מאגר הכתר שמות פרק כו עם פירוש רש"י

פרק כו
[שלישי] [א] וְאֶת־הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:
[ב] אֹ֣רֶךְ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכָל־הַיְרִיעֹֽת:
[ג] חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֗ת תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ:
[ד] וְעָשִׂ֜יתָ לֻלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וְכֵ֤ן תַּֽעֲשֶׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית:
[ה] חֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת תַּֽעֲשֶׂה֘ בַּיְרִיעָ֣ה הָאֶחָת֒ וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֙ בִּקְצֵ֣ה הַיְרִיעָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בַּמַּחְבֶּ֣רֶת הַשֵּׁנִ֑ית מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ:
[ו] וְעָשִׂ֕יתָ חֲמִשִּׁ֖ים קַרְסֵ֣י זָהָ֑ב וְחִבַּרְתָּ֨ אֶת־הַיְרִיעֹ֜ת אִשָּׁ֤ה אֶל־אֲחֹתָהּ֙ בַּקְּרָסִ֔ים וְהָיָ֥ה הַמִּשְׁכָּ֖ן אֶחָֽד:
[ז] וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים לְאֹ֖הֶל עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵ֥ה יְרִיעֹ֖ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:
[ח] אֹ֣רֶךְ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְעַשְׁתֵּ֥י עֶשְׂרֵ֖ה יְרִיעֹֽת:
[ט] וְחִבַּרְתָּ֞ אֶת־חֲמֵ֤שׁ הַיְרִיעֹת֙ לְבָ֔ד וְאֶת־שֵׁ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָ֑ד וְכָפַלְתָּ֙ אֶת־הַיְרִיעָ֣ה הַשִּׁשִּׁ֔ית אֶל־מ֖וּל פְּנֵ֥י הָאֹֽהֶל:
[י] וְעָשִׂ֜יתָ חֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת הַקִּיצֹנָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת עַ֚ל שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַחֹבֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית:
[יא] וְעָשִׂ֛יתָ קַרְסֵ֥י נְחֹ֖שֶׁת חֲמִשִּׁ֑ים וְהֵבֵאתָ֤ אֶת־הַקְּרָסִים֙ בַּלֻּ֣לָאֹ֔ת וְחִבַּרְתָּ֥ אֶת־הָאֹ֖הֶל וְהָיָ֥ה אֶחָֽד:
[יב] וְסֶ֙רַח֙ הָעֹדֵ֔ף בִּירִיעֹ֖ת הָאֹ֑הֶל חֲצִ֤י הַיְרִיעָה֙ הָעֹדֶ֔פֶת תִּסְרַ֕ח עַ֖ל אֲחֹרֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן:
[יג] וְהָאַמָּ֨ה מִזֶּ֜ה וְהָאַמָּ֤ה מִזֶּה֙ בָּעֹדֵ֔ף בְּאֹ֖רֶךְ יְרִיעֹ֣ת הָאֹ֑הֶל יִהְיֶ֨ה סָר֜וּחַ עַל־צִדֵּ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה לְכַסֹּתֽוֹ:
[יד] וְעָשִׂ֤יתָ מִכְסֶה֙ לָאֹ֔הֶל עֹרֹ֥ת אֵילִ֖ם מְאָדָּמִ֑ים וּמִכְסֵ֛ה עֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים מִלְמָֽעְלָה: פ
[רביעי] [טו] וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים:
[טז] עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י הָאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד:
[יז] שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁ֨לָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ כֵּ֣ן תַּעֲשֶׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן:
[יח] וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קֶ֔רֶשׁ לִפְאַ֖ת נֶ֥גְבָּה תֵימָֽנָה:
[יט] וְאַרְבָּעִים֙ אַדְנֵי־כֶ֔סֶף תַּעֲשֶׂ֕ה תַּ֖חַת עֶשְׂרִ֣ים הַקָּ֑רֶשׁ שְׁנֵ֨י אֲדָנִ֜ים תַּֽחַת־הַקֶּ֤רֶשׁ הָאֶחָד֙ לִשְׁתֵּ֣י יְדֹתָ֔יו וּשְׁנֵ֧י אֲדָנִ֛ים תַּֽחַת־הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָ֖ד לִשְׁתֵּ֥י יְדֹתָֽיו:
[כ] וּלְצֶ֧לַע הַמִּשְׁכָּ֛ן הַשֵּׁנִ֖ית לִפְאַ֣ת צָפ֑וֹן עֶשְׂרִ֖ים קָֽרֶשׁ:
[כא] וְאַרְבָּעִ֥ים אַדְנֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד:
[כב] וּֽלְיַרְכְּתֵ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן יָ֑מָּה תַּעֲשֶׂ֖ה שִׁשָּׁ֥ה קְרָשִֽׁים:
[כג] וּשְׁנֵ֤י קְרָשִׁים֙ תַּעֲשֶׂ֔ה לִמְקֻצְעֹ֖ת הַמִּשְׁכָּ֑ן בַּיַּרְכָתָֽיִם:
[כד] וְיִֽהְי֣וּ תֹאֲמִם֘ מִלְּמַטָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִהְיֽוּ:
[כה] וְהָיוּ֙ שְׁמֹנָ֣ה קְרָשִׁ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֲדָנִ֑ים שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד:
[כו] וְעָשִׂ֥יתָ בְרִיחִ֖ם עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽד:
[כז] וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֔ם לְקַרְשֵׁ֥י צֶלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הַשֵּׁנִ֑ית וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֗ם לְקַרְשֵׁי֙ צֶ֣לַע הַמִּשְׁכָּ֔ן לַיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה:
[כח] וְהַבְּרִ֥יחַ הַתִּיכֹ֖ן בְּת֣וֹךְ הַקְּרָשִׁ֑ים מַבְרִ֕חַ מִן־הַקָּצֶ֖ה אֶל־הַקָּצֶֽה:
[כט] וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים תְּצַפֶּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹֽתֵיהֶם֙ תַּעֲשֶׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וְצִפִּיתָ֥ אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב:
[ל] וַהֲקֵמֹתָ֖ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר: ס
[חמישי] [לא] וְעָשִׂ֣יתָ פָרֹ֗כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֛ב יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים:
[לב] וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ עַל־אַרְבָּעָה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים מְצֻפִּ֣ים זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב עַל־אַרְבָּעָ֖ה אַדְנֵי־כָֽסֶף:
[לג] וְנָתַתָּ֣ה אֶת־הַפָּרֹכֶת֘ תַּ֣חַת הַקְּרָסִים֒ וְהֵבֵאתָ֥ שָׁ֙מָּה֙ מִבֵּ֣ית לַפָּרֹ֔כֶת אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרֹ֙כֶת֙ לָכֶ֔ם בֵּ֣ין הַקֹּ֔דֶשׁ וּבֵ֖ין קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים:
[לד] וְנָתַתָּ֙ אֶת־הַכַּפֹּ֔רֶת עַ֖ל אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת בְּקֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים:
[לה] וְשַׂמְתָּ֤ אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ מִח֣וּץ לַפָּרֹ֔כֶת וְאֶת־הַמְּנֹרָה֙ נֹ֣כַח הַשֻּׁלְחָ֔ן עַ֛ל צֶ֥לַע הַמִּשְׁכָּ֖ן תֵּימָ֑נָה וְהַ֨שֻּׁלְחָ֔ן תִּתֵּ֖ן עַל־צֶ֥לַע צָפֽוֹן:
[לו] וְעָשִׂ֤יתָ מָסָךְ֙ לְפֶ֣תַח הָאֹ֔הֶל תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽם:
[לז] וְעָשִׂ֣יתָ לַמָּסָ֗ךְ חֲמִשָּׁה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֤ אֹתָם֙ זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וְיָצַקְתָּ֣ לָהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֖ה אַדְנֵ֥י נְחֹֽשֶׁת: ס

פרק כו
(א) ואת המשכן תעשה עשר יריעות - להיות לו לגג ולמחיצות מחוץ לקרשים , שהיריעות תלויים מאחריהם לכסותם. שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני - הרי ארבעה מינין בכל חוט וחוט: אחד של פשתים , ושלשה של צמר; וכל מין ומין חוטן כפול ששה , הרי ארבעה מינים כשהן שזורין יחד - עשרים וארבעה כפלים לחוט (ראה יומא עא , ב). כרובים מעשה חשב - כרובים היו מצויירין בהם באריגתם , ולא ברקמה שהיא מעשה מחט , אלא באריגה בשני כתלים , פרצוף אחד מיכן ופרצוף אחד מיכן , ארִי מצד זה ונשר מצד זה (ראה יומא עב , ב) , כמו שאורגין חגורות של משי שקורין 'פיישיש' (בלעז). (ג) תהיינה (בנוסחנו: תהיין) חוברות - תופרן במחט זו בצד זו חמש לבד וחמש לבד. אשה אל אחותה - כן דרך המקרא לדבר בדבר שהוא לשון נקבה; ובדבר שהוא לשון זכר אומר: 'איש אל אחיו' , כמו שנאמר בכרובים "ופניהם איש אל אחיו" (שמ' כה , כ). (ד) לולאות - 'לצולש' בלעז; וכן תרגם אונקלוס: "ענובין" , לשון 'עניבה'. מקצה בחברת - באותה יריעה של סוף החיבור , קבוצת חמשת היריעות קרוייה 'חוברת'. וכן תעשה בשפת אחת היריעות שבמחברת השנית - באותה יריעה שהיא קיצונה , לשון 'קצה' , כלומר: לסוף החוברת. (ה) מקבילות הלולאות אשה אל אחותה - שמור שתעשה הלולאות מכוונת במדה אחת הבדלתן זו מזו , וכמדתן ביריעה זו כך יהא בחברתה , שכשתפרוש חוברת אצל חוברת יהיו הלולאות של יריעה זו מכוונות כנגד לולאות של זו. וזהו לשון מקבילות - זו כנגד זו; תרגום של "נגד" (שמ' י , י): "לקבל" (ת"א). היריעות ארכן עשרים ושמונה ורחבן ארבע , וכשחיבר חמש היריעות יחד נמצא רחבן עשרים; וכן חוברת השנית. והמִשכן ארכו שלשים מן המזרח למערב , שנאמר "עשרים קרשים (בנוסחנו: קרש) לפאת נגב (בנוסחנו: נגבה) תימנה" (להלן , יח) , וכן לצפון; וכל קרש - אמה וחצי האמה , הרי שלשים אמה מן המזרח למערב. ורוחב המשכן מן הצפון לדרום עשר אמות , שנאמר "ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים" (להלן , כב) , "ושני קרשים תעשה למקצעות" (להלן , כג) - הרי עשר אמות. ובמקומם אפרשם למקראות הללו. נותן היריעות ארכן לרחבו של משכן , עשר אמות אמצעיות לגג חלל רוחב המשכן , ואמה מיכן ואמה מיכן לעובי ראשי הקרשים שעוביין אמה; נשתיירו שש עשרה אמה , שמונה לצפון ושמונה לדרום , מכסות את קומת הקרשים שגובהן עשר; נמצאו שתי אמות התחתונות מגולות. רוחבן של יריעות ארבעים אמה כשהן מחוברות עשרים אמה לחוברת , שלשים מהם לגג חלל המשכן לאורכו ואמה כנגד עובי ראש הקרש שבמערב , ואמה לכסות עובי עמודים שבמזרח , שלא היו קרשים למזרח אלא ארבעה עמודים , שהמסך פרוס ותלוי בוָוִין שבהן כמין וילון. נשתיירו שמונה אמות התלויים על אחורי הקרשים שבמערב , ושתי אמות התחתונות מגולות. זו מצאתי בבריתא דארבעים ותשע מדות (ראה או"מ ע' 293 ואי'); אבל במסכת שבת (צח , ב): אין היריעות מכסות את עמודי המזרח , ותשע אמות תלויות אחורי המשכן; והכתוב מסייעני , שכתוב "ונתת (בנוסחנו: ונתתה) את הפרכת תחת הקרסים" (להלן , לג) , ואם כדברי בריתא זו , נמצאת פרכת משוכה מן הקרסים ולמערב אמה. (ו) קרסי זהב - 'פירמלץ' בלעז , ומכניסן ראשו אחד בלולאות שבחוברת זו , וראש השיני בלולאות שבחוברת זו , ומחברן בהן. (ז) יריעות עזים - מנוצה של עזים. לאהל על המשכן - לפרוש אותם על יריעות התחתונות. (ח) שלשים באמה - שכשנותנן אורכן לרוחב המשכן כמו שנתן הראשונות , נמצאו אילו עודפות אמה מכאן ואמה מכאן לכסות אחת מהשתים אמות שנשארו מגולות , בקרשים , והאמה התחתונה של קרש שאין היריעה מכסה אותה , היא האמה התחובה בנקב האדן , שהאדנים גובהן אמה. (ט) וכפלת את היריעה הששית - העודפת באילו העליונות יותר מן התחתונות. אל מול פני האהל - חצי רחבה היה תלוי וכפול על המסך שבמזרח כנגד הפתח , דומה לכלה צנועה המכוסה בצעיף על פניה. (יב) וסרח העדף ביריעות האהל - על יריעות המשכן. יריעות האהל הן העליונות של עזים שקרויות 'אהל' , כמו שאמור בהן "לאהל על המשכן" (לעיל , ז); וכל "אהל" האמור כאן אינו אלא לשון גג , שמאהילות ומסככות על התחתונות , והן היו עודפות על התחתונות חצי יריעה למערב , שהחצי של יריעה אחת עשרה היתרה היה נכפל אל מול פני האהל; נשארו שתי אמות רוחב חציה עדף על רוחב התחתונות. תסרח על אחורי המשכן - לכסות שתי אמות שהיו מגולות בקרשים. (יג) והאמה מזה והאמה מזה - לצפון ולדרום. בעודף באורך יריעות האוהל - שהן עודפות על אורך יריעות המשכן שתי אמות. יהיה סרוח על צדי המשכן - לצפון ולדרום , כמו שפירשתי למעלה (פס' ה). למדה תורה דרך ארץ , שיהא אדם חס על היפה. אחורי המשכן - הוא צד מערב , לפי שהפתח במזרח , שהן פניו , וצפון ודרום קרויין 'צדדין' לימין ולשמאל. (יד) מכסה לאהל - לאותו גג של יריעות עזים עשה עוד מכסה אחד של עורות אלים (בנוסחנו: אילם) מאדמים , ועוד למעלה הימנו מכסה עורות תחשים , ואותן מִכְסָאות לא היו מכסין אלא את הגג , ארכן שלשים אמה ורחבן עשר; אילו דברי רבי נחמיה (שבת כח , א). וכדברי רבי יהודה (שם) - מכסה אחד היה , חציו של עורות אלים וחציו של עורות תחשים. (טו) ועשית את הקרשים - היה לו לומר 'ועשית קרשים' , כמה שנאמר בכל דבר ודבר , ומהו הקרשים? מאותן העומדין ומיוחדין לכך. יעקב אבינו נטע ארזים במצרים , וכשמת צוה את בניו להעלותן עמהן כשיצאו ממצרים , שעתיד הקדוש ברוך הוא לצוות אתכם לעשות משכן במדבר מעצי שטים , רְאוּ שיהו מזומנים בידכם. הוא שיסד הבבלי (שלמה הקטן) בפיוט שלו ('אור ישע מאשרים' , פיוט לברכת 'יוצר אור' , פסח יום א): 'טס מטע מזורזים , קורות בתינו ארזים' - שנזדרזו להיות מוכנים בידם מקודם לכן. עצי שטים עומדים - 'אישטנטיביש' בלעז , שיהא אורך הקרשים זקוף למעלה בקירות המשכן (ראה סוכה מה , ב) , ולא תעשה הכתלים בקרשים שוכבין להיות רחב הקרשים לגובה הכתלים קרש על קרש. (טז) עשר אמות אורך הקרש - למדנו גובהו של משכן עשר אמות. ואמה וחצי האמה רוחב - למדנו ארכו של משכן לעשרים קרשים , שהיו בצפון ובדרום מן המזרח למערב , שלשים אמה. (יז) שתי ידות לקרש האחד - היה חורץ את הקרש מלמטה באמצעו בגובה אמה , מניח רביע רחבו מיכן ורביע רחבו מיכן , והן הן הידות; והחריץ חצי רוחב הקרש באמצע. ואותן הידות מכניס באדנים שהיו חלולים , והאדנים - גובהן אמה , ויושבין רצופין ארבעים זה אצל זה. וידות הקרש הנכנסות בחלל האדנים חרוצות משלשת צידיהן , רוחב החרץ כעובי שפת האדן , שיכסה הקרש את כל ראש האדן , שאם לא כן , נמצא ריוח בין קרש לקרש כעובי שפת שני האדנים שיפסיקו ביניהם; וזהו שנאמר "ויהיו תאמים מלמטה" (להלן , כד) , שיחרוץ את צדי הידות כדי שיתחברו הקרשים זה אצל זה. משלבות - עשויות כמין שליבות סולם , מובדלות זו מזו , ומשופין ראשיהן ליכנס בתוך חלל האדן כשליבה הנכנסת בנקב עמודי הסולם. אשה אל אחותה - מכוונות זו כנגד זו , שיהו חרציהן שוין זו כמדת זו , כדי שלא יהו שתי הידות זו משוכה לצד פנים וזו משוכה לצד חוץ בעובי הקרש שהוא אמה. תרגומו של ידות: "צירין" , לפי שדומות לצירי הדלת שנכנסין בחורי המפתן. (יח) לפאת נגב (בנוסחנו: נגבה) תימנה - אין 'פיאה' זו לשון מקצוע (ראה ת"א שמ' כה , כו) , אלא כל הרוח קרויה 'פיאה' , כתרגומו: "לרוח עבר דרומא". (כב) ולירכתי - לשון סוֹף , כתרגומו: "ולסייפי"; לפי שהפתח במזרח קרוי המזרח 'פנים' , והמערב 'אחורים' , וזהו סוף , שהפנים הן הראש. תעשה ששה קרשים - הרי תשע אמות רוחב. (כג) ושני קרשים תעשה למקצעות - אחת למקצוע מערבית דרומית ואחת לצפונית מערבית; כל שמונה הקרשים בסדר אחד , אלא שאילו השתים אינם בחלל המשכן , אלא חצי אמה מזו וחצי אמה מזו נראת בחלל להשלים רוחבו לעשר; והאמה מזו והאמה מזו באות כנגד אמות עובי קרשי הצפון והדרום כדי שיהא המקצוע מבחוץ שוה. (כד) ויהיו כל הקרשים תאמם זה לזה מלמטה - שלא יפסיק עובי שפת שני האדנים ביניהם להרחיק זו מזו. זהו שפירשתי (לעיל , יז) , שיהו צידי הידות חרוצין מצדיהן שיהא רוחב הקרש בולט לצדיו חוץ ליד הקרש לכסות את שפת האדן , וכן הקרש שאצלו , ונמצאו תאומים זה לזה. וקרש המקצוע שבסדר המערב חרוץ לרוחבו בעוביו כנגד חריץ של צד קרש הצפוני והדרומי , כדי שלא יפרידו האדנים ביניהם. ויחדיו יהיו תמים , כמו 'תאמים' , אל (בנוסחנו: על) ראשו של קרש. אל הטבעת האחת - כל קרש וקרש היה חרוץ למעלה ברחבו שני חרצים בשני צדיו כדי עובי טבעת , ומכניסו בטבעת אחת; נמצא מתאים לקרש שאצלו. אבל אותן טבעות לא ידעתי אם קבועות הן או מטולטלות. ובקרש שבמקצוע היה טבעת בעובי קרש הדרומי והצפוני , וראש קרש המקצוע שבסדר המערב נכנס לתוכו; נמצאו שני הכתלים מחוברים. כן יהיה לשניהם - הקרשים שבמקצוע: לקרש שבסוף צפון , ולקרש המערבי , וכן לשני המקוצעות. (כה) והיו שמונה קרשים - הן האמורות למעלה "תעשה ששה קרשים. ושני קרשים... למקוצעות" (לעיל , כב - כג) , נמצאו שמונה קרשים בסדר מערבי. כך שנויה משנת מעשה סדר הקרשים ב'מלאכת המשכן' (ראה במ"ה א; או"מ ע' 298 ): היה עושה את האדנים חלולים , וחורץ את הקרש מלמטה רביע מיכן ורביע מיכן , והחריץ חציו באמצע , ועשה לו שתי ידות כמין שני חמוקין. ולי נראה שהגירסא: 'כמין שני חווקין' - כמין שתי שליבות סולם המובדלות זו מזו ומשופות ליכנס בחלל האדן כשליבה הנכנסת בנקב עמוד הסולם; והוא לשון "משולבות" (לעיל , יז) - עשויות כמין שליבה. ומכניסן לתוך שני אדנים , שנאמר "שני אדנים... שני (בנוסחנו: ושני) אדנים" וגו' (לעיל , יט); וחורץ את הקרש מלמעלה אצבע מיכן ואצבע מיכן ונותן לתוך טבעת אחת של זהב , כדי שלא יהו נפרדין זה מזה , שנאמר "ויהיו תאמים מלמטה" וגו' (לעיל , כד). כך היא המשנה , והפירוש שלה הצעתי למעלה בסדר המקראות. (כו) בריחים - כתרגומו: 'עברין' , 'אישפרש' בלעז. חמשה לקרשי צלע המשכן. אילו חמשה - שלשה הן , אלא שהבריח העליון והתחתון עשוי משתי חתיכות: זה מבריח עד חצי הכותל , וזה מבריח עד חצי הכותל; זה נכנס בטבעות מצד זה , וזה נכנס מצד זה , עד שמגיעין זה לזה; נמצאו העליון והתחתון שנים שהן ארבעה , אבל האמצעי אורכו כנגד כל הכותל , ומבריח מקצה הכותל עד קצהו , כמה שנאמר "והבריח התיכון... מבריח מן הקצה אל הקצה" (להלן , כח). העליונים והתחתונים היו להם טבעות בקרשים ליכנס לתוכן שתי טבעות לכל קרש , משולשין בתוך עשר אמות של גובה הקרש , חלק אחד מן הטבעת העליונה ולמעלה וחלק אחד מן התחתונה ולמטה , וכל חלק הוא רביע אורך הקרש , ושני חלקים בין טבעת לטבעת כדי שיהו כל הטבעות מכוונים זה כנגד זה; אבל לבריח התיכון אין טבעות אלא הקרשים נקובין בעוביין , והוא נכנס בהן דרך הנקבים שהן מכוונין זה מול זה; וזהו שנאמר "בתוך הקרשים" (להלן , כח). הבריחים העליונים והתחתונים שבצפון ושבדרום - אורך כל אחד חמש עשרה אמה , והתיכון ארכו שלשים; וזהו: "מן הקצה אל הקצה" (להלן , כח) - מן המזרח עד למערב; וחמשה בריחים שבמערב - ארך העליונים והתחתונים שש אמות , והתיכון - ארכו שתים עשרה , כנגד רוחב שמונה קרשים. כך היא מפורשת ב'מלאכת המשכן' (ראה במ"ה א; או"מ ע' 299 ). (כט) בתים לבריחים - הטבעות שתעשה בהן יהיו בתים ליכנס בהן הבריחים. וצפית את הבריחים זהב - לא שהיה הזהב מדובק על הבריחים; אין עליהם שום צפוי , אלא בקרש היה קובע כמין שתי פיפיות של זהב , כמין שני סדקי קנה חלוק , וקובען אצל הטבעות לכאן ולכאן; אורכן ממלא את רוחב הקרש מן הטבעת לכאן וממנה לכאן , והבריח נכנס לתוכו , וממנו לטבעת ומן הטבעת לפה השיני; נמצאו הבריחים מצופין זהב כשהן תחובין בקרשים. והבריחים הללו - מבחוץ הם; בליטת הטבעות והפיפיות לא היתה נראית בתוך המשכן , אלא כל הכותל חלק מבפנים (ראה במ"ה א; או"מ ע' 299 ). (ל) והקמת את המשכן - לאחר שיגמר , הקימהו כאשר הראית בהר קודם לכן; שאני עתיד ללמדך ולהראותך סדר הקמתו. (לא) פרכת - לשון מחיצה הוא; ובלשון חכמים: 'פרגוד' (ראה חגיגה טו , א) - דבר המבדיל בין המלך ובין העם. תכלת וארגמן וגו' - מכל מין ומין היה כפול בכל חוט וחוט ששה חוטין (ראה יומא עא , ב). מעשה חשב - כבר פירשתי (לעיל , א): זו אריגה של שתי קירות , והציורין שמשני עבריה אין דומין זה לזה. כרובים - ציורין של בריות יעשה בה. (לב) ארבעה עמודים תקועים בתוך ארבעת אדנים , ואונקליות קבועין בהן , עקומים למעלה , להושיב עליהם כלונס שראש הפרכת כרוך בה; והאונקליות הן הוָוִין , שהרי כמין ווין הן עשויין , והפרכת ארכה עשר אמות לרחב המשכן , ורחבה עשר אמות כגובהן של קרשים , פרוסה בשלישו של משכן , שיהא הימנה ולפנים עשר אמות , והימנה ולחוץ עשרים אמות; נמצא בית קדשי הקדשים עשר על עשר , שנאמר "ונתת (בנוסחנו: ונתתה) את הפרכת תחת הקרסים" (להלן , לג) , המחברים את שתי חוברות של יריעות המשכן; רוחב החוברת עשרים אמה , וכשפירסה על גג המשכן מן הפתח ולמערב , כלתה בשני שלישי המשכן , והחוברת השנית כסתה שלישו של משכן , והמותר תלוי לאחוריו לכסות הקרשים. (לה) ושמת את השלחן וגו' - שלחן בצפון , משוך מן הכותל הצפוני שתי אמות ומחצה , ומנורה בדרום , משוכה מן הכותל דרומי שתי אמות ומחצה; מזבח הזהב נתון כנגד אויר שבין שלחן למנורה משוך קימעה כלפי המזרח , וכולן נתונין מחצי המשכן ולפנים. כיצד? אורך המשכן מן הפתח לפרכת עשרים אמה , המזבח והשלחן והמנורה משוכין מן הפתח לצד מערב עשר אמות. (לו) ועשית מסך - וילון , שהוא מֵסֵך כנגד הפתח; כמו "סַכת (בנוסחנו: שכת) בעדו ובעד ביתו" (איוב א , י) - לשון מֵגין. מעשה רוקם - הצורות עשויות בו מעשה מחט , כפרצוף של עבר זה כך פרצוף של עבר זה (ראה יומא עב , ב). רקם - שם האומן , ולא שם האומנות , ותרגומו: "עובד צייר" , ולא 'עובד ציור'. מדת המסך כמדת הפרכת: עשר אמות על עשר אמות.