פרק כד
[א]
וְאֶל־מֹשֶׁ֨ה
אָמַ֜ר
עֲלֵ֣ה
אֶל־יְהוָ֗ה
אַתָּה֙
וְאַֽהֲרֹן֙
נָדָ֣ב
וַאֲבִיה֔וּא
וְשִׁבְעִ֖ים
מִזִּקְנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֑ל
וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם
מֵרָחֹֽק:
[ב]
וְנִגַּ֨שׁ
מֹשֶׁ֤ה
לְבַדּוֹ֙
אֶל־יְהוָ֔ה
וְהֵ֖ם
לֹ֣א
יִגָּ֑שׁוּ
וְהָעָ֕ם
לֹ֥א
יַעֲל֖וּ
עִמּֽוֹ:
[ג]
וַיָּבֹ֣א
מֹשֶׁ֗ה
וַיְסַפֵּ֤ר
לָעָם֙
אֵ֚ת
כָּל־דִּבְרֵ֣י
יְהוָ֔ה
וְאֵ֖ת
כָּל־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים
וַיַּ֨עַן
כָּל־הָעָ֜ם
ק֤וֹל
אֶחָד֙
וַיֹּ֣אמְר֔וּ
כָּל־הַדְּבָרִ֛ים
אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר
יְהוָ֖ה
נַעֲשֶֽׂה:
[ד]
וַיִּכְתֹּ֣ב
מֹשֶׁ֗ה
אֵ֚ת
כָּל־דִּבְרֵ֣י
יְהוָ֔ה
וַיַּשְׁכֵּ֣ם
בַּבֹּ֔קֶר
וַיִּ֥בֶן
מִזְבֵּ֖חַ
תַּ֣חַת
הָהָ֑ר
וּשְׁתֵּ֤ים
עֶשְׂרֵה֙
מַצֵּבָ֔ה
לִשְׁנֵ֥ים
עָשָׂ֖ר
שִׁבְטֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
[ה]
וַיִּשְׁלַ֗ח
אֶֽת־נַעֲרֵי֙
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
וַֽיַּעֲל֖וּ
עֹלֹ֑ת
וַֽיִּזְבְּח֞וּ
זְבָחִ֧ים
שְׁלָמִ֛ים
לַיהוָ֖ה
פָּרִֽים:
[ו]
וַיִּקַּ֤ח
מֹשֶׁה֙
חֲצִ֣י
הַדָּ֔ם
וַיָּ֖שֶׂם
בָּאַגָּנֹ֑ת
וַחֲצִ֣י
הַדָּ֔ם
זָרַ֖ק
עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ:
[ז]
וַיִּקַּח֙
סֵ֣פֶר
הַבְּרִ֔ית
וַיִּקְרָ֖א
בְּאָזְנֵ֣י
הָעָ֑ם
וַיֹּ֣אמְר֔וּ
כֹּ֛ל
אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר
יְהוָ֖ה
נַעֲשֶׂ֥ה
וְנִשְׁמָֽע:
[ח]
וַיִּקַּ֤ח
מֹשֶׁה֙
אֶת־הַדָּ֔ם
וַיִּזְרֹ֖ק
עַל־הָעָ֑ם
וַיֹּ֗אמֶר
הִנֵּ֤ה
דַֽם־הַבְּרִית֙
אֲשֶׁ֨ר
כָּרַ֤ת
יְהוָה֙
עִמָּכֶ֔ם
עַ֥ל
כָּל־הַדְּבָרִ֖ים
הָאֵֽלֶּה:
[ט]
וַיַּ֥עַל
מֹשֶׁ֖ה
וְאַהֲרֹ֑ן
נָדָב֙
וַאֲבִיה֔וּא
וְשִׁבְעִ֖ים
מִזִּקְנֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
[י]
וַיִּרְא֕וּ
אֵ֖ת
אֱלֹהֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֑ל
וְתַ֣חַת
רַגְלָ֗יו
כְּמַֽעֲשֵׂה֙
לִבְנַ֣ת
הַסַּפִּ֔יר
וּכְעֶ֥צֶם
הַשָּׁמַ֖יִם
לָטֹֽהַר:
[יא]
וְאֶל־אֲצִילֵי֙
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
לֹ֥א
שָׁלַ֖ח
יָד֑וֹ
וַֽיֶּחֱזוּ֙
אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים
וַיֹּאכְל֖וּ
וַיִּשְׁתּֽוּ:
ס
[יב]
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֶל־מֹשֶׁ֗ה
עֲלֵ֥ה
אֵלַ֛י
הָהָ֖רָה
וֶהְיֵה־שָׁ֑ם
וְאֶתְּנָ֨ה
לְךָ֜
אֶת־לֻחֹ֣ת
הָאֶ֗בֶן
וְהַתּוֹרָה֙
וְהַמִּצְוָ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
כָּתַ֖בְתִּי
לְהוֹרֹתָֽם:
[יג]
וַיָּ֣קָם
מֹשֶׁ֔ה
וִיהוֹשֻׁ֖עַ
מְשָׁרְת֑וֹ
וַיַּ֥עַל
מֹשֶׁ֖ה
אֶל־הַ֥ר
הָאֱלֹהִֽים:
[יד]
וְאֶל־הַזְּקֵנִ֤ים
אָמַר֙
שְׁבוּ־לָ֣נוּ
בָזֶ֔ה
עַ֥ד
אֲשֶׁר־נָשׁ֖וּב
אֲלֵיכֶ֑ם
וְהִנֵּ֨ה
אַהֲרֹ֤ן
וְחוּר֙
עִמָּכֶ֔ם
מִי־בַ֥עַל
דְּבָרִ֖ים
יִגַּ֥שׁ
אֲלֵהֶֽם:
[מפטיר]
[טו]
וַיַּ֥עַל
מֹשֶׁ֖ה
אֶל־הָהָ֑ר
וַיְכַ֥ס
הֶעָנָ֖ן
אֶת־הָהָֽר:
[טז]
וַיִּשְׁכֹּ֤ן
כְּבוֹד־יְהוָה֙
עַל־הַ֣ר
סִינַ֔י
וַיְכַסֵּ֥הוּ
הֶעָנָ֖ן
שֵׁ֣שֶׁת
יָמִ֑ים
וַיִּקְרָ֧א
אֶל־מֹשֶׁ֛ה
בַּיּ֥וֹם
הַשְּׁבִיעִ֖י
מִתּ֥וֹךְ
הֶעָנָֽן:
[יז]
וּמַרְאֵה֙
כְּב֣וֹד
יְהוָ֔ה
כְּאֵ֥שׁ
אֹכֶ֖לֶת
בְּרֹ֣אשׁ
הָהָ֑ר
לְעֵינֵ֖י
בְּנֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
[יח]
וַיָּבֹ֥א
מֹשֶׁ֛ה
בְּת֥וֹךְ
הֶעָנָ֖ן
וַיַּ֣עַל
אֶל־הָהָ֑ר
וַיְהִ֤י
מֹשֶׁה֙
בָּהָ֔ר
אַרְבָּעִ֣ים
י֔וֹם
וְאַרְבָּעִ֖ים
לָֽיְלָה:
פ
פרק כד
(א)
ואל
משה
אמר
פרשה
זו
-
קודם
עשרת
הדברות:
בארבעה
בסיון
נאמר
לו:
עלה
(ראה
שבת
פח
,
א).
(ב)
ונגש
משה
לבדו
-
אל
הערפל
(ראה
שמ'
כ
,
יח;
מכשב"י
כד
,
א).
(ג)
ויבא
משה
ויספר
לעם
-
בו
ביום.
את
כל
דברי
יי'
-
מצות
פרישה
והגבלה.
ואת
כל
המשפטים
-
שבע
מצות
שנצטוו
בני
נח
,
ושבת
וכבוד
אב
ואם
ופרה
אדומה
ודינין
שנתנו
לו
במרה
(ראה
מכיל'
יתרו
בחדש
ג).
(ד)
ויכתב
משה
-
מ'בראשית'
ועד
מתן
תורה
,
וכתב
מצוות
שנצטוו
במרה
(ראה
מכיל'
יתרו
בחדש
ג).
וישכם
בבקר
-
בחמשה
בסיון
(ראה
שם).
(ה)
את
נערי
-
הבכורות
(ראה
זבחים
קטו
,
ב).
(ו)
[ויקח
משה
חצי
הדם
-
מי
חלקו?
מלאך
בא
וחלקו
(ראה
ויק"ר
ו
,
ה)].
באגנת
-
שתי
אגנות:
אחד
לחצי
דם
עולָה
ואחד
לחצי
דם
שלמים
,
להזות
אותם
על
העם.
ומכאן
למדו
רבותינו
(ראה
כריתות
ט
,
א)
,
שנכנסו
אבותינו
לַברית
במילה
וטבילה
והרצאת
דמים
,
שאין
הזאה
בלא
טבילה.
(ז)
ספר
הברית
-
מ'בראשית'
ועד
מתן
תורה
ומצות
שנצטוו
במרה
(ראה
מכיל'
יתרו
בחדש
ג).
(ח)
ויזרוק
-
עניין
הזאה
,
ותרגומו:
"וזרק
[על
מדבחא
לכפרא]
על
עמא".
(י)
ויראו
את
אלהי
ישראל
-
נסתכלו
והציצו
ונתחייבו
מיתה
,
אלא
שלא
רצה
הקדוש
ברוך
הוא
לערבב
שמחת
התורה;
והמתין
לנדב
ואביהוא
עד
יום
חנכת
המשכן
,
ולזקנים
עד
יום
"ויהי
העם
כמתאננים...
ותבער
בם
אש
יי'
ותאכל
בקצה
המחנה"
(במ'
יא
,
א)
-
בקצינים
שבהם
(ראה
תנח'
בהעלותך
טז).
כמעשה
לבנת
הספיר
-
היא
היתה
לפניו
בשעת
השיעבוד
לזכור
צרתן
של
ישראל
,
שהיו
משועבדים
במעשה
לבנים
(ראה
ויק"ר
כג
,
ח).
וכעצם
השמים
לטהר
-
משנגאלו
היה
אור
וחדוה
לפניו
(ראה
ויק"ר
כג
,
ח).
וכעצם
-
כתרגומו:
לשון
מראה.
לטוהר
-
לשון
ברור
וצלול.
(יא)
ואל
אצילי
-
הם
נדב
ואביהוא
והזקנים
(ראה
לעיל
,
ט
-
י;
תנח'
בהעלותך
טז).
לא
שלח
ידו
-
מכלל
שהיו
ראויים
להשלחת
יד
(ראה
תנח'
בהעלותך
טז).
ויחזו
את
האלהים
וגו'
-
היו
מסתכלין
בו
בלב
גס
מתוך
אכילה
ושתיה;
כך
מדרש
תנחומא
(בהעלותך
טז).
ואונקלוס
לא
תרגם
כן.
אצילי
-
לשון
גדולים
,
כמו
"ומאציליה
קראתיך"
(יש'
מא
,
ט);
"ויאצל
מן
הרוח"
(במ'
יא
,
כה);
"שש
אמות
אצילה"
(יח'
מא
,
ח).
(יב)
ויאמר
יי'
אל
משה
-
לאחר
מתן
תורה.
עלה
אלי
וגו'
והיה
שם
-
ארבעים
יום.
את
לחת
האבן
והתורה
והמצוה
אשר
כתבתי
בתוכם
להורותם
-
כל
שש
מאות
ושלש
עשרה
מצות
בכלל
עשרת
הדברות
הם;
ורב
סעדיה
פירש
,
ב'אזהרות'
שיסד
,
לכל
דבור
ודבור
מצות
התלויות
בו.
(יג)
ויקם
משה
ויהושע
משרתו
-
לא
ידעתי
מה
טיבו
של
יהושע
לכאן.
ואומר
אני
,
שהיה
התלמיד
מלוה
את
הרב
עד
מקום
הגבלת
תחומי
ההר
,
שאינו
רשאי
לילך
משם
והלאה
,
ומשם
-
ויעל
משה
לבדו
אל
הר
האלהים
,
ויהושע
נטה
אהלו
שם
,
ונתעכב
שם
כל
ארבעים
יום;
שכן
מצינו
כשירד
משה:
"וישמע
יהושע
את
קול
העם
ברעה"
(שמ'
לב
,
יז)
,
למדנו
שלא
היה
יהושע
עמהם.
(יד)
ואל
הזקנים
אמר
בצאתו
מן
המחנה:
שבו
לנו
בזה
-
התעכבו
כאן
עם
שאר
העם
במחנה
להיות
נכונים
לשפוט
את
העם
לכל
איש
ריב.
חור
-
בנה
של
מרים
היה
,
ואביו
כלב
בן
יפונה
,
שנאמר
"ויקח
לו
כלב
את
אפרת
ותלד
לו
את
חור"
(דה"א
ב
,
יט);
אפרת
זו
מרים
,
כדאיתא
בסוטה
(יא
,
ב).
מי
בעל
דברים
-
מי
שיש
לו
דין.
(טז)
ויכסהו
הענן
-
רבותינו
חלוקים
בדבר
(יומא
ד
,
א
-
ב);
יש
מהם
אומרים:
אילו
ששה
ימים
שמראש
חדש
[עד
עצרת
,
יום
מתן
תורה]
,
ויכסהו
הענן
-
להר;
ויקרא
אל
משה
ביום
השביעי
-
לומר
עשרת
הדברות
,
ומשה
וכל
ישראל
עומדין
,
אלא
שחלק
הכתוב
כבוד
למשה.
ויש
מהם
אומרים:
ויכסהו
הענן
למשה
ששת
ימים
לאחר
עשרת
הדברות
,
היו
בתחילת
ארבעים
יום
שעלה
לקבל
לוחות
(ראה
להלן
,
יח);
ולימדך
,
שכל
הנכנס
למחנה
שכינה
טעון
פרישה
ששה.
(יח)
בתוך
הענן
-
ענן
זה
כמין
עשן
הוא
,
ועשה
לו
הקדוש
ברוך
הוא
למשה
שביל
בתוכו
(ראה
יומא
ד
,
ב).