מאגר הכתר שמות פרק כד עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק כד
(א) ואל משה אמר השם: עלה אל השם; וכמוהו "מאת יי' מן השמים" (בר' יט , כד); "והיה יחזקאל לכם" (יח' כד , כד); "ואת יפתח ואת שמואל" (ש"א יב , יא). וזה היה אחר מעמד הר סיני. ושבעים מזקני - הבכורים , והם "הכהנים הנגשים אל יי'" (שמ' יט , כב); וזהו טעם "המה יעלו בהר" (שם , יג) - ולא 'אל ראש ההר'. וטעם מרחוק - מראש ההר. (ב) ונגש משה לבדו והם לא יגשו - אהרן ובניו והזקנים. והעם לא יעלו עמו - עם משה , שהוא העיקר; והטעם: עמו ועם אהרן ובניו והזקנים. והנה צוה שלא יעלו חוץ מהנזכרים , על כן כתוב "המה" (שמ' יט , יג) - ולא כל העם. (ג) את כל דברי יי' - והם: "אתם ראיתם כי מן השמים" (שמ' כ , כ) , "הנה אנכי שולח מלאך" (שמ' כג , כ); כי מגזרה אחת הם שניהם. ואת כל המשפטים - "ואלה המשפטים" (שמ' כא , א). (ד) ויכתוב משה את כל דברי יי' - על דעת המעתיקים (ראה מכיל' יתרו בחדש ג) , שהיה יום מתן תורה. לשנים עשר - למספרם , כמזבח אליהו (ראה מ"א יח , לא). (ה) וישלח - טעמו: וכבר שלח קודם עלותו; וכבר הראיתיך רבים (ראה פירוש ב , הארוך , שמות יט , ט). וטעם וישלח - שהם שלוחים לכפר על כל ישראל. נערי - הם בחורי הבְּכוֹרים , שיש להם כח להעלות העולות; כי הזקנים עלו למעלה יתירה מהבחורים (ראה לעיל , א). ומלת פרים - על העולות ועל השלמים. וכפי דעתי , שהיו ארבעה ועשרים פרים , מטעם "ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל" (לעיל , ד) - בעבור "שנים עשר". (ו) ויזרוק חצי הדם על המזבח - לַשֵם , וחציו שם בכלים. ואין אח לאגנות כי אם "אגן הסהר" (שה"ש ז , ג); והוא עגול. (ז) ויקח ספר הברית - הוא שכתב (ראה לעיל , ד). ויקרא באזני העם ויאמרו: כל אשר דבר יי' נעשה ונשמע - ובתחלה סִפר להם , וענו "קול אחד" (לעיל , ג) - כאילו קול אחד: "נעשה"! (שם) , ועתה קרא באזניהם כל הכתוב , והוסיפו: ונשמע! והטעם: נעשה כל הכתוב , ונשמע אותו תמיד , שלא ישָכח מפינו. והגאון אמר (ראה רס"ג תורה) , כי הוא מוקדם ומאוחר. או: נעשה - המצות הנטועות בלב , ונשמע - מצות הקבלה. או: נעשה - כל המצות שצונו עד עתה , ונשמע - כל המצות העתידות. או: נעשה - מצות 'עשה' , ונשמע - 'לא תעשה'. (ח) ויקח משה את הדם - שהיה באגנות (ראה לעיל , ו). ויזרוק על העם - כמו "ויז על אהרן ועל בגדיו" (וי' ח , ל); ובו היתה קדושתו , ושם אפרשנו. ואחרים אמרו (ראה ת"א) , כי על העם - בעד העם , כמו "ויכפר על העם" (במ' יז , יב). והגאון אמר (ראה רס"ג שמות ע' קכט) , כי זה רמז , שדמכם מותר כדם הזה אם לא תשמרו הברית; וזה דרך דרש. (י) ויראו את אלהי ישראל - אין זה במראה העין , כי אם בדרך נבואה; וכן "ואראה את יי'" (יש' ו , א) , אע"פ ששם כתוב "ראו עיני" (שם , ה). והנה זה מפורש בספר יחזקאל , שאמר "היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל" (י , כ) , ובתחלה כתוב "ואראה מראות אלהים" (א , א). וטעם אלהי ישראל - יוצר בראשית , אשר בידו נפש כל חי (ע"פ איוב יב , י); והמשכיל יבין. וטעם ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר - הוא הכסא; וביחזקאל "כמראה אבן ספיר" (א , כו). ולפי דעתי , שאבן ספיר - אדומה , והעד , שכתוב במגלה "ספיר גזרתם" (איכה ד , ז); כי בראשית הפסוק אמר "משלג" גם "מחלב" , וכנגדם - "פנינים" ו"ספיר". ואל יקשה עליך אבני החשן בעבור "אודם" (שמ' כח , יז) , כי יש אדום כדם ואדום בורק , וזה הוא הספיר. והגאון אמר (ראה רס"ג תורה) , שספיר - לבָנה , והעד: לבנת הספיר. ולא אמר כלום , כי לבנת איננה מגזרת 'לבן' כי אם מגזרת "קח לך לבֵנה" (יח' ד , א); והעד , שאמר יחזקאל "כאבן" (י , א). והראיה הגמורה - שאמר כמעשה , כי מה צורך ל'מעשה' עם ה'לובן'? וטעם וכעצם השמים לטוהר - שהיתה לבנת הספיר זכה וטהורה כעצם השמים. וזה הכסא , הוא הנטוי על השמים הנראים (ראה יח' א , כו). (יא) ואל אצילי בני ישראל - אמר הגאון , כי אמר הכתוב אל אצילי ולא אמר 'אל זקני' - להכניס עמהם משה; כי הם לבדם יקראו 'הזקנים'. ולפי דעתי שהדבר הפוך , כי משה - 'זקן' היה; וטעם ואל אצילי - אלה הנבחרים מבני ישראל , לבד ממשה. ואמר אצילי - להכניס עמהם נדב ואביהוא. ופירוש אצילי - כמו "ומאציליה קראתיך" (יש' מא , ט); והוא קרוב ממלת "ויאצל מן הרוח" (במ' יא , כה) , ובמקומו אפרשנו. וטעם לא שלח ידו - שחיו , ולא ארע להם שום פחד; כי לא התנבאו אלה קודם זה , ולא ראו השם. כי כבר התנבא משה פעמים לא נוכל לספֹּר אותם. וטעם ידו - כמו "שלח נא ידך" (איוב א , יא). ויש אומרים כי פירושו: ראוהו ולא שלח ידו להם , כאשר שלח יד למשה ונתן לו הלוחות. וטעם ויחזו - כמו "במחזה" (ראה בר' טו , א); והנה התברר פירושי (לעיל , י). ואמר ויאכלו וישתו - על אלה האצילים , להפריש ביניהם ובין משה; כי משה ראה השם כאשר ראו גם הם , ולא הוצרך לאכול ארבעים יום וארבעים לילה (ראה דב' ט , ט). רק האצילים , כאשר ירדו הצטרכו לאכול. ויתכן שאכלו אלה האצילים השלָמים (ראה לעיל , ה) , על כן הזכיר: ויאכלו. והמתרגם ארמית אמר , כי פירוש "את אלהי ישראל" (לעיל , י) - כבודו (ראה ת"א); והנה בפרשה בעצמה כתוב "ומראה כבוד יי' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל" (להלן , יז). ופירש: ויאכלו וישתו - כאילו היו אוכלים ושותים; כי הטעם , שנהנו מזיו שכינה. ויש מפרשים שאמרו , כי פירוש ויאכלו וישתו - שעשו משתה ושמחה , כאשר יעשה כהן גדול בצאת יום הכיפורים (ראה משנה יומא ז , ד). (יב) ויאמר יי' אל משה עלה אלי - זה אות שירד עם הזקנים , ואחר כן אמר לו השם: עלה אתה לבדך והיה שם. וכמה השתבשו שאמרו , כי הלוחות היו שנים - פעם , ופעם ישובון אחד; וסמכו על "לוחות אבן" (שמ' לא , יח) - ולא אמר 'אבנים'. והנה כתוב "שני לוחות אבנים כראשונים" (שמ' לד , א)! וטעם אבן - המין , ולא 'לוח ארז'. או השם גזר מאחת שני לוחות. והתורה והמצוה - יש אומרים: תורה - שבכתב , והמצוה - בעל פה. והנכון , כי על לוחות לבדם ידבר , והראיה הגמורה: אשר כתבתי - והשם לא כתב התורה , רק משה כתבה על פי השם. ויש אומרים , שטעם התורה - על דיבור "אנכי" (שמ' כ , ב) , והמצוה - על התשעה. ואחרים אמרו , כי התורה - ה'לאוין' , והמצוה - "זכור" (שם , ח) ו"כבד" (שם , יב). ולפי דעתי , כי התורה והמצוה - שתיהם יורו וידריכו בדרך הישרה , על כן כתוב: אשר כתבתי להורותם. והתורה - שהיא בעבור דבר אחד , כצרעת (ראה וי' יד , נז) והטמאה (ראה וי' טו , לא - לג). והמצוה - עומדת בפני עצמה , כדיבור הראשון (ראה שמ' כ , ב) והששי (ראה שם , יג) , והתורה - כדיבור הרביעי (ראה שם , ח - יא) והתשיעי (ראה שם , יד). והנה כל 'מצוה' - תורה , ואין כל 'תורה' - מצוה. (יג) ויקם משה ויהושע משרתו - ומשה עלה אל ההר , והניח יהושע סמוך להר; כי כן נמצא ברדת משה , טרם שיקרב אל המחנה , דבר עם יהושע , ויהושע לא ידע כי עגל נעשה במחנה (ראה שמ' לב , יז). (יד) ואל הזקנים אמר - הם השבעים (ראה לעיל , א) , ואינם הנזכרים בפרשת 'בהעלותך' (במ' יא , כד) , כי אלה בכורים. וטעם שבו לנו בזה - שישבו מחוץ למחנה , באהל משה. עד אשר נשוב - הוא ויהושע. חור - לא ידענו מי הוא. וכתוב בדברי יחיד (ראה סוטה יא , ב) , שהוא בן כלב בן יפונה; וחור אבי אורי , שהיה אבי בצלאל (ראה שמ' לא , ב). ובעבור שאמר כלב "בן ארבעים שנה אנכי" (יהו' יד , ז) , הנה נמצא בצלאל בעשותו מלאכת השם בן עשר שנים (ראה סנה' סט , א); וזה רחוק מאד. ואני אתן לך ראיות , שלא זה הדרך ולא זאת העיר (ע"פ מ"ב ו , יט); רק מה שהעתיקו קדמונינו (ראה סנה' סט , ב) על הביאה , הוא אמת מדברי הקבלה , ואין צורך לראיה מהכתוב. ועתה שים לבך: דע , כי חצרון בן פרץ הוליד בנים: כלובי וירחמאל (ראה דה"א ב , ט); וזה כלובי יקרא 'כלב' , וכן כתוב "וכלב בן חצרון" (שם , יח); ועוד: "וכלב אחי ירחמאל" (ראה שם , מב). והוצרך הכתוב לאמר כן , להפריש בין כלב בן חצרון ובין כלב בן יפונה , בעבור היות שניהם משבט אחד (ראה במ' יג , ו). ודרש (סוטה יא , ב) , שפינה עצמו מן המרגלים - דרש הוא; הלא תראה , כי "בֶּן" בשלש נקודות (במ' יג , ו) - בעבור שהוא סמוך; "ותלד... בן שני" (בר' ל , ז) בשתי נקודות - כי "שֵנִי" תואר הוא; ואיך יקָרא האב על שם המעשה שיעשה הבן?! רק זה כלב הנשיא הוא בן יפונה , ויפֻנה - בן קנז , על כן נקרא "הקנזי" (במ' לב , יג). ויש שואלים , למה לא הזכיר הכתוב יחוּשׂו; אם כן , למה לא נכתבו יחושי כל הנשיאים? הלא תראה , כי שמות בני כלב בן יפונה ושמות בני בניו אינם כשמות בני כלב בן חצרון (ראה דה"א ד , טו - כ; ב , יח - כ); והנה בצלאל רביעי ליורדי מצרים. והראיה הגמורה שכלב בן חצרון איננו כלב בן יפונה , שאמר הכתוב , כי כלב בן חצרון היתה לו אשה ושמה עזובה , וכאשר מתה לקח אפרת והוליד ממנה חור (ראה דה"א ב , יח - יט) , "וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל" (שם , כ). ואמר אחר כן "ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד והוא לקחה והוא בן ששים שנה" (שם , כא) , וזה לא יתכן , כי אם היה כלב הנשיא הוא בן חצרון , וחצרון היה מיורדי מצרים - וכן כתוב "ויהיו בני פרץ חצרון וחמול" (בר' מו , יב) - ואבותינו ישבו במצרים מאתים שנה ועשר שנים , והנה כאשר תחסר ארבעים שנה , שהם שנות כלב הנשיא בלכתו עם המרגלים בשנה השנית לצאתם ממצרים , הנה הולידוֹ חצרון והוא בן מאה ושבעים שנה! והכתוב אמר , כי אחר שלקח כלב את אפרת והוליד כלב , שהוא על דעת הדרש כלב הנשיא , אמר על חצרון שהיה בן ששים שנה (ראה דה"א ב , כא)! ובימי אברהם היה לתֵמַהּ "הלבן מאה שנה יולד" (בר' יז , יז); ואילו היה כפלא הזה שיוליד בימי משה חצרון , והוא בן מאה ושבעים שנה , היה כתוב בתורה! והנה העד הנאמן - ספר דברי הימים. וטעם והנה אהרן וחור עמכם - שיהיו תחת משה לשפוט העם באהלו , הנקרא 'אהל מועד' (ראה שמ' לג , ז); ויהיו הזקנים יחד עמם , על כן אמר: עמכם. ויש מהקדמונים שאמרו (ראה סוטה יא , ב) , כי חור היה בעל מרים הנביאה. ויאמר הגאון , כי טעם בעל דברים - שלא ידעו השרים הנזכרים בפרשת 'וישמע' (ראה שמ' יח , כה - כו); וזה לא יתכן , כאשר פירשתי (שם , א) , כי יתרו לא בא כי אם אחר מתן תורה. (טו) גם הוא אמר , כי טעם ויכס הענן את ההר - בעבור מעלת משה; כי אילו היה ההר מכוסה בענן בעלות הזקנים , לא היו רואים את הכבוד (ראה לעיל , י). והנה שכח "ויכסהו הענן ששת ימים" (להלן , טז) , שהם על דעת קדמונינו (יומא ד , א) , גם מדעתו , מיום שבאו אל הר סיני עד שיהיה יום שבֹר הלוחות בשבעה עשר בתמוז; והנה נשחת פירושו , רק הוא כפי הקבלה הנזכרת. ויעל משה אל ההר - וכבר כסהו הענן , ושכן הכבוד על ההר; ואחר כן אמר פעם שנית "ויכסהו הענן" (להלן , טז) , לבאר הימים. (טז) ויקרא אל משה ביום השביעי - שהוא ממחרת יום מתן תורה. ויאמר הגאון , שלא יתכן להיות אלה ששת ימים אחר מעמד הר סיני , כי היה נראה שהשם מתאנף במשה , בעבור שלא קראו עד היום השביעי. (יח) וטעם ויבא משה בתוך הענן - שעלה ולא נראה. וישב שם ארבעים יום וארבעים לילה , והם הראשונים (ראה דב' ט , יח). ובמשנה תורה אמר: "לחם לא אכלתי" (שם , ט).