מאגר הכתר שמות פרק כג עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק כג
[א] לֹ֥א תִשָּׂ֖א שֵׁ֣מַע שָׁ֑וְא אַל־תָּ֤שֶׁת יָֽדְךָ֙ עִם־רָשָׁ֔ע לִהְיֹ֖ת עֵ֥ד חָמָֽס:
[ב] לֹא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת:
[ג] וְדָ֕ל לֹ֥א תֶהְדַּ֖ר בְּרִיבֽוֹ: ס
[ד] כִּ֣י תִפְגַּ֞ע שׁ֧וֹר אֹיִבְךָ֛ א֥וֹ חֲמֹר֖וֹ תֹּעֶ֑ה הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֶ֖נּוּ לֽוֹ: ס
[ה] כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ: ס
[חמישי] [ו] לֹ֥א תַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט אֶבְיֹנְךָ֖ בְּרִיבֽוֹ:
[ז] מִדְּבַר־שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק וְנָקִ֤י וְצַדִּיק֙ אַֽל־תַּהֲרֹ֔ג כִּ֥י לֹא־אַצְדִּ֖יק רָשָֽׁע:
[ח] וְשֹׁ֖חַד לֹ֣א תִקָּ֑ח כִּ֤י הַשֹּׁ֙חַד֙ יְעַוֵּ֣ר פִּקְחִ֔ים וִיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽים:
[ט] וְגֵ֖ר לֹ֣א תִלְחָ֑ץ וְאַתֶּ֗ם יְדַעְתֶּם֙ אֶת־נֶ֣פֶשׁ הַגֵּ֔ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[י] וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְרַ֣ע אֶת־אַרְצֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ:
[יא] וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ וְאָֽכְלוּ֙ אֶבְיֹנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְיִתְרָ֕ם תֹּאכַ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְכַרְמְךָ֖ לְזֵיתֶֽךָ:
[יב] שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מַעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָתְךָ֖ וְהַגֵּֽר:
[יג] וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם תִּשָּׁמֵ֑רוּ וְשֵׁ֨ם אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ לֹ֣א תַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א יִשָּׁמַ֖ע עַל־פִּֽיךָ:
[יד] שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֔ים תָּחֹ֥ג לִ֖י בַּשָּׁנָֽה:
[טו] אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֘ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֣ת יָמִים֩ תֹּאכַ֨ל מַצּ֜וֹת כַּאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֗ךָ לְמוֹעֵד֙ חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב כִּי־ב֖וֹ יָצָ֣אתָ מִמִּצְרָ֑יִם וְלֹא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם:
[טז] וְחַ֤ג הַקָּצִיר֙ בִּכּוּרֵ֣י מַעֲשֶׂ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּזְרַ֖ע בַּשָּׂדֶ֑ה וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן־הַשָּׂדֶֽה:
[יז] שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵֽרָאֶה֙ כָּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶל־פְּנֵ֖י הָאָדֹ֥ן ׀ יְהוָֽה:
[יח] לֹא־תִזְבַּ֥ח עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י וְלֹא־יָלִ֥ין חֵֽלֶב־חַגִּ֖י עַד־בֹּֽקֶר:
[יט] רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ: פ
[ששי] [כ] הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י שֹׁלֵ֤חַ מַלְאָךְ֙ לְפָנֶ֔יךָ לִשְׁמָרְךָ֖ בַּדָּ֑רֶךְ וְלַהֲבִ֣יאֲךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר הֲכִנֹֽתִי:
[כא] הִשָּׁ֧מֶר מִפָּנָ֛יו וּשְׁמַ֥ע בְּקֹל֖וֹ אַל־תַּמֵּ֣ר בּ֑וֹ כִּ֣י לֹ֤א יִשָּׂא֙ לְפִשְׁעֲכֶ֔ם כִּ֥י שְׁמִ֖י בְּקִרְבּֽוֹ:
[כב] כִּ֣י אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקֹל֔וֹ וְעָשִׂ֕יתָ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֑ר וְאָֽיַבְתִּי֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ וְצַרְתִּ֖י אֶת־צֹרֲרֶֽיךָ:
[כג] כִּֽי־יֵלֵ֣ךְ מַלְאָכִי֘ לְפָנֶיךָ֒ וֶהֱבִיאֲךָ֗ אֶל־הָאֱמֹרִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהַפְּרִזִּי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י וְהִכְחַדְתִּֽיו:
[כד] לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֤ה לֵאלֹֽהֵיהֶם֙ וְלֹ֣א תָֽעָבְדֵ֔ם וְלֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה כְּמַעֲשֵׂיהֶ֑ם כִּ֤י הָרֵס֙ תְּהָ֣רְסֵ֔ם וְשַׁבֵּ֥ר תְּשַׁבֵּ֖ר מַצֵּבֹתֵיהֶֽם:
[כה] וַעֲבַדְתֶּ֗ם אֵ֚ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם וּבֵרַ֥ךְ אֶֽת־לַחְמְךָ֖ וְאֶת־מֵימֶ֑יךָ וַהֲסִרֹתִ֥י מַחֲלָ֖ה מִקִּרְבֶּֽךָ: ס
[שביעי] [כו] לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה וַעֲקָרָ֖ה בְּאַרְצֶ֑ךָ אֶת־מִסְפַּ֥ר יָמֶ֖יךָ אֲמַלֵּֽא:
[כז] אֶת־אֵֽימָתִי֙ אֲשַׁלַּ֣ח לְפָנֶ֔יךָ וְהַמֹּתִי֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖א בָּהֶ֑ם וְנָתַתִּ֧י אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ עֹֽרֶף:
[כח] וְשָׁלַחְתִּ֥י אֶת־הַצִּרְעָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְגֵרְשָׁ֗ה אֶת־הַחִוִּ֧י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֛י וְאֶת־הַחִתִּ֖י מִלְּפָנֶֽיךָ:
[כט] לֹ֧א אֲגָרֲשֶׁ֛נּוּ מִפָּנֶ֖יךָ בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת פֶּן־תִּהְיֶ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֔ה וְרַבָּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה:
[ל] מְעַ֥ט מְעַ֛ט אֲגָרֲשֶׁ֖נּוּ מִפָּנֶ֑יךָ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תִּפְרֶ֔ה וְנָחַלְתָּ֖ אֶת־הָאָֽרֶץ:
[לא] וְשַׁתִּ֣י אֶת־גְּבֻלְךָ֗ מִיַּם־סוּף֙ וְעַד־יָ֣ם פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמִמִּדְבָּ֖ר עַד־הַנָּהָ֑ר כִּ֣י׀ אֶתֵּ֣ן בְּיֶדְכֶ֗ם אֵ֚ת יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְגֵרַשְׁתָּ֖מוֹ מִפָּנֶֽיךָ:
[לב] לֹא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם וְלֵאלֹהֵיהֶ֖ם בְּרִֽית:
[לג] לֹ֤א יֵֽשְׁבוּ֙ בְּאַרְצְךָ֔ פֶּן־יַחֲטִ֥יאוּ אֹתְךָ֖ לִ֑י כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי־יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ לְמוֹקֵֽשׁ: פ

פרק כג
(א) לא תשא על פיך שמע שוא - לא תשא שמועה עלי פיך , כלומר: לא תוציא מפיך דבר שקר , אפילו ביחידי; וכל שכן שלא תשת ידך עם רשע להצטרף עמו לעדות שקר וחמס , כי אז יבא לידי מעשה. ורבותינו דרשו (ראה פסחים קיח , א): לא תשא שמע שוא - שלא תקבל לשון הרע. (ב) לא תהיה אחרי רבים לרעות - אף על גב שדין לילך אחרי רבים , אם נראה בעיניך שאינם מכוונים יפה , לא תהיה אחריהם; מוטב להיות אחרי המיעוט , ותתבטל; כי מכל מקום המעשה יעשה ברבים. ולא תענה על רב - לא תלמד סניגוריא על דברי הרבים , לנטות אחרי הרבים להטות הדין וכמו כפל מילה הוא אלא לעולם אמור סברתך , שמא יחזרו לומר כדבריך ויצא הדין לאמיתו. ורבותינו דרשו (ראה משנה סנה' א , ו): לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה; (ראה סנה' לו , א): ולא תענה על ריב - על רַב. (ג) ודל לא תהדר בריבו - אל תהי צדיק הרבה (ע"פ קה' ז , טז) , שלא תאמר: דל הוא , וצדקה היא אם אזכנו; אין נושאין פנים בדין! (ד) שור אויבך - אפילו אויבך; ואף מצוה יותר באויב מבאוהב , כדי לכוף יצר הרע. (ה) וחדלת מעזוב לו השנאה שבלבך? בתמיה. עזוב תעזוב השנאה! כן תרגום אונקלוס. ויש לפרש לשון סיועא , כמו "ויעזבו את ירושלים עד החומה" (נחמ' ג , ח). (ו) לא תטה משפט אביונך - לחייבו מפני העשיר , ולא לזכותו מפני שהוא עני. ועיקר זה הפסוק - שלא לחייבו , כי כבר הזהיר למעלה (ראה פס' ג) שלא לזכותו שלא כדין. (ז) מדבר שקר תרחק - הרחק מעליך דוברי שקרים ורכילים , שעליו כבר הזהיר "לא תשא שמע שוא" (לעיל , א); ואז , נקי וצדיק אל תהרוג - כי השקרנים גורמים להרוג נקיים וצדיקים. נקי וצדיק: נקי - מי שהוא נקי מן העון; צדיק - מי שיצא צדיק מן הדין , כגון שעשה העבירה בלא עדים ובלא התראה ונצדק בדין. ואם תאמר: יעשה רשע וחדי שינצל!? לכך נאמר: כי לא אצדיק - אני אקח הדין ממנו , כי לי גלוי בירור הדבר. (ח) ושוחד לא תקח - אפילו לעשות דין אמת (ראה מכיל' משפטים כספא כ) , כי השוחד יעורך ויסלפך , ותסלף הדין; ומיהו שכר ביטולו מותר ליקח מזה ומזה , כמו שהיה עושה קרנא (ראה כתובות קה , א). (ט) וגר לא תלחץ - בדין , להטות דינו; ולמעלה (ראה שמ' כב , כ) הזהיר עליו אפילו שלא בשעת דין , ולכך אמר למעלה "לא תונה" , וכאן לא אמר כי אם לא תלחץ; ואגב שאמר "לא תטה משפט אביונך" (לעיל , ו) , אמר כאן: וגר לא תלחץ. ואחר שאמר "לא תטה משפט" וגר לא תלחץ , אמר: אך עיבד להו חיותא ומדת רחמנות: (י-יא) שש שנים תזרע וגו' , ואכלו אביוני עמך - וגרים בכלל; (יב-יג) וששת ימים תעשה מעשיך... וינפש בן אמתך והגר - גם זו לטובה תעשה לו , שלא ישתעבד בשבת. ואע"פ שאני מזהיר אתכם על הגר , לא תתחבר עמו יותר מדאי , שלא ידבר עמכם מעבודה זרה שהייתה לו; ולכך אומר: ובכל אשר אמרתי אליכם - שהזהרתי אתכם על עבודה זרה , תשמרו , ואפילו שמותם לא תזכירו ולא ישמע על פיך. ולפי שרוצה לומר החגים (להלן , יד ואי') , והוא 'סקבא דשתא' (ראה קידושין פא , א) - פירושו: חבורה , שמחמת השמחה אדם רגיל לומר דברים שלא כהוגן , חזר והזהירם מכל אשר אמרתי - שאפילו בשעת השמחה צריך להיזהר בעצמו , כלומר: "בכל דרכיך דעהו" (מש' ג , ו). (יד-טז) שלש רגלים תחוג לי בשנה - שלש זימני שמחה בשנה , ובשלשתם תעשה לי חג , כדי שתהא שמחתכם לשמים: בחג המצות - על שיצאתם ממצרים בו לחירות; וחג הקציר - בשעת שאדם מתחיל לקצור קצירו , שמח , כדכתיב "ושמחו לפניך כשמחה בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל" (ראה יש' ט , ב) , ותעשו שָׁם חג כדי שתהיה השמחה לשמים; וחג האסיף - כשאדם אסף תבואתו וכונס קיצו ומוסק את זיתו , אז הוא שמח , ותעשו אז חג , כי אני רוצה להתערב בשמחתם , ולכך נאמר בחג הסוכות במקום אחר "והיית אך שמח" (דב' טז , טו) - כלומר: מאחר שאספת את הכל , אין לך מחשבה כי אם לשמוח. (יח) לא תשחט (בנוסחנו: לא תזבח) על חמץ - כמו שאמרו רבותינו (ראה פסחים ה , א): לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים - שלא תמהר לשחטו. ולא ילין חלב חגי - שלא תאחר הקטר אימֻרים עד בוקר , שעמוד השחר פוסל בלינה . (יט) לא תבשל גדי בחלב אמו. לפי הפשט , 'בישול' - לשון גידול וגמר , כמו "הבשילו אשכלתיה ענבים" (בר' מ , י); והכי קאמר: לא תניחנו לגדל ולגמול בחלב אמו , שתאחרנו עד שתגדלנו האם בחלבהּ , אלא בראשית תביאנו , דומיית תחילת הפסוק שאמר: ראשית בכורי אדמתך. והאמת , כי אסר בשר לבשל בחלב; כי החלב , שגדלוֹ וחי ממנו , איך תבשלוֹ בו?! דומייא ד"אותו ואת בנו" (וי' כב , כח) , "לא תקח האם על הבנים" (דב' כב , ו) , שהוא דרך אכזריות. וגדי - לאו דוקא , אלא לפי שעז יש לה רוב חלב , והגדי דק וקטן , ששנים ושלשה יולדות בכרס , ויכול לבשלו בחלבה; והוא הדין לכל בהמה , חיה ועוף. אלא שרבי יוסי הגלילי (ראה שבת קל , א) חולק בעוף , שלפי שאין לו חלב אם. ולא מפני שהקדוש ברוך הוא חס על הבהמה , אלא שלא ינהגו ישראל דרך אכזריות [הגה"ה]. (כ) הנה אנכי שולח מלאך - נביא , שליח; דליכא למימר מלאך ממש , שהרי לא אמר הקדוש ברוך הוא לשלוח מלאך ממש עד שעשו העגל (ראה שמ' לב , לד) , שאמר להם בכעס (ראה שם , ב - ג) , ולא קבלוהו; אלא מלאך זה - נביא. (כא-כב) כי לא ישא לפשעכם - אם תמרה בו , אין בידו לישא לפשעכם; כי המורד בו , בי הוא פושע , כי שמי בקרבו - כי הוא נקרא בשמי , ושלוחי הוא , ואין בידו לסלוח מה שפושעים בי. ואם תאמר: אם כן , מה יועיל לי כי אשמע לו? לכך נאמר: אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר - כי מה שהוא אומר , אני מדבר , כי מפי הוא אומר , ולכך: אם שמוע לו , הרי אתה שומע לי. (כה) את לחמך ואת מימיך - שלא יזיק המאכל. והסירותי מחלה מקרבך - כמו "אני יי' רופאך" (שמ' טו , כו). ומשום רבי עובדיא ז"ל שמעתי: וברך את לחמך ואת מימיך - שתהא ברכה ושפע מצויה בהם; והסירותי מחלה מקרביך - שתהיה בריא בגופך ותאכלנו יפה; כי מה יועיל רוב אוכל , אם תהיה חולה? לא תוכל לאכול! וזה ישר בעיני. (כו) לא תהיה משכלה ועקרה - אשה שמפלת , או שמתים בניה בחייה , נקראת 'שכולה' , כמו "למה אשכל גם שניכם יום אחד" (בר' כז , מה); וגם עקרה לא תהיה בארצך , כי כולם תלדנה. ואת מספר ימיך אמלא - שתהיה זקן ומלא ימים , ולא תמות בלא עתך (ע"פ קה' ז , יז); כי הרשעים מתים בלא עתם , כדכתיב "ושנות רשעים תקצורנה" (מש' י , כז). (לא) מים סוף - אשר במזרח ארץ ישראל , ועד ים פלשתים - אשר במערב , וממדבר - אשר בדרום , ועד (בנוסחנו: עד) הנהר - אשר בצפון.