מאגר הכתר שמות פרק כג עם פירוש רמב"ן

פרק כג
[א] לֹ֥א תִשָּׂ֖א שֵׁ֣מַע שָׁ֑וְא אַל־תָּ֤שֶׁת יָֽדְךָ֙ עִם־רָשָׁ֔ע לִהְיֹ֖ת עֵ֥ד חָמָֽס:
[ב] לֹא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת:
[ג] וְדָ֕ל לֹ֥א תֶהְדַּ֖ר בְּרִיבֽוֹ: ס
[ד] כִּ֣י תִפְגַּ֞ע שׁ֧וֹר אֹיִבְךָ֛ א֥וֹ חֲמֹר֖וֹ תֹּעֶ֑ה הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֶ֖נּוּ לֽוֹ: ס
[ה] כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ: ס
[חמישי] [ו] לֹ֥א תַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט אֶבְיֹנְךָ֖ בְּרִיבֽוֹ:
[ז] מִדְּבַר־שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק וְנָקִ֤י וְצַדִּיק֙ אַֽל־תַּהֲרֹ֔ג כִּ֥י לֹא־אַצְדִּ֖יק רָשָֽׁע:
[ח] וְשֹׁ֖חַד לֹ֣א תִקָּ֑ח כִּ֤י הַשֹּׁ֙חַד֙ יְעַוֵּ֣ר פִּקְחִ֔ים וִיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽים:
[ט] וְגֵ֖ר לֹ֣א תִלְחָ֑ץ וְאַתֶּ֗ם יְדַעְתֶּם֙ אֶת־נֶ֣פֶשׁ הַגֵּ֔ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[י] וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְרַ֣ע אֶת־אַרְצֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ:
[יא] וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ וְאָֽכְלוּ֙ אֶבְיֹנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְיִתְרָ֕ם תֹּאכַ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְכַרְמְךָ֖ לְזֵיתֶֽךָ:
[יב] שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מַעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָתְךָ֖ וְהַגֵּֽר:
[יג] וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם תִּשָּׁמֵ֑רוּ וְשֵׁ֨ם אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ לֹ֣א תַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א יִשָּׁמַ֖ע עַל־פִּֽיךָ:
[יד] שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֔ים תָּחֹ֥ג לִ֖י בַּשָּׁנָֽה:
[טו] אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֘ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֣ת יָמִים֩ תֹּאכַ֨ל מַצּ֜וֹת כַּאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֗ךָ לְמוֹעֵד֙ חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב כִּי־ב֖וֹ יָצָ֣אתָ מִמִּצְרָ֑יִם וְלֹא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם:
[טז] וְחַ֤ג הַקָּצִיר֙ בִּכּוּרֵ֣י מַעֲשֶׂ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּזְרַ֖ע בַּשָּׂדֶ֑ה וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן־הַשָּׂדֶֽה:
[יז] שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵֽרָאֶה֙ כָּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶל־פְּנֵ֖י הָאָדֹ֥ן ׀ יְהוָֽה:
[יח] לֹא־תִזְבַּ֥ח עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י וְלֹא־יָלִ֥ין חֵֽלֶב־חַגִּ֖י עַד־בֹּֽקֶר:
[יט] רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ: פ
[ששי] [כ] הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י שֹׁלֵ֤חַ מַלְאָךְ֙ לְפָנֶ֔יךָ לִשְׁמָרְךָ֖ בַּדָּ֑רֶךְ וְלַהֲבִ֣יאֲךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר הֲכִנֹֽתִי:
[כא] הִשָּׁ֧מֶר מִפָּנָ֛יו וּשְׁמַ֥ע בְּקֹל֖וֹ אַל־תַּמֵּ֣ר בּ֑וֹ כִּ֣י לֹ֤א יִשָּׂא֙ לְפִשְׁעֲכֶ֔ם כִּ֥י שְׁמִ֖י בְּקִרְבּֽוֹ:
[כב] כִּ֣י אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקֹל֔וֹ וְעָשִׂ֕יתָ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֑ר וְאָֽיַבְתִּי֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ וְצַרְתִּ֖י אֶת־צֹרֲרֶֽיךָ:
[כג] כִּֽי־יֵלֵ֣ךְ מַלְאָכִי֘ לְפָנֶיךָ֒ וֶהֱבִיאֲךָ֗ אֶל־הָאֱמֹרִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהַפְּרִזִּי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י וְהִכְחַדְתִּֽיו:
[כד] לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֤ה לֵאלֹֽהֵיהֶם֙ וְלֹ֣א תָֽעָבְדֵ֔ם וְלֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה כְּמַעֲשֵׂיהֶ֑ם כִּ֤י הָרֵס֙ תְּהָ֣רְסֵ֔ם וְשַׁבֵּ֥ר תְּשַׁבֵּ֖ר מַצֵּבֹתֵיהֶֽם:
[כה] וַעֲבַדְתֶּ֗ם אֵ֚ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם וּבֵרַ֥ךְ אֶֽת־לַחְמְךָ֖ וְאֶת־מֵימֶ֑יךָ וַהֲסִרֹתִ֥י מַחֲלָ֖ה מִקִּרְבֶּֽךָ: ס
[שביעי] [כו] לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה וַעֲקָרָ֖ה בְּאַרְצֶ֑ךָ אֶת־מִסְפַּ֥ר יָמֶ֖יךָ אֲמַלֵּֽא:
[כז] אֶת־אֵֽימָתִי֙ אֲשַׁלַּ֣ח לְפָנֶ֔יךָ וְהַמֹּתִי֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖א בָּהֶ֑ם וְנָתַתִּ֧י אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ עֹֽרֶף:
[כח] וְשָׁלַחְתִּ֥י אֶת־הַצִּרְעָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְגֵרְשָׁ֗ה אֶת־הַחִוִּ֧י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֛י וְאֶת־הַחִתִּ֖י מִלְּפָנֶֽיךָ:
[כט] לֹ֧א אֲגָרֲשֶׁ֛נּוּ מִפָּנֶ֖יךָ בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת פֶּן־תִּהְיֶ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֔ה וְרַבָּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה:
[ל] מְעַ֥ט מְעַ֛ט אֲגָרֲשֶׁ֖נּוּ מִפָּנֶ֑יךָ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תִּפְרֶ֔ה וְנָחַלְתָּ֖ אֶת־הָאָֽרֶץ:
[לא] וְשַׁתִּ֣י אֶת־גְּבֻלְךָ֗ מִיַּם־סוּף֙ וְעַד־יָ֣ם פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמִמִּדְבָּ֖ר עַד־הַנָּהָ֑ר כִּ֣י׀ אֶתֵּ֣ן בְּיֶדְכֶ֗ם אֵ֚ת יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְגֵרַשְׁתָּ֖מוֹ מִפָּנֶֽיךָ:
[לב] לֹא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם וְלֵאלֹהֵיהֶ֖ם בְּרִֽית:
[לג] לֹ֤א יֵֽשְׁבוּ֙ בְּאַרְצְךָ֔ פֶּן־יַחֲטִ֥יאוּ אֹתְךָ֖ לִ֑י כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי־יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ לְמוֹקֵֽשׁ: פ

פרק כג
(יא) תשמטנה - מעבודה , ונטשתה - מאכילה אחר זמן הביעור. דבר אחר: תשמטנה - מעבודה גמורה , כגון חרישה וזירוע , ונטשתה - מלזבל ומלקשקש. לשון רבנו שלמה; ואינו נכון , כי לא הוזהרנו מן התורה אלא על חרישה וזריעה , אבל המקשקש והמזבל , ואפילו מנכש ועודר וכוסח וכל שאר עבודת קרקע , אינו אסור מן התורה. וכך העלו בתחלת מסכת [מועד קטן בפרק] 'משקין' (ב , ב - ג , א) , דחרישה וזריעה אסר רחמנא , אבל תולדות לא אסר רחמנא וכולהו מדרבנן , וקְרא אסמכתא בעלמא; וכן הביעור אינו נלמד מן המקרא הזה. ורבי אברהם אמר: תשמטנה - "שמוט כל בעל משה ידו" (דב' טו , ב) , ונטשתה - שלא תזרע. ואינו כלום , אבל הכתוב דבק בראשון , אמר: "שש שנים תזרע" ותאסוף התבואה (לעיל , י) , והשביעית תשמטנה - שלא תזרע את ארצך , ונטשתה - שלא תאסוף את התבואה , אבל תעזבנה ויאכלו אביוני עמך וחית השדה פרי העץ ותבואת הכרם; וכן "ונטש... השנה השביעית" (נחמ' י , לב). (יב) למען ינוח שורך וחמורך - מפני שמלת למען כמו 'בעבור' , נפרש שיאמר: ששת ימים תעשה כל מעשיך בבית ובשדה , בעבור שינוח בשביעי בן אמתך והגר , להיות כולם עֵדַי במעשה בראשית. כטעם "את אשר תאפו אפו" (שמ' טז , כג); וכן אמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (שמ' כ , ט) , כאשר פירשתי שם. (יג) ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו - פירש רבנו שלמה: לעשות כל מצות 'עשה' באזהרה , שכל 'שמירה' ו'שביתה' שבתורה - אזהרה היא במקום 'לאו'. ולפי דבריו , יצטרך הרב לומר שיהיה 'לאו שבכללות' , שאם לא כן היו לוקין על כל 'עשה' ו'עשה' שבתורה , אבל בזה ה'לאו' , שיכלול דברים רבים ולא יזכיר שם העבירה כלל , הכל מודים שאין לוקין בו (ראה פסחים כד , א). אבל כבר אמרו (עירובין צו , א): 'הִשָּׁמֵר' ד'עשה' - 'עשה'; ואם כן , לא הוסיף בכאן אלא 'עשה'. ובמכילתא (מכיל' משפטים כספא כ) נחלקו במקרא זה , ודרשוהו בפנים רבים. ועל דרך הפשט טעמו: בכל אשר אמרתי אליכם מאלהים אחרים - תשמרו; כי הכתוב נקשר בסופו , יאמר: בכל האזהרות הרבות אשר אמרתי לכם מאלהים אחרים תשמרו מאד , שלא תעבדום ולא תשתחוו להם (ראה שמ' כ , ה) , ותחרימו הזובח להם (ראה שמ' כב , יט) , ולא תעשו פסל וכל תמונה (ראה שמ' כ , ד) , ועוד תשמרו שלא תזכירו שם אלהותם - להזכיר "כמוש אלהי מואב" (מ"א יא , לג) , "מלכום" אלהי בני עמון (מ"א יא , ה) , "אשימה" (בנוסחנו: אשימא) אלהי חמת (מ"ב יז , ל). לא ישמע על פיך שמם אפילו בלא זכר אלהות , להזכיר 'מלכום' ו'אשימה' כלל; אבל תכנה אותם לגנאי: "שקוץ מואב" (מ"א יא , ז); "תועבת בני עמון" (מ"ב כג , יג). או לא ישמע בפי עובדיו על דברך , כענין שאמרו רבותינו (סנה' סג , ב): אסור לעשות שותפות עם הגוי , שמא יתחייב לו הגוי שבועה וישבע לו בעבודה זרה שלו. ויתכן שיהיה לא תזכירו - יוצא , שלא תזכירו אותו לעובדיו , לאמר: באלהיך , תעשה עמי חסד; ולא ישמע על פיך זֵכר שמו כלל. והוא שנאמר בספר יהושע "ובשם אלהים אחרים (לפנינו: אלהיהם) לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום" (יהו' כג , ז) - הוסיף שם לבאר , כי האזהרה: שלא יזכיר או ישביע שום אדם באלהי הנכר. (טז) וחג הקציר בכורי מעשיך - לא ידעתי למה יזכירם הכתוב בשם הידיעה , כי לא צוה בהם ולא הזכירם עד עתה , וראוי שיאמר: 'ועשית חג קציר בכורי מעשיך' , כאשר אמר במשנה תורה "ועשית חג שבועות ליי' אלהיך" (דב' טז , י). ואולי בעבור שאמר "שלש רגלים תחג לי בשנה" (לעיל , יד) , ופירש: "את חג המצות תשמור" (לעיל , טו) - ב"חדש האביב" (שם) , שתשמר לעשות חג בתחלת אביב , חזר ואמר: והאַחֵר תשמור שיהיה חג הקציר בכורי מעשיך , והשלישי תשמור שיהיה חג האסיף בצאת השנה. והנה כולם על מעשיו מן השדה , לתת בהם הודאה לאלהים , שהוא שומר חקות שמים (ע"פ יר' לג , כה) ומוציא לחם מן הארץ (ע"פ תה' קד , יד) , להשביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב (ע"פ תה' קז , ט). וזה טעם "אל פני האדון יי'" (להלן , יז) , שהוא האדון המפרנס עבדיו , ובנטלם פרס מלפניו יבאו אליו לראות מה יצום. והנה "אל פני" - כמו 'לִפְנֵי'. ועל דרך האמת , יהיה מן פָּנִים , וכבר רמזתי לך פירוש הפָּנים בעשרת הדברות (שמ' כ , ג). ולכן אמר "האדון יי'" , כמו שאמר בפעם השנית "האדון יי' אלהי ישראל" (שמ' לד , כג); וכן "הנה ארון הברית אדון כל הארץ" (יהו' ג , יא); "מלפני אדון חולי ארץ" (תה' קיד , ז). (יח) לא תזבח על חמץ דם זבחי - לא תשחט את הפסח בארבעה עשר בניסן עד שתבער את החמץ; לשון רבנו שלמה. ולא תבין ממנו שירצה לדרשו אזהרה על ביעור חמץ שיהיה קודם זמן השחיטה , כמו שהוזכר זה בפרק ראשון בפסחים (ה , א): 'זמן שחיטה אמר רחמנא' - שאין זה עקר מדרש הכתוב לפי פסק ההלכה שם; כי ביעור חמץ בערב הפסח אין בו 'לאו' מן התורה , ולא אפילו לאוכל אותו. אבל לפי הענין שהוא כהלכה , הוא אזהרה לשוחט את הפסח על החמץ , וענינו , שלא יהא חמץ לאחד מבני חבורה הנמנין על הפסח בשעת השחיטה; וכך כתב רבנו שלמה בפרשת 'כי תשא' (שמ' לד , כה). וראוי למקרא שיאמר: 'לא תזבח על חמץ זבחי' , כי הדם איננו נזבח; אבל על דעת רבותינו (מכיל' משפטים כספא כ) הוא לרבות את הזריקה , שלא יזרק על חמץ; יאמר: לא תשחט על חמץ , ולא דם זבחי , כלומר: ולא דם זבחי יהיה על חמץ. ומקרא קצר הוא. (כ-כא) הנה אנכי שולח מלאך לפניך - כאן נתבשרו שעתידין לחטוא , ושכינה אומרת: "כי לא אעלה בקרבך" (שמ' לג , ג). כי שמי בקרבו - מחזר לראש המקרא: השמר מפניו כי שמי משותף בקרבו. ורבותינו דרשו (סנה' לח , ב): זה מטטרון , ששמו כשם רבו: 'מטטרון' בגימטריא 'שדי'. זה לשון רבנו שלמה; וב'אלה שמות רבא' (לב , ז) גם כן יש מי שדורש כן , שזה על דבר העגל. ויש לשאול , שהרי הגזרה ההיא לא נתקיימה! שהקדוש ברוך הוא אמר לו: "ושלחתי לפניך מלאך" (שמ' לג , ב) , "כי לא אעלה בקרבך" (שם , ג) , ומשה בקש עליה רחמים ואמר: "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. ובמה יודע איפה (בנוסחנו: אפוא) כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא (בנוסחנו: הלוא) בלכתך עמנו" (שם , טו - טז) , ונתרצה לו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה" (שם , יז); וכך אמרו (סנה' לח , ב): דאפילו בפרונקא לא קבילניה , דכתיב "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה" (שמ' לג , טו). והתשובה , לפי הדעת הזאת , כי הגזרה ההיא לא נתקיימה עם משה בימיו; הוא שאמר: "ונפלינו אני ועמך" (שם , טז) , ואמר: "כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם" (שם , יז) , ועוד אמר: "וראה כל העם אשר אתה בקרבו" (שמ' לד , י); אבל לאחר מיתתו של משה רבנו שלח להם מלאך , וזהו שאמר הכתוב "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו... [ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו]. ויאמר לא כי אני שר צבא יי' עתה באתי" (יהו' ה , יג - יד) , ושם תראה ששאלו יהושע "מה אדני מדבר אל עבדו" (שם , יד) , ולא צוה אותו דבר שנגלה אליו בעבורו , אלא שאמר לו "של נעליך (בנוסחנו: נעלך) מעל רגליך" (בנוסחנו: רגלך; שם , טו) , ולא בירר למה בא. אבל היתה המראָה להודיע אותו , כי מעתה יהיה מלאך שלוח לפניהם לצבא בבאם למלחמה , וזהו שאמר "עתה באתי" (שם , יד); וכך אמרו בתנחומא (תנח' משפטים יח): אני הוא שבאתי בימי משה רבך , ודחה אותי ולא רצה שאלך עמו. ומפורש אמרו (שמ"ר לב , ג): בטל , שלא ימָסרו לשר כל ימי משה , וכיון שמת משה חזר אותו השר למקומו , שכן יהושע רואה אותו , שנאמר "ויהי בהיות יהושע ביריחו... ויאמר לא כי אני שר צבא יי' עתה באתי" , לכך נאמר: הנה אנכי שולח מלאך. ועל דרך האמת: המלאך הזה שהובטחו בו בכאן , הוא "המלאך הגואל" (בר' מח , טז) אשר השם הגדול בקרבו , "כי ביה יי' צור עולמים" (יש' כו , ד) , והוא שאמר: "אנכי האל בית אל" (בר' לא , יג) , כי דרך המלך לשכון בביתו; ויקראנו הכתוב 'מלאך' , בעבור היות כל הנהגת העולם הזה במדה ההיא. ורבותינו אמרו (סנה' לח , ב) שהוא 'מטטרון' , והוא שם למורה הדרך , וכבר פירשתי זה בסדר 'בא אל פרעה' (שמ' יב , יב); וזה טעם לשמרך בדרך. ואל המקום אשר הכינותי - הוא בית המקדש , כדכתיב "מקדש יי' כוננו ידיך" (שמ' טו , יז); והטעם: אשר הכינותי לי , להיות בית קדשי ותפארתי (ע"פ יש' ס , ז) , כי שָם הכסא שלם. ועוד אזכיר (שמ' כד , א) כונתם ב'שמו כשם רבו' (סנה' לח , ב). והנה קולו הוא קול אלהים חיים (ע"פ דב' ה , כג) , והמצוה: לשמוע בקולו מפי הנביאים; או הטעם , שלא יקצצו בנטיעות ויעזבו תורה שבעל פה , כענין שדרשו (איכ"ר פתיחתא ב): "ואת אמרת קדוש ישראל נאצו" (יש' ה , כד) - זו תורה שבעל פה. והנה פירושו: ושמע בקולו - לדברי , ולכן אמר "כי אם שמע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר" (להלן , כב). ואנקלוס רמז זה , שתרגם: "ארי בשמי מימריה" , כי בו ידבר. ואמר "ואיבתי את אויביך" (להלן , כב) - שגם במדת הרחמים אהיה להם אויב; "וצרתי את צורריך" (שם) - על ידו במדת הדין , ולכן פירש: "כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי... והכנעני... והכחדתיו" (ראה להלן , כג) - בהביאו אותך אליהם; להודיע כי הוא המכחיד אותם. והזכירם בלשון יחיד , כי כולם כאיש אחד יכחידם. והנה , כאשר המלאך הזה שוכן בקרב ישראל לא יאמר הקדוש ברוך הוא "כי לא אעלה בקרבך" (שמ' לג , ג) - כי שמי בקרבו והוא בקרב ישראל; אבל כשחטאו בעגל רצה לסלק שכינתו מתוכם ושיהיה מלאך משלוחיו הולך לפניהם , ובקש משה רחמים וחזר ושיכן שכינתו בתוכם; ושם אפרש הפסוקים בעזרת השם. וגם שם ב'מדרש רבה' רמזו לזה , אמרו (שמ"ר לב , ט): דבר אחר: הנה אנכי שולח מלאך - אמר לו הקדוש ברוך הוא: מי ששימר את האבות ישמר את הבנים; וכן אתה מוצא באברהם כשבירך את יצחק: "הוא ישלח מלאכו לפניך" (בר' כד , ז); ביעקב: "המלאך הגואל אותי" (בר' מח , טז) - אמר להם: הוא גאלני מיד עשו , הוא הצילני מיד לבן , הוא זנני ופרנסני בשני רעבון. אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אף עכשו , מי ששימר את האבות ישמר את הבנים , שנאמר: הנה אנכי שולח מלאך. ועוד אמרו שם (שמ"ר לב , ד) בפירוש: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: הזהרו בשליח , שאינו חוזר בשליחותו; מדת הדין הוא , אל תמר בו וכו'. ומכל מקום , לדברי הכל שהמדרש שהזכרתי אמת הוא , שכל ימי משה לא היה מלאך שר צבא הולך עמהם ― כי משה היה ממלא מקומו , כענין שנאמר "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" (שמ' יז , יא) ― בימי יהושע הוצרך לו שיבא אליו מלאך שר צבא יי' , ללחום מלחמותם , והוא גבריאל הנלחם להם; וזהו שראה אותו "וחרבו שלופה בידו" (יהו' ה , יג) , כי בא "לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים" (תה' קמט , ז). כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו - יאמר: אל תמר בו , שלא ישא לפשעכם אם תמר בדברו , כי הממר בו ממר בשמי הגדול אשר בקרבו , וראוי להכחידו במדת הדין. ויתכן שיהיה 'כי שמי בקרבו' מחובר למעלה: ושמע בקולו כי שמי בקרבו , וקולו הוא קול עליון. (כד) לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם - התורה תזהיר על עבודה זרה בכמה מקומות , ואעפ"י שהמקראות מיותרין בה אין להקפיד בכך , שמפני חומר שבה , שכל המודה בה כופר בכל התורה כולה , תזהיר ותחזור ותזהיר; כאומר לעבדו: זכור תמיד ולא תשכח העיקר הגדול שצויתיך , שהכל תלוי בו. ויתכן שהזהיר בעשרת הדברות (שמ' כ , ד - ה) שלא יעשה לו עבודה זרה ולא יעבדנה , ועכשו הזהיר על עבודה זרה שימצאו אותה עשויה ונעבדת לגוים שבארץ , שלא יעבדו אותה כלל , אבל יעקור אותה מן הארץ. ולא תעשה כמעשיהם - יתכן שהיא אזהרה מדרכי האמורי שהזכירו חכמים (שבת סז , א); כמו שהזהיר במקום אחר "ובחקותיהם לא תלכו" (וי' יח , ג) , ואמרו (תו"כ אחרי מות פרשתא ט פרק יג , ט): אלו דרכי האמורי שמנו חכמים (ראה שבת סז , ב). והנראה יותר , כי יזהיר על עבודה זרה , שלא יעבוד אותה כדרכה אפילו בעבודה שאינה דרך כבוד , כמו שדרשו (סנה' סא , ב) בפסוק "איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני" (דב' יב , ל). והטעם , כי אמר: לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם , ו'עבודה' הוא הכבוד אשר יעשה העבד לאדניו. וחזר ואמר , כי אפילו ענין שאינו עבודה אלא בזיון , כגון 'פוער עצמו לפעור וזורק אבן למרקוליס' (ראה משנה סנה' ז , ו) - אם נהגו בה לעשות להם כן , לא תעשנו אתה להם כלל. ואמרו: אף על גב דקא מיכוין לבזויה לפעור , ואף על גב דקא מכוין למירגמיה למרקוליס. (כה-כח) ועבדתם את יי' אלהיכם ובירך את לחמך ואת מימיך - כונת הכתוב הזה , בעבור שרוב עובדי עבודה זרה יכירו וידעו כי השם הנכבד "הוא אלהי האלהים ואדני האדנים" (דב' י , יז) , ואין כונתם בעבודה זרה , רק שיחשבו , כי בעבודות ההם תהיה להם הצלחה , כגון שיעבדו השמש בעבור שמצאו לו ממשלת בתבואות , והירח - במעינות ובכל התהומות , וכן כיוצא בהם בכל צבא השמים; וכל שכן שיחשבו כי תהיה להם תוספת טובה בעבודת המלאכים , בעבור שהם מכבדים משרתי האל הגדול; ועל כן אמר הכתוב הזה , כי בעבודת הקדוש ברוך הוא בלבד תהיה להם ההצלחה והשמירה. ועקירת עבודה זרה לא תזיק , אבל תוסיף לכם טובה וברכה; כי הקדוש ברוך הוא יברך לחמך - והוא כלל לכל מאכל אשר יאכל , ויברך מימיך - שהוא אב לכל משקה אשר ישתה; וה'ברכה' היא תוספת בהן , שיהיה מהן לך לרוב מאד. ואמר: והסירותי מחלה מקרבך - כלומר: שאסיר בהן מחלה מקרבך , שיהיו המאכלים והמשקים טובים ובריאים , לא יולידו מחלה , אבל יְרפּאו ממנה. ואמר עוד , שלא תהיה בהם אשה משכלה - ברחם משׁכיל , ולא עקרה - ברחם ושדים צומקים (ע"פ הו' ט , יד); כי בהיות המאכלים והמשקים והאויר מבורכים , יהיו הגופים בריאים , ואברי הזרע נכונים לעשות מעשיהם כהוגן; והזכיר הנקבות , כי בהן ימצא השכול והעקור יותר מן הזכרים. ויתכן שיהיו הזכרים בכלל והסירותי מחלה מקרבך , כי העקור מחלה בגופים , ועם האנשים ידבר מן הסתם , ואחר כן הזכיר הנשים , כמו שאמר "לא יהיה בך עקר ועקרה" (דב' ז , יד). וטעם בארצך - להכניס גם הבהמות , כמו שאמר שם "ובבהמתך". ואמר: את מספר ימיך אמלא - שלא ימות במלחמה , או במגפה בשינוי האויר , רק בזקנה , שימלא ימים כמספר אשר הם חיי האדם בדורותיו , כגון שבעים ושמנים בדור דוד המלך. וכבר הזכרתי (בר' יז , א) , כי כל אלה נסים שיעשה השם בשמים ובארץ מופתים בעבור עושי רצונו. ואמר , כי כאשר יעשה עמהם אות לטובה , כן יעשה בשונאיהם לרעה , שיתן להם לב רגז (ע"פ דב' כח , סה) , "ומחדרים אימה" (דב' לב , כה); ועוד ישלח בהם את הצרעה , והוא מין ידוע כגון הדבורה , ומזכירין אותו חכמים תדיר: צרעין וזבובין (ראה פר"כ יא); דבש דבורים דבש צרעין (משנה מכשירין ו , ד). והענין , כי ישלח המכה הזו באויר ארצם כמות הארבה ששלח במצרים , הילק החסיל והגזם חילו הגדול (ע"פ יואל ב , כה) שבא בימי יואל. וטעם וגרשה - כי היא סבה בהם להתגרש מן הארץ , כי תכסה את עין הארץ ותחשך (ע"פ שמ' י , טו) , ולא יוכלו לבא במלחמה; ועוד , כי תאכל כל יגיעם בשדה , כענין שאמר בקללות "זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה" (דב' כח , לח) ו"כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל" (שם , מב) , כן אמר בכאן שיעשה בשונאינו. והזכיר הכתוב החוי והכנעני והחתי - דרך קצרה , והכונה בכל הנזכרים למעלה (פס' כג). והנכון בעיני , כי שלשה אלה - לא יצאו רובם במלחמה ולא נפלו להם בחרב והיו נשגבים במבצרים , ושלח בהם רק את המות הזה , כענין שאמר במצרים "ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים" (שמ' י , ו); והוא שאמר במשנה תורה "וגם את הצרעה ישלח יי' אלהיך בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך" (דב' ז , כ). והצרעה הזאת עברה עם יהושע את הירדן , וכך העלו במסכת סוטה (לו , א) ואמרו , שהיתה מטלת בהם ארס ומתים בה; והאמת , כי יש בה גם היום ארס מזיק וממית. וכתיב ביהושע "ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמורי והפרזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם" (יהו' כד , יא) , וכתיב "ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי לא בחרבך ולא בקשתך" (שם , יב) - וטעמו: "ותגרש אותם" הנשארים בהם; כי אחרי נתני בידכם כל הנזכרים , שלחתי הצרעה לגרש הנשארים והנסתרים ― ואמר "שני מלכי האמורי" , והם סיחון ועוג שהזכיר מתחלה (ראה שם , ח) ― ו"לא בחרבך ולא בקשתך" עשית כל אלה. ורבי אברהם אמר , כי ה'צרעה' - חולי בגוף , מגזרת 'צרעת'; ואין צורך. וטעם ועבדתם את יי' אלהיכם - ריקן העבודה לשם המיוחד. ואמר: וברך , והסירותי - כדרך "כי אני יי' רופאך" (שמ' טו , כו). וכבר פרשתיו , והמשכיל יבינהו משם. (לב) לא תכרת להם ולאלהיהם ברית - הזהיר שלא יכרות להם ברית , להחיות מהם כל נשמה; ולאלהיהם - יזהיר שלא יכרת להם ברית להניח עבודה זרה שלהם , אלא שיהרסם וישבר מצבותיהם. ויתכן שיאמר , שלא יכרת ברית עמהם ועם אלהיהם כאחד; והכונה לומר , כי בעודם עובדים את אלהיהם לא יכרת להם ברית , אבל אם קבלו עליהם שלא לעבוד עבודה זרה , רשאי הוא לקיימם. (לג) כי תעבוד את אלהיהם , כי מוקש הוא לך (ע"פ דב' ז , טז) - אלו 'כי' משמשין בלשון 'אשר' , וכן בכמה מקומות; וזהו לשון 'אי' , שהוא אחד מארבע לשונות שה'כי' משמש , שמצינו בכמה מקומות 'אם' משמש בלשון 'אשר' וכו'. לשון רבנו שלמה; ואינו כן , אבל שיעור הכתוב: לא ישבו בארצך כי יהיה לך למוקש , פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם; וכן אמר "פן תכרת ברית ליושב הארץ... פן יהיה למוקש בקרבך" (שמ' לד , יב). והטעם , כי שבתם בארצך יהיה לך למוקש ולמכשול , פן יחטיאו אותך לי בדרכיהם הרעים ובעלילותם הנשחתות , כי תעבוד את אלהיהם כי יפתוך וישיאוך בכך.