה" (וי' ו , ב). לא ילין - אין 'לינה' אלא בעמוד השחר (מגילה כו , ב) , שנאמר: עד בקר , אבל כל הלילה יכול להעלותו מן הרצפה למזבח. (יט) ראשית בכורי אדמתך - אף השביעית חייבת בבכורים , לכך נאמרה אף כאן. בכורי אדמתך - אדם נכנס לתוך שדהו , ראה תאנה שביכרה כורך עליה גמי לסימן ומקדישה; ואין בכורים אלא משבעת המינין האמורין במקרא: "ארץ חטה ושעורה" וגו' (דב' ח , ח; ראה משנה בכורים א , ג). לא תבשל גדי - אף עגל וכבש בכלל גדי (ראה חולין קיג , ב) , שאין גדי אלא לשון וולד רך , ממה שאתה מוצא בכמה מקומות בתורה שכתב 'גדי' , והוצרך לפרש אחריו 'עזים' , כגון "אנכי אשלח גדי עזים" (בר' לח , יז); "את גדי העזים" (שם , כ); "שני גדיי עזים" (בר' כז , ט); יש ללמד שכל מקום שנאמר 'גדי' סתם - אף עגל וכבש במשמע. ובשלשה מקומות נכתב בתורה (כאן; שמ' לד , כו; דב' יד , כא): אחד לאיסור אכילה , ואחד לאיסור הנאה , ואחד לאיסור בישול (ראה חולין קטו , ב). (כ) הנה אנכי שולח מלאך - כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם: "כי לא אעלה בקרבך" (שמ' לג , ג; ראה תנח' משפטים יז). אשר הכינתי - אשר זימנתי לתת לכם; זהו פשוטו. ומדרשו (ראה תנח' משפטים יח): אל המקום אשר הכינותי כבר מקומי כנגדו; זה אחד מכמה מקראות , שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה. (כא) אל תמר בו - לשון 'המראה' , כמו "אשר ימרה את פיך" (יהו' א , יח); "וימרו בי" (יח' כ , יג). כי לא ישא לפשעכם - אינו מלומד בכך , שהוא מן הכת שאין חוטאין; ועוד , שהוא שליח ואינו עושה אלא שליחותו (ראה תנח' משפטים יח). כי שמי בקרבו - מחזר לראש המקרא: השמר מפניו , כי שמי משותף בו. ורבותינו אמרו (סנה' לח , ב): זה מטטרון , ששמו כשם רבו; 'מטטרון' בגימטריא: 'שדי'. (כב) וצרתי - כתרגומו: "ואעיק". (כד) הרס תהרסם - לאותם אלהות. מצבותיהם - אבנים שהם מציבין להשתחוות להם. (כו) לא תהיה משכלה אם תעשה רצוני. משכלה - מפלת נפלים , או קוברת בניה , קרויה 'משכלה'. (כז) והמותי - כמו 'והממתי' , ותרגומו: "ואשגיש". וכן כל תיבה שפעל שלה בכפל אות אחרונה , כשתהפך לדבר בלשון 'פעלתי' , יש מקומות שנוטל את הכפילה ומדגיש את האות ונוקדו במלא פום (חולם) , כמו והמותי - מגזרת "והמם גלגל עגלתו" (יש' כח , כח); "סבותי" (ש"א כב , כב) - מגזרת "וסבב בית אל" (ש"א ז , טז); "דלותי" (תה' קטז , ו) - מגזרת "דללו וחרבו יאורי מצור" (יש' יט , ו); "על כפים חקותיך" (יש' מט , טז) - מגזרת "חקקי לב" (שו' ה , טו); "את מי רצותי" (ש"א יב , ג) - מגזרת: "קנה רצוץ" (יש' מב , ג). והמתרגם והמתי - "ואקטיל" , טועה הוא , שאילו מגזרת 'מיתה' היה , אין ה"י שלו בפתח , ולא מ"ם שלו מדגשת , ולא נקודה מלא פום , אלא: והֵמַתִּי , כמו "והמתה את העם הזה" (במ' יד , טו); והתי"ו מדגשת , לפי שתבא תחת שתי ת"וין: האחת נשרשת , שאין 'מיתה' בלא תי"ו , והאחת משמשת , כמו 'חטאתי' , 'עשיתי' , 'אמרתי'; וכן ונתתי - התי"ו מדגשת , שהיא באה תחת שתים , לפי שהיה צריך שלשה ת"וין: שנים ליסוד , כמו "ביום תת יי'" (יהו' י , יב); "מתת אלהים" (קה' ג , יג); והשלישית לשימוש. עורף - שינוסו לפניך ויהפכו לך ערפם. (כח) הצרעה - מין שרץ העוף , והיתה מכה אותם בעיניהם ומטילה בם ארס , והם מתים (ראה תנח' משפטים יח). והצרעה לא עברה את הירדן. [והחתי והכנעני הם ארץ סיחון ועוג , לפיכך מכל שבע אומות לא מנה כאן אלא אלו. וחוי , אף על פי שהוא מעבר הירדן והלאה , שנו רבותינו במסכת סוטה (לו , א): על שפת הירדן עמדה וזרקה בהם מרה]. (כט) שממה - ריקנית מבני אדם; לפי שאתם מעט , ואין בכם כדי למלאות אותה. ורבה עליך - ותרבה עליך. (ל) עד אשר תפרה - תרבה , לשון "פרו ורבו" (בר' א , כב). (לא) ושתי - לשון 'השתה' , והתי"ו מדגשת מפני שבאה תחת שתים , שאין 'שיתה' בלא תי"ו , והאחת לשימוש. עד הנהר - פרת. וגרשתמו - ותגרשם. (לג) כי תעבד וגו' , [כי יהיה לך למוקש] - הרי אילו 'כי' משמשים בלשון 'אשר' , וכן בכמה מקומות; וזהו לשון 'אי' , שהוא אחד משימושי ארבע לשונות שה'כי' משמש (ראה ר"ה ג , א) , שמצינו 'אם' משמש בלשון 'אשר' , כמו "אם תקריב מנחת בכורים" (ראה וי' ב , יד) , שהוא חובה.