מאגר הכתר שמות פרק כד עם פירוש רמב"ן

פרק כד
(א) ואל משה אמר וגו' - פרשה זו קודם עשרת הדברות , בארבעה בסיון , נאמרה לו; לשון רבנו שלמה. "ויאמר יי' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם" (להלן , יב) - לאחר מתן תורה נאמר לו כן; גם אלו דבריו ז"ל. ואין הפרשיות באות כסדרן ולא כמשמען כלל! ועוד כתוב "ויבא משה ויספר לעם את כל דברי יי' ואת כל המשפטים" (להלן , ג) , שהם המשפטים האלה הכתובים למעלה , שאמר בהם "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמ' כא , א) , כי איננו נכון שיהיה על המשפטים שנצטוו בני נח ושנאמרו להם במרה , שכבר שמעו וידעו אותם , ולא יאמר "ויספר" אלא בחדשות אשר יגיד. וכבר היטיב לראות רבי אברהם , שפירש הענין כסדרו , ואמר כי עד הנה "ספר הברית" (להלן , ז). והנה הפרשיות כולן באות כהוגן: שאחר מתן תורה , מיד בו ביום , אמר השם אל משה: "כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" (שמ' כ , יט) , והתחיל לחזור ולהזהיר על עבודה זרה: "לא תעשון אתי אלהי כסף" וגו' (שם , כ) , וצוה אותו: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמ' כא , א) וכל המצות הבאות אחרי כן , והשלים באזהרת העבודה זרה שימצאו בארץ ובעובדיה , ואמר לו: אחרי צוותך זה להם , עלה אל יי' אתה ואהרן. והזכירה הפרשה , כי משה עשה כמצות השם ובא אל המחנה , "ויספר לעם את כל דברי יי'" (להלן , ג) כאשר צוה אותו "כה תאמר אל בני ישראל" וגו' (שמ' כ , יט) , ואת כל המשפטים כאשר צוהו "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמ' כא , א) , וקבלו הכל בשמחה ואמרו: "כל... אשר דבר יי' נעשה" (להלן , ג). והטעם: כל הדברים האלה אשר דבר לך השם נעשה , כי מאמינים אנחנו בדבריך; כמו שספר במשנה תורה "ואת תדבר אלינו את כל אשר יאמר יי' אלהינו אלינו ושמענו ועשינו" (ראה דב' ה , כד). [(תוספת רמב"ן עצמו:) ואז אמר השם למשה: "שמעתי את קול דברי העם הזה... אשר דברו" (שם , כה) , כי קבלו הכל בשמחה , "לך אמור להם שובו לכם לאהליכם" (שם , כז). והנה שבו לאהליהם , ועשו שמחה ומשתה ויום טוב ביום קבלת התורה]; ומשה כתב ביום ההוא בספר [הברית] כל מה שנצטוה , חקים ומשפטים ותורות , [(תוספת רמב"ן עצמו:) ולקח הספר ההוא להיות בידו עד למחרת , כי לא היה באותו היום כדי לבנות המזבח ושתים עשרה מצבה ולעשות עולות ושלמים וכל המעשים הרבים ההם (ראה להלן , ד - ח). ועוד , שטוב ונכון הוא להמתין להם הברית עד למחר , לתת להם עצה ומתוּן בדבר , "לדעת הישכם אוהבים" (דב' יג , ד) לעשות כן בכל לבבם ובכל נפשם.] והשכים בבקר ממחרת היום ההוא לכרות להם ברית על הכל (ראה להלן , ד) , [(תוספת רמב"ן עצמו:) וכל ישראל השכימו לרגליו וחזרו למקום שעמדו בקבלם עשרת הדברים , ושם] בנה המזבח (ראה שם) וזבח הזבחים (ראה להלן , ה) , ונתן חצי הדם על מזבח יי' וחצי הדם שם באגנות (להלן , ו) , ולקח הספר שכתב מאמש וקראוֹ באזניהם , וקבלו עליהם עוד לבא בברית עמו ואמרו: "כל אשר דבר יי' נעשה" (להלן , ז) , וגם "נשמע" (שם) אליך בכל אשר צוית או תצוה מאתו יתברך; ואז זרק עליהם חצי הדם (ראה להלן , ח) - כי זאת אות הברית , לבא השנים בחלקים שוים. ואחרי שהשלים מעשיו עמהם , הוצרך למלאת דְבר השם שאמר לו: עלה אל יי' אתה ואהרן וגו' , והוא שאמר "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא" וגו' (להלן , ט). [(תוספת רמב"ן עצמו:) ואמר לו השם פעם שנית: "עלה אלי ההרה והיה שם" (להלן , יב) - הודיעו שיתעכב שם ימים בקבלת הלוחות והתורה;] ועשה מה שצוה , "ונגש משה לבדו אל יי'" (להלן , ב) , והוא שאמר "ויבא משה בתוך הענן" וגו' (להלן , יח). והנה מעשה הברית - ביום המחרת למתן תורה , ובו היתה העליה שעלה משה אל ההר , וממנה נתעכב שם ארבעים יום , והוא שפירש הכתוב "ויקרא אל משה ביום השביעי" וגו' (להלן , טז) , ונאמר "ויבא משה בתוך הענן" וגו' (להלן , יח); וכל זה מתוקן ומבואר. וראיתי במכילתא (מכיל' יתרו בחדש ג) שנחלקו בדבר: יש שאמרו , שהיה קודם מתן תורה , בחמישי , ואמר להם: הרי אתם קשורין , תפוסין וענובין , מחר בֹּאו וקבלו עליכם את כל המצות. ורבי יוסי ברבי יהודה אמר: בו ביום נעשו כל המעשים; כלומר: בו , ביום לאחר מתן תורה , נעשו המעשים של סיפור העם וכתיבת ספר הברית , הכל כמו שפירשנו. ולזה שומעין , שאמר כהלכה. וטעם ואל משה אמר - בעבור שהיו עד כאן המצות והמשפטים אל בני ישראל , אמר עתה שהיה זה המאמר אל משה , שהיא מצווה שיעשנה הוא בעצמו; כי צוה אותו: אחר שתשים לפניהם המצות והמשפטים (ראה שמ' כא , א) , ותכרות עמהם הברית (ראה להלן , ח) , עלה אתה אלי. ולכך עשה המצוה הראשונה בששי , והשכים בשביעי בבקר (ראה להלן , ד) וכרת עליה הברית , ואחרי כן עלה אל ההר , הוא והנקראים , על הדרך אשר נצטוו. וטעם עלה אל יי' - על דרך הפשט: יזכיר שֵם במקום הכנוי , כמו "נשי למך" (בר' ד , כג); "ואת יפתח ואת שמואל" (ש"א יב , יא); וכן "והאר פניך על מקדשך השמם למען יי'" (ראה דנ' ט , יז). אבל בתלמוד (סנה' לח , ב) שאלו: 'עלה אלי' מבעי ליה!? ובכאן אמרו: זה מטטרון , ששמו כשם רבו; כלומר: ואל משה אמר השם , הנזכר בתחלת הענין , "ויאמר יי'" (שמ' כ , יט): עלה אל מטטרון שנקרא בשמי , יי'; והטעם: עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגדול. והכונה , כי משה יבא בתוך הענן אשר שם כבוד יי' , ולא יבא אל השם המיוחד , כי לא יראנו האדם וחי (ראה שמ' לג , כ). ואין כונת רבותינו כלל במה שכתב רבנו שלמה למעלה (שמ' כג , כא) , גם במסכת סנהדרין (לח , ב) הפך הרב הענין , וכבר הזכרתי (שמ' יב , יב; כג , כ) כונתם בשם הזה. וכל דבריהם אמת , אלא שדברו בהגדה ההיא כמסתר פנים (ע"פ יש' נג , ג) , כי רבי אדית (ראה סנה' לח , ב) לא גלה למין ההוא השואל ענין מטטרון הגדול וסודו , וחלילה! אבל הזכיר לו , כי על מלאך מורה דרך בעולם התחתון הכתוב הזה מדבר , ולפיכך אמר לו (שם) , דאפילו בפרוקנא לא קבילניה , דכתיב "אם אין פניך הולכים" (שמ' לג , טו) - שאנו לא קבלנו שליח בלתי השם הנכבד. וכבר פירשתי סוד הפָּנִים וכל הענין בביאור למשכילים בו במתן תורה (שמ' כ , ב - ג). (ב) ונגש משה לבדו אל יי' - גם זה , על דעת רבי אברהם (בפירוש ב , הארוך) , שֵם במקום כנוי , שהיה ראוי לומר אחר "עלה אל יי'" (לעיל , א): 'ונגשת לבדך'; אבל מנהג הלשון כן , כאשר הזכרתי (לעיל , א). וכן "ויי' המטיר על סדום ועל עמורה... מאת יי'" (בר' יט , כד) - והטעם: מאתו; "ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה" (במ' י , כט) - הטעם: חותנו; וכן "וישלח יי' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל" (ש"א יב , יא) , וכן "אז יקהל שלמה את זקני ישראל ואת (בנוסחנו: את) כל ראשי המטות... אל המלך שלמה" (מ"א ח , א). והנכון בעיני בכאן , כי הדבור הזה היה גם לאהרן , שגם הוא שמע כאשר קול השם אומר למשה "עלה אל יי' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחוק" (לעיל , א) , ואם כן , היה צריך להזכיר הנגש בשם; ואם ידבר אליו לנֹכֵחַ , גם כן היה צריך לבאר: 'ונגשת אתה , משה , אל יי'' , ולא יספיק הכנוי בו; ולפיכך אמר: ונגש משה לבדו , והם לא יגשו , וזה טעם לבדו - למעט גם אהרן הנכלל עמו בדבור. ויתכן שיהיה רמז לדבור המתעלה , שיצוה לאמר למשה שיגש אל יי'; והמשכיל יבין. (ג) ויבא משה ויספר לעם - היה משה , בעת הדבור הנזכר כולו , במקום אשר נגש בו "אל הערפל אשר שם האלהים" (שמ' כ , יח) , ועתה בא אל מקום רחוק משם , שהיו בו העם בשעת מתן תורה , וספר להם כל מה שנצטווה , ושמעו בקולו. לא אמר בכאן 'וירד' (ראה שמ' יט , יד , כה) , כי כולם בתחתית ההר היו , ולא בראשו ששם כבוד השם; אלא שמשה היה קרוב אל מקום הערפל , והם עמדו מרחוק בשעת הדברות , כאשר פירשתי (שמ' יט , יט; כ , טו). וכאשר נפרד משה ממקומו והחל לבא אל העם , קרבו אליו כל ראשי שבטיהם וזקניהם , אל מקום מעמד הכהנים הנגשים אל יי' (ראה שמ' יט , כב) , ואמרו לו: "ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת" (דב' ה , כב) , "קרב אתה ושמע" וגו' (שם , כד) - כי היו סבורים שידבר להם השם הנכבד כל המצות כאשר דבר להם עשרת הדברים. ומשה בא עמהם אל מקום העם וסיפר לכולם את כל דברי יי' , [(תוספת רמב"ן עצמו:) כי רצון הקדוש ברוך הוא כך הוא , שילמדו שאר התורה על ידי משה; והם שמחו וקבלו: כל הדברים אשר דבר יי' נעשה ונשמע אליך במצוותיו (ראה להלן , ז); ואז נתן להם רשות: "שובו לכם לאהליכם" (דב' ה , כה) , כאשר פירשתי למעלה (פס' א). ועל דעת רבותינו (ראה שבת פח , א) שאומרים לזכוּת: הקדימו "נעשה" ל"נשמע" (להלן , ז) - טעמוֹ , שאמרו: הנה מעתה אנחנו מקבלים לעשות ולקיים כל מה שיצוה , יאמר כל מה שירצה ויגזור כל מה שיחפוץ , כי נעשה הכל מיד בשמענו אותו , בין ממנו יתברך בין מפיך אתה , הכל מקובל עלינו בין קל בין חמוּר , העמק שאלה או הגבה למעלה (ע"פ יש' ז , יא).] [(קטע שרמב"ן הורה למחקו:) והם אמרו: "נעשה" כל דברי יי' אשר צוה אותנו בעשרת הדברות , ו"נשמע" לקולך לכל אשר צויתה או תצוה בשמו יתעלה. וכאשר חזר משה אחר כן ועלה אל קצה ההר עם הזקנים כאשר צוה אותו אלהים , אז אמר לו השם פעם אחרת: "עלה אלי ההרה והיה שם" (להלן , יב) , ובעת הזאת הודיעו "שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך הטיבו (בנוסחנו: היטיבו)... אשר דברו" (דב' ה , כה) , ויצוהו: "לך אמור להם שובו לכם לאהליכם. ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחוקים והמשפטים אשר תלמדם" (שם , כז - כח); זהו שאמר בכאן "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה" (להלן , יב) , כי לך לבדך אתן את התורה והמצות אשר תלמדם , ועשו אותה כאשר נדרו לעשות.] (ה) נערי בני ישראל - הם הבכורות , כדברי אנקלוס , כי הם המעלים העולות והשלמים. ולא ידעתי למה יכנה הבכורות בלשון נערי; אולי בעבור שהזכיר הזקנים שהם "אצילי בני ישראל" (להלן , יא) , קרא הבכורות 'נערים' , כי הם נערים כנגדם; ירמוז כי לא בעבור מעלתם בחכמה שלחם , כי לא היו זקנים , רק מפני הבכורה , כי הם המקודשים לקרבנות. ועל דרך הפשט: נערי בני ישראל - הם בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא , שלא נגשו אל אשה מעולם , כי הם הנבחרים בעם והקדושים בהם , כענין שאמרו (ראה עירובין כא , ב): עתידין בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא ליתן ריח כלבנון (ע"פ הו' יד , ז) וכו'. וטעם ליי' פרים - כי ישראל כל ימי היותם במדבר פחדו ממדת הדין , וזאת טעותם במעשה העגל. והנה העלו העולות וזבחו השלמים כולם פרים , כטעם 'פר כהן משיח' (ראה וי' ד , א - יב) ו'פר העלם דבר' (ראה שם , יג - כא) ו'פר עבודה זרה' (ראה במ' טו , כב - כו) , גם 'פרה אדומה' כן (ראה במ' יט , א - כב); ובענין העגל אזכיר זה (שמ' לב , א). (ו) וישם באגנות - הם כלים עשויים שלא כדמות כלי המזבח , ולכך אמר , כי חצי הדם שהיה דעתו ליתן על העם שם בכלים ההם , והחצי האחר זרק על המזבח מן המזרקות שקבל אותו בהם , כדרך הקרבנות. ורבי אברהם אמר (בפירוש ב , הארוך) , כי באגנות ישמש בעבור שניהם; וכן דעת אנקלוס , שתרגם: "במזרקיא". (י) ויראו את אלהי ישראל - פירש רבי אברהם: במראה הנבואה; כמו "ראיתי את יי' נצב על המזבח" (עמ' ט , א). ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר - הוא שראה יחזקאל "כמראה אבן ספיר דמות כסא" (א , כו). וכעצם השמים לטוהר - שראו תחת לבנת הספיר כעצם השמים לטוהר , הוא הרקיע כעין הקרח הנורא , הנטוי על ראשי החיות (ראה יח' א , כב). והנה בכאן כתוב ויראו את אלהי ישראל , ושם כתוב "היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל" (יח' י , כ) - כי תפס דרך קצרה , כי היא תחת הרקיע שהוא תחת הכסא; והכל תחת השם הנכבד. ועל דרך הפשט: טעם אלהי ישראל - לומר כי זכות ישראל אביהם עמהם לזַכּותם במראה הזאת. ועל דרך האמת: בעבור כי הזכיר במתן תורה "וידבר אלהים" (שמ' כ , א) , והוא כאשר אמר "הן הראנו יי' אלהינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש" (דב' ה , כא) , באר כאן שראו אלהי ישראל , ולא אמר כאשר יאמר בכל מקום 'יי' אלהי ישראל'. והזכיר בהם זה , לומר שהשיגו הזקנים במראה הזו יותר משאר העם שהראם על הארץ "את אשו הגדולה" (דב' ד , לו) , כי היה לעם במחיצת ענן וערפל (ראה דב' ה , יט). ואנקלוס ירמוז לזה , שתרגם: "וחזו ית יקר אלהא דישראל" , ולא תרגם 'ואיתגלי להון יקרא דיי'' , כמנהגו במקומות אחרים. (יא) ואל אצילי בני ישראל - הם נדב ואביהוא והזקנים הנזכרים (ראה לעיל , א) , וקראם כן , כי נאצל עליהם רוח אלהים; וכן "ומאציליה קראתיך" (יש' מא , ט) - הנאצלים , שנאצל עליהם מרוחו; או הגדולים , שנאצל עליהם כבוד מן המלכות. וטעם לא שלח ידו - בעבור שאמר "והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל יי' פן יפרוץ בם" (שמ' יט , כד) , הודיע בכאן שנזהרו בכך ולא פרץ בהם פרץ , כי היו אצילי בני ישראל ראויים למה שחזו במחזה הזה. והטעם: כי חזו את האלהים , ולא הרסו לעלות אל יי'. וטעם ויאכלו וישתו - שאכלו שם השלָמים בתחתית ההר לפני האלהים טרם שישובו אל אהליהם; כי השלָמים טעונין מחיצה , נאכלין בירושלם לפנים מן החומה , ובשילה - בכל הרואה (ראה זבחים קיב , ב) , וכאן היו נאכלין לפני המזבח תחת ההר , לא במחנה. וטעם וישתו - שעשו שמחה ויום טוב , כי כן חובה לשמוח בקבלת התורה , כאשר צוה בכתבם כל דברי התורה על האבנים: "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני יי' אלהיך" (דב' כז , ז). וכתוב בשלמה "החכמה והמדע נתון לך" וגו' (דה"ב א , יב) , מיד "ויבא ירושלם... ויעש משתה לכל עבדיו" (מ"א ג , טו); ואמר רבי אלעזר (שה"ר א , ט): מכאן שעושין משתה להגמרה של תורה. ואמר בדוד אביו , בהתנדבם לבנין בית המקדש , "ויזבחו ליי' זבחים ויעלו עולות ליי'" וגו' , "ויאכלו וישתו לפני יי' ביום ההוא בשמחה גדולה" (דה"א כט , כא - כב); ואף כאן , ביום חתונת התורה , כן עשו. (יב) ויאמר יי' אל משה עלה אלי ההרה - היא המצוה שאמר לו מאמש "עלה אל יי'" (לעיל , א) , ["ונגש משה לבדו אל יי'" (לעיל , ב) , ] ועתה ביום השביעי הוסיף לו לאמר: והיה שם ואתנה לך - שיתעכב בהר עד כי יתן לו לוחות האבן והתורה והמצוה. אשר כתבתי - יחזור על הלוחות , ולהורותם - על התורה והמצוה. ושיעור הכתוב: ואתנה לך את לוחות האבן אשר כתבתי , והתורה והמצוה להורותם; והוא כאשר אמר במשנה תורה "ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם" (דב' ה , כח). ורבנו שלמה כתב: אשר כתבתי בתוך לוחות האבנים להורותם - שכל שש מאות ושלש עשרה מצות , בתוך עשרת הדברות הם. ורבי אברהם אמר: התורה - הדבור הראשון והשני , והמצוה - השמונה הנזכרים. ואינו כלום , כי הכתוב במשנה תורה: "ואדברה אליך" (דב' ה , כח) , יעיד כי על כל המצוות כולן ידבר. ועל דעת רבותינו (ראה שבת פח , ב) , יתכן שיהיה רמז שהיתה כל התורה כתובה לפניו קודם שנברא העולם , כאשר הזכרתי בתחלת ספר בראשית (בהקדמה). (יג) ויקם משה ויהושע משרתו - לא ידעתי מה טיבו של יהושע בכאן. ואומר אני , שהיה התלמיד מלוה את הרב עד הגבלת תחומי ההר , שאין רשאי לילך משם והלאה , ומשם ויעל משה , לבדו , אל האלהים , ויהושע נטה שם אהלו כל ארבעים יום; שכן מצינו כשירד משה "וישמע יהושע את קול העם ברעה" (שמ' לב , יז) , למדנו שלא היה יהושע עמהם. לשון רבנו שלמה. ועל דעתי היה יהושע מכלל שבעים הזקנים (ראה לעיל , א) , כי אין בישראל שבעים זקנים ראויים לקרבה אל האלהים יותר ממנו; וכאשר פירש משה מֵהֶם , היה מלוה את רבו עד הגבול. ואל תקשה עלי ממאמר רבותינו (תנח' בהעלותך טז) בעונש הזקנים האלו בתבערה (ראה במ' יא , א - ג) , כי יאמרו כן על כולם חוץ מיהושע , לפי שהוא ראוי למראות האלהים ולכל נבואה. (יד) וטעם ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה - כי בהפרדו מהם עם משרתו צוה אותם שישבו להם בזה. ואין הטעם שיעמדו שם כל היום וכל הלילה עד שובם , כי אמר: הנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אליהם - ובמחנה יהיו בעלי הדברים , ושם מקום המשפט; וכבר אמרו לכולם "שובו לכם לאהליכם" (דב' ה , כז). אבל הטעם , שיעמדו ויבאו עד המקום ההוא , ולא יהרסו לעלות אליהם , אפילו אל מקום יהושע , עד שישובו אליהם. ולפי דעתי יתכן להיות פירושו: שבו במקומנו ובעבורנו במחנה ואהרן וחור עמכם , ומי בעל דברים מן הדבר הקשה אשר יקריבון אלי (ראה שמ' יח , כו) , יגש אליהם במקומי. ואמר אליהם - דרך מעלה לאהרן וחור , כי לפני כולם יצוה לבא , ובמעמד אחד יהיו , כאשר אמר: עמכם. והנה צוה שישבו הזקנים ואהרן וחור מושב בית דין כמשה על שרי האלפים והמאות עד שובו , כי ידע שיתעכב בהר. ואמר לנו - דרך כבוד לתלמיד , כאשר אמר "בחר לנו אנשים" (שמ' יז , ט). וזה פירוש נכון , אבל רבנו שלמה כתב: ואל הזקנים אמר - בצאתו מן המחנה; שבו לנו בזה - התעכבו שם עם שאר העם , להיות נכונים לשפוט לכל איש ריב. ולא יתכן , כי לא היו עתה במחנה , ומה טעם שיאמר להם כן והם במחנה ישבו?! וכבר נתמנו שופטים!