מאגר הכתר שמות פרק כד עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק כד
(א) ואל משה. כל מה שהזכיר למעלה עד עתה , הם התנאים שיספרם לישראל. ואחר כן אמר למשה: אחר שתכרות להם ברית , תעלה אלי אתה ואהרן ובניו ושבעים מזקני ישראל , שהם הבכורים הקדושים. (ב) ונגש - אל תתמה בעבור שאמר בתחלה "עלה אל יי'" (לעיל , א) ואחר כן ונגש משה לבדו , ולא אמר 'ונגשת' , כי כן מנהג הלשון (ראה סנה' לח , ב): "ויי' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת יי' מן השמים" (בר' יט , כד) - והטעם: מאתו; ושמואל אמר: "וישלח יי' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל" (ש"א יב , יא) , ולא אמר 'אותי'; ורבים ככה. (ג) ויבא משה - לא הזכיר 'וירד מן ההר' , כי אין צרך. וטעם ויבא משה - בתוך מחנה ישראל. ויספר לעם את כל דברי יי' - מצות 'עשה' ו'לא תעשה' , שהם כתובים מן "אתם ראיתם כי מן השמים" (שמ' כ , יט) עד סוף "כי יהיה לך למוקש" (שמ' כג , לג). ואת כל המשפטים - אשר שם לפניהם; הם הנזכרים בפרשה הזאת (ראה שמ' כא , א ואי'). ויען כל העם - כאילו הוא איש אחד. (ד) ויכתב - אחר שספר להם כל דברי השם , המצות והמשפטים , כתבם; וזהו "ספר הברית" (להלן , ז). ויבן מזבח תחת ההר - במקום שעמדו ישראל בעת מתן תורה. ומלת ויבן תשרת בעבור אחרת: כאלו כתוב ושתים עשרה מצבה בנה. (ה) וישלח. נערי - הם הבחורים בני הזקנים הבכורים (ראה פירושו לעיל , א) , שיעלו עם משה. ויעלו עולות - וזהו "וזבחת עליו" (שמ' כ , כא). והזכיר עם השלמים - פרים , כי האוכלים רבים היו. (ו) ויקח חצי הדם - מהעולות והשלמים (ראה לעיל , ה). ומלת באגנות - כלים עגולים; כמו "אגן הסהר" (שה"ש ז , ג). ובלשון ערבית: 'אגאן'. וחצי הדם - שלעולה והשלמים , זרק על המזבח. והנה באגנות ישמש , שנתן חציו באגנות וחציו אחר באגנות (ראה רש"י). (ז-ח) ויקח - כאשר קרא באזני הזקנים וקבלו על נפשם , אז לקח חצי הדם הנשאר וזרקו על העם , והם הזקנים (ראה להלן , ט) , כי הם כנגד כל ישראל; כמו שכתוב בפר העלם דבר שלצבור "וסמכו זקני העדה את ידיהם" (וי' ד , טו) - שהם כנגד כל ישראל. וזאת הזריקה - כמו "ויז על אהרן ועל בגדיו" (ראה שמ' כט , כא; וי' ח , ל). וקראה דם הברית. (ט) ויעל - ולא הזכיר ההר , כי אין צרך. (י) ויראו - במראה נבואה; כמו "ראיתי את יי' יושב על כסא" (ראה מ"א כב , יט; יש' ו , א). אמר הגאון (ראה רס"ג תורה) , כי ספיר - לבן; וראייתו: לבנת הספיר; ואיננו , רק אדום. והעד , כי מנהג הלשון לכפול הטעם במלות שונות; והנה כתוב "זכו נזיריה משלג צחו מחלב" (איכה ד , ז) , והנה הטעם כפול; "אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם" (שם) - והנה ספיר כמו "פנינים". ועוד , אם לבנת הספיר הוא לבן , מה טעם לומר כמעשה? היה ראוי לומר 'כמראה'. והנכון , כי לבנת - מגזרת "לְבֵנָה" (בר' יא , ג); כמו "חֶשְכַת מים" (תה' יח , יב) מגזרת "חֲשֵכָה" (בר' טו , יב); והנה לבנת הספיר - כמו "אבן ספיר" שראה יחזקאל במראות הנבואה (ראה יח' א , כו); והנה לבנת הספיר כ"אבן הספיר" , שהוא "דמות הכסא" (שם). וטעם וכעצם השמים לטהר - תחת לבנת הספיר , והוא הרקיע , שהוא כעין הקרח שהוא נטוי על ראשי החיות שראה יחזקאל (ראה שם , כב). והנה כתוב ויראו את אלהי ישראל , ושם כתוב "היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל" (יח' י , כ); כי תפש דרך קצרה , כי היא תחת הרקיע , גם הוא תחת הכסא; והכל תחת השם הנכבד. (יא) ואל אצילי - כמו "ומאציליה" (יש' מא , ט). ולא הזכיר 'זקנים' - להכניס עמהם נדב ואביהוא (ראה לעיל , ט). וטעם לא שלח ידו - כי ראו השם הנכבד ולא מתו , כאשר אפרש בפסוק "כי לא יראני האדם וחי" (שמ' לג , כ). וטעם ויאכלו וישתו - שירדו שמחים מההר , ויאכלו זבחי שלמים שזבחו נעריהם (ראה לעיל , ה) , וישתו בשמחה. ורבי יהודה הלוי אמר , כי טעם ויאכלו - כי הוצרכו שיאכלו אע"פ שנהנו מזיו שכינה; והזכיר זה בעבור משה , שהיה ארבעים יום וארבעים לילה , ככתוב בפרשה אחרי זאת (ראה להלן , יח). (יב) ויאמר. ושב שם , עד שאתן לך. אמר חכם אחד בספרד , כי הלוחות הראשונים , שהיו "מעשה אלהים" (שמ' לב , טז) , והטעם: מתוקנים , נבראו כמדת הארון; כי גם השנִיים (ראה שמ' לד , א) מעשה אלהים היו , שהוא בורא הכל! רק משה תקנם. כי התקון יקרא 'מעשה' , כמו "וימהר לעשות אותו" (בר' יח , ז). ובעבור שהוא כתוב לוחות אבן , ולא הזכיר "אבנים" כאשר הזכיר בשנִיים (ראה שמ' לד , א , ד). והנה הראיתי לו "בעלותי ההרה לקחת שני לוחות האבנים" (ראה דב' ט , ט - י) , ושלש פעמים הזכיר (ראה שם , ט - יא)! כי על כן פירוש לוחות האבן - שהם ממין אבן , לא מעץ. אמר הגאון , כי אשר כתבתי דבק עם לוחות האבן , לא עם התורה והמצוה; כי השם לא כתב , רק עשרת הדברים. ופרש התורה - שבכתב , והמצוה - תורה שבעל פה; כי כל המצות - בסיני נתנו למשה , בימים שעמד בהר; וכן כתוב "ואתה פה עמד עמדי" (דב' ה , כח). ולפי דעתי , כי התורה - הדבור הראשון והחמישי , והמצוה - השמֹנה דברים. (יג) ויקם - דרך סברא , כי יהושע הלך ממחנה ישראל עם משה , וישב בתחתית ההר עד רדת משה; כי הנה לא ידע דבר העגל שנעשה (ראה שמ' לב , יז). ואין טעם לשאול מה אכל , כי המן סביב לקט ואכל יום יום. (יד) ואל הזקנים - הידועים , הם שראו השם הנכבד (ראה לעיל , יא). והנה אהרן - גם היה בכור. אולי כן היה חור , והוא מה"שבעים" (לעיל , א , וראה פירושו שם); ושניהם ידִינו תחת משה עד שובו. וכבר פרשתי (שמ' יח , א) , כי יתרו לא בא , רק בשנה השנית. (טו) ויעל. ויכס - וכבר כסה בששה לחדש (ראה דב' ה , יח). (טז) וישכן - וכבר שכן הכבוד , כי כן כתוב "וירד יי' על הר סיני" (שמ' יט , כ). ועוד: "ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים" (שמ' כ , יח). ויכסהו הענן - את משה , ואדם לא ראהו. ויקרא אל משה ביום השביעי - ואין צרך לשאלת הגאון , למה לא עלה לראש ההר בתחלת עלותו; כי לא יוכל לעלות כי אם ברשות. (יז) ומראה - הנה ההר כולו מכוסה ענן (ראה לעיל , טז); בראשו הכבוד , ששם השם הנכבד היה נראה כאש אוכלת. (יח) ויבא. ויעל אל ההר - הטעם: אל ראש ההר , ששם הכבוד. ויהי משה בהר - שלא ירד. וכתוב על אלה ארבעים יום: "לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי" (דב' ט , ט); וזה פלא גדול , לא נהיה כמוהו לפניו.