מאגר הכתר שמות פרק כו עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק כו
[שלישי] [א] וְאֶת־הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:
[ב] אֹ֣רֶךְ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכָל־הַיְרִיעֹֽת:
[ג] חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֗ת תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ:
[ד] וְעָשִׂ֜יתָ לֻלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וְכֵ֤ן תַּֽעֲשֶׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית:
[ה] חֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת תַּֽעֲשֶׂה֘ בַּיְרִיעָ֣ה הָאֶחָת֒ וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֙ בִּקְצֵ֣ה הַיְרִיעָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בַּמַּחְבֶּ֣רֶת הַשֵּׁנִ֑ית מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ:
[ו] וְעָשִׂ֕יתָ חֲמִשִּׁ֖ים קַרְסֵ֣י זָהָ֑ב וְחִבַּרְתָּ֨ אֶת־הַיְרִיעֹ֜ת אִשָּׁ֤ה אֶל־אֲחֹתָהּ֙ בַּקְּרָסִ֔ים וְהָיָ֥ה הַמִּשְׁכָּ֖ן אֶחָֽד:
[ז] וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים לְאֹ֖הֶל עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵ֥ה יְרִיעֹ֖ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:
[ח] אֹ֣רֶךְ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְעַשְׁתֵּ֥י עֶשְׂרֵ֖ה יְרִיעֹֽת:
[ט] וְחִבַּרְתָּ֞ אֶת־חֲמֵ֤שׁ הַיְרִיעֹת֙ לְבָ֔ד וְאֶת־שֵׁ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָ֑ד וְכָפַלְתָּ֙ אֶת־הַיְרִיעָ֣ה הַשִּׁשִּׁ֔ית אֶל־מ֖וּל פְּנֵ֥י הָאֹֽהֶל:
[י] וְעָשִׂ֜יתָ חֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת הַקִּיצֹנָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת עַ֚ל שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַחֹבֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית:
[יא] וְעָשִׂ֛יתָ קַרְסֵ֥י נְחֹ֖שֶׁת חֲמִשִּׁ֑ים וְהֵבֵאתָ֤ אֶת־הַקְּרָסִים֙ בַּלֻּ֣לָאֹ֔ת וְחִבַּרְתָּ֥ אֶת־הָאֹ֖הֶל וְהָיָ֥ה אֶחָֽד:
[יב] וְסֶ֙רַח֙ הָעֹדֵ֔ף בִּירִיעֹ֖ת הָאֹ֑הֶל חֲצִ֤י הַיְרִיעָה֙ הָעֹדֶ֔פֶת תִּסְרַ֕ח עַ֖ל אֲחֹרֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן:
[יג] וְהָאַמָּ֨ה מִזֶּ֜ה וְהָאַמָּ֤ה מִזֶּה֙ בָּעֹדֵ֔ף בְּאֹ֖רֶךְ יְרִיעֹ֣ת הָאֹ֑הֶל יִהְיֶ֨ה סָר֜וּחַ עַל־צִדֵּ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה לְכַסֹּתֽוֹ:
[יד] וְעָשִׂ֤יתָ מִכְסֶה֙ לָאֹ֔הֶל עֹרֹ֥ת אֵילִ֖ם מְאָדָּמִ֑ים וּמִכְסֵ֛ה עֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים מִלְמָֽעְלָה: פ
[רביעי] [טו] וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים:
[טז] עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י הָאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד:
[יז] שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁ֨לָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ כֵּ֣ן תַּעֲשֶׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן:
[יח] וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קֶ֔רֶשׁ לִפְאַ֖ת נֶ֥גְבָּה תֵימָֽנָה:
[יט] וְאַרְבָּעִים֙ אַדְנֵי־כֶ֔סֶף תַּעֲשֶׂ֕ה תַּ֖חַת עֶשְׂרִ֣ים הַקָּ֑רֶשׁ שְׁנֵ֨י אֲדָנִ֜ים תַּֽחַת־הַקֶּ֤רֶשׁ הָאֶחָד֙ לִשְׁתֵּ֣י יְדֹתָ֔יו וּשְׁנֵ֧י אֲדָנִ֛ים תַּֽחַת־הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָ֖ד לִשְׁתֵּ֥י יְדֹתָֽיו:
[כ] וּלְצֶ֧לַע הַמִּשְׁכָּ֛ן הַשֵּׁנִ֖ית לִפְאַ֣ת צָפ֑וֹן עֶשְׂרִ֖ים קָֽרֶשׁ:
[כא] וְאַרְבָּעִ֥ים אַדְנֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד:
[כב] וּֽלְיַרְכְּתֵ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן יָ֑מָּה תַּעֲשֶׂ֖ה שִׁשָּׁ֥ה קְרָשִֽׁים:
[כג] וּשְׁנֵ֤י קְרָשִׁים֙ תַּעֲשֶׂ֔ה לִמְקֻצְעֹ֖ת הַמִּשְׁכָּ֑ן בַּיַּרְכָתָֽיִם:
[כד] וְיִֽהְי֣וּ תֹאֲמִם֘ מִלְּמַטָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִהְיֽוּ:
[כה] וְהָיוּ֙ שְׁמֹנָ֣ה קְרָשִׁ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֲדָנִ֑ים שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד:
[כו] וְעָשִׂ֥יתָ בְרִיחִ֖ם עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽד:
[כז] וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֔ם לְקַרְשֵׁ֥י צֶלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הַשֵּׁנִ֑ית וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֗ם לְקַרְשֵׁי֙ צֶ֣לַע הַמִּשְׁכָּ֔ן לַיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה:
[כח] וְהַבְּרִ֥יחַ הַתִּיכֹ֖ן בְּת֣וֹךְ הַקְּרָשִׁ֑ים מַבְרִ֕חַ מִן־הַקָּצֶ֖ה אֶל־הַקָּצֶֽה:
[כט] וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים תְּצַפֶּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹֽתֵיהֶם֙ תַּעֲשֶׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וְצִפִּיתָ֥ אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב:
[ל] וַהֲקֵמֹתָ֖ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר: ס
[חמישי] [לא] וְעָשִׂ֣יתָ פָרֹ֗כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֛ב יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים:
[לב] וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ עַל־אַרְבָּעָה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים מְצֻפִּ֣ים זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב עַל־אַרְבָּעָ֖ה אַדְנֵי־כָֽסֶף:
[לג] וְנָתַתָּ֣ה אֶת־הַפָּרֹכֶת֘ תַּ֣חַת הַקְּרָסִים֒ וְהֵבֵאתָ֥ שָׁ֙מָּה֙ מִבֵּ֣ית לַפָּרֹ֔כֶת אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרֹ֙כֶת֙ לָכֶ֔ם בֵּ֣ין הַקֹּ֔דֶשׁ וּבֵ֖ין קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים:
[לד] וְנָתַתָּ֙ אֶת־הַכַּפֹּ֔רֶת עַ֖ל אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת בְּקֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים:
[לה] וְשַׂמְתָּ֤ אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ מִח֣וּץ לַפָּרֹ֔כֶת וְאֶת־הַמְּנֹרָה֙ נֹ֣כַח הַשֻּׁלְחָ֔ן עַ֛ל צֶ֥לַע הַמִּשְׁכָּ֖ן תֵּימָ֑נָה וְהַ֨שֻּׁלְחָ֔ן תִּתֵּ֖ן עַל־צֶ֥לַע צָפֽוֹן:
[לו] וְעָשִׂ֤יתָ מָסָךְ֙ לְפֶ֣תַח הָאֹ֔הֶל תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽם:
[לז] וְעָשִׂ֣יתָ לַמָּסָ֗ךְ חֲמִשָּׁה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֤ אֹתָם֙ זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וְיָצַקְתָּ֣ לָהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֖ה אַדְנֵ֥י נְחֹֽשֶׁת: ס

פרק כו
(א) ולפני שאדבר על המשכן , שגם הוא היה יריעות כרובים , אתן לך משל שתשען עליו. אמר אברהם המחבר: כל 'יש' - על שני דרכים: האחד - שהוא גוף , שיש לו ארך ורוחב ועומק. והנה שש פאות: כי מהארך יצאו פנים ואחור , ומהרחב - ימין ושמאל , ומהגובה - מעלה ומטה. ויש 'יש' שאיננו גוף , והם מלאכי השם הקדושים; גם נשמת האדם. ואלה השנים דרכים השם לבדו בראם , ואין יכולת בנברא לברא עצם שיהיה גוף , אף שאיננו גוף. גם אין בו כח להכחידו עד שיעדר ולא יהיה 'יש'. ויש דבר סמוך על 'יש' ונשען עליו , ולא ימצא לבדו , והיא - הצורה. גם היא על שני דרכים: האחת - עומדת , לא תסור; כצורת הקדושים , והחכמה בנשמה , גם בגופות - כחום האש ולֵחַת המים. והדרך האחר - מקרים; ואינם עומדים , רק מתהפכים ונחלפים וסרים ונעדרים; וכאלה יוכל האדם לעשות. על כן השם הנכבד , לא יתכן שיהיה לו דמות ותמונה , לא עומדת ולא נעדרת , כי הוא ברא עצם כל דבר; כי כל צורה - 'עומדת' או 'מקרה'. ואתן לך משל מהלבנה , בהכנס צל הארץ בינה ובין השמש בראש התלי או בזנבו. ואתן לך משל אחר: ידענו , כי כח הנשמה בכל הגוף; ויש מקומות בגוף האדם , שיש בהם מהחבלים היוצאים מן המוח שירגישו יותר מהאחרים , כמו העינים והאזנים; כי העצמות גם הכבד לא ירגישו; והנה הלב קבל כח הנשמה יותר מכל איברי הגוף , על כן היו איברים רבים משרתים לו. וככה השם הנכבד: ידענו כי כבודו מלא כל העולם , רק יש מקומות שיראה כח השם בו יותר ממקומות אחרים , בעבור שני דברים: האחד - כפי מתכונת תולדת המקבל , והשני - כפי כח העליון שהוא על ראש המקבל. על כן נבחר מקום בית המקדש. ואם נתן לך השם חכמה בלבך , תבין סוד הארון והכפורת והכרובים שהם פורשים כנפים; ומחוץ לפרכת - דבר המנורה ומזבח הקטורת והשולחן; ומחוץ לפתח המשכן - "מזבח העולה ואת כל כליו ואת הכיור ואת כנו" (שמ' ל , כח). ואלה הדברים הם כבוד אלהים. ובעבור זה רמזתי לך , כי יש בדורינו אנשים חכמים בעיניהם , אולי יהתלו על דברי. והיודע סוד נשמתו ומתכונת גופו , יוכל לדעת דברי העולם העליון; כי האדם כדמות עולם קטן , והוא היה סוף בריותיו בארץ. וסימן לדבר: "בגדול החל ובקטן כלה" (בר' מד , יב). והגאון רב סעדיה הזכיר , כי שמונה עשר דברים הם במשכן , שהוא עולם אמצעי; וכמוהם בעולם העליון , הגדול , וככה בעולם הקטן. והנה הכלל: כל כרוב נעשה לקבל , גם בעבור שילמד המשכיל; ואין צרך להאריך. ואת - כאשר הודיעוֹ בתחלה את תבנית המשכן (ראה שמ' כה , ט). אמרו חכמים (יומא עב , ב) , כי מעשה חושב - שנים פרצופים , ו"רוקם" (להלן , לו) - פרצוף אחד; ונכון הוא. ועל דרך הפשט מעשה חושב אינו "רוקם" (להלן , לו) ולא "אורג" (שמ' כח , לב) , רק על דרך שעושים היום בגדי משי; כי הצורה שעלתה בלב , היא חשבון ומחשבה; ויציירנה בלוח , וישים חוטין בחשבון , למשוך מרחוק. (ב) ארך. חסירי דעת אמרו , כי מדת שמנה ועשרים - בעבור שמֹנה ועשרים מחנות הלבנה. והנכון בעיני , כי היו "עשר יריעות" (לעיל , א) , על דרך "נוטה שמים כיריעה" (תה' קד , ב); על כן היה מקום קדש הקדשים בחשבון מעוקב. (ג) חמש. חברות - כדמות תאר. או יהיה כדמות פֹּעל , שזאת חוברת זאת; והעד: "חבור עצבים" (הו' ד , יז) , שהוא פעול. (ד) ועשית. לולאת - יש אומרים (ראה השרשים , 'לול') , כי כמוה "ובלולים יעלו על התיכונה" (מ"א ו , ח) , כי הבי"ת משרת. הקיצונה - תאר , כמו "עליונה" (מ"ב יח , יז). (ה) חמשים - עתה הזכיר מספר הלולאות. ומלת מקבילות - זאת לָקֳבֵל (ע"פ דנ' ג , ג) זאת. ויש אומרים (ראה השרשים: 'קבל') , כי כמוהו "ויכהו קבל עם" (מ"ב טו , י); "ומחי קבלו" (יח' כו , ט). ופירוש אשה - עצם דבר; וכן 'איש': "והאיש גבריאל" (דנ' ט , כא); ובחיות (ראה יח' א , ט). (ו) ועשית. קרסי - וכמוהו "כרע בל קורס נבו" (יש' מו , א). וכן עשר יריעות הוא משכן (ראה לעיל , א) , והמשכן - קראוֹ אחד , כי כל גוף אינו דבר , רק הוא מחובר מאחדים. וככה השם הנכבד , שהוא אחד כולל הכל , ויקרא 'אחד'; וכן העולם הגדול. (ז) ועשית - להיות אהל. ומלת אותם - תוספת באור , כי היא שבה אל יריעות עזים. (ח) ארך. מלה אחת - זרה , כי היתה ראויה להיותה 'אחדת' , כי הדל"ת אינה מאותיות המשרתים; רק בעבור שתתחברנה , שהם ממוצא אחד , כבד על הלשון; על דרך "משָרַת את המלך" (מ"א א , טו); וחסרו הדל"ת. (ט) וחברת. חֲמש - בשוא ופתח , דרך קצרה; כמו "שְלֹש סאים" (בר' יח , ו). והנה כאשר כפל היריעה הששית , נשאר חציה בסוף , על כן כתוב "חצי היריעה העודפת" (להלן , יב). ואין צרך להזכיר , כי אורך היריעות לרוחב המשכן. והנה רוחב המשכן עשר אמות והגובה עשר אמות , ותשע אמות היו גובה שני צדי המשכן; על כן כתוב "והאמה מזה והאמה מזה" (להלן , יג) - לכסות את המשכן. (י) ועשית - מספר לולאות יריעות האהל כמספר לולאות יריעות המשכן , וכן הקרסים (ראה לעיל , ה , ו); רק לא היו לולאות האהל וקרסיו לנכח לולאות יריעות המשכן וקרסיו , רק אחריהם לפאת מערב שתים אמות. (יא) ועשית. קרסי המשכן - זהב (ראה לעיל , ו) , כי הוא נכבד. והאהל - כמו מכסה , על כן קרסיו נחשת; ואינם נראים , כי שנים מִכסים על האהל. (יב) וסרח. יש חצי שהוא בדרך קֵרוּב , כמו "וחצי שבט המנשי" (דה"א כו , לב). ובמעשה קרשים (ראה להלן , יח) תבין הצרך לפרש כן. (יג) והאמה. בעודף - כמו "אובד" (דב' כו , ה) , והוא תואר , כי מלרע הוא הטעם. (יד) ועשית. מכסה על מכסה - בעבור הגשם. (טו) ועשית. המשכן איננו , רק היריעות (ראה לעיל , א) והקרשים; וכאשר הודיע "הַמשכן" (שם) , כן הַקרשים. ומלת עומדים - כפי תולדת העץ; כי ה"ארך" (ראה להלן , טז) הוא הגובה. וככה אדם , כאשר הוא עומד; והפך זה בשכבו. או מלת עומדים - על זויות נצבות. (טז) עשר. אמות המשכן - לא ידענו אם הם כאמות יחזקאל , שהם "אצילה" (יח' מא , ח). ובדרך סברא - אמות הבית הראשון כן היו , בעבור שמצאנו בדברי הימים כתוב "במדה הראשונה" (דה"ב ג , ג). (יז) שתי ידות - מגזרת "יד" (בר' לח , כח). משולבות - כמו "בין השלבים" (מ"א ז , כט). (יח-כט) ועשית - הנה לא נכתב כמה עובי הקרש. והראשונים אמרו (ראה שבת צח , ב) , שהיא אמה. אכן היא , הכותל הדרומי היו שלשים אמה; וככה הצפוני. והנה לא נשאר לכותל המערבי רק רוחב שמונה אמות , וצריכים אנו לשום שם שמונה קרשים (ראה להלן , כב - כג). אולי הוצרכו לאמר כי אמה היה העובי , בעבור הבריח התיכון הנכנס בתוך הקרש (ראה להלן , כח) , על דעת רבינו שלמה , כי כתיב (שבת צח , ב) כי במעשה נס היה עומד (ראה רש"י שם). כי על דרך הפשט שלשה בריחים תיכונים הם , וככה כתיב: מן הקצה אל הקצה , לא 'אל הקצוות'. ואם קבלה היא שהעובי היה כך , נשמע ונקבל. ואם דרך סברא - יש תיקון אחר: כי השנים בריחים , הם העליונים , גם השפלים , הם עד חצי הקיר; והבריח התיכון , שהובא בתוך הקרשים , יהיה מבריח מן הקצה אל הקצה; וכמוהו "לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן" (שמ' לט , ג); וכן "הפעמונים בתוך הרמונים" (שם , כה). ולולי זה לא היו מצפים הבריחים התיכונים זהב (ראה כאן , כט). ונאמר , כי לא ידענו כמה עובי הקרש; יש לנו לתקן המערב , איך היתה. והנה בתחלה היו מתקנים פאת המערב , כי השנים הקרשים שהם למקצעות המשכן ― שפירושו כמו זויות - וככה היה "חצר למקצוע החצר" (ראה יח' מו , כא); כי המשכן היה בצורת מרובע ארֹך , והנה יש לו מקצעות ― ואלה השנים הקרשים לבדם , שהם במקצעות , אינם כמוֹת הקרשים הנזכרים , על כן הבדילם הכתוב , ואמר: כן יהיה לשניהם - לבדם , לא הקרשים האחרים. ובאלה השנים הקרשים הם מקימים המשכן; והיו הששה הקרשים באמצע , והנה רוחב המשכן עשר אמות. ולא ידענו , אם היו קרשי המקצעות מרובעות או עגולות , כי אין לנו רק אמה אחת. ועל דרך שאמר רבינו שלמה , לא תהיינה אלה הקרשים בטור שוה; כי חצי אמה יהיה בפנים , כי קרש הוא ואיננו בגד. ואחר כן ישימו קרשי דרום וצפון. והנה יצא חוץ מן המשכן כפי עבי הקרש , על כן יהיה כנגד עמוד פתח המשכן. ובחצי יריעות עזים יהיה התקון. (ל) והקמות - שיאמר כן לחכמי לב (ראה שמ' לא , ו); או בעבור שהוא יקימינו בראשנה ואחרים עמו , כי צרך יש לרבים. (לא-לב) ועשית. ככה מצאנו שיעשה שלמה לפתח הדביר (ראה מ"א ו , לא); אולי הקיר היה עץ , בעבור שהזכיר , כי כל מדת הבית היה ששים (ראה שם , ב) , ופירש: ארבעים ההיכל ועשרים הדביר (ראה שם , כ). ואדני כסף - בעבור כבוד הארון. והנה הדביר היה כפול מקום קדש הקדשים בארך וברוחב ובגובה. ואל תשתומם בעבור שהוא כתוב כי שלשים אמה היה גובה הבית (ראה מ"א ו , ב) , והדביר - שלישית הבית היה (ראה מ"א ו , כ); כי עליות היו על בית הכפרת , שהוא הדביר , וכתוב בדברי הימים "והעליות חפה זהב" (דה"ב ג , ט). (לג) ומלת והבדילה הפרכת - זרה , בעבור היותה מלרע; וכן "והכיתה (בנוסחנו: והכית) את כל זכורה" (דב' כ , יג). (לו-לז) ועשית. מעשה רוקם - פחות מ"מעשה חושב" (לעיל , א ופירושו שם). והעמודים מצופים זהב , גם וויהם זהב , בעבור כבוד המקום. והאדנים - נחשת , כי הוא אמצעי.