מאגר הכתר שמות פרק כו עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק כו
[שלישי] [א] וְאֶת־הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:
[ב] אֹ֣רֶךְ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכָל־הַיְרִיעֹֽת:
[ג] חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֗ת תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ:
[ד] וְעָשִׂ֜יתָ לֻלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וְכֵ֤ן תַּֽעֲשֶׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית:
[ה] חֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת תַּֽעֲשֶׂה֘ בַּיְרִיעָ֣ה הָאֶחָת֒ וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֙ בִּקְצֵ֣ה הַיְרִיעָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בַּמַּחְבֶּ֣רֶת הַשֵּׁנִ֑ית מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ:
[ו] וְעָשִׂ֕יתָ חֲמִשִּׁ֖ים קַרְסֵ֣י זָהָ֑ב וְחִבַּרְתָּ֨ אֶת־הַיְרִיעֹ֜ת אִשָּׁ֤ה אֶל־אֲחֹתָהּ֙ בַּקְּרָסִ֔ים וְהָיָ֥ה הַמִּשְׁכָּ֖ן אֶחָֽד:
[ז] וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים לְאֹ֖הֶל עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵ֥ה יְרִיעֹ֖ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:
[ח] אֹ֣רֶךְ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְעַשְׁתֵּ֥י עֶשְׂרֵ֖ה יְרִיעֹֽת:
[ט] וְחִבַּרְתָּ֞ אֶת־חֲמֵ֤שׁ הַיְרִיעֹת֙ לְבָ֔ד וְאֶת־שֵׁ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָ֑ד וְכָפַלְתָּ֙ אֶת־הַיְרִיעָ֣ה הַשִּׁשִּׁ֔ית אֶל־מ֖וּל פְּנֵ֥י הָאֹֽהֶל:
[י] וְעָשִׂ֜יתָ חֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת הַקִּיצֹנָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת עַ֚ל שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַחֹבֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית:
[יא] וְעָשִׂ֛יתָ קַרְסֵ֥י נְחֹ֖שֶׁת חֲמִשִּׁ֑ים וְהֵבֵאתָ֤ אֶת־הַקְּרָסִים֙ בַּלֻּ֣לָאֹ֔ת וְחִבַּרְתָּ֥ אֶת־הָאֹ֖הֶל וְהָיָ֥ה אֶחָֽד:
[יב] וְסֶ֙רַח֙ הָעֹדֵ֔ף בִּירִיעֹ֖ת הָאֹ֑הֶל חֲצִ֤י הַיְרִיעָה֙ הָעֹדֶ֔פֶת תִּסְרַ֕ח עַ֖ל אֲחֹרֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן:
[יג] וְהָאַמָּ֨ה מִזֶּ֜ה וְהָאַמָּ֤ה מִזֶּה֙ בָּעֹדֵ֔ף בְּאֹ֖רֶךְ יְרִיעֹ֣ת הָאֹ֑הֶל יִהְיֶ֨ה סָר֜וּחַ עַל־צִדֵּ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה לְכַסֹּתֽוֹ:
[יד] וְעָשִׂ֤יתָ מִכְסֶה֙ לָאֹ֔הֶל עֹרֹ֥ת אֵילִ֖ם מְאָדָּמִ֑ים וּמִכְסֵ֛ה עֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים מִלְמָֽעְלָה: פ
[רביעי] [טו] וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים:
[טז] עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י הָאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד:
[יז] שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁ֨לָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ כֵּ֣ן תַּעֲשֶׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן:
[יח] וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קֶ֔רֶשׁ לִפְאַ֖ת נֶ֥גְבָּה תֵימָֽנָה:
[יט] וְאַרְבָּעִים֙ אַדְנֵי־כֶ֔סֶף תַּעֲשֶׂ֕ה תַּ֖חַת עֶשְׂרִ֣ים הַקָּ֑רֶשׁ שְׁנֵ֨י אֲדָנִ֜ים תַּֽחַת־הַקֶּ֤רֶשׁ הָאֶחָד֙ לִשְׁתֵּ֣י יְדֹתָ֔יו וּשְׁנֵ֧י אֲדָנִ֛ים תַּֽחַת־הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָ֖ד לִשְׁתֵּ֥י יְדֹתָֽיו:
[כ] וּלְצֶ֧לַע הַמִּשְׁכָּ֛ן הַשֵּׁנִ֖ית לִפְאַ֣ת צָפ֑וֹן עֶשְׂרִ֖ים קָֽרֶשׁ:
[כא] וְאַרְבָּעִ֥ים אַדְנֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד:
[כב] וּֽלְיַרְכְּתֵ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן יָ֑מָּה תַּעֲשֶׂ֖ה שִׁשָּׁ֥ה קְרָשִֽׁים:
[כג] וּשְׁנֵ֤י קְרָשִׁים֙ תַּעֲשֶׂ֔ה לִמְקֻצְעֹ֖ת הַמִּשְׁכָּ֑ן בַּיַּרְכָתָֽיִם:
[כד] וְיִֽהְי֣וּ תֹאֲמִם֘ מִלְּמַטָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִהְיֽוּ:
[כה] וְהָיוּ֙ שְׁמֹנָ֣ה קְרָשִׁ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֲדָנִ֑ים שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד:
[כו] וְעָשִׂ֥יתָ בְרִיחִ֖ם עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽד:
[כז] וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֔ם לְקַרְשֵׁ֥י צֶלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הַשֵּׁנִ֑ית וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֗ם לְקַרְשֵׁי֙ צֶ֣לַע הַמִּשְׁכָּ֔ן לַיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה:
[כח] וְהַבְּרִ֥יחַ הַתִּיכֹ֖ן בְּת֣וֹךְ הַקְּרָשִׁ֑ים מַבְרִ֕חַ מִן־הַקָּצֶ֖ה אֶל־הַקָּצֶֽה:
[כט] וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים תְּצַפֶּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹֽתֵיהֶם֙ תַּעֲשֶׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וְצִפִּיתָ֥ אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב:
[ל] וַהֲקֵמֹתָ֖ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר: ס
[חמישי] [לא] וְעָשִׂ֣יתָ פָרֹ֗כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֛ב יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים:
[לב] וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ עַל־אַרְבָּעָה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים מְצֻפִּ֣ים זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב עַל־אַרְבָּעָ֖ה אַדְנֵי־כָֽסֶף:
[לג] וְנָתַתָּ֣ה אֶת־הַפָּרֹכֶת֘ תַּ֣חַת הַקְּרָסִים֒ וְהֵבֵאתָ֥ שָׁ֙מָּה֙ מִבֵּ֣ית לַפָּרֹ֔כֶת אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרֹ֙כֶת֙ לָכֶ֔ם בֵּ֣ין הַקֹּ֔דֶשׁ וּבֵ֖ין קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים:
[לד] וְנָתַתָּ֙ אֶת־הַכַּפֹּ֔רֶת עַ֖ל אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת בְּקֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים:
[לה] וְשַׂמְתָּ֤ אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ מִח֣וּץ לַפָּרֹ֔כֶת וְאֶת־הַמְּנֹרָה֙ נֹ֣כַח הַשֻּׁלְחָ֔ן עַ֛ל צֶ֥לַע הַמִּשְׁכָּ֖ן תֵּימָ֑נָה וְהַ֨שֻּׁלְחָ֔ן תִּתֵּ֖ן עַל־צֶ֥לַע צָפֽוֹן:
[לו] וְעָשִׂ֤יתָ מָסָךְ֙ לְפֶ֣תַח הָאֹ֔הֶל תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽם:
[לז] וְעָשִׂ֣יתָ לַמָּסָ֗ךְ חֲמִשָּׁה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֤ אֹתָם֙ זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וְיָצַקְתָּ֣ לָהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֖ה אַדְנֵ֥י נְחֹֽשֶׁת: ס

פרק כו
(הקדמה) (חלק שלישי: "ואת המשכן תעשה עשר יריעות" וגו' עד "ואתה תצוה"; כו , א - שמ' כז , כ). (א) שש משזר - הוא מהפשתן הנבחר שבארץ מצרים , שהיה חוטו כפול ששה. ולפי שהיריעות היו נעשות משש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני , הנה היה ראוי שיהיו חוטי השלשה מינים הנשארים כפולים ששה (ראה יומא עא , ב); שאם לא היה הענין כן , לא תהיה המלאכה מתדמה ומַסכמת קצתה לקצת. כרובים מעשה חושב - רוצה לומר , שבאריגתה היו נרשמות בה צורות כרובים משני צדדיה (ראה מש"ת כלי המקדש ח , טו) , כי כן תהיינה הצורות הנעשות באריגה מעשה חושב; ואולי נקרא חושב , כי הוא חושב מספר החוטים באופן שתרשם הצורה באריגתו. (ד-ו) מקצה בחוברת - רוצה לומר: מהקצה שלה , שתתחבר בו בלולאות ובקרסי הזהב עם קצה ה"חמש יריעות" (לעיל , ג) השניות המחוברות אחת אל אחת. והנה חמשים קרסי הזהב ישימו עשר היריעות מחוברות באופן שיהיה המשכן אחד. (ז) יריעות עזים - הם עשויות מהצמר הרך שאצל שרשי שער העזים. (יב) וסרח העודף - הרצון בו: היתרון העודף. והנה יתבאר הרצון בזה אחר שיתבאר מענין קרשי המשכן כמה היה עביים , ויתבאר שִׁעור מקום קדש הקדשים. והנה יראה , כי שעור מקום קדש הקדשים היה עשר אמות אורך ועשר אמות רוחב ועשר אמות היה קומתו כקומת הקרשים (ראה להלן , טז). ואמנם , שרחבו היה עשר אמות יתבאר מאורך היריעות , שהיה שלשים אמה (ראה לעיל , ח) , והיה מהם עשר אמות ברוחב המשכן , ויותר על זה עובי הקרשים , והיה נתלה מהם לצדדי המשכן כשעור קומתו פחות עובי הקרשים , ותהיינה היריעות מגיעות לארץ , לא יחסר כי אם עובי הקרשים. ואמנם , שארכו היה עשר אמות יתבאר מהיריעות העשרה , שהיה שעורם ארבעים אמה (ראה לעיל , א - ב) , שהיה נכנס מהם שלשים אמה לאורך המשכן (ראה להלן , טו ואי') , וישארו עשר אמות פחות עובי הקרשים שהיה נתלה על אחורי המשכן; ולפי שהפרכת היתה כנגד קרסי הזהב (ראה להלן , לג) , יתבאר שמקום הקדש היה ארכו עשרים אמה , וישאר אורך מקום קדש הקדשים עשר אמה. ואולם כמה היה עובי הקרשים , הנה יראה מדברי רבותינו ז"ל (שבת צח , ב) , שעביים היה אמה; אלא שאם היה הענין כן , לא יתכן שישאו ארבעים ושמנה קרשים באלו ארבע עגלות צב (ראה במ' ז , ג) שהיו נושאות אותם עם יתר הענינים הנלוים להם , שהיו ביד בני מררי , כמו שיתבאר בפרשת 'נשא' (ראה במ' ד , כט - לג עם במ' ז , ח)! והנכון בעיני לפי הפשט , שלא היה עובי הקרשים כל זה השעור; אלא שכבר יקשה מה שאמר "ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים ושני קרשים תעשה למקצעות המשכן" (להלן , כב - כג) , שכבר יראה מזה שהיו לפאת מערב שמנה קרשים , וכבר הוגבל שעור הקרשים בראש הפרשה , שכבר היה רחבם "אמה וחצי האמה" (להלן , טז); ולזה ידמה שיהיה הרוחב שתים עשרה אמה , וישארו שתי אמות לרוחב הקרשים. והנה התיר זה הספק החכם אבן עזרא (בפירוש ב , הארוך , לפס' יח) בשאמר , כי אמרוֹ "ושני קרשים תעשה" וגו' (להלן , כג) - אינם בשעור שאר הקרשים , ולזה הפרידם מבין שאר הקרשים. והנה , כאשר כפל "היריעה הששית אל מול פני האהל" (לעיל , ט) לפאת מזרח , ישאר עד מקום קרסי הנחשת עשרים ושתים אמה , ולזה יהיו קרסי הנחשת שתי אמות בתוך קדש הקדשים. ולפי זה הפירוש תסרח חצי היריעה העודפת על אחורי המשכן , לא יחסר מזה רק עובי הקרשים , ותהיה פחות מחציה על הארץ. ואם נודה שעובי הקרשים היה אמה שלימה , לא יהיה נתלה ממנה על הארץ כי אם אמה , ולזה יהיה פירוש אמרוֹ חצי היריעה העודפת - קצת היריעה העודפת , לא שיהיה חֶציה בכוון. והנה יקרא החלק 'חצי': אמר "יחצוהו בין כנענים" (איוב מ , ל); "עד צואר יחצה" (יש' ל , כח). והנה היריעות התחתונות לא היו מגיעות עד הארץ , אבל היה חסר מזה אמה וכמו עובי הקרשים , כי לא היה אורך היריעות כי אם עשרים ושמנה אמה (ראה לעיל , ב) , וכשהוצאנו מהם עשר אמות שהיה רוחב המשכן ועובי הקרשים , נשארו תשע אמות פחות עובי הקרשים לכל אחד מהצדדים לכסות הקרשים; ויריעות העזים היו מוסיפות על זה אמה מזה ואמה מזה (ראה להלן , יג) , כי כבר היה ארכם שלשים אמה (ראה לעיל , ח). (יד) ועשית מכסה לאוהל עורות אילים מאדמים - למחסה ולמסתור; ועל זה המכסה היה מכסה אחר של עורות תחשים מלמעלה , לכסות עורות האילים , והיה זה לתוספת שמירה מזרם וממטר (ע"פ יש' ד , ו) ושלא תתלכלכנה היריעות. (טו) עצי שטים עומדים - רוצה לומר , שתהיה קומתם לאורך העצים. (יז-יט) משולבות - הנה היו למטה בכל קרש וקרש כדמות שתי יתדות , הם כדמות שְלִיבוֹת הסולם; והם היו נכנסות בתוך אדני הכסף , שהיה ככר בכל אדן מהם (ראה שמ' לח , כז) , לשמור שלא יבלו ראשי הקרשים בארץ וכדי שיהיה בניין המשכן יותר חזק. ואלו השליבות היו מכוונות כולם אשה אל אחותה , באופן שכאשר יכנסו תוך האדנים יהיו האדנים כולם מכוונים בקו אחד. (כד) ויהיו תואמים מלמטה - רוצה לומר , שיהיו הקרשים אשר למקצעות המשכן (ראה לעיל , כג) למטה מכוונים ביושר ומחוברים בקרשי שתי הרוחות יחד , ויחדיו יהיו כָּלים על ראשי הקרשים מלמעלה , בדרך שיהיו מחוברים מכל הצדדים; ויסכימו לשטחי שתי הרוחות אשר הם זויות לו , ולא יוסיף בקומה אחד מהם על האחר , ויִכְלוּ אל הטבעת האחת שתהיה מכוונת בהם כנגד הטבעות שבכל רוח אשר הם בקרשים; כי כבר היו בכל קרש וקרש טבעות , יכנסו בהם הבריחים לקשור הקרשים בדרך שיהיה האהל חזק. והנה הטבעת אשר במקצועות לרוח צפון ודרום , יקשור הכותל המערבי עם כותלי צפון ודרום. ואלו הטבעות היו מחוץ , כי ההשתדלות היה בזה הבניין שיהיה יפה מבפנים , כמו שיראה מענינו. כן יהיה לשניהם לשני המקצועות יהיו - רוצה לומר , שלשני הרוחות יהיו טבעות בקרשי המקצועות: האחד לרוח מערבית , לקשור קרשי המקצועות עם שאר הקרשים אשר לפאת מערב , והשני לרוח צפון במקצוע הצפוני , או לרוח דרום במקצוע הדרומי. והנה הטבעות הם דבקים דבוק חזק בקרשים והם בלתי נפרדים מהם , כדי שיתקיים בהם האהל כשנכנסו בהם הבריחים (ראה להלן , כט). (כו-ל) ועשית בריחים עצי שטים חמשה וגו' - פירשו רבותינו ז"ל ב'מלאכת המשכן' (במ"ה א) , שהחמשה בריחים לא היו אלא שלשה , אלא שהבריח העליון והתחתון היה כל אחד מהם משתי חתיכות: זה מבריח מקצה הכותל עד אמצעו , וזה מבריח מקצה הכותל השני עד אמצעו , עד שמגיעין זה לזה. וידמה לפי זה הפירוש , שבקרש האמצעי היו שתי טבעות , כדי שיקשור הקרש ההוא שני הבריחים. ואולם הבריח האמצעי היה מבריח מן הקצה אל הקצה , ולזה לא היה כי אם אחד לבד. ואמרו (שם) , כי הבריח התיכון לא היה נכנס בטבעות , אבל היו הקרשים נקובים והוא נכנס בתוכם. ואם היה הענין כן , הנה הבריח התיכון המערבי לא יתכן שיהיה מכוון כנגד הבריח התיכון הצפוני והדרומי , אבל יהיה למעלה מהם או למטה. ואפשר שיהיה הבריח התיכון נכנס גם כן בטבעות; ויהיה אמרוֹ בתוך הקרשים - שהוא באמצע הקרשים; וכמוהו אמרוֹ "ופעמוני זהב בתוכם סביב" (שמ' כח , לג) , שהרצון בו , שהפעמונים היו בין הרמונים , כמו שאמר "פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון" (שם , לד) , לא שיהיו הפעמונים תוך הרמונים בעצמם; וכבר זכר זה החכם אבן עזרא (בפירוש ב , הארוך , לפס' יח). והנה בזה האופן יקימו המשכן באופן שיהיה בניָנו חזק ולא יתפרדו חלקיו. (לא-לה) ועשית פרכת וגו' - הנה יתבאר לך , כי מלאכת הפרכת היא כמלאכת יריעות המשכן , כי כל אחת היתה מעשרים וארבעה חוטין: שש לפשתן וכן לתכלת ולארגמן ולתולעת שני; וכל אחת היתה נעשית מעשה חושב , באופן שהיו נראים שם צורות כרובים משני הצדדין (ראה לעיל , א). ואמנם היה הבדל ביניהם מצד הוראת הגדר , כי כשהיתה המלאכה עבה מאד , נקראת 'פרכת'; ואמרו ז"ל (משנה שקלים ח , ה) , שהפרכת - עביה טפח. וראש הפרכת היה כרוך במוט , והיו שם ארבעה עמודי שטים שהיו נסמכים על ארבעה אדני כסף , והיה בראשם ווים של זהב , והם כמו יתדות עקומים , והיו מחזיקים במוט שהפרכת כרוך בו. והנה הפרכת היה תחת קרסי הזהב , והוא היה מחיצה מבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים; ושעור הפרכת היה עשר אמות על עשר אמות. ומבית לפרכת היה הארון והכפורת; ומחוץ לפרכת היה השולחן על צלע צפון והמנורה על צלע דרום. (לו-לז) ועשית מסך לפתח האהל - הנה זה המסך היה לפאת מזרח , והיה כמו מחיצה. ומעשרים וארבעה חוטין היה נעשה , מהארבעה מינים שנעשה מהם הפרכת (ראה לעיל , א); ולא היו בו כרובים , ולא היה מעשה חושב אבל מעשה רוקם; והרצון בזה , שהצורה הנעשית בו אינה נראית כי אם מצד אחד , ואחשוב , כי הצורה הנעשית בו היתה נראית מבפנים. וראש המסך היה כרוך במוט , והיו שם חמשה עמודי שטים שהיו נסמכים על חמשה אדני נחשת , והיה בראשם ווים של זהב , והיו מחזיקים במוט שהמסך כרוך בו.